 מצורף קובץ
אלברט איינשטיין וידידים ג.ר.
אינשטיין וקולגות
הדמויות מופיעות כשרק פלג גופן העליון גלוי. אצל שתי הדמויות התחתונות רואים ידיים, ואילו אצל שלושת העליונים גם את זה לא רואים. עם זאת מעניין להיווכח כי הדמויות אינן קפואות או נעדרות הבעה. יחסית למדענים ישנן אמוציות לא מעטות בחלל האויר.
התחושה היא של קבוצה, כולם יחסית קרובים ועומדים בנינוחות של אנשים שחשים נוח זה במחיצת זה. התחושה היא של היכרות דלת מתחים. אך כאמור, ההבעה שעל פניהם מבדלת כל אחד מהם לתוך עולם משל עצמו. הקשר והזיקה ביניהם, אינה מוגדשת, אך עולמם הפנימי מוקרן על פניהם.
ונתחיל במזוקן העומד בצד שמאל, הוא שונה מעט מן היתר, דמותו סמכותית משהו, חליפתו פחות כהה ויחד עם אלומת האור שנחה עליו הוא נראה קצת כמו סנטה קלאוס, שביקר אצל הספר. דמותו פטרונית, משקיפה בסלחנות על מה שקורה לבני התמותה. הטיפוס לידו הוא מעין ניגוד מושלם, נמוך עליז, הבעת של חיוך קונדסי על פניו. ולידו איינשטיין, הבעה נוגה של רצינות מהולה בסבל מעודן משוכה על פניו. כל האחרים (למעט הסב המעודן היושב) מתייחסים למה שקורה ויוצרים קשר עין עם המצלמה, רק איינשטיין שלנו שקוע לו בעולם משל עצמו. פיסית הוא גם מרוחק מעט מן השניים שלידו, והוא מעט מחוץ למסגרת התמונה. לא שייך, לא מתבלט, לא מתייחס גם לאחרים.
וכאן אנו מגיעים לשני התחתונים. אין ספק כי הקשיש היושב בצד ימין של התמונה הוא מעין דמות מרכזית, ראשית הוא יושב יחסית במרכז התמונה, ושנית רוב הנוכחים מפנים קלות חלק מגופם כלפיו, כך נראה שהוא משמש מעין ציר, או דמות אב ליתר. תחושה זו מתעצמת כתוצאה מעניבת הפרפר וזאת לעומת העניבות הרגילות של היתר. על פניו הבעה של טוב לב מעודן, ועיניו העמוקות והצלולות משקיפות על מרחקים לא נגמרים. הוא נראה כאיש חזון, שמנותק מעט מכאן ועכשיו. הוא ואיינשטיין הם היחידים שמתנקים כמעט לגמרי מן הסיטואציה העכשווית; איינשטיין מתנתק פנימה, בעוד שהסב הדור הפנים מתנתק אל המרחקים בהם הוא צופה. ידיו משולבות באצבעות רפויות על בירכו, מה שמחזק את הרושם של אדם שלא יוצר קשר עם הסביבה; מוחו במקום אחר (עיניים), ונפשו שלוה בתוך עצמה ( אצבעות).
וכאן אנו מגיעים לדמות המפתיעה, אם לא המשונה הישובה לצידו. ראשית כל כולו מכוון כלפי הקשיש שלצידו, מה שמראה שהאיש חשוב לו והוא מפיק ממנו יחס מאוד חזק. עם זאת הבעת פניו משונה ביותר ומהווה מעין מזיגה של נוכלות וערמומיות יחד עם נחישות. הערמומיות באה לביטוי בעקמומיות של פיו ובמבט הצידי של עיניו. והנחישות באה לביטוי באגרוף של ידו הימנית שמופנה כלפי הקשיש שלידו.
דמות מלאת סתירות, מן הסתם לא דמות נעימה במיוחד. ועם זאת, הוא לא אדם שמסתיר דברים במיוחד, הכל גלוי ומוחצן ולעיני המצלמה.
סך הכל חמש דמויות, די מנותקות זו מזו, הציר המרכזי שלהן הוא הסב הישוב בצד ימין של התמונה. כולם רגועים דיים וחסרי מתחים דיים, כדי לאפשר לרגשותיהם ולעולמם הפנימי לשחק על פניהם בצורה די חופשית
 |
|
|
