| נשלח ב-16/6/2004 23:34 |
 |
| |
בליעה ופליטה אצל חז"ל: מציאות או גדר הלכתי?
גרביטציה דלת נתרן?
אני לומד הלכות בשר בחלב, בסימן צ"ה דנים על הלכה האוסרת להניח קערת כותח ליד קערת מלח. ונחלקים נושאי הכלים בטעם הדבר. הדעה הרווחת היא משום החשש שמא יפלו פירורי כותח למלח, וישתמשו במלח למליחת בשר. אך נכתב טעם נוסף שטוען שהמלח גורם למשיכת הכותח.
האם מישהו נתקל מחוץ לבית המדרש במגנטיות המיוחדת של המלח?
*****
לשם ריכוז הנושא בשיח אחד שונתה הכותרת הראשית לכוללנית [פרי יצירתו של שנרב_נ] ותת הכותרות הונחו בהודעות השייכות להן
תוקן על ידי עצכח ב- 27/03/2007 10:17:08
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 23:38 |
|
| |
אם הכותח מעלה אדים,אז ייתכן כי האדים יכולים להיספג במלח.עד כמה שאני מכיר מהמלחיה בבית,המלח סופח נוזלים מצויין.ואז יהיה בו חלב ,ושמא ישתמשו בו עם בשר.
ואם הכותח קר,אז החשש שמא יינתז ממנו אל המלח,ואז המלח ישמור את החלב בתוכו .והחלב לא יתבטל במלח.כי הוא עדיין עומד בעינו.
אמנם לשיטת הרמב"ם הכוונה שלא להניח בסמוך ממש,דהיינו שהכלים דבוקים.ואז המלח יישאב את החלב.
תוקן על ידי - omek04 - 16/06/2004 23:48:40
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 23:42 |
|
| |
רוב תודות. לא חשבתי בכיוון הזה.
אך מדוע בכותח קר יש הבדל בין קערת מלח לקערת חומץ?
תוקן על ידי - UriKan - 16/06/2004 23:44:03
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 00:16 |
|
| |
שמא יינתז ממנו למלח.והאדם לא ירגיש. ואילו טבע המלח לשמר את הקיים ואז החלב אינו בטל.או לפי הרמב"ם מפני שהמלח שבכלי יישאב את מי החלב שבכותח.ולפי דבריו זה דווקא שהכלים נוגעים זה בזה.
כפי הנראה היה דרכם לשמר את הכותח .ולכן ההסתברות שאירוע כזה יקרה ללא הרגשת האדם היתה גבוהה.וראה בשו"ת אור זרוע סימן כט.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 00:23 |
|
| |
זו בדיוק השאלה שלי, כיצד הוא ישאב? אתה ענית שמדובר בכותח מהביל והמלח סופג נוזלים. זו אפשרות ריאלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 00:32 |
|
| |
אולי ישנו איזה דיליי בהודעות.
לפי רש"י-שמא יינתז מן הכותח אל המלח.ולמה דווקא קערת מלח? מפני שהמלח משמר את החלב והחלב אינו בטל.
לפי הרמב"ם -שמא המלח שבכלי שנוגע בכותח יישאב את החלב.כלומר שיש כאן מגע פיזי בין המלח לבין החלב.והאדם לא ירגיש בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 10:32 |
|
| |
.
אוריקן:
אוסמוזה/מפלי ריכוזים וכל מלה מקצועית אחרת.
במקרים רבים, בטבע יש "שאיפה" להגעה לשיווי משקל. אם תמהל תמיסת מי מלח בריכוז גבוה עם תמיסה אחרת בעלת ריכוז שונה, הרי שלאחר זמן, תקבל תמיסה בעלת ריכוז זהה.
כאשר שתי תמיסות באות במגע, זו בעלת הריכוז הגבוה יותר תספח אליה מיים מן השניה, כדי להגיע לריכוז שווה.
עקרון זה הוא העומד בבסיס תופעות רבות בטבע, ובין השאר - מליחת הבשר מתבצעת בהתאם לו.
כאשר, למשל, מבקשים להוסיף נוזלים לאדם, תמיסת האינפוזיה חייבית להיות באותו הריכוז (מבחינת המלחים) כמו הדם, ובמלים המקצועיות - באותו הריכוז האוסמוטי.
אם, למשל, יוזרקו לתוך הדם מיים מזוקקים, הרי שתאי הדם המכילים מלחים בכמות מסויימת, יספחו אליהם מיים והם עלולים "להתפוצץ" , ולכן אנפוזיה מכילה תמיד תמיסה הנמצאת בריכוז אוסמוטי זהה לזה הקיים בדם.
גם כניסה ויציאה של חומרים מתאים חיים בגוף, מתבצעת פעמים רבות בשל הפרש ריכוזים אוסמוטי.
ובחזרה לכותח:
אם הריכוז האוסמוטי (ובקיצור, מידת הריכוז של הנוזל) נמוך מזה של תמיסת המלח/המלח שנמצא ליד, אכן תתבצע "משיכה" של נוזלים לכיוון התמיסה בעלת הריכוז הגבוה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 11:36 |
|
| |
.
מיימוני:
את המלה "אוסמוזה" , מסתמא לא הכירו.
את התופעה, אמפירית, בודאי שהכירו, ואף השתמשו בה לצרכיהם, ככל אנשי התקופה.
ויעידו יורדי הים שטרחו לייבש בשר למסעותיהם, או לשמר דגים במלח.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 12:29 |
|
| |
בדיוק כמו נחמצת הבצק או תסיסת האלכוהול. לא היה להם את הידע המדעי שיש לנו כיום אך הם השתמשו לצרכיהם במידע עובדתי. - כפי שאנחנו משתמשים באקונפקטורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 12:42 |
|
| |
מואדיב
ודאי שלכך נתכוונתי. מה שבאתי להוסיף הוא שאת הרקע הכימי על המולקולות וקשריהן והחוקיות שלהן - זאת לא ידעו. ואין זו תביעה עליהם, כמובן. ולכן השתמשתי במונח RULE OF THUMB.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 13:03 |
|
| |
מואדיב
אבל מתעוררת השאלה הכללית , האם כל נושאי הבליעה והפליטה וכו' המופיעים בהלכות מליחה/בשר וחלב/תערובות מעוגנים במציאות האמפירית ? ומה המשמעות של כל תשובה מבחינת הפילוסופיה של ההלכה .
ההשערה שלי הוא שההלכות הראשוניות מן הסתם מעוגנות היטב במציאות , אבל ככל שהם התפתחו יותר בתהליך של קושיות ופירוקים הם פחות ופחות קשורים למציאות .
האם נבדק הנושא הזה ? אשמח לשמוע ממי שיודע .
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 13:17 |
|
| |
.
מצו"נ, חוששני שאתה צודק לאורך כל תשובתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 13:23 |
|
| |
.
מצו"נ:
במחשבה נוספת, התהליך שאותו אתה משער, מקובל גם עלי, אך הייתי רוצה להוסיף לו נקודה למחשבה:
האם המעבר בדינים אלו מה"טבעי" אל הסייג-דגדר-דשמא אינו מסמל מעבר מסויים לכיוון הלכות טומאה?
כלומר, מעבר מהפיסי אל המטאפיסי?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 13:46 |
|
| |
לפי אותו קו מחשבה
האם הלכות טומאה לא החלו גם הן מתוך התבוננות פיזית, אמנם לא מדוייקת בקריטריונים שלנו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 13:51 |
|
| |
הכיוון המטאפיסי הוא לכאורה המוצא הכי טוב . ולגבי תערובת מין במינו , למשל , יתכן שזה מלכתחילה היה כך . אבל האם בעלי התוס' או הפמ"ג והט"ז חשבו על זה בדרך זו ?
|
|
|
|
|
