הלכה ו'לדרמן', קדושית על כתפי הרב נדל

האשכול מוקדש לרוני_גרין 'איש קדושית'!


ידועים (? גם דומני שדיברו על) דברי כותבת הנאומים של רונלד רייגן המנוח, פעגי נואנאן.

היא כתבה שהיא נגד ההפקרות המינית של שנות ה-60, אבל לשמרנות של שנות ה-40 לא היתה חוזרת ולכן היא סך הכל מברכת על ההתפתחות אם כי היא סבורה שצריכים ליצור לה רסנים.

הנמשל מובן. מישהו הביא באשכול הרב נדל מטבע לשון של 'משיחיות ההלכה' וכיוון אותה לעבר החזון איש והרב נדל. ניתן לשער שהתכוון לאידיאל של ניהול חיים של 'דינים העוילים' על כל דבר ודבר גם אם חסר משמעות עקרונית. זו מנטליות הקשורה לבית הכנסת של החזוינישניקים 'לדרמן' בבני ברק.

ברור שישנה התפתחות בבית מדרש וירטואלי זה ומחוצה לו ושהסגירות המשיחית הזו של הדור החולף לא תעמוד בתוקפה ובהקיפה. אבל כאן לפחות לא רוצים התקדמות לכיוון הפקרות ומחפשים דרכים לשפיכת המים ללא התינוק. יש לכן להתנגד מצד אחד להפקרות השבבניקית של היוצאים לשאלה (מישהו זוכר את ההבדל בין גיל ה'בא לי' לעומת גיל ה'נו אז מה'), אבל מצד שני אסור לחזור למנטליות ימי הביניים שכל סיפור וכל מיתוס חייב להיות 'כפשוטו' וכו'.

שיחה מענינת היתה לי באישי עם אחד הכותבים כאן על ציור קהילת קדושית, שהיאך שייך שתהיה קהילה של בני אדם פתוחים ומשכילים שלכל אחד תורתו בידו ותישאר האחדות הקהילתית?

הגענו למסקנה מתוך דוגמאות ממצבים קיימים אי פה ואי שם שנקודת הכובד של קהילה כזו תהיה המגמה הלימודית הרצינית. המטרה הראשית המאחדת את בני הקהילה תהיה הרצון שלא להתעלם מליבון כל נושא שיש בו השלכות לחיים היומיומיים גם אם לא נוצר לו סימן בשולחן ערוך. כן, אמורה קהילה כזו לשמור על קונצנזוס בנוהגים המתבצעים בתחום המשותף או אפילו בתחום המודעות המשותפת, בפאראפרזה מדברי וטו (או בתרגומם המעשי המדויק): היה אדם באוהלך ויהודי בצאתך!

בוגי,
חן חן על ההקדשה ועל האשכול.

ווטו,
איפה הם? אולי תביא אותם בשלב הראשון אל הפורום?

שחרית ואמשלום,
אנחנו בני התמותה עדיין חיים בעולם הזה. עבורינו (ש)אחרית הימים עדיין עוד לא התחילה. אם היינו מאמינים עד כדי כך בבני האדם הרי לא היינו צריכים מקום כמו קדושית ולא היינו צריכים חברה מאורגנת. דווקא בגלל הצורך בגבולות מוגדרים (גם אם הם לא משקפים את מקומו האישי של כל אחד ואחד) חייבים ארגון והלכה עקרונית אפילו בדברים כמו שהצביע עליהם ספרן ().
אחרת בקלות רבה התינוק נשפך עם המים. ומה הועילו חכמים בהקמת קדושיתם?

קעלעמר ותתקדש,
אנחנו לא אופטימיים מדי גם ללא החיזוק והתמיכה...

כפי המשתמע מקריאת אשכול זה, הקהילה תהיה בנויה על טהרת הגבריות. רק חסר אויזן זוקן ונוכל לפתוח שטיבל.

רוני גרין היקר,

למה לצאת ממקום של כפייה כדי לעבור למקום אחר של כפייה?

אני סבורה שבכל הקשור באספקטים הריטואליים של החיים צריך לנקוט גישה של צדיק באמונתו יחיה, ואילו בכל הקשור בהסדרת חיי החברה, כאן יש לקהילה לומר את דברה. לכך התכוונתי אמשלום באומרי "היה יהודי ואדם בצאתך".

זו הבנתי, אבל אשמח אם תסביר יותר מדוע צריך לדעתך גבולות ברורים ומוגדרים.


[אנקדוטה: היום בירכתי את אחד הפרופ' באוניברסיטה ששב משנת שבתון במלים: "ושבו בנים לגבולם". ענה לי הפרופ': "אני אוהב לעבור גבולות דווקא" ועל כך נענה: "כדי לעבור גבולות, צריך שיהיו גבולות לעוברם"]

בעברי על הצדדים שהועלו כאן, מתעוררת אצלי שאלה שנראית יסודית:

האם קדושית נועדה לציבור החושבים, או לציבור הרחב?

מדברי ספרן, למשל, אני למד שהוא מקווה שמה שייעשה בקדושית ישפיע גם החוצה (אני פוחד לכתוב: אור לגויים...).

מדברי אחרים, מרוני ועד שחרית, אני למד שמדובר בקהילה עבור חבריה.

ואם נחזור לנושא האשכול, רבנו גדליה זצ"ל, האם הלקח שניתן להילמד מהאופן בו חי הוא שאפשר לחיות גם בלב הציבור החרדי, ולהיות אדם פתוח, והקדושית נמצאת בתוך הדעת, ולא בחוץ?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כל הנושא של ציבור חושבים נועד לכשלון כי דרך של ציבור להיות מגוון ותמיד יהיו כאלו שלא ברי הכי וכל הענין של להגות ולחשוב לא ימשוך אותם וידחו מהמוסר בגלל זה חוץ מזה שזה יגרום לבידוד חברתי מאנשים אחרים.
גם חז"ל היו חושבים בבית המדרש אך חיו עם כל סוגי האנשים . ושדרו את המסר והרגש עצמו לכלל הציבור. היתה אווירה מוסרית שנדפה מהם לכלל הציבור בלי להעיק על הציבור בהגיגים כבדים.וזו הצורה הראויה - שיש מפגש לחושבים אך בתוך עמם יושבים ומזרימים אווירה מוסרית על פי המסקנות שיצאו להם בבית המדרש של החושבים.

כתבת:

"דברי ספרן, למשל, אני למד שהוא מקווה שמה שייעשה בקדושית ישפיע גם החוצה (אני פוחד לכתוב: אור לגויים...)"

ברשותך השמטתי את הסמיילי.



אשרי אדם מפחד תמיד, אבל חן חן שהואלת לחשוף את דעותיך ברבים. טוב לאדם לדעת מיהם באמת בני השיח שלו.