|
|
| נשלח ב-18/6/2004 13:44 |
 |
| |
מיימוני,
הנה חשפת בפני (ואני מודה לך על כך) עוד בעיה שיש בקהילות, ובמיוחד כאלה שמתגבשות סביב תפיסת עולם אליטיסטית: ה"אנחנו" מול ה"הם".
אני מבינה שיש צורך לבני ולבנות אדם לחוש מיוחדים, אבל האם באמת יש צורך לגלות את ייחודי שלי ע"י יחס שלילי ל"אחר"?! תמהתני.
רוני,
העולם הפוסט-מודרני מאפשר לנו להיות חברים בקהילות שונות בו-זמנית (או, בהגדרתו של הפמיניזם הפוסט-מודרני: "קואליציות משתנות"). אני יכולה להיות חברה בקהילה שבה נוח לי לדבר, ובו-זמנית גם בקהילה שונה, בה נוח לי להתפלל; אני יכולה להיות חברה בקהילה של נשים מכל הדתות, ובו-זמנית בקהילת גברים ונשים בני ובנות דתי שלי וכו'. בכל אחת מהן אקבל סיפוק והתרוממות הרוח באופן שונה, ורק השילוב של שתיהן יובילני לשלמות מסויימת.
מדוע שלא ננצל את המצב הזה ונפיק ממנו את המיטב? מדוע שנאלץ לבחור בין קהילת המתפללות לקהילת המדברים?
אני מבינה שאתה מחפש קהילה אחת, בה תוכל לעשות את שני הדברים יחד, אבל, עבורי זו תהיה הרעה במצב -
א. זו לא תוכל להיות הקהילה שלי (אני מניחה שלא נוכל להתפלל יחד, וגם לא ללמוד יחד...)
ב. אאלץ לוותר על החופש העצום שיש בחברות בקהילות רבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2004 13:58 |
|
| |
הסיבה העיקרית שאני צריך את קדושית היא חינוך הילדים-נערים.
אם לא היה לי צורך בחינוך מאורגן הייתי מאוד נהנה מהחופש של ריבוי קהילות, חיים ספונטניים, טיול בעולם וכו'.
אך מה נעשה עם הדור הצעיר? עד כה לא ראיתי נוסחא, למעט שימת גדרות, בכדי לגרום לילדים ולנוער באופן כללי (ולא ליחידי סגולה) לשגשוג מוסרי.
שרציו נחת על הפורום עם הקיר האורטודוקסי שלו, הוא דיבר על "החוסן והטוהר" של הנוער בקהילתו - בבירור אישי איתו לא התרשמתי שאכן זהו המצב, ואין לי אלא את שעיני רואות. לא ראיתי חברה הנותנת לגיטימציה ללימוד ומוסריות אישית כמו החברה האוטודוקסית. הייתי שמח למקום בו החינוך יהיה חיצונית שחור-לבן אך עם צבעוניות מחשבתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2004 14:17 |
|
| |
רוני,
כפי שאמרתי לא מזמן בשיחה אישית, איני מאמינה גדולה בשיטת "החופש שמאחורי הרעלה", הנהוגה בעדות פמיניסטיות מסויימות. במקום בו החיצוניות היא לחלוטין בשחור-לבן, קשה מאוד לפנימיות/מחשבתיות/רוחניות להתפתח באופן צבעוני. במיוחד, כאשר מדברים על אנשים צעירים.
דיברת על ילדים ונערים, ומה לגבי ילדות ונערות? כבר ציין אוריקן למעלה, שהשיח באשכול זה מלמד על שאיפה לקהילת גברים. האמנם?
במקום בו ישנן הפרדות ברורות ונוקשות בין עולם נשי לעולם גברי, ברמות החיצוניות, יש יצירה של עולמות כאלה (מופרדים לחלוטין) גם ברמות המחשבתיות-האישיות. האם זה מצב רצוי/נכון בעיניך?
(אני שואלת ברצינות, ובאמת מעוניינת בתשובות.)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2004 14:33 |
|
| |
אמשלום,
1. שחור לבן לא אומר רעלה, אלא התערבות מונעת בכדי שהצעירים לא יעסקו במותגים ובצבעוניות חיצונית המסיחה את הדעת לכיוונים לא רצויים. אמנם תמיד יש את הצדיק/ה בדורו/ה שהם מאוד ערכיים ולא הולכים עם כל החברה, אך אנו מדברים על הכלל.
אני לא רואה כיום אפשרות ריאלית לחברה ללא התערבות אשר ה'קול' וה'אפנתי' שלה יהיו ערכים כמו צדיק וחכם ולא מראה חיצוני ודברים שוליים אחרים. הלוואי והיתה כזו חברה מן המוכן. הייתי בשמחה שוקל רילוקשיין. אך כאמור, אין לי אלא מה שעיניי רואות.
2. כמובן שמדובר גם על ילדות ונערות. דיברתי על ילדים ונערים כפי שנהוג בעברית בכדי לכלול את שני המינים. אני מאחל לאשתי ולבתי שיגיעו להיות 'בן-אדם שלם' עוד בחייהם ואני לא חושב שדבר כזה יקרה דווקא מתוך המטבח...
וודאי כי הבנות הן חלק מהמחשבה על החינוך, ובגיל בו ההורמונים לא שולטים על השכל אני לא רואה כל בעייה בעירוב.
השחור לבן אמור לשמור בעיקר על גיל הנעורים בכדי שימשיכו לראות במין השני בן אדם ולא רק את החזות הגופנית המסנוורת.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2004 14:37 |
|
| |
אמשלום ,
במובן מה אני מסכים שיש קסם בחיים הרב תרבותים שהפ"מ מציע .
מאידך דומני שבשל היותו חסר גבולות והגדרות ברורות (אולי בהזדמנות זו מישהי [אמשלום לתרגומך  ] תסביר לי על צד החיוב מה זה פ"מ ) הוא לא מאפשר כ"כ התפתחות מעבר לגבולות המקובלים , (כלומר אינדיבידואלסטים , ואנשים עם חשיבה עצמית מעבר למה שמקובל בחברה , לא יוכלו להתפתח בה ) ויותר מכך בניה ושינוי המציאות הראלית ודאי לא שייך בהקשר כזה .
ולא בכדי קהילות מוצלחות [לטעמי] מהסוג הזה , מתפתחות דוקא וכמעט רק במציאות וירטואליות .
אז נכון שיש בזה אולי שיפור מסוים באיכות החיים עי"ז , וחידוש מחשבתי מסוים, אבל הרע בעולם (בלי הבדל דת גזע מין , ומגזר) ממשיך לחגוג.
אישציפור במעין חשבון נפש וירטואלי .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2004 14:53 |
|
| |
אמשלום,
האורטודוקסיה,גם זו ה"פתוחה",לעולם לא תוכל להכיר בפוסט-מודרניזם אמיתי,
היא תישאר תמיד,לפחות,הערך העליון בסולם הערכים המגוון,
גם אם תכיר בכולו,ותאמצו אל תוכה,
כשתגיעה לנקודות חיכוך,לא תוותר על כך,שידה תהיה על העליונה,
תוך הרגשת בטחון המבוסס על אמונה במערכת ערכים מוחלטת.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2004 15:04 |
|
| |
אי"צ וספרן,
איני חסידה גדולה של הפ"מ, ויש לי עליו ביקורות קשות. למרות זאת, מתוך שיטתי הכוללת בחיים, אני שמחה לנצל מתוכו את כוחותיו החיוביים, ובהקשר שלנו - את הרבגוניות הקהילתית שהוא מאפשר.
ספרן,
מבחינתי, האורתודוכסיה (גוף? ממסד? קהילה? אי?) יכולה לחשוב ולעשות כרצונה, כל עוד אינה גודרת אותי בחומותיה (למען האמת, אני אודה לה, גם אם תאפשר לחיים בתוכה להציץ מעבר ל"חומות" ולשוחח עמי - לטובתי שלי, כמובן...)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2004 16:38 |
|
| |
אמשלום ,
קושייתי לא היתה על החלקים הטובים בפ"מ , שאף אני הק' נוטה לאמץ .
אלא על החסרונות שבו ,שמשאירים את האדם ו/או החברה החיה בו , במצב לא מציאותי כמעט וירטואלי . (ואם לא את האדם עצמו , אז את הערכים בהם הוא מאמין , בהנחה הסמי-אוקסימורונית שהוא/היא אמנם דוגל בערכים , בשאיפה לתיקון עולם וכיו"ב )
שבת שלום .
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2004 19:03 |
|
| |
רוני,
איני מכיר את בני האדם אישית שאוכל להביאם לפורום. חלקם אני מניח לא רהוטים דיים בעברית וחלקם בנויים ללימוד בלתי-וירטואלי. בכל זאת זה מרענן להיוודע על קיומם!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 09:56 |
|
| |
בוג"ע,
הגדרת היהדות כ:
א. תהליך של שיח מתמיד,
ב. ניסיון להגיח אל מעבר לדת לאיכפתיות מהזולת,
מעוגנת בשבחנו שלוש פעמים בכל יום:
"כי באור פניך נתת לנו וכו' א. תורת חיים וב. אהבת חסד".
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 11:33 |
|
| |
בוגי,ווטו,
אולם,על ה"שיח" להערך,בין כתלי בית המדרש[עדיף הממשי]
כדי שיהיה מעוגן במקורות לגיטימיים,
ויהווה "חוליה" תואמת,בשלשלת שהכל מכירים בקיומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 12:00 |
|
| |
ספרן
בגישתך הפרגמטית למצוא דרכים להיעגן ב'מקובל' וגם בזו של וטו להביא להידברות בין הממסד לו אתה קורא 'קהיליית פרשנות מוסמכת' לבין 'גדולי החושבים', יעלו עשבים בלחיינו וההתפתחות הרצויה לא תבוא.
לדעתי עדיף להביא על ידי בירורים נוקבים לחשיפת פרצופה האמיתי של הקהיליה ה'לגיטימית-מוסמכת' עד שתימלא בושה ותיסוג בפני קהיליית החושבים. אינני מכחיש את הצורך התהליכי, אלא מתווכח על כיוונו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 12:25 |
|
| |
בוגי,
בירורים ב"חוצות",הרי מתקיימים והתקיימו,ולא גרמו לא לבושה ולא לנסיגה.
כל זמן שאינם מגובים בסמכות מוכרת,וספוגים ב"לחלוחית של בית המדרש".
צא וראה,מי בכלל היה מתענין,בהגיונותיו של רג"נ,לולא קיבל את חותמו של החזו"א בראשית צעדיו.
|
|
|
|
|
