החידושי הרי"ם ומות בניו.

אוריקן,
זכורני ששמעתי פעם שהמגיד מקוזניץ קילל את חידושי הרי"ם במות בנים לאחר שהתברר לו שהלה עזבו והלך לחצרו של החוזה מלובלין.
האמנם?

לא המגיד מקוזניץ אלא בנו בעל הבאר משה ולא לחוזה מלובלין אלא לר' שמחה בונם מפשיסחה .

שמעת פעם רבי מקלל , שחרית ? זה מגיע מהרעיון ' של וסביביו נשערה מאוד '( לא שערות הודו ) ר"ל : אפילו בלא כוונה אם פגעת בגדול נכוית ללא תקנה , נדמה לי שיש על זה רבינו בחיי על התורה שמבאר זאת שזה ללא כוונת הצדיק כלל .

ומה לכם כי תלינו אין ממי לפחד אותם גברא אלמי הספיקו לפגוע בחצר הקודש שלהם עצמם והורחקו לצמיתות הרבי נעזר כעת בב"ב בלבד כמעט וכל הני גברא אלמי אינשי דלא מעלי נעלמו בהוראת הרבנית

המסורת מספרת שהרבי מקוזניץ מאוד נפגע כשהחידושי הרי"ם עזב את חצרו ופנה לבית פשיסחה. ועקב קפידת הצדיק בכל פעם שהחידושי הרי"ם נסע לשבת לרבו החדש מצא בחזרתו את אחד מילדיו ללא רוח חיים. הוא סרב לוותר על מקור המים החיים והמשיך בעקשנות לנסוע לרבו עד שכל ילדיו מצאו את מקומם בבית הקברות המשפחתי.

לירקן
דומני שהפותח אשכול צריך לעשות עבודת הכנה קצת יותר רצינית ולא לגבב עובדות שאין להם שחר.

אתה מציג את עצמך כ'חסיד גור' לשעבר או בהווה, אבל איני יודע איזה גלוזמן גרם לך לדבר בזלזול בוטה כלפי אחד מדמויות המופת של החסידות - וזאת גם לדעתם של המתנגדים הגדולים לגור - למשל אהרן מרכוס בספרו החסידות שחי בזמנו של החידושי הרי"מ - שעל אף ביקורתו החריפה כלפי פשיסחא וקוצק הרי הוא מתבטא על החידושי הרי"מ בהערצה והערכה עמוקים ביותר, אמנם לפי רדידות הכתיבה והידע שהפגנת בהודעותיך איני בטוח ששמעת את שמעו של מרכוס או עיינת בספריו [החסידות הלא מצונזר, וקסת הסופר] ומבוע ההשראה היחיד שלך הוא 'המאור הגדול' שגם אותו קראת כנראה בצורה שטחית למדי, שכן בעל השפת אמת נכדו של החידושי הרי"מ נולד מספר שנים לאחר פטירתו של ר' בינם מפשיסחה לבנו ר' אברהם מרדכי ולכן קשה קצת לומר שבנו זה נפטר עוד בזמן נסיעתו של החידושי הרי"מ לרבו זה, וכן היו לו מספר בנות שנפטרו לאחר שכבר חיתנו ילדים וביניהם אמו של האדמו"ר ה'שפתי צדיק' נכדו של החידושי הרי"מ.

אמנם העובדה ההיסטורית הידועה היא שכל שלושה עשר ילדיו נפטרו בחייו וכולם לפי המסורת בשבת - וזאת לפי המקובל אצל החסידים עקב הקפדתו של ה'באר משה' בנו של המגיד מקוזניץ שלאחר שנודע לו בשבת שהחידושי הרי"מ עזבו ואותה שבת הפכה לאבל עקב היותו ראש התלמידים, התבטא ואמר - שהוא קלקל לנו שבת אחת ומי יודע כמה שבתות יתקלקלו לו.

המסורת החסידית גם מוסיפה שהאדמו"ר מקוצק אמר - שעקב מסירות נפשו של החידושי הרי"מ למען האמת - הרי אשו לא תכבה עד ביאת המשיח וההנהגה לא תמוש מזרעו.

ששון,

מהו המקור הכי מוקדם שבו נדפס סיפור זה?

אני שמעתי וראיתי שברכת אדמו"ר מקוצק היתה בעקבות ליל הפילוג של איזביצא שהחידושי הרי"ם נשאר?

למסתברא

המקור הראשוני הוא כאמור ספרו של מרכוס 'החסידות' עמ' 248 מהד' נצח תשי"ד, הוא הכיר את החידושי הרי"מ באופן אישי ובין השאר הוא כותב שם שהוא היה עד לתדהמה שעורר החידושי הרי"מ בקרב החסידים כשספר על חויותיו אצל המגיד מקוזניץ, כמו כן הוא מצין כי הספר 'באר משה' לא ירד מעל שולחנו של החידושי הרי"מ וכי שלח מספר פעמים שליחים על קברו בכדי לפייסו היות ותלה את מיתת ילדיו בהקפדתו, ואפילו ביום הסתלקותו התבטא כי 'ר' משה כועס עד היום כי עזבתיו'.

מרכוס כותב שם ששנים עשר ילדים הוא שכל בימי חייו, ובמאיר עיני הגולה (אות קכב) מובא ששבע עשרה ילדים מתו בחייו וכי תלה את הדבר בהקפדתם של ר' משה מקוזניץ ושל ר' מאיר מאפטא. עכ"פ עובדה אחת שעליה אין עוררים היא שכל ילדיו מתו בחייו.

בנוגע לברכה הרי קיימות דעות שונות.

את הסיפור הזה לא הצלחתי להבין מעולם.

האם האדמור שהרגיש נפגע רצה בעונש כה חמור? מדוע לא התפלל על חידושי הרים שייסלח לו, ולא ייענש?

ומדוע נפגעו כל ילדיו?

מסתבר לי יותר שחסידיו של האדמור לא ידעו לפרש כיצד קרה שאדם גדול בישראל לקה כה קשה, והעוון היחיד שיכלו למצוא בו הוא שנטש את רבו הראשון לטובת רבו השני.

כלומר - זו פרשנות, אפולוגטיקה. והשאלה היא אם התפיסה התיאולוגית שמונחת ביסוד הפירוש אינה יקרה יותר - גרועה יותר - מאשר השאלה שהיא באה לתרץ.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

שושן10,

ראשית, לא הבעתי כל זלזול באף אדם. הדבר היחיד שעשיתי הוא ששאלתי שאלות.

א. חוששני שנושא האשכול הוא מות בניו של החידושי הרי"ם ולא אוריקן והשכלתו הדלה.
ב. לצערי לא הצלחתי להשיג את ספרו הלא מצונזר, קראתי את הקטעים שהותרו לקריאה בידי הגבארדיה. מהתרשמותי ניתן להשוות את מרכוס לשי עגנון. שילוב של תמימות קדושה עם שאלות קיומיות.
ג. איש מהם לא עשה לי דבר למעט הצנזורה שהשליט במדפי הספרים ומעל דפי האינטרנט. יעיד על כך אשכול גור השלם והמצונזר.
ד. התזה השלטת כיום בנויה על מיתוס שכל ילד מילדיו מת בשבת שבה הוא נסע נסיעה. שאלתי היתה האם מבחינה הסטורית כרונולוגית מדובר בשכתוב ההיסטוריה או בעובדות. אתה טוען שמדובר באמת חלקית. כלומר, כולם מתו בשבתות ובימי חייו. ולכן, כפי שאמר מיימוני ניתן לתלות את המוות המסתורי שלהם בפגיעה ובקפידה וניתן לתת לכך הסבר אחר. בכל מקרה, מדובר בפרשנות.
ה. מכאן ניתן לחזור לדיון הראשי (שמתבסס על הפרשנות החסידית המקובלת), האם החידושי הרי"ם ידע על המחיר היקר שהוא ישלם על פרישתו מהחסידות והוא הסכים ללכת עם האמת שלו בכל מחיר? או שמא מדובר בעונש שהוא קיבל לאחר מעשה ושהוא היה חסר שליטה? - אם הוא אכן ידע, מה דעתך על כך? האם מדובר בהקרבת היקר מכל למען האמת או שמא...?

אפשר למצוא את הספר של מרכוס בתירגום לעברית במהדורה הלא מצונזרת בספריה הראשית של אוניברסיטת בר אילן, במדף הפתוח.

ההבדל בין המהדורה הראשונה לבין השניה הוא עצום, ואפשר לכתוב על כך בהרחבה.

יש לציין שגם המהדורה העברית הראשונה היא מצונזרת. לפי עדות המתרגם, הוא מחק ביטויים חריפים - ועדיין נשאר מספיק חומר חריף בגרסה הלא מצונזרת, עד שיש מקום לתהות מה היה החומר שהושמט במהדורה קמא...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ומה הגדולה בהבטחה " הנהגה עד סוף ימיו " ?
תורה ? עבודה ? גמ"ח ? .

למיימוני

כיצד תפרש את הגמרא במסכת שבת דף קח ע"א שעקב קללה בשוגג של רב לא התקיים לשמואל אף בן, (ודוגמאות נוספות רבות) והאם זו תזה שהומצאה על ידי תלמידי שמואל בכדי לתרץ את העובדה הזו, ומדוע באמת לא התפלל רב להסיר את ההקפדה משמואל, לא אאריך בתירוץ התמיה הזו אבל אציין בקיצור כי הקפדה או קללה הרי היא כספר הנכתב ששוב אין ליוצרו שליטה עליו ומכאן ואילך הוא נתון לפירושים שונים.
וכמובן שלא אצטט לך את ספר הזוהר הכותב את ההסבר לכך שאדם גם לא יוציא מלה רעה על עצמו עקב הקטרוג שהוא מעורר בכך ויכול לגרום לו להנזק.

בנוסף לכך הרי לפי דבריו של מרכוס אין מדובר בתירוץ שנאמר על ידי החסידים אלא בהתנהגותו של החידושי הרי"מ עצמו בכך ששלח שלוחים לפייסו בבבחינת 'לב יודע מרת נפשו'.

בנוגע לספרו של מרכוס - האיש וספריו אין ספק שמדובר באישיות מענינת ומקורית אם כי מעוררת שאלות שונות ויש להרחיב הרבה את הדיבור אבל תקצר כאן היריעה לכך.

לאוריקן

התזה שאתה מביא לא כתובה בשום מקום ואף לא במאיר עיני הגולה ובמאור הגולה, וכשדנים בהיסטוריה שאמנם היא מדע שאינו מדוייק - יש לדייק ככל האפשר בעובדות המצויות בידנו.

בנוגע לעיקר שאלתך הרי אם הנחת היסוד שלך כי באמת הקפדת הצדיק יכולה לגרום לתוצאות הרות גורל כאלו - שהרי אתה טוען שהיה זה בבחינת דבר ודאי שההקפדה תגרום לכך - אם כך תורת החסידות היא עיקר גדול בעולם ומכאן שצריך שלא להתחשב בשום קושי על מנת לזכות בכך באופן המוחלט ביותר.