דברי תורה לפרשת קרח

דברי תורה לפרשת קרח

ודתן ואבירם (טז-א). ומה ראה קרח וכו', נתקנא על נשיאותו של אלצפן (רש"י)
עס איז שווער, פארוואס האט קרח פונקט יעצט אנגעהויבען מקנא צו זיין אויף די נשיאות פון אלצפן, ער איז דאך שוין פון לאנג אויפגענומען געווארן אלץ נשיא? נאר ווי לאנג עס איז נישט נגזר געווארן די גזירה פון חטא המרגלים, אז די אידן מוזן בלייבען אין מדבר 40 יאהר, האט קרח נישט מקנא געווען. ווייל ער האט געוואוסט אז צו זיין א נשיא איז נאר פאר א קורצע צייט, ווייל באלד קומט מען שוין אריין קיין ארץ ישראל, וועט מען שוין נישט דארפן קיין נשיאים. אבער יעצט ווען דער אייבערשטער האט גוזר געווען די גזירה, און די נשיאים האבען געדארפט זיין א לענגערע צייט, דערפאר האט ער מקנא געווען.
(קדושת לוי)

בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו וגו' (טז-ה)
לויט ווי א מענטש פיהרט זיך אויף באלד ביים אויפשטיין אינדערפריה, דערקענט מען זיין מצב אין רוחניות וויפיהל ער איז באהאפטן צום באשעפער מיט פלייסיגקייט. "בוקר" ביים אויפשטיין אינדערפרי, "ויודע ה'" מאכט דער אייבערשטער דערקענען, "את אשר לו" ווער עס איז זיין געטרייער דינער.
(דברי שמואל-סלאנים)

בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו וגו' (שם)
פארוואס האט משה רבינו געזאגט "בקר" פארוואס פונקט אינדעפרי, קען מען זאגען, ווייל מיר ווייסען דאך אז דער מן איז געקומען צו יעדען מענטש לויט זיינע מעשים, די צדיקים האבען באקומען דעם מן גלייך ביי זייער טיר, און די רשעים האבען געמוזט ארויס גיין פון שטאט. דאס האט משה רבינו מרמז געווען, "בקר", מארגען אינדערפרי וועט מען גאנץ גוט זעהן צו די ביסט א צדיק אדער א רשע, ווייל מיר וועלען זעהן ווי דער מן וועט פאלען.
(ספרים)

קומפוט

15:14 18/6/2004 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------
פרשת קרח

א) שְׁטֵייט אִין פָּסוּק בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אַשֶׁר לוֹ אִינְדֶערְפְרִי וֶועט דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער מַאכְן וִויסְן וֶוער סְ'אִיז צוּ אִים, מְ'דַארְף פַארְשְׁטֵיין פַארְוָואס פּוּנְקְט צוּפְרִי אוּן נִישְׁט יֶעצְט? נָאר סְ'שְׁטֵייט אַז דִי מָן הָאט מֶען צַאם גֶעקְלוֹיבְּן אִינְדֶערְפְרִי, אוּן מִיט דִי מָן הָאט מֶען פּוּנְקְטְלִיך גֶעקֶענְט וִויסְן וֶוער סְ'אִיז אַ עֶרְלִיכֶער אִיד אוּן וֶוער נִישְׁט חַס וְשָׁלוֹם, וַוייל צַדִיקִים הָאבְּן בַּאקוּמֶען דִי מָן בַּיים טִיר פוּן גֶעצֶעלְט, אוּן דִי בֵּינוֹנִים הָאבְּן גֶעדַארְפְט אַרוֹיס גֵיין פוּן גֶעצֶעלְט קְלוֹיבְּן דִי מָן, (בֵּינוֹנִים מֵיינְט נִישְׁט קֵיין רְשָׁעִים אָבֶּער אוֹיך נִישְׁט קֵיין צַדִיקִים) אוּן דִי רְשָׁעִים הָאבְּן גֶעדַארְפְט גֵיין נָאך וַוייטֶער קְלוֹיבְּן דֶעם מָן, אוּן דָאס הָאט מֹשֶׁה רַבֵּינוּ זֵיי גֶעזָאגְט בֹּקֶר מָארְגְן אִינְדֶערְפְרִי וְיֹדַע ה' וֶועט דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער מַאכְן וִויסְן דוּרְך דִי מָן אֶת אַשֶׁר לוֹ וֶוער סְ'אִיז צוּ אִים, וַוייל מְ'וֶועט לֶעבְּן יֶעדְן גֶעצֶעלְט זֶעהְן וִוי דִי מָן אִיז.
(מַהַרַ"ם שִׁיף)

ב) שְׁטֵייט אִין פָּסוּק וּבִקַשְׁתֶּם גַם כְּהֻנָה, אוּן עֶטְץ בֶּעטְץ אוֹיך דִי כְּהֻנָה, מְ'דַארְף פַארְשְׁטֵיין פַארְוָואס הָאט זֵיי מֹשֶׁה צוּרִיק גֶעזָאגְט מוּסָר אַז זֵיי בֶּעטְן אוֹיך כְּהֻנָה טַאקֶע דָאס אַלֵיין הָאבְּן זֵיי דָאך גֶעוָואלְט אַז אַהַרֹן זָאל נִישְׁט זַיין דֶער כֹּהֵן נָאר זֵיי זָאלְן זַיין דִי כֹּהַנִים אוּן אַזוֹי וֶועט מֶען זִיך מֶער נִישְׁט קְרִיגְן, אִיז וָואס הָאט מֹשֶׁה אוֹיפְגֶעטוּהְן מִיט זַיין עֶנְטְפֶערְן וּבִקַשְׁתֶּם גַם כְּהֻנָה דָאס הָאבְּן זֵיי דָאך טַאקֶע גֶעוָואלְט? נָאר מֹשֶׁה רַבִּינוּ הָאט זֵיי גֶעגֶעבְּן צוּ פַארְשְׁטֵיין אַז מִיט דֶעם וָואס זֵיי וֶועלְן בַּאקוּמֶען דִי כְּהֻנָה וֶועלְן זֵיי גָארְנִישְׁט אוֹיפְטוּהְן מְ'וֶועט זִיך נָאך וַוייטֶער קְרִיגְן וַוייל אַ כֹּהֵן גָדוֹל קֶען זַיין נָאר אֵיינֶער אוּן עֶטְץ אַלֶע בֶּעטְן צוּ זַיין כֹּהַנִים גְדוֹלִים אַזוֹי וִוי סְ'שְׁטֵייט וּבִקַשְׁתֶּם מִיט אַ לָשׁוֹן רַבִּים אוּן נִישְׁט וּבִקַשְׁתָּ בְּלָשׁוֹן יָחִיד, קוּמְט דָאך אוֹיס אַז מִיט דֶעם וָואס אַהַרֹן וֶועט וֶוערְן אוֹיס כֹּהֵן גָדוֹל וֶועט זֵיֶיער פְּרָאבְּלֶעם נִישְׁט בֶּעסֶער וֶוערְן זֵיי וֶועלְן זִיך וַוייטֶער קְרִיגְן.

ג) שְׁטֵייט אִין פָּסוּק לֹא נַעַלֶה אוּנְז וֶועלְמֶער נִישְׁט אַרוֹיף גֵיין, מְ'קֶען זָאגְן לֹא מֵיינְט נִישְׁט ד.מ. וֶוער סְ'הַאלְט זִיך פַאר לֹא פַאר גָארְנִישְׁט עֶר הַאלְט זִיך קְלֵיין אִיז נַעַלֶה דֶעמָאלְט קֶען עֶר אַרוֹיף גֵיין הֶעכֶער אוּן הֶעכֶער זִיך דֶערְנֶענְטֶערְן צוּם הֵיילִיגְן בַּאשֶׁעפֶער.
(יְשׁוּעַת מֹשֶׁה)

ד) שְׁטֵייט אִין פָּסוּק הָאִישׁ אֶחָד יֶחֶטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף, דֶער אֵיין מֶענְטְ'שׁ וֶועט זוּנְדִיגְן אוּן אוֹיף דִי גַאנְצֶע גֶעמֵיינְדֶע וֶועסְטוּ צֶערֶענֶען, מְ'קֶען זָאגְן אַז מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הָאט גֶעזָאגְט הָאִישׁ אֶחָד יֶחֶטָא נָאר אֵיין מֶענְטְ'שׁ הָאט גֶעזוּנְדִיגְט דָאס בִּין אִיך מֹשֶׁה וַוייל אִיך בִּין זֵיֶיער רֶבִּי אוּן אִיך הָאבּ זֵיי נִישְׁט גֶענוּג גוּט אוֹיסְגֶעלֶערְנְט וִוי אַזוֹי זִיך צוּ פִירְן אִיז פַארְוָואס וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף פַארְוָואס צֶערְנְסְטוּ אוֹיף זֵיי, אִיך אַלֵיין בִּין דָאך דָא שׁוּלְדִיג אִין דֶעם אוּן נִישְׁט זֵיי.
(אִמְרֵי חַיִים)

ה) פַארְוָואס אִין פָּסוּק כ"ו וֶוען מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הָאט גֶעבֶּעטְן אַז מְ'זָאל זִיך אָפְּטוּהְן פוּן דִי גֶעצֶעלְטְן פוּן דִי רְשָׁעִים שְׁטֵייט דָארְט דִי לָשׁוֹן אָהָלֵי ד.מ. גֶעצֶעלְטְן אוּן אִין פָּסוּק ל"ב בַּיים אַיינְשְׁלוּנְגֶען עַדַת קֹרַח שְׁטֵייט נִישְׁט דִי לָשׁוֹן פוּן אָהָלֵי נָאר סְ'שְׁטֵייט דִי לָשׁוֹן פוּן בָּתֵּי-הֶם ד.מ. זֵיֶיערֶע הַייזֶער? מְ'קֶען זָאגְן אַז אֹהֶל מֵיינְט אַ גֶעצֶעלְט וָואס דָאס אִיז אַ צַייטְוַויילִיגֶע זַאך ד.מ. נִישְׁט פַאר אַ לַאנְגֶע צַייט, אוּן בֵּית מֵיינְט אַ הוֹיז ד.מ. פַאר אַ לַאנְגֶע צַייט, אִיז בְּשַׁעַת זֵיי זֶענֶען גֶעוֶוען דָא אוֹיף דֶער וֶועלְט וָואס דָאס אִיז דָאך אַ צַייטְוַויילִיגֶע זַאך שְׁטֵייט דִי לָשׁוֹן אָהָלֵי ד.מ. גֶעצֶעלְטְן, אָבֶּער וֶוען דִי עֶרְד הָאט זֵיי אַיינְגֶעשְׁלוּנְגֶען מִיט דִי הַייזֶער דָאס אִיז דָאך שׁוֹין גֶעוֶוען פַאר אֵייבִּיג פַאר אַ לַאנְגֶע צַייט שְׁטֵייט בָּתֵּי-הֶם ד.מ. הַייזֶער.

ו) שְׁטֵייט אִין פָּסוּק וְכָל יִשְׂרָאֵל אַשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם, אוּן אַלֶע אִידְן וָואס זֶענֶען גֶעוֶוען אַרוּם זֵיי זֶענֶען אַנְטְלָאפְן וֶועגְן דִי קוֹל וָואס אִיז גֶעוֶוען פוּן דִי עֶרְד וֶוען סְ'הָאט זִיך גֶעשְׁפָּאלְטְן, אִין דֶער אֶמֶת'ן וָואלְט גֶעדַארְפְט שְׁטֵיין מִקוֹלָם פוּן זֵיֶיער קוֹל פַארְוָואס שְׁטֵייט לְקֹלָם צוּ זֵיֶיער קוֹל? אוּן נָאך דַארְף מֶען פַארְשְׁטֵיין וָואס הֵייסְט מְ'אִיז אַנְטְלָאפְן פוּן דֶעם קוֹל וָואס דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער הָאט גֶעמַאכְט, דֶער בַּאשֶׁעפֶער קֶען דָאך מַאכְן אַז וואוּ מְ'לוֹיפְט זָאל מֶען הֶערְן דֶעם קוֹל אִיז וואוּ זֶענֶען זֵיי אַנְטְלָאפְן ? מְ'קֶען זָאגְן לְקֹלָם מֵיינְט מֶען דָא אַ קוֹל פוּן תְּפִלָה, אַזוֹי וִוי דֶער מֶדְרָשׁ אִין פַּרְשַׁת בְּשַׁלַח בְּרֶענְגְט אַז יִצְחָק אַבִינוּ הָאט אוּנְז אִיבֶּער גֶעלָאזְט בִּירוּשָׁה הַקוֹל קוֹל יַעַקֹב ד.מ. יַעַקֹב'ס קוֹל פוּן לֶערְנֶען אוּן דַאוֶוענֶען אַז וֶוען זֵיי זֶענֶען חַס וְשָׁלוֹם אִין אַ עֵת צָרָה זָאלְן זֵיי דַאוֶוענֶען אוּן זִיך גוּט אוֹיסְבֶּעטְן, אִיז דִי זֶעלְבֶּע דָא דִי אִידְן זֶענֶען גֶעלָאפְן צוּם קוֹל פוּן דַאוֶוענֶען צוּם אוֹיבֶּערְשְׁטְן וַוייל זֵיי זֶענֶען דָאך יֶעצְט אִין אַ עֵת צָרָה זֵיי הָאבְּן מוֹרָא גֶעהַאט אַז זֵיי וֶועלְן אַיינְגֶעשְׁלוּנְגֶען וֶוערְן אִיז וֶועגְן דֶעם שְׁטֵייט לְקֹלָם צוּ זֵיֶיער קוֹל צוּם דַאוֶוענֶען אוּן נִישְׁט מִקוֹלָם פוּן זֵיֶיער קוֹל וַוייל פוּן אוֹיבֶּערְשְׁטְן'ס קוֹל קֶען מֶען נִישְׁט אַנְטְלוֹיפְן.
(הרה"ק ר' חַנוֹך מֵאֶלִכְּסַנְדֶר זי"ע)

א גוטן שבת





קומפוט

15:16 18/6/2004 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------
ויקח קרח רש"י אומר לקח את עצמו, אף על פי שהיה מחונן בהרבה מעלות יחסן, תלמיד חכם, עשיר, פקח, ואולי גם היה ראוי להיות מנהיג בישראל ולמה לא ניתנה לו השררה כי "ויקח קרח לקח את עצמו" ולא המתין עד שיביאו לו עטרת המנהיגות אלא לקחה בחוזק יד ולכן לא זכה לה.
(הרה"ק ר' בונם מפשיסחא זי"ע)

ויקח קרח צריך להבין איך חלק קרח על משה רבינו הלא קרח היה אדם גדול, ועוד צריכים להבין על תלונות בני ישראל הלא היו דור דעה, וי"ל אדרבא כיון שהיו דור דעה ונהירין להו שבילי דרקיעא ורזין דאורייתא אבל מכל מקום לא ראו באספקלריא המאירה כמו משה רבינו ע"כ היה נראה להם שמשה רבינו לא עשה טוב באיזה פעם כי לפי מה שהם ראו היה צריך להיות באופן אחר ודומה לשני תלמידי חכמים המחולקין בהלכה או בפירוש תוספות וכדומה, משא"כ עם הארץ אינו יכול לחלוק על הרב וכן מקובל מצדיקים שבמחלוקת קרח היו הגדולים מחזיקין בידי קרח והקטנים היו עם משה רבינו והבינונים לא נתערבו כלל.
(מגדלות מרקחים)

פעם אחת הראה בעל מחבר אחד את חבורו לפני הרה"ק בעל הדברי חיים זי"ע בכדי לקבל הסכמה ממנו החיבור היה על התורה בדרך דרוש וכתב שם פירוש על מחלוקת קרח ועדתו עם משה רבינו וכאשר הביט הדברי חיים זי"ע בחיבורו אמר לו שלפי פירושו יוצדק מאוד מאמר רש"י ז"ל וקורח שפיקח היה מה ראה לשטות זה ושמח הבעל מחבר מאוד, וראה הרה"ק שאינו מבין מה שרמז לו אמר לו אגלה לך כוונתי כי באמת קשה מאוד מה זה שאמר רש"י על קרח מה ראה לשטות זה וכי דבר קטן הוא להיות כהן גדול אך לפי מה שכתבת בענין כוונת קרח ומחלוקתו נמצא שבאמת אין לך שטות גדול מזה שבשביל טעם כזה יחלוק על משה רבינו רבן של כל ישראל.
(הרה"ק ר' סיני מזימגראד זי"ע)

במחלוקתו של קרח היו ר"נ ראשי סנהדראות אנשים חשובים יש מקום להקשות למה לא הצליח חסידות נשגבה כזו הלא כלם היו בעלי השגה, אפ"ל בדרך צחות כי לחסידות נדרש חוץ מצדיקים גם כמה גבאים ויוצר משרתים שיוכל להתקיים על צד היותר טוב אבל אצל קרח היו כלם רבנים חשובים וחסידות כזו בלי גבאים וכו' אין יכול להחזיק מעמד.
(אמירה נכונה)

בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי הרה"ק ר' יחזקאל מקוזמיר זי"ע אמר בשם הרה"ק ר' אלימלך מליזענסק זי"ע כי כוונתו בוודאי לא היה גאות כפשוטו רק בוודאי היה עבדות וסודות, ואעפ"כ כיון שהיה עם מחלוקת אמר יעקב אע"ה בסודם אל תבוא נפשי אינני רוצה בסודות שלהם ובעבדות שלהם כי הוא מעלמא דפרודא וד"ל.
(דברי ישראל )

חטא עדת קרח היה על שאמרו ובתוכם ה' שמשמע שיש פירוד חס ושלום שד' הוא בתוכם ובאמת אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא.
(דרך המלך)

ואהרן מה הוא כי תלינו עליו, לכאורה הוא שפת יתר, ישנם אנשים כשהם לעצמם הם ענוים ושפלים בעיניהם אבל כשהם מתערבים בין הגאים ומכל שכן כשעומדים עליהם לחלוק אזי מתחזקים בדעתם ומראין גדולתם לפניהם כידוע, ומשה רבינו שיבח את אחיו אהרן קדוש ה' ואהרן מה הוא שפל הוא בעיניו כי תלינו עליו אינו מתחזק לעמוד נגדם רק הוא אומר אין הכי נמי קרח ראוי יותר ממני להיות כהן גדול אך מה אעשה שצוני הבורא יתברך שמו.
(חקל יצחק)

וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם וכותב רש"י מכאן שאין מחזיקין במחלוקת לכאורה קשה למה שלח משה אחרי דתן ואבירם הלא הם היו מוכרים כאויבים שלו וכבר חלקו עליו מספר פעמים והיה חזקה שהם בעלי מחלוקת, על כן כותב רש"י שבכל זאת שלח אחריהם ולא סמך על החזקה וזהו שאין מחזיקין במחלוקת כלומר לענין מחלוקת לא סומכים על החזקה אלא מנסים עוד הפעם בדרכי שלום אולי בעלי המחלוקת יחזרו בתשובה,
(הרה"ק ר' שמעון סופר זי"ע)

אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם, צריך לדקדק דכיון שלא הביאם לארץ פשיטא שלא נתן להם שדה וכרם, וי"ל שדתן ואבירם אמרו למשה שעדיין לא העליתנו לארץ ישראל כפי שאמרת לנו וכבר ותתן לנו נחלת שדה וכרם כלומר את דיני השדה והכרם שדך לא תזרע כלאים וכרמך לא תעולל וכל המצוות התלויות בארץ כבר נתת לנו והרי די לנו לדעת זאת כאשר נבוא לארץ.
( הרה"ק מצאנז קלוזענבורג זי"ע)

איתא בשם צדיקים, שצדיקים יכולים להוציא נשמת הרשע בעת שנתו ולטעת בו נשמה חדשה ויהפך לבריה חדשה, אבל לקרח לא יכלו לעשות כך כי כמובא הלך כל אותו הלילה בליצנות ולא ישן ולכן נאבד ברשעו, ואולי יתכן שזה הביאור של שינת רשעים הנאה להם והנאה לעולם שאז מחליפים צדיקים נשמתם וישנה הנאה להם וגם לעולם.
(הרה"ק רמ"ח מסלאנים זי"ע)

המגיד מקוזניץ זי"ע אמר שאי אפשר לומר טובות על קרח שהרי הוא ציער למשה רבינו ואי אפשר לומר עליו רעות שהרי הוא סבו של הרבי מלובלין זי"ע, ופלא שבסה"ק עבודת ישראל מהרה"ק מקאזניץ זי"ע אין חידושי תורה בפרשת קרח.
(הרה"ק ר' יצחק מסטוטשין זי"ע)

מדוא נבחר דווקא עונש משונה זה לירד חיים שאולה כי רצה הקב"ה שיחרט בלבות בני ישראל מגרעת המחלוקת, כי אילו היה קרח מת כדרך כל האדם היתה פרשתו נשכחת יען גזירה על המת שישתכח מן הלב לכן עשה הקב"ה שיבלע חיים באדמה למען יוחק לזכרון עולם מגרעת של המחלוקת ומעלתו של השלום וילמדו ישראל לנהוג זה בזה אך בשלום ורעות ובזה יתוקן עון שנאת חנם ויבנה בית המקדש בבי"א.
(תורת אהרן)

ויקהלו על משה ועל אהרן חלקו כלפי מעלה על מי שהוא "על" משה ואהרן ומשה הבין כוונתם ולכן נפל על פניו.
(נועם מגדים)

כי כל העדה כלם קדושים, קרח איים על משה שלא יהא הדבר קל בעיניו ולא יחשוב שהמחלוקת תלך ותשקע ותיעלם במהרה " כי כל העדה כלם קדושים " ואם עוסקים בפילוג כל כך הרבה בעלי צורה ונכבדים הריב לא ייפסק במהרה.
(מגדל דוד)

ויפל על פניו, אמרו חז"ל על מקום שנתנו חכמים בו עיניהם או מיתה או עוני (מ"ק י"ז) הואיל ומשה לא רצה להענישם שמא עוד ישובו לכן ויפל על פניו כדי שלא יתן עיניו בהם.
(תפארת יהונתן)

וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם מפני מה לא עלה בידי משה להשכין שלום במחנה ישראל, מפני שמשה לא הטריח לבוא אליהם ולשדלם בדברי פיוס וריצוי אלא ישב באהל ושלח לקרא אותם שיבואו אליו לכן ירט הדרך לנגד השלום.
(הרה"ק ר' בונם מפשיסחא זי"ע)

קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, איזו שטות הוי אומר הרצון להיות פקח ולהתחכם בדרכי ה' והרי נאמר תמים תהיה עם ה' אלוקיך.
(הרה"ק ר' מאיר מפרעמישלאן זי"ע)

ואהרן מה הוא כי תלינו עליו "ואהרן מה הוא" היודעים אתם מי הוא ומה הוא אהרן היש לכם השגה בגדולתו וקדושתו המבינים אתם אותו כי תלינו עליו שאתם מתמודדים אתו.
(הרה"ק ר' מנחם מענדל מקאצק זי"ע)

לא חמור אחד מהם נשאתי איש מושחת ושפל שעולה לגדולה ונעשה מנהיג דרכו להוריד מגדולתם את ראשי העם ונכבדים שהיו מלפניו וכנגדם יגביה שפלים אנשים כמותו כדי שיהיו כפופים לו ויתנו לו יקר לא כן אדם גדול וחכם שנעשה שר ומנהיג הוא ינהג כבוד בזקני העם וחכמים ולא יעלה ריקים ופוחזים וכך אמר משה רבינו לא הגבהתי שום אדם שפל הדומה לחמור לא חמור אחד מהם נשאתי וגם לא הורדתי שום איש חשוב מגדולתו ולא הרעותי את אחד מהם היינו מיוחד שבהם.
(הרה"ק ר' שמואל שמעלקא מניקלשבורג זי"ע)

לא חמור אחד מהם נשאתי מה שייכות יש באימרה זו לגבי קרח איתא בפסחים קי"ט שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחת נתגלה לקרח ועוד מובא במדרש רבה בשלח בשעה שכולם עסקו בביזת מצרים עסק משה בעצמות יוסף שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו ואם קרח ירש את אוצרות יוסף היה עליו לתת לכל הפחות חמור אחד למשה להעמיס את ארונו של יוסף וזה הזכיר לו משה עכשיו.
(ילקוט דוד)

ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל, כשם שמשה הלך אל דתן ואבירם כדי למנוע מחלוקת כן הלכו אחריו בכל הדרכים זקני ישראל בדרכי שלום.
(הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע)

אם כמות כל האדם ימותון אלה לא ה' שלחני אם ה' לא שלחו אז טענותיו של קרח ועדתו היו צודקות ומדוע יגיע להם עונש מות, אלא מי שמתחיל במחלוקת ומביא פילוגים בישראל אף שבא בטענת צודקות ראוי לעונש חמור.

(הרה"ק מצאנז זי"ע)

ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם מדוע נענשו דווקא בעונש כזה להיבלע בתוך האדמה אפ"ל בדרך צחות דהוי מדה כנגד מדה קרח ועדתו התרעמו על משה ומדוע תתנשאו על קהל ה' והתורה מעידה על משה והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה נראה ששפלותו של משה מכל האדם אשר על פני האדמה היתה מועטת ביניהם ממילא העונש המתאים להם הוא להיות למטה מפני האדמה.
(הרה"ק ר' זאב מסטריקוב זי"ע)

וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקלם כי אמרו פן תבלענו הארץ נסו לזעוק במרירות הלב לפני השי"ת כי אמרו פן תבלענו הארץ שמא הארציות שלנו תאכל אותנו.
(הרה"ק ר' משה מקאברין זי"ע)

את מחתות החטאים האלה בנפשותם הקשים שבבעלי המחלוקת הם אותם המשתתפים במריבותיהם גם את הנפש כאילו המחלוקת היא לשם שמים.
(הרה"ק מראפשיץ זי"ע)

ויהיו המתים במגיפה למה כתיב ויהיו המתים במגיפה ולא וימותו במגיפה לרמז על חסד השם שבמספר גזירת הניגפים ארבעה ועשרים אלף נכללו גם אותם האנשים שהגיעו זמנם למות מיתה טבעית מסיבת זקנותם.
(הרה"ק ר' חים מוואלזשין זי"ע)

ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן אפילו כשישראל מרימים וממנים עליהם לראש מי שאינו צדיק וזה על ידי הסכמת הדור משפיעים מן השמים שיהיה צדיק כמו שמועיל הדיבור באומרו הרי זו תרומה שמתקדשת התבואה והאוכלה חייב מיתה.
(תכלת מרדכי)

Thnaks this is great , can you pst every week?

קומפוט, אין זכות פון דעם אשכול, דארף איך נישט עפענען א ספר די וואך, איישר כח.

קומפוט, יישר כח, א זיס לעבן אויף דיר,

כ'האב זיך געווינדערט ווי ביזטו געווען אזוי לאנג?

אהא, האסט דיך געזעצט לערנען!

אבער קענסט נאר תורות אויף פרשת קורח? אזוי ווי יענער רב... קענסט די מעשה?

ואם בריאה יברא ה' (ט"ז ל). מכאן למד אליהו ז"ל להתפלל על בנה של הצרפתית להחיותו, והוא היה ראשון בדבר זה. ולכאורה קשה, מנין היה לו להתפלל על דבר כזה להחיות המת, דבר שלא היה מעולם עד העת ההוא, ואיננו מסדר הבריאה להמציא חיים לגוף אשר כבר חלף הלך הרוח מאתו. ויתכן בזה, שלמד ממשה רבינו ע"ה אשר גזר לקרח העדר שלא כסדר העולם, אשר אחרי כלות החיים ימותו, אבל הם, בחייהם נעדרו והיו כלא היו. ולמד מזה אליהו ז"ל, אם יגזר על פי צדיק העדר שהוא לא כסדר הבריאה, הלא מדה טובה מרובה ממדת פורעניות ממנה. וכל שכן שיגזר חיים על פי צדיק גם שלא כסדר הבריאה. והתפלל ונענה, ותשב רוח הילד ויחי (מלכים א' י"ז כב):

ספר קול שמחה (הרבי ר' בונם זיעועכ"י) - פרשת קרח

ישר כח קומפוט

שכויח פארן דערמאנען וועלכע פרשה ס'גייט די וואך.