הנקודה שציין אליה אידך גיסא ראויה לציון. את החוברת יראה טהורה קראתי, ולמיטב זכרוני צורת העריכה וההגשה אינם משרתים את המטרה.
בענין זה ישנו תיאור נפלא של ה"תורה תמימה" בספרו מקור ברוך על ההבדל בין שני הסדרים שנכח בהם, האחד אצל הנצי"ב בו שרתה שמחה עצומה על הזכיה הנפלאה בקיום מצוות היום, והשני אצל ה"בית הלוי" בו שררה דאגה גדולה כל העת מחשש שמא לא נעשו הדברים כראוי. [וכמובן חשש חמץ]
ברצוני לציין בהקשר זה גמ' נפלאה שראיתי לאחרונה , בעירובין לט,ב מובא מעשה בצבי שניצוד והגישוהו לרב נחמן רב חסדא ורב ששת, כשהתפתח דיון על כשרותו, נמנע רב ששת מלאוכלו, לאחר זמן התברר לרב ששת ממקור אחר שהצבי כשר, ואז ביקש שהדבר יישמר בסוד ופרש"י וז"ל דמיכספי לי דלא אכלית מיניה, כלומר רב ששת היה מתבייש בחומרה יתירה שנהג בה. מי היה מאמין?
|
|