חוזה או הוזה?

עומק

התכוונתי ליותר מזה כאשר תקרא את "ספר החזיונות" תבין.
ועכשיו איעצך עצה, מקובלני מבית אבא, על מש"כ במשנה 'סייג לחכמה שתיקה' והקשו באם זה הסייג מה היא החכמה בעצמה ?
והתשובה שהחכמה היא לא לחשוב, לפעמים צריך גם לא לחשוב, כעין מה שאמר הרמח"ל ממידת הזהירות לא להיות זהיר מדי.
ולדעתי לא כדאי לדון בנושא זה בפורם ציבורי, יש דברים שעדיף שלא יהיו גלויים לרבים, מפני שיחלישו את האמונה באופן כללי, ולכן לדעתי הרבה מגדולי תורה לא הביעו דעתם בנושא זה.

מסתברא

שתי נקודות. ואשמח מאד על תגובתך להן.

א.אדם רשאי להשתמש במילים כרצונו, אך סבורני שכדאי לדייק בהן.

חילקת את הפורום לשנים. חושבים מול מאמינים. אני משער שאין כוונתך לעובדה הפשוטה שיש כאלו שמנסים להפעיל את כלי החשיבה שלהם ויש כאלו שסומכים על אמונתם. שהרי זו קביעה טריביאלית למדי, שהרי כולנו חושבים וכולנו מאמינים. השאלה היכן ובמה.

גם מבין כותבי הפורום, רובנו ככולנו, מסתמכים על אמונתנו וגם מפעילים את כישורי החשיבה שלנו. וכך נוהג גם אתה. והרי אתה מכיר את ההוכחה האריסטוטלית שאדם תמיד זקוק להשתמש בכלי חשיבה, או אפילו בפילוסופיה. שהרי גם בשעה שהוא שולל אותה עליו להזדקק לה כדי להפריך את הצורך שבה.

אני משער שכוונתך היא לחלק, בסופו של דבר, בין אלו שמאמינים לכל המסורת שלנו, או לרובה, לעומת אלו שמוכנים לבדוק אותה ולא לקבלה כמובן מאליו. ובזה באמת ניתן לדרג את הכותבים והמשתתפים כאן, עד כמה הם מחוייבים לאמונות של המסורת שלנו.

אמנם, במקום לארגן את הכותבים בשני מחנות, הייתי מציע לסדר אותם על גבי סקאלה, לפי יחסם לאמונות שבידינו לפי הופעתן ההיסטורית. שהרי תודה לי שאין המתלבט בשאלת אמינותם של האר"י ורח"ו ואין צריך לומר אדמו"רים אחרונים כמתלבט בשאלת טיבו של ספר יצירה, זהות מחברו של ספר ישעיהו והשאלה אם המקרא יצא מתחת ידי משה או נכתב בדורות שלאחריו.

אפשר שגם חלוקה זו אינה מדוייקת לגמרי, אך בכל זאת היא מדוייקת יותר מאשר החלוקה הדו צדדית ל"בעד" ו"נגד", מאמיני משה, ישעיהו והאר"י מכאן לעומת שולליהם. הרי גם אם חלוקה כזו נוחה ומרשימה, אין במציאות חלוקה כזאת! הנה, אני עומד באמצע, מאמין למשה ולישעיהו ותוהה על דברי האר"י... (אלא אם כן אתה יודע יותר טוב ממני על מה שבליבי ומכריע שאני כופר בסתר בדברי משה או מאמין בסתר בדברי האר"י...).

ב. גם אם אנו מודים זה לזה שדברי הנביאים אמת ונבואתם אמת, מה המקור לסבור שהאר"י זכה לגילויים שמימיים, שגם אם לכלל נבואה לא הגיעו, לכלל גילויים יהודיים אותנטיים ממקור עליון הגיעו גם הגיעו?

כפי שכתבתי לעיל, אנו עשויים להסתמך על אחד משלושה מקורות, ואולי יותר, והאר נא את עיני.

1. ידיעות שעברו אלינו מדורו של האר"י על דמותו ההיסטורית של האר"י שמוכיחות כי היה ראוי ומסוגל וגם זכה לגילויים כאלו.

האם יש בידינו ראיות כאלו, פרט למה שנראה כסיפורים עממיים?

2. מסורות של דברי האר"י שתכניהם מוכיחים מתוך עצמם כי נאמרו ברוח הקודש.

למרבה הצער, עד כמה שידוע לי אין לנו כתבים ישירים של האר"י, אלא רק בעיבוד תלמידיו. אם הדברים מוכיחים מתוך עצמם על מקורם - יש לדון בדבר.

3. מסורות מאנשים שיכולים לדעת על טיבו של האר"י - והם אישרוהו. כאלו הם המג"א, שהביא מהנהגותיו וסבר שראוי שיחייבו את כל השומעים לקולו. ראשי החסידות לדורותיהם, שלמדו את דברי האר"י ופיתחו אותם הלאה. וגם, בחוג ה"ליטאי", הגר"א ותלמידיו.

כאן יכול השואל להקשות מהיכן ידעו הללו בטיבו של האר"י אם לא הכירוהו? הם הסתמכו על שמועות, ועל האופן שבו הבינו את דבריו.

אני משער שבזאת נבדלים אני ואתה (איני יכול לדבר בשם אחרים בפורום). בעיניך זו שלשלת הראויה לסמוך עליה. בעיני, אני הקטן - מה אעשה והדברים אינם ברורים לי, ובניגוד לך, איני ממהר לתת אמון בשום דבר שאינו בהיר ואינו נהיר לי.

אם כוונתך, בחילוק בין חושבים למאמינים, להפרש זה שבינינו, אני מודה לך שאתה צודק. אם כי אני מקפיד על חלוקה - שאתה שולל אותה - בין נביאים מכאן לבין מקובלים מכאן.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הרשבא

כתבת שגדולי ישראל שתקו למול הידיעות הללו.

האם כוונתך שידעו שיש משהו "תמהוני" ולא נורמלי ברח"ו והאר"י,ידעו שהכל שקר ודמיונות, ובכל זאת שתקו,כדי לא להרוס את אמונת התמימים?

לגבי הדיון בפורום,אני חושב שבמימד הזה,האינטרנט,שבו נמצאות כל הכפירות בעולם,למה ייגרע כוחם של אלו המבקשים דעת אמיתית בתורה?

אנא באר דבריך.

אני חושב שהעליתי באשכול זה הרהורים רבים לגבי "מעשיות צפת" מה שרבים וטובים מדחיקים בסתר לבבם.(אולי לא באי הפורום הנכבד הזה)

אני לא מחליט מה האמת,ייתכן שהאר"י ונבואותיו אמת,ייתכן בהיפך.

אני פשוט לא יודע,ומבקש כלים הגיוניים לבחינת העובדות.ואף אם תהיה "דעת נוטה" ולא הוכחה מופתית,לאמינות האר"י,הרי הדבר יקל עלי מאד את הברירה.

מימוני נר"ו-

אתה צודק שאין לסמוך על מסורות המבוססות על סיפורים שאין להם אישור ממקורות נוספים,או שחשודים מעצם טבעם.ה"בעיה" אצלי היא,שישנם עדי ראיה מהאר"י שראו את השגותיו,חוץ מרח"ו.והעלו את הדברים על ספריהם.וביניהם תלמידי חכמים ופוסקי הלכות.אי אפשר לענ"ד לפטור הכל במחי יד,כ"לא היה ולא נברא" ככל הנראה עלינו לקבל מציאות אדם שהיה "שונה" מאד מהטבע.עלינו רק להבין מה פשר אותו שוני.טירוף? אומללות? השגה? רוח הקדש?

בן הא הא

ייתכן שהדבר תלוי במציאות הכללית של כל תקופה ותקופה.
מה שאנו נפנה לפסיכיאטר זה מפני שנמצא אצלנו בתודעה הסבר כזה.

אבל פעם היה יכול "שומע קולות" לטעון שה"שדים" משוחחים איתו,מלעיגים עליו,ומתלוצצים בו.

ואילו עבר תלמיד חכם גדול,משבר נפשי,והתחיל לשמוע קולות ולראות חזיונות,ייתכן,שבאותה תקופה,היה מייחס זאת לגילויים שמימיים.ממש כמו שמשברים נפשיים יכולים לשנות תפיסות עולם ראציונליסטיות אצל הוגים שונים,וביניהם תלמידי חכמים.

אני מוסיף כאן קטע מתוך מה שהשבתי לאחד מחכמי הפורום נ"י.וייתכן שיש בו כדי להועיל.

"את ספר החזיונות וכן את ספר מצרף לחכמה קראתי.ודיוקך מתוכו כבר יצא מפי הרב ארי נהם.שכן הכיר את טיב הספר ההוא ואת מחברו.וגם אני חייכתי הרבה כשקראתי אותו.וראה בהקדמת תישבי למשנת הזוהר חלק א ובהערות שם.ובספר עמק המלך חמת מלך נגדו.ולהרמ"ז באגרותיו טמן ברמ"ז.והחיד"א פתר החידה.

ועיין בספר תולדות האר"י עמוד 290 בהערה יתברר כי מהרח"ו נועץ בהללו כשהיה בן י"ב וכן בן כ"ד.טרם בוא האר"י .והאר"י הוכיחו נגד זה.כמובא שם במקום אחר.שאל לו לרח"ו ללמוד חכמת כף היד.כי הכל כלול בחכמת הקבלה.

וראה מה שכתב בתולדות האר"י הנ"ל עמוד 80 בהערה בשם תלמידי האדמו"ר רבי פנחס מקוריץ.שאמרו בשמו ,כי ספר שבחי האר"י משקר,כי אי אפשר שיהיה האר"י גדול מהמגיד שנגלה לבית יוסף (בספר מגיד מישרים)
וראה עוד בספר "זרמים וכתות ביהדות"עמוד 60 ובהקדמת הרב קאפח לספר המורה בשם "מדרש פנחס"(מקוריץ) ודו"ק.

עומק

תוכל להפנות אותי למקורות לעיון על אודות הספר "מגיד מישרים"?
מה דעתך עליו?
תודה

מחקר מקיף על ה"מגיד מישרים" כולל כמה צילומים מכתבי יד שטרם נתפרסמו - הכין פרופסור צבי ורבלובסקי. הספר נכתב באנגלית, אך תורגם לפני מספר שנים לעברית. שמו, כמדומה, ר' יוסף קארו ובני דורו. הוא מתאר גם את קהילית צפת של התקופה על פי כתבי כמה מבניה.

ורבלובסקי גם עוסק בתיאור הפסיכולוגי והפיזיולוגי של תופעת המגיד - שאותה הוא מפרש, כמובן, כתופעה אישית ולא כגילוי שמיימי - על פי שיטות ששימשו לחקר תופעות דומות. בעבר כמדומה לי שהיה אשכול אודות נושא זה, אך הדיון בו נקטע באמצע.

בשעתו התרשמתי מהספר לטובה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לגבי ספר החזיונות של ר' חיים ויטל, ידוע שהמהדיר נפטר זמן קצר לאחר פירסום הספר. משפחתו האשימו את המקובלים שקיללו אותו על הוצאת הספר. כל רואה יודע שיש בספר דברים תמוהים.

ובכל זאת ספרי ר' חיים ויטל הם גאוני גאונות ובודאי ברוה"ק נאמרו.

האם יש פה סתירה? האם צריך ליישב את הסתירה? אני אשאיר את התשובות האלו לאלו שיותר חכמים ממני.

בקשר לסיפורי המופת על האר"י. איני מאמין לדבריהם כלל. ומש"כ היש"ר מקנדיאה, ידוע שהוא כתב שבכוחו גם לצאת נגד הקבלה, רק שפטרונו שילם לו להגן על הקבלה.

ועוד אני תוהא בי, הקברים שגילה האר"י, וכגון קבר ר' פנחס בן יאיר, האם אסור לכהנים ללכת שם, הלא קיי"ל דלא בשמים היא!

ואם כבר בקברים עסקינן, ראוי לציין שיום פטירת רשב"י שנקבע לל"ג בעומר, מקורו הוא בזוהר.

ואם כבר ביום הזכרון עסקינן, הרי שי"ח אלול שנקבע ליום פטירתו של הבעש"ט מקורו הוא בספר הזכרונות של הריי"ץ. ושמעתי אומרים, ואיני יודע זאת בעצמי, שהריי"ץ סותר עצמו בשלש מקומות בקשר לתאריך זה.

צ'וטנג

כוונתך למהדיר אשכולי? האם תוכל להרחיב בענין מה שהמשפחה האשימו את המקובלים בקללה? מי האשים ואת מי?

נכון הוא שהספר יצא בהוצאת מוסד הרב קוק והם לא הוסיפו להדפיסו בשנית.

לגבי גאונותו של רח"ו, לא ידוע לי מאומה, ואשמח לשמוע. אשר לדמותו, כפי שהיא מצטיירת מהספר, יש אשכול על זה. ואשמח אם תגיב בו ותסביר כיצד הדברים משתלבים יחד.

לגבי קברים שגילה האר"י, העדויות הן שהוא עשה זאת על פי גילויים, מיסטיים או אחרים. מעניין היה באמת לפתוח פעם קבר כזה ולגלות אם זה נכון... אולי אפשר לעשות זאת באופן המותר.

גם לגבי ביקור בקברים בכלל כבר היו אשכולות בפורום.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

צ'וטנג

כתבת כי דברי הרח"ו הם גאוניים ובוודאי נכתבו ברוח הקדש.עם זאת אינך מאמין לסיפורי המופתים.מדוע? עניין טכני -עובדתי או שפשוט לא מתקבלים על דעתך?

ומהי אותה גאוניות של הרח"ו,עריכה הדברים,כישרון ספרותי,יצירת רב מכר,או תוכן הדברים?

וכיצד ניתן לתאר את דברי הרח"ו כגאוניים כאשר הוא מקדים ואומר שהדברים אינם על פי שכל?