חברי פורום נכבדים
לאחר קריאת כל ההתכתבות עד כה, ולאחר שקראתי גם את דברי מימוני בקישור הבא
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=166264
החלטתי לפרסם את דעתי בנושא סבוך זה, בחלק מהדברים יסכימו עמי רבים, בחלקם אולי לא יסכים עמי אדם, אבל אני אכתוב את אשר נראה לי, ואם יחכימני אדם, והיה זה שכרי בכל עמלי.
לפני שנתחיל, מי שמפחד שישברו לו מוסכמות חברתיות או דתיות, שיעשה טובה לעצמו ולא יקרא את ההודעה, כי לא כל הדברים שנכתבו תואמים את המקובל והנפוץ, יש גדולים וחכמים ממני שמבארים את הדברים בצורה שונה.
בנוסף, נקודת המוצא שבדברי היא כדעת תלמידי הרמב"ם, ודברי מכוונים כלפיהם, אבל מי שאינו סובר כדעתם, והוא מאמין בדברים אמונת אומן, אין לו בכלל צורך בכל ההתפלמסות שאכתוב.
תחילה נצטט מדברי התוספתא, מסכת חגיגה פרק ב.
ארבע נכנסו לפרדס, בן עזאי ובן זומא אחר ור' עקיבא
בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו.
בן זומא הציץ ונפגע, עליו הכתוב אומר דבר מצאת אכול דייך.
אחר הציץ וקיצץ את הנטיעות, עליו הכתוב אומר אל תיתן את פיך לחטיא את בשרך.
ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, עליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה. (ע"כ מהתוספתא)
נבאר את דברי התוספתא, ע"פ דברי רב האי גאון (אוצר הגאונים למסכת חגיגה, עמ' 14-15)
"כי הרבה מן החכמים היו סוברים, כי מי שהוא הגון בכמה מדות זכורות ומבוארות, כשמבקש לצפות במרכבה ולהציץ בהיכלות של מלאכי מרום, יש לו דרכים לעשות, שישב בתענית ימים ידועים, ומניח ראשו בין ברכיו, ולוחש לארץ שירות ותשבחות הרבה שהן מפורשות, ובכך מציץ בפנימיו ובחדריו, כמי שהוא רואה בעיניו היכלות שבעה, וצופה כאילו הוא נכנס מהיכל להיכל ורואה מה יש בו. ויש שתי משניות שהתנאים שונים אותן בדבר זה, ונקראות היכלות רבתי והיכלות זוטרתי, ודבר זה מפורסם וידוע. ועל אותן צפיות שנה תנא זה ארבעה נכנסו לפרדס, המשיך את ההיכלות הללו לפרדס, והעלה להם השם הזה ... כי הקב"ה ... מראה אותן בפנימיות מראות היכליו ומעמד מלאכיו". (ע"כ מרב האי גאון)
כלומר, אמנם פסקה הנבואה מישראל, אבל היה לחכמי הדור תחליף בדרגה נמוכה לנבואה, התגלות, מי שהיה מזכך את עצמו, ופורש מכל ענייני העולם הזה, ומרכז את מחשבתו בעליונים, אם היה ראוי לכך, היה מקבל התגלות, ובה היה צופה במרכבה, כלומר רואה מה יש במרום (בהשאלה), מקום משכנם של מלאכי מעלה.
נראה ברור שגם האר"י הולך בדרך זו, דבריו הגיעו אליו ע"י צפייה בעליונים, אבל בדרך השכל וההיגיון הפשוט דבריו אינם מובנים כלל, והם נשמעים כדברי כפירה חמורים.
לפני שנמשיך, נבאר את שיטת הרמב"ם בטהרתה ושלמותה, ללא כחל וסרק, בכל המקומות הקשורים לנושא הנידון.
לפי הרמב"ם, כל הדברים בעולם הם רציונאלים והגיוניים, כל דבר שנראה שאינו הגיוני, הוא פשוט לא קיים, ההמונים המציאו אותו בדעתם ודמיונם, ונפתו אחריהם רבים, ולמרות שהדבר מפורסם, הרמב"ם לא מתרשם מכך.
לדוגמה, כישופים, שדים, מעלה באוב, כל הדברים הנ"ל אינם קיימים במציאות, הם הבל ורעות רוח, בעת העתיקה האמינו רבים בהם בגלל דמיונם המפותח, הוכחה לכך, שכעת איננו רואים שום שד ושום כישוף, כיצד בעת העתיקה כן ראו, כי לא היתה אז הדעת מפותחת, הם דמיינו, והדברים תפסו תאוצה ופרסום.
הפסוק בספר שמות
ז,יא וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. ז,יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם;
מתפרש אצל הרמב"ם כמעשה אחיזת עיניים, פרעה לא היה שכלתן דגול, הוא עבד אלילים וחשב את עצמו אל, ובארמונו הוא החזיק חבורת חרטומים ומכשפים, אבל הם כולם היו רמאים ושקרנים, אוחזי עיניים, לא היה בכוחם לעשות במציאות כלום, אבל היה בכוחם לרמות את ההמון במעשיהם.
גם נבוכדנצר מלך בבל החזיק בארמונו חבורת רמאים ושקרנים אוחזי עיניים, אבל לא היה בכוחם לעשות כלום, כך התגלגלו העניינים באותם ימים רחוקים.
גם שאול מלכינו הנערץ, אשר השמיד את הכישופים מהארץ, ולבסוף בשעת משבר נפתה, והלך לשאול אישה בעלת אוב מה יעלה בגורלו, כל סיפור זה הרי הוא אחיזת עיניים, אותה אישה רימתה את שאול במעשיה, והוא לא ידע זאת, וכפי שמבאר הרד"ק במקום, הרד"ק מבאר את שיטת הרמב"ם.
ספר שמואל א
כח,ט וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁאוּל, אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִי, מִן-הָאָרֶץ; וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי, לַהֲמִיתֵנִי. כח,י וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל, בַּיהוָה לֵאמֹר: חַי-יְהוָה, אִם-יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה. כח,יא וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, אֶת-מִי, אַעֲלֶה-לָּךְ; וַיֹּאמֶר, אֶת-שְׁמוּאֵל הַעֲלִי-לִי. כח,יב וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת-שְׁמוּאֵל, וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל. כח,יג וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל-תִּירְאִי, כִּי מָה רָאִית; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל, אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן-הָאָרֶץ. כח,יד וַיֹּאמֶר לָהּ, מַה-תָּאֳרוֹ, וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה, וְהוּא עֹטֶה מְעִיל; וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי-שְׁמוּאֵל הוּא, וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.
גם הכישופים שנזכרו בתלמוד, לדוגמה סוגיית זוגות, בתלמוד במסכת פסחים דף קי נזכר שמי שעושה דבר מס' פעמים זוגי היה ניזוק, לדוגמה אם שתה 2 כוסות והפסיק, היו השדים מזיקים אותו, מובא שם סיפור על אדם שנכנס לחנות ושתה מס' זוגי של כוסות יין, וניזוק, כל אותה סוגיה מפרש אותה הרמב"ם, או בצורה אליגורית, לא התכוונו חכמי התלמוד לסיפור הפשוט, אלא התכוונו לרמוז כאן על דברים נסתרים ונשגבים, או בצורה שהיא אינה מחייבת, כך חשבו אז ההמונים, אבל אין בדבריהם אמת, וההוכחה, המשך הסוגיה שם "במערבא לא קפדי אזוגי" כלומר, בגלל שהם לא האמינו בזוגות, כי אז הם לא פעלו את נזקם.
וזה לשון הרמב"ם בהלכות עבודה זרה
יא,כא כל המאמין בדברים אלו [מעונן ומנחש וכו', הלכות קודמות] , וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותם--אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות--שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינם דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" (דברים יח,יג).
כלומר מטרת התורה לקדש ולטהר את דעתו של העם היהודי, מפני כל אותם אמונות הבל שהיו נפוצות אז, ולכן אסרה התורה דברים אלה, האדם צריך להידבק בבוראו, לעובדו באמת ובלב שלם, לשאוף להגיע לדרגת נבואה, ולא להתעסק בכל מיני אמונות הבל אלו.
כעת נבאר כיצד הרמב"ם מפרש את ארבעה נכנסו לפרדס
לפי הרמב"ם, לא היה לחכמי התלמוד שום התגלות, שלא כמו רב האי גאון, גם כאן הרמב"ם ממשיך לבאר את הדברים בצורה רציונאלית.
מה שהתרחש שם זה, שאותם חכמי תלמוד, נכנסו לעסוק במחשבה, ולא כולם הצליחו להעמיק חקור במחשבה, וחלקן ניזוקו מחמת ההתעסקות בדברי חכמה בטרם עת.
גם את מראה יחזקאל, מבאר הרמב"ם בצורה אליגורית, וכפי שכתב במו"נ ח"ג א-ח, דברי הנביא מכוונים כנגד 4 יסודות, שמהם מורכב כל דבר בעולם.
עד עכשיו, ביארנו את התייחסותו של הרמב"ם לכישופים לשדים, ולכל שאר אמונות ההבל הנ"ל, שנזכרו במקרא ובתלמוד.
כעת נבאר את התייחסותו של הרמב"ם לקבלה
דבר ידוע ומפורסם בעולם המחקר, שאת ספר הזוהר לא כתב רשב"י, כבר נפתחו על הדבר הרבה אשכולות, גם מימוני ידידינו המלומד עסק בכך רבות, גם אנכי כתב את דעתי בנושא במקום אחר.
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1413078
בנוסף, זכינו וחיבר לנו הרמב"ם את ספרו המחשבתי "מורה הנבוכים" , בספר זה לימדנו הרמב"ם איך לא להגשים את הבורא, כיצד לטהר ולזכך אותו מכל סיג של הגשמה.
כמו כן בספר זה שטח לפנינו הרמב"ם את משנתו המחשבתית, במהות הנפש, מהו העוה"ב, מהם המלאכים, מהי נבואה, כיצד לבאר את פסוקי הנבואה, מהם טעמי המצוות, מהי בחירה חופשית, ומהי השגחת ה'.
מי שזכה לרדת לעומק דעתו של הרמב"ם בספרו זה, כי אז כשיקרא בספרי קבלה, מיד יגלה שיש התנגשות חזיתית בהשקפה בין השיטות, בעוד שבשיטת הרמב"ם מתייחסים לה' כמזוכך מכל הגשמה, הרי שבספרי המקובלים, בפשט המילים שהם אומרים, משתמע הגשמה איומה, הם מתייחסים לה' כמתפצל לעשרה, ולבסוף הם אומרים שהכל אחד, כך שלאחר עיון מעמיק בספרי קבלה, וניסיון להבין את ההיגיון שבדבריהם, הוא יגיע למסקנה שדבריהם דברי כפירה חמורים.
נוסיף לכך את המחקר שהוכיח שאת ספר הזוהר לא כתב רשב"י, נוסיף לכך את תשובת הרמב"ם בסימן קי"ז, שספר "שיעור קומה" המיוחס בימינו לרבי, חובר ע"י דרשן יוני, הרי שקיבלנו תמונה שלמה, מי שסובר כשיטת הרמב"ם, לא מאמין בקבלה, ואינו סובר את דעותיה.
כעת יבוא תלמיד הרמב"ם, וישמע את סיפורי הפלאות אשר מספרים על האר"י, חזיונות התגלותיים, דיבורים עם שדים, התרת קשר, וכו'.
כעת הוא ישמע על ספקנותו של רח"ו בדבר מעלתו הרוחנית, שאילתו במכשף גוי, שאילתו במכשפה ע"י שמן, מריבתו עם חכמי דורו, השבעתו אדם גוסס, עבירה על אין מעצמים את העיניים, מיד הוא יחליט בדעתו, והרי את דבריהם לא הצלחתי להבין בשכלי, דבריהם כדברי כפירה חמורים, בנוסף, כבר לימדני מורי ורבי הרמב"ם לא להאמין באמונות הבל אלו, של שדים וכישופים, הרי שלפני אדם שמתעסק עם אלילים, וגם דברי חכמתו אינם מובנים, על כרחינו דעותיו אינם ממקור קדוש, אינני מחויב לקבל את דבריו.
עד כאן ביארנו את שיטת הרמב"ם באר היטב, בצורה ברורה ומשכנעת.
כעת נקשה על שיטת הרמב"ם.
לפי הרמב"ם, הקדמונים היו אנשים מדומיינים, הם עבדו אלילים, האמינו בדברים שאינם קיימים במציאות.
פרעה החזיק בארמונו חבורת שקרנים אוחזי עיניים, אבל הם לא יכלו לעשות כלום.
אילו היו הדברים מסתכמים בפרעה, החרשתי, אבל התורה אומרת
ז,יא וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. ז,יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם;
מקרא מלא דיבר הכתוב, מטות החרטומים נהפכו לתנינים, וכי גם כותב התורה נפתה אחרי אותה חבורת שקרנים, וכי גם כותב התורה לא תפס את השקר הגדול שבארמונו של פרעה.
אילו סברה תורה שיש כאן שקר היא לא היתה שותקת, הפסוק לא היה כותב דברים שלא היו ולא נבראו!!!
נעבור לשאול מלכינו הנערץ, והרי הוא זה שביער את המכשפים מהארץ, כלומר הוא ידע עם מי יש לו עסק, כיצד לפתע הוא הלך לשאול את אותם רמאים ושקרנים אוחזי עיניים???
על כרחינו, למרות שהוא השמיד אותם מהארץ, והוא עשה את הדבר במצוות ה', אבל הוא ידע שיש בכוחם להגיד תעלומות, אמנם לא כל דבריהם אמת, אבל מקצת דבריהם בטוח שהוא אמת, ולכן בשעת משבר הוא הלך לשאול בעצתם.
מי שמתעניין, גם חברי הטוב, עשה סיאנס בצבא, והוריד את סבו שהיה רב מפורסם בישיבת מרכז הרב, ובזכות השיחה עם סבו, הוא שב לדת. הוא גם דיבר עם כהן שומרוני, ועוד נשמות המשוטטות בעולם.
לעומתו, שכני המלומד מתלמידי הרמב"ם, עשה סיאנס, והכוס לא זזה כלום, ועוד נבאר את הדבר, שהכל תלוי באמונה, ומי שחונך לא להאמין בדברים אלה, והדבר תקוע עמוק בדעתו, הוא לא יראה כלום, כי כוחות אלה תלויים באמונה.
כעת נעבור לתלמוד פסחים קי, והרי התלמוד מתאר מצב קיים, בני אדם ניזוקים מזוגות, וכי חכמי התלמוד משקרים לעם ישראל, וכי רב אשי ורבינא העתיקו סיפורי כזב ושקר לתלמוד, וכי אף אחד מחכמי ישראל שהיו אז לא העלה על דעתו שהכל דמיונות של ההמון.
התלמוד מלא בסיפורי שדים, כיצד מי שחושב שדברי רח"ו בדיבוריו עם השדים דמיון חולני, קורא תלמוד, וכי חכמי התלמוד לא היו מדומיינים חולניים.
כעת נכתוב את הנקודה, ההכחשה של כל הכוחות הלא רציונאלים שקיימים בעולם, כמו שדים כישופים ומעלה באוב, התחילה בעם היהודי בתקופת הגאונים, במקביל לפילוסופיה שהתפתחה אז. אולי רס"ג היה הראשון.
אני מזמין את תלמידי הרמב"ם בפורום, שיכתבו מקור של חכמי התלמוד, אשר בו הם מכחישים את דברי הכישופים.
כאשר החרטומים לא יכלו לעשות את הכינים, אמרו בתלמוד לפי שאין מעשה כשפים בפחות מכזית, לא אמרו הוכחה שאין במעשה כשפים ממש.
בעת העתיקה היו קרובים לזמן התרחשות המאורעות, גם בזמנם היה העולם מלא בדברים אלה, לכן הם ידעו בצורה ברורה ופשוטה, שכל המקראות, וכל המעשים, הם אמת פשוטה, עובדה קיימת, ולא ניתן להכחיש אותם.
לאחר תקופה, חדלו דברים אלה להתקיים העולם, וכפי שנבאר את הסיבה מיד בסמוך, ואז גם התחילו להכחיש את כל אותם מקורות עתיקים, מקרא ותלמוד, אשר כן כתבו דברים אלה.
כעת נבאר מדוע בעת העתיקה היו דברים אלה קיימים, ובימינו הם חלפו ובטלו מן העולם, כבר כתבתי זאת בפורום פעם אחת, ונכתוב זאת שוב.
אמונה:
יש בעולם כוח אשר נקרא "אמונה" , כלומר אדם אשר מאמין במשהו בכל הרצינות, והוא איננו מסוגל לצייר לעצמו שיתכן להפך, הרי מחמת אמונתו אותו דבר יתרחש.
אלא שכמו כל הכוחות העל טבעיים, גם כוח זה איננו מוחלט, גם לאחר שהאדם מאוד האמין בו, יתכן שכך יקרה ויתכן להפך.
הדבר שכתבנו כתוב במפורש בתלמוד במסכת פסחים קי:
"כללא דמילתא, כל דקפיד קפדי בהדיה, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה"
תרגום: כלל הדבר, מי שמקפיד וחושש הם [המזיקים] מקפידים עמו, ומי שלא מקפיד וחושש הם אינם מקפידים עמו.
המימרה הנ"ל אמנם נראית כמבארת את ענין הזוגות, בזמן התלמוד הקפידו שלא לעשות שום דבר בזוג, ומי שעשה כך ניזוק, ועל דבר זה המימרה מוסבת, אבל אם נתבונן היטב נווכח, שבעצם יש כאן ביאור לכל דברי הכישופים והכוחות העל טבעיים המופיעים בתלמוד, כל אותם כוחות תלויים בכוח אמונתו של האדם, אם הוא מאמין בהם אמונה חזקה הם פועלים בו, בין לרעה [מזיקים, זוגות, פתרון חלומות], ובין לטובה [קמיעות וסגולות], ואם הוא לא מאמין בהם אין בכוחם לפעול בו.
נרחיב קצת, כאשר בתלמוד מסופר על כל מיני מעשים לא הגיוניים [קמיעות סגולות] אשר האדם העושה אותם משיג בעזרתם תועלת מסוימת, מיד יבוא השואל וישאל, כיצד התועלת קשורה במה שעשה?
והתשובה: היא קשורה בגלל אמונתו של האדם העושה, מכיוון שהוא האמין בכל מאודו בסגולה שהוא עושה, מכיוון שהוא לא היה מסוגל להעלות בדעתו שהסגולה לא תועיל, אמונתו היא מוחלטת, הרי שיש בעולם כוח הנקרא "אמונה", ואותו כוח פעל את פעולתו.
ביטוי נוסף שנזכר שם בתלמוד "במערבא לא קפדי אזוגי" כלומר, בגלל שהם לא האמינו בזוגות, כי אז הם לא פעלו את נזקם.
גם כיום כלל ידוע אצל מקבלי הברכות, אתה צריך להאמין במברך בכדי שברכתו תתגשם.
תוספת ביאור, כתבנו שהכוחות העל טבעיים אינם החלטיים, לפעמים הם פועלים את פעולתם ולפעמים לא, דבר זה יש לו ביסוס מנבואת נביא שקר, אשר מקצת מדבריו מתקיימים ומקצתם לא, הוכחה שאמנם יש בכוח המנחשים והמעוננים וכו' לפעול, אבל פעולתם אינה החלטית.
כך יצר הקב"ה את עולמו, שיש בעולם כוחות על טבעיים, ביניהם "האמונה", אשר הם פועלים את פעולתם אבל לא בצורה עקבית.
בשביל ההבהרה, בתקופת התלמוד בבבל, היתה אמונתו של העם חזקה מאוד, והם לא העלו בדעתם שיתכן אחרת, ולכן הם נחשפו להרבה מקרים של מזיקים סגולות וקמיעות וכדו', אבל בימינו העולם הפך למתועש, האמונה נדחקה לקרן זוית או שבטלה לגמרי, ולכן איננו רואים את כל אותם מזיקים והשפעותיהם. (ע"כ על כוח האמונה)
כעת נבחן האם ביאור הרמב"ם בארבעה נכנסו לפרדס הגיוני, או שמא צדק רב האי גאון בפירושו.
אם לפי הרמב"ם "ארבעה נכנסו לפרדס" פירושו חכמה, קרי פילוסופיה, הגדרת דברים בצורה שכלית, כי אז אני לא יודע כיצד מפילוסופיה אריסטוטאלית ניתן למות או להשתגע, אני עדין לא מכיר פילוסוף אחד שמת בגלל מחשבות בשכלו. גם אחר שיצא לתרבות רעה, וכי מי שמגדיר בשכלו מהו אלהים כבר יגיע למסקנה שהוא לא קיים.
אדם שצופה במרכבה, ואינו רואה את הדברים בצורה ברורה, יכול להגיע למות או נזק או כפירה, אבל אדם המחשב בשכלו, וכי מה נזק יש בכך.
תלמידי הרמב"ם רגילים לפרש, שהוא נחשף לדעות שלא הורגל אליהם מנעוריו, דעות מהפכניות, באי פורום זה מצבם זהה, וכי מחמת כך הם מתו או ניזוקו, או יצאו לתרבות רעה???
גם פירוש הרמב"ם למרכבת יחזקאל הוא מוזר, ראשית 4 יסודות חלפו ובטלו מהעולם, יש יותר מ- 100 יסודות.
מעבר להתקדמות המדע, שאיננו יכולים לתבוע כלום מהקדמונים, והרי פשוטו של מקרא מתאר התגלות, וכיצד ניתן לעקור את המקרא מפשוטו.
לפני שנעסוק בדבר ההגשמה שבדברי המקובלים, נשאל שאלה פשוטה.
לכאורה יבוא השואל לשאול, מה לכם כי תלינו על המקובלים שהגשימו בדבריהם, והרי גם הנביא יחזקאל הגשים בנבואתו?
וכך נאמר בספר יחזקאל
א,כו וּמִמַּעַל, לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁם, כְּמַרְאֵה אֶבֶן-סַפִּיר, דְּמוּת כִּסֵּא; וְעַל, דְּמוּת הַכִּסֵּא, דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו, מִלְמָעְלָה. א,כז וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל, כְּמַרְאֵה-אֵשׁ בֵּית-לָהּ סָבִיב, מִמַּרְאֵה מָתְנָיו, וּלְמָעְלָה; וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו, וּלְמַטָּה, רָאִיתִי כְּמַרְאֵה-אֵשׁ, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. א,כח כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב--הוּא, מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהוָה; וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל-פָּנַי, וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר.
נאמר כאן במפורש, שיחזקאל ראה אדם (= ה') על כסא הכבוד, הרי שהוא הגשים, ואם כן מדוע לא שואלים על נבואת יחזקאל זאת?
והתשובה: כל הקורא את הנבואה יודע שיש כאן תיאור נבואי התגלותי, לא האדם אדם, לא הכסא כסא, ולא הכנפיים כנפיים.
בנוסף אין כאן דברי הסבר כי אם תיאור התגלות, לעומת זאת בדברי המקובלים יש הסבר, מילות שכנוע, מדוע כך צריך להיות, הם לא מתארים את דבריהם כדברי התגלות גרידה, כי אם הם משתמשים במילות שכנוע, וכאשר האדם השכלי קורא את דברי ההסבר והשכנוע שלהם, הוא מגיע למסקנה בדיוק הפוכה מדבריהם.
אמור מעתה, אילו העברנו את כל תורת האר"י לקטגוריית ההתגלות, כי אז פתרנו הרבה שאלות, גם אם האדם לא מבין את ההיגיון שבדבריו, אבל הוא יודע שיש כאן תיאור התגלות, ולא תמונת עולם רציונאלית.
מכיוון שנושאי השיטה האר"י ומהרח"ו כתבו בפירוש בדבריהם, שדבריהם דברי התגלות, כי אז מעתה לא ניתן להקשות על דבריהם שום שאלה, כל הדברים הלא מובנים יוסברו, אם המקשה יזכה בעצמו להתגלות. עד שיזכה בהתגלות הוא יכול לקרוא את דבריהם, ולנסות לראות מה הוא הבין ממה שקרא.
למען האמת, התירוץ לא כל כך פשוט, כפי שזה נשמע עד כעת, ואם תרצה אמור, כל מה שכתבתי עד כעת אינו מיישב כלום.
הקושיה העיקרית שיש כנגד חכמת הקבלה, שהיא חדשה בעם ישראל, עד אליה וכי לא ידעו היהודים מהו אלהים? כבר קמו לעם ישראל חכמים גדולים כמו הרמב"ם ורס"ג וכו', וביארו את יחוד ה' ושאר עיקרי האמונה, ולא מלבם בדו זאת, כי אם במסורת, דור אחרי דור עד סיני.
כבר קמו להם חכמי ישראל וביארו את כל מצוות התורה באר היטב, עד שסיכם זאת הרמב"ם בספרו המקיף "משנה תורה".
והנה לפתע קם אדם, הטוען שקיבל התגלות מעם ה', והוא בדבריו סותר את כל הידוע ומקובל עד כעת. הוא מדבר על אלהים, ובדבריו נשמעים דברי כפירה חמורים.
הוא מורה הלכות, ובהלכותיו יש דברים כנגד התלמוד. בתלמוד נאמר לגבי ערבה של חיבוט ערבה, אפילו עלה אחד בבד אחד, ואילו לפי המקובלים צריך 5 בדים.
ואל יהיה דבר זה קל בעיניכם, בתקופת התנאים, כאשר היתה הסנהדרין קיימת, אילו הם הורו עלה אחד בבד אחד, והיה האר"י מורה 5 בדים, וזאת על פי סודותיו, הוא היה מומת בסקילה כדין זקן ממרא.
מעולם לא היה בעם היהודי 2 הלכות, להמון ולמקובלים.
כנגד שאלות חזקות אלה, צריך להשיב, כאן אנו סומכים על חכמי ישראל בני דורו, ובני הדורות שקמו אחריו. הב"י ושאר חכמי דורו הכירו את האר"י, והם העריכוהו והוקירוהו, גם הב"י טען שהגיע אליו מגיד להורותו משמים.
גם על הגר"א אמרו מגידי אמת שהגיע אליו מגיד משמים, וכי כל זה שקר, וכי חכמי ישראל כולם שקרנים רמאים, הוזים ומדומיינים.
וכי חכמי דורו של האר"י המוכרים והמפורסמים כמו הב"י וכו', שחיברו ספרי חוכמה עצומים, כמו מקורות לכל פסקי הרמב"ם הלכות ערוכות, וכי לא יכלו לתהות על קנקנו של האר"י, לדעת האם דבריו ממקור קדוש, או להיפך, והרי מי שחושב כך חושב את חכמי דורו של האר"י כפתיים וחלושי שכל, וזאת ודאי אי אפשר לומר.
תלמידי הרמב"ם היקרים, לא באתי להטיף בעד אמונות הבל, כשם שכל אחד לא מצפה שתתרחש קריעת ים סוף בחצירו, הוא מבין שדבר המפורסם בעם הרי הוא אמת, אי אפשר להמציא היסטוריה. לא אמרתי שאין שקרים נפוצים, אבל לא שקר מתמשך, אצל הב"י ובני דורו, אצל הגר"א ובני דורו.
גם אם קמו עוררים על האר"י ורח"ו, אבל לא קמו כל חכמי ישראל הרציונאלים שהיו אז, כנגדם בשצף קצף, אלא אדרבה הם הלכו עמם, מוכח שיש דברים בגו, היו לאר"י התגלויות, ולמרות כל השאלות החזקות, דבריו ממקור קדוש יצאו.
נמצא שאמנם נשארנו עם השאלה, דברים חדשים באו לכאן, ועוד נעסוק בזאת, אבל כבר הסברנו כיצד לא ניתן להכחיש את הכל.
כעת יקל עלינו להשיב גם על שאר השאלות, מצאנו אצל רח"ו חוסר ביטחון עצמי מופרז.
וכי משה רבינו לא היה כך, הוא היה מגמגם, אלהים שכנע אותו בלי הרף, ולמרות הכל הוא לא הסכים.
מנין לחברי הפורום שאלהים מחפש דובר מהוקצע, אולי דוקא אדם עם מום, נטול בטחון עצמי, בעל נשמה ואישיות מתאימה לתפקיד, יותר מוכשר מכל דובר מהוקצע אחר.
וכי לדבר עם ה' הדבר פשוט הוא, והרי כל דבר בעולם בא על חשבון דבר אחר, מי שמתעסק עם בני אדם מנותק מה', ומי שמתעסק עם ה' מנותק מבני אדם, דוקא משה המגמגם, המתבודד, הנועז, בעל חוש הצדק, בעל הענווה הטבעית המוטבעת בתוכו עד עמקי נפשו ואישיותו, הוא זה שהתאים לשליחותו של ה', ולא שום דובר אחר מהוקצע ומרשים.
גם רח"ו, חוסר הביטחון העצמי שלו אינו מורה דבר, יש לו ענוה מולדת וטבעית, הוא מכיר בערך עצמו מכוח אישיותו וסגנונו, כך שגם אם יראה דברים נפלאים ונשגבים מעולם לא ישכח מאין בא, מיהו ומה חייו.
בנוסף אלהים ברכו בשכל בהיר, להבין דברים נשגבים, כמובן על חשבון חברותיות, והתערבות בין הבריות, אבל מכאן ועד שיגעון הדרך רחוקה.
דבריו וסגנונו נאמרו בטוב טעם והשכל, לפנינו עומד אדם חכם, שהוכשר לכתוב דברים לא שכליים, והכל בצורה מסודרת ובהירה, ולא אדם משוגע ח"ו.
גם הנביאים היו נחשבים משוגעים בעיני ההמון, כך נאמר במלכים ב
ט,יא וְיֵהוּא, יָצָא אֶל-עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ הֲשָׁלוֹם, מַדּוּעַ בָּא-הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת-הָאִישׁ וְאֶת-שִׂיחוֹ.
גם שאול בהתנבאותו נפל על פניו ערום, וכך נאמר בשמואל א
יט,כד וַיִּפְשַׁט גַּם-הוּא בְּגָדָיו, וַיִּתְנַבֵּא גַם-הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיִּפֹּל עָרֹם, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; עַל-כֵּן, יֹאמְרוּ--הֲגַם שָׁאוּל, בַּנְּבִיאִם. {פ}
מן הסתם, כל מי שרוצה להתחבר לעליונים, צריך להתנתק מן התחתונים, הדבר היה מלווה במעשים שבעיני ההמון היו מוזרים, אבל מה לעשות כך היא הדרך להתנבאות.
לא טענתי שהאר"י או רח"ו נביאים, אבל התנהגות קצת מוזרה משאר בני האדם, כאשר יש תוצאות ספרותיות בעקבות אותה התנהגות, עדין לא פוגעת כי הוא זה, ביושר שכלו של האדם.
נכון שרח"ו התעסק עם השדים והמכשפים יותר מדי, אבל וכי בגלל זה כל דברי רבו האר"י הם מהכישוף, גם אם עבר בזאת עבירה, אבל זה לא יכול לעמעם את עוצם תורת רבו, זה לא יכול לעמעמם את מוכשרותו להבין את תורת רבו.
גם אם עבר עבירה בהשביעו את הגוסס, הוא היה מנותק ממה שקורה כאן, נפשו שוטטה בעליונים, הוא לא שלט בעצמו, לא כל מי שמנותק בסביבתו הוא משוגע, בטח לא אם ששכלו משוטט במחשבות שכליות נשגבות ובלתי נתפסות.
יש הרבה הלכות בדברי המקובלים כנגד התלמוד, אבל זה עדין לא פוסל את שיטתם.
נכון שעבר עבירות, אולי בהתעסקות עם השדים, ואולי בנגיעה בגוסס, אבל דוד מלכינו הנערץ, בא על אשת איש ושלח את בעלה למות בשדה הקרב, כך נאמר בתנ"ך, התנ"ך לא הסתיר את האמת, וכי בגלל זה לא נשורר את שירותיו של דוד, אדם הוא אדם, גם אם הוא מתדבק בעליונים, אבל הוא עדין אדם ויש לו נפילות.
בנוסף, דבר ידוע אצל כל המתעסקים בדברים אלה, מי שפותח את עצמו לאותם כוחות ולאותם נשמות או שדים, הם יבואו אליו בכל מיני מצבים, ויפרעוהו ממהלך חייו התקין, ומי שסוגר את עצמו והוא תמים עם אלהיו, לא יאונה לו כל רע וכל חייו בהשקט ובבטחה. וגם דבר זה בכלל "ודלא קפד לא קפדי בהדי" ועוד נאמר "תמים תהיה עם ה' אלהיך".
לסיכום קטע זה, אם סומכים אנו על חכמי ישראל שהיו בתקופת האר"י, שהם הכירו את האיש ואת שיחו, שעומד לפנינו אדם גדול, שדבריו ממקור קדוש, וגם לחלקם הגיעו התגלויות שמימיות, כי אז כל מעשיו המוזרים של רח"ו עדין לא פוגמים כי הוא זה, במהות ההתגלות של רבו האר"י, או במוכשרותו של רח"ו לבאר את דברי רבו.
כעת נחזור לעסוק בשאלה החזקה, והרי חכמת הקבלה חדשה היא בישראל.
פעם שאלתי רב מפורסם בירושלים, תלמיד חכם מופלג
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1026814
כיצד הוא מאמין בקבלה, והרי כבר הוכח במחקר, שחכמה זו חדשה בישראל?
והוא השיב לי תשובה קצרה ותכליתית, מה לך כי תלין על חדשנותה של חכמת הקבלה בישראל, גם האמונה בעולם הבא חדשה היא בישראל, בתקופת המקרא לא היה העם מאמין בעולם הבא.
לאחר שנים זכיתי להבין את דבריו, והוכחתי מספר קהלת איך העם לא האמין בעולם הבא בתקופת המקרא, הדברים נתבארו בקישור הבא, קטע 4
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1410320
גם האמונה בתחיית המתים חדשה בישראל, היא נתחדשה בזמן דניאל, על פי הפסוק בדניאל
יב,ב וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ; אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם.
ואל תשיבוני מפסוקים בספר ישעיה, שנזכר בהם תחיית המתים, כי שם יש להם ביאור אחר לדעתי.
אם הגענו עד הלום, כי אז יש דברים שהתחדשו באמונתו של העם.
העולם הבא
תחיית המתים
כך שגם הקבלה נכנסת תחת דבר חדש שהופיע בישראל.
לפני שנמשיך נבאר, הצפייה במרכבה שהיתה בזמן חכמי התלמוד, שונה מהצפייה במרכבה שהיתה לאר"י, ספרות ההיכלות של תקופת הגאונים, שונה ממה שנתבאר בספר הזוהר, גם ספר הזוהר, לא הרי קבלת הרמ"ק כהרי קבלת האר"י, הרמ"ק הוא פשט דברי הזוהר, בעוד האר"י הוא הלמדנות בדברי הזוהר, כך ששום דבר כאן אינו במסורת, ואינו מסיני, המקובלים נחלקו ביסודי הדברים, האם הספירות הם עצמות האלוהות או כוחות שבעזרתם מנהיג ה' את עולמו.
כבר ביאר ישעיה תשבי בספרו "משנת הזוהר" מערכה לעומת מערכה, את דברי חכמת הקבלה, לעומת דברי חכמי התלמוד, בתלמוד ובמדרשים, בכל נושא מהנושאים הנידונים.
כעת אכתוב דבר שאולי לא יסכים עמי אדם, אבל אכתוב את אשר נראה לי.
מפורסם הדבר שנבואותיו של הנביא יחזקאל בפשטותם הם שונות ממה שנזכר בתורה.
בספר יחזקאל מד,כב נאמר
וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה, מִכֹּהֵן יִקָּחוּ.
ואילו בתורה לא נזכר דבר זה, משתמע שמותר לכהנים לשאת כל אלמנה, לאו דווקא שהיתה בעבר אשת כהן.
בספר יחזקאל נאמר, שבראש חודש יקריבו
מו,ו וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ, פַּר בֶּן-בָּקָר תְּמִימִם; וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂים וָאַיִל, תְּמִימִם יִהְיוּ. מו,ז וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל, יַעֲשֶׂה מִנְחָה, וְלַכְּבָשִׂים, כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ; וְשֶׁמֶן, הִין לָאֵיפָה.
ואילו בתורה נאמר
כח,יא וּבְרָאשֵׁי, חָדְשֵׁיכֶם--תַּקְרִיבוּ עֹלָה, לַיהוָה: פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם. כח,יב וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לַפָּר, הָאֶחָד; וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לָאַיִל, הָאֶחָד. כח,יג וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד; עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַיהוָה. כח,יד וְנִסְכֵּיהֶם, חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ--יָיִן: זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. כח,טו וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, לַיהוָה, עַל-עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה, וְנִסְכּוֹ.
שאלות אלה מפורסמות, לא חדשתי בדברי כלום, וכבר בזמן התלמוד, חזקיה בן חלקיה בן גרון ישב בעליה ודרש את הפסוקים.
לגבי השינוי בקורבנות החג, הסבירו חכמים לפי אחת השיטות, שיש כאן הוראת שעת, קורבנות של חנוכת המקדש.
מי שנפשו שוקטת בהסבר זה אין לו צורך לקרוא את דברי, אבל מה אעשה ואינני יכול להכחיש את פשוטו של מקרא, על כורחי שיש כאן הוכחה, ה' ציוה בתורה דבר, ולנביאו יחזקאל הוא הורה בצורה שונה.
על פי זה, גם כאשר ראיתי שדברי הקבלה שונים מהמקובל, אבל כיון שדבריהם ממקור קדוש יצאו, גם אם הלכותיהם שונות, גם אם ההשקפה על ה' שונה, אבל כבר היו דברים מעולם, וכבר הורה ה' לנביאיו בצורה שונה ממה שהיה עד אז.
עד כעת ביארנו את הדברים לפי השיטות והתפיסות השונות, כעת נסכם את השקפותיהם של בני אדם על הנושא הנידון.
השקפותיהם של בני אדם
1- יש בני אדם, המאמינים באמונה הפשוטה אשר קיבלנו מסיני, והגיעה עדינו דרך חכמי התלמוד, הדברים נתבארו בדברי הרמב"ם במו"נ, רס"ג, ור' בחיי בחובת הלבבות, גם בהלכות הם פוסקים כפי פשטי התלמוד, הם אינם מקבלים שום דבר מדברי הקבלה, וכך היא דעתם של תלמידי הרמב"ם.
2- יש בני אדם המקבלים את כל דברי הקבלה, בין בהלכה ובין במחשבה, הם באמונתם כפי דעת המקובלים, והם מבינים את דברי הקבלה, אם בגלל שכך חונכו, ואם בגלל שהם מיישבים את הדברים בדעתם, בהלכה הם חוששים לדברי המקובלים במקום שאין מחלוקת עם התלמוד, וכך היא דעתם של רוב חכמי ישראל.
3- יש בני אדם אשר יודעים שדברי הקבלה ממקור קדוש יצאו, והם אינם מזלזלים ח"ו בשום דבר מדבריה, אבל מכיוון שהם יודעים שהם לא מסוגלים להבין את דברי הקבלה בשכלם, וגם בעתיד הקרוב לא נראה שיזכו להבין את דבריה, כי אז אמונתם בקבלה מסתיימת באמירת המשפט "אני מאמין שאת ספר הזוהר כתב רשב"י וכל דבריו נשגבים ועליונים" אבל אמונתם אמונה פשוטה, כפי דעת הרמב"ם וכו', והם אינם עוסקים בשום דבר מדברי הקבלה, וכך היא דעתם של מקצת מחכמי ישראל. וכך אני סובר.
סוף דבר: כל דברי האר"י ממקור קדוש יצאו, וזאת בהסתמך על דבריו, ועל דברי רח"ו תלמידו, ועל חכמי ישראל המפורסמים שהכירוהו והעריצוהו, וגם כל מעשיו של רח"ו שאינם מוסכמים עלינו, אין בכוחם לגרוע כי הוא זה מאמיתות תורת רבו, או מסמכותו לבאר את תורת רבו.
ושוב הבהרה: כל דברי הם דברי שכנוע לתלמידי הרמב"ם, להאמין בקדושת דברי הקבלה של האר"י ורח"ו, אבל מי שאיננו סובר כדעתם, והוא מאמין באמונה שלמה בכל דברי הקבלה, איננו צריך לקרוא את מה שכתבתי, ודברי בכלל לא מכוונים כלפיו.
 |
|
|
