יומא דהילולא - ג' תמוז. אשכול מיוחד.

בס"ד
לאור_נערב היקר
היטבת לנתח בצורה מעמיקה את גדולתו של הרבי מלוביץ זצ"ל מחד ומצד להעביר ביקורת על הפיכת הרבי לעצמות ומהות הבורא שזה גובל בנצרות ועבודה זרה ממש,כמובן שזה לא באשמת הרבי אלא פרשנויות של תלמידי דלא מעלי ורוח שטות של צדיקים וכמ"ש מוהר"ן מברסלב זצ"ל להמציא שיטה שלמה כדי לומר שהרבי נביא הדור ומלך המשיח,דברים שאין להם כל שחר בקנה מידה תורני לגופו של ענין אין ספק שכ"ק הרבי מלובביץ זצ"ל היה אדם גדול בענקים ואין אדם החסין מטעות אף שלא במתכוון חלילה וחס להרהר על צדיקים ומי יהין לפצות פה.
אבל האמת תורה דרכה כי רבנו הרמב"ם כתב במפורש באיגרת תימן שמלך המשיח יהיה בארץ ישראל ולא ידעו מי משפחתו וזה סותר לכל תיאוריית המשיחסיטים בחב"ד.וגם כל ראיותיהם האחרות נסתרו כבר אחת לאחת ואכמ"ל.

"ובחב"ד גופא נחשב ליוצא מן הכלל כידוע."

למה לא ידוע על זה? הצאוטינג יודע הכל.

מדברי רבנו הרמב"ם זצ"ל באיגרת-תימן:
אבל איכות עמידת המשיח ובאיזה מקום יראה,בתחילה יראה בארץ ישראל,כי בארץ ישראל תהיה תחילת הראתו,שנאמר מלאכי ג' א' "ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות".
אבל איכות עמידתו,דע שלא תדע עמידתו קודם היותה,עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית.אבל יעמוד איש שלא נודע קודם היראותו,והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמיתת יחוסו. שכן אמר הקב"ה כשספר לנו עניין זה. הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח.ואמר ישעיהו כמו כן,כשיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה,"ויעל כיונק לפניו וכשרש" וגומר ישעיה נ"ג ב'. ואחר שיגלה בארץ הצבי, ויקבץ כל ישראל לירושלים ולשאר ארצות, אז תמשך האומה ותתפשט ממזרח מערב עד שיגיעו לכם אל ארץ תימן וליושבים אחריכם בארץ הודו. שכן כתוב ע"י ישעיהו שם י"ח ב' "השולח בים צירים ובכלי גומא על פני מים לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך ומורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו" וגומר "אל מקום שם ה' צבאות הר ציון".
אבל כלל מעלותיו,שיסופר בהם על ידי כל הנביאים ממשה רבנו תחילתם,עד מלאכי שהוא סופם,תוכל אתה ללקוט אותם מן הארבע ועשרים ספרים.אבל המידה המיוחדת לו היא בשעה שיגלה ייבהלו כל מלכי ארץ משמעו ויפחדו ותיבהל מלכותם, ויתנכלו איך לעמוד כנגדו בחרב או בזולתה, כלומר שלא יוכלו לטעון ולערער עליו ולא יוכלו להכחישו,אלא ייבהלו מן המופתים שיראו על ידו,וישימו ידם לפיהם,שכן אמר ישעיהו בעת שספר שישמעו המלאכים לו אמר נ"ב ט"ו "עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו".ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו,ולא יוכל להימלט ולהינצל ממנו.שכן אמר שם י"א ד' "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע".
אבל הסתלק החירום והמלחמה ממזרח שמש וממערבה,אין זה בתחילת היגלותו אלא אחר מלחמות גוג ומגוג,כמו שבאר יחזקאל ע"ה.ואיני רואה שזה שעמד בארצכם יש בו מכל אלו.
פורסם בקישור הבא:
www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/teyman1-2.htm
מכאן הוכחה חותכת שאין משיח נמצא בחו"ל ולא בתימן רק בארץ ישראל וזה סותר את התיאוריה של מכתירי הרבי כמלך המשיח ולזה הם יתרצו כי הרמב"ם השיג עד עולם הבריאה
וזה דברי הבל כי רבנו הרמב"ם השיג בחכמתו הרמה מה שלא השיגו אחרים ולא לחינם אמרו על הרמב"ם הנשר הגדול שבשמים "וממשה עד משה לא קם כמשה".

אני סבור שמשיחיות היא עניין יחסי.

המשיחיות נתפסה בכל הדורות כעניין ריאלי הקשור בגאולה פיסית מאוד, ולא כתהליך מטפיסי-אפוקליפטי. לא בכדי רווחה, ועדיין רווחת הדעה כי לגזירות ת"ח הייתה השפעה עמוקה, אם כי ארוכת טווח, על התנועה השבתאית.

עדיין לא נחקר לעומק המושג 'אתחלתא דגאולה' שנוצר על רקע אימי השואה וראיית הקמת המדינה כשופרו של משיח. יתכן מאוד, שמי ששופט כיום מושג שנוצר בראשית ימיה של המדינה, הוא אנכרוניסט.

מפעלה הגדול באמת של תנועת חב"ד היה גילויי 'מסירות נפש' של בניה למען יהדות מאחורי מסך הברזל, ועל כך אין חולק. הרבי עצמו הכיר את הנפשות הפועלות וליווה מרחוק את השליחים, את משולחי סיביר, את המלמדים, השוחטים והמוהלים שפעלו בתנאים לא תנאים, בחרדה קיומית ותוך סיכון רב. עבור הרבי, נפילת מסך הברזל, עם ה'פסטרויקה' בשלהי שנות השמונים הייתה ללא ספק ה'משיח' שלו. הקומוניזם סימל עבורו את השטן, ונפילתו הייתה ה'אתחלתא דגאולה', אם לא מעבר לזה.

נכון אמנם שכבר חמיו הריי"צ דיבר על הגאולה העומדת מאחורי השער, צחצוח כפתורים וכדומה, אבל אם נבחן, נווכח לראות שהתעמולה המשיחית האקטיבית של חב"ד חופפת פחות או יותר לשלבי נפילתו של מסך הברזל ויציאת היהודים.

אינני יודע אם הרבי סבר שהוא המשיח, גם אם כן, בקונטקסט התודעתי שלו, ובצומת הדרכים שהוא עמד, לא היה זה חטא לחשוב שהוא, כמנהיג התנועה, יהיה מי שהוטלה אדרת הגאולה על שכמו.

לכל איש יש גאולה מהגלות הפרטית שלו. ה'גאולה' של הרבי הייתה מותו של הדב הרוסי. והוא ראה את עצמו, כמייצג אסירי ציון, עני ורוכב על חמור. מי ששופט אותו כיום על זה, הוא אנכרוניסט הבוחן תהליכים בחד-מימד.

תוקן על ידי - פרופיסור - 12/07/2005 13:59:55

בס"ד
פרופיסור נכבד :
אין חולק על פעליו הברוכים וזיכוי הרבים שעשה ופעל הרבי מלובביץ זצ"ל ושליחיו חסידי חב"ד,ולא היה מפריע במישור האישי שהוא בחינת משיח כל עוד שהוא חי,אבל לאחר פטירתו לומר עליו שהוא המשיח כאשר כל היהדות מתנגדת לגישה זו
מהרמב"ם הרמב"ן מהר"ל מפראג הרמ"ד ואלי תלמיד הרמח"ל.
וזאת מבלי לפקפק כי הוא זה על גדלותו של איש האשכולות אשר מסר נשפו למען כלל ישראל וידוע לי שהבבא סאלי זצ"ל
היה בקשרי ידידות עמוקים עם כ"ק הרבי מלובביץ זצ"ל.
ומכאן שכל מה שהערתי בעניין המשיחות הוא רק בעניין זה ולא יותר.

כן, הרבי חי חי אתנו בלב. ומה זרעו בחיים אף הוא בחיים, הם הם אלפי השלוחים הפרושים ברחבי תבל ופועלים במסירות נפש לפי הוראותיו.
מתאים היום הזה להתבונן בדרכיו של אחד היחיד משלוחי אדמו"רי חב"ד, שהיום הוא יום השנה לפטירתו.
ואם לא לקרוא את תולדותיו, אז לפחות לשמוע אותו שר שיר, אודות הגזירות ומסירות הנפש, הנסים והגאולה.
אין לנו כאן משורר, אלא איש מסירות נפש, שכל חייו היו סידרה אחת של מסירות ברוסיה ואח"כ, ואחרי שניגאל, חיפש דרך להביע את רגשותיו.
בשנות הגזירה ברוסיה, היה שליח מחתרתי של הרבי, לנסוע מעיר לעיר ומכפר לכפר, לפתוח ולהרחיב את החדרים ללימוד תשב"ר. עד אשר נתפס על תורה, ונשלח לארץ גזירה.
לאחר שנגאל, כעבור כמה שנים, המשיך בעבודת הקודש המחתרתית. ואחרי הבריחה מרוסיה המשיך כשד"ר של אדמו"רי חב"ד, באירופה ובאנגליה, וגם בארה"ב ובארה"ק.
והרי השיר לפניכם, לקראת יום השנה לפטירתו של החסיד ר' בן ציון שמטוב ע"ה:
http://www.col.org.il/pics/inbox/6948664_6120068.wma

נסים, נסים
נסים האט געשעהן
ווער עס וויל קאן וויסן
ווער עס וויל קאן זעהן

שי, לדאבוני עלי לחלוק עליך לחלוטין.
הנושא של אשכול זה איננו תנועת חב"ד אלא הרבי ומורשתו וזכרו. ולזה התייחסתי.

ברור לי שכל הדעות, השגעוניות ביותר, שעולות בחב"ד לאחר מות הרבי, מקורן הוא בו. היתה תקופה שקראתי הרבה חומר של חב"ד. את כל השיחות של השנה הראשונה והשניה של נשיאות הרבי (השי"ת בר"ת החב"דיים.מממממ. - והתשי"א). וכל מה שאמרו החסידים על הרבי אמר הרבי על חותנו. לא פחות ולא יותר. שהוא חי, שהוא משיח. שהוא נביא. ושהוא עצומ"ה שבגוף. הרי הציטוט הוא של הרבי ביחס לריי"צ. אז מה החסידים המציאו? יש מהם שמתנסחים בצורה בוטה ופרימיטיבית. גם לרב קוק, גם לרב שך וגם לרמב"ם יש תלמידים מאותגרים אינטלקטואלית (למי שמבין וד"ל...). אבל השאלה מה מבוסס על ציטוט אמיתי ומה קשקוש. מה הפרזה ומה מדוייק ומה המצאה מוחלטת.

ומה לעשות - כשקראתי את כתבי המשיחיים ואת כתבי החב"דניקים הנורמליים שמתנגדים לאמירות "קיצוניות" וכשקראתי את התגובות של המשיחיים וכו' - היו הטעונים של המשיחיים הרבה יותר משכנעים.
המשיחיים הביאו ערימות של ציטוטים מהרבי, ברורים ובהירים. גם הפלפולים היו למיטב הכרתי פלפולים ברוח חב"ד והחסידות. ואילו ההגנה השפויה היתה בד"כ בסגנון של הרי ביהדות נכון כך וכך, וההגיון אומר כך וכך, ולא יתכן שדברי הרבי יסתרו לכך וכך ועל כן אין לנו אלא להבין את דברי הרבי כך. או שהללו נדרשו להגיון "מנגדי".

ובכלל, אחד העקרונות החסידיים המרכזיים הם לקבל את דברי הרבי באשר הוא ולא לערער ולא להרהר אחריו.

אז מה?

למשל לגבי מה שהעלה הפרופסור.
אכן חב"ד והרבי הצילו המון יהודים בברה"מ. ובכל מיני חורים בעולם. וחב"ד היא משנה רעיונית עמוקה שהחיתה ומחיה הרבה יהודים - לא נכון יהיה להתכחש לכך. אבל כאמור גם לא נכון יהיה להתעלם מהבעייתיות שיש בדברים.

מה אני בעצם רוצה? אינני יודע. הייתי חושב שהיה מאד נחמד אילו היו חב"דניקים מוכנים לקבל את זה שרבם איננו מושלם ולקחת את משנתו בפרופורציות. יש כאלה שאכן עושים זאת - ומנסים לומר שהרבי הוא כזה, כדברי שי. אין לי עניין לשכנע אותם שזה לא כך, משום שממה נפשך אינני יודע אם יש להם כח להתמודד עם זה.

אבל בהקשר לאשכול זה, אני רק רוצה לומר שבאתר ששם לעצמו חשיבה חופשית חשוב שאדם כמו הרבי מלובביץ יזכה לראיה כוללת וזויות רבות ולא שאשכול כזה יהפך להיות נחלת חבדניקים וזהו, וכל מיש בעצם חושב כמוני יזוע על כסאו בחוסר נחת ויעבור הלאה. זכותו המלאה של הלבן ואף חובתו להיות דבק במה שהוא מאמין ומה שהכרתו ושכלו אומרים לו, וכו' אבל גם הצד השני ראוי שישמע כנ"ל. וגם, ממש לא נח לי להשאיר את הרבי בקונסנזוס של גדול הדור שאף אחד לא מעז למתוח עליו ביקורת אלא אם כן הוא פוניביצר. דהיינו או שאתה מכיר באבהותו המלכותית של הרבי כך או אחרת או שאתה ליטאי עבשושי. ואני אומר - אפשר גם להכיר בגדולה של איש וגם בטעויותיו או בצדדים היותר קשים ואולי אפלים שלו.

אור נערב,

עדיין לא ברור מי מפריע לך כאן? ואיך אתה מזיע? האינקוויזציה כבר דפקה על דלת חדרך וסחבה אותך לאוטו דה פה? מחקו לך את מה שכתבת?

בס"ד
לאור_נערב:
אתה בעצם אומר את מה שכתבתי רק במילים אחרות,
ואני לא ליטאי למרות שאני מביא הרבה מתורתו של הגר"א ז"ל
אכן לענ"ד נראה שהרבי מלובביץ זצ"ל ומורשתו ופועליו הרבים
חשובים מאד ככל שיהיו ואין חולק עליהם,אבל מכאן ולומר כל מה שהרבי אומר כזה ראה וקדש,אינו מקובל עליי,כאשר יש הוכחות בסוגיא מסויימת שלא כדברי הרבי זצ"ל,אני מחוייב שלא לישא פנים בתורה 'ולא תגורו מפני איש' שלא תאגור דבריך מפני ת"ח הגדול ממך.

ר' בן ציון שמטוב נקרא יותר מיוחד משער שלוחי המסירות נפש דוגמת ר' אברהם מאיאר? או ר' זלמן משה?

תוקן על ידי - סטלש - 15/07/2005 1:42:43

ר' ניסים שמטוב? מי זה? ר' זלמן משה נודע כאיש המסירת נפש? ומי כתב שאחד יותר חשוב ממשנהו?

תוקן על ידי - אתנחתא - 15/07/2005 1:37:31

אור נערב, איך בלעת את הפתיון של המשמעות הפשוטה של דברי הרבי? אתה מכיר את הסגנון שלו? קראת את דברי התורה שלו בסוגיות אחרות שאינן קשורות לעניין המשיחיות?

אתנתחתא (ובהזדמנות זו גם למדפיס) -
את צודקת במדת מה. ואני מתנצל אם נשמעה ממני נימת היסטריה. וצריך לתת נקודות הערכה לחב"דניקים שתגובותיהם נעימות ולא מתלהמות.

שי העביר ישר את הבעיה לחסידים. ואני חושב שזה לא נכון. זה לא הוגן לא כלפי החסידים ולא כלפי הרבי.

היה לי ויכוח עם חבר שלומד הרבה חב"ד - וגם ברסלב והרב קוק (מה שמכונה בעגה חבקו"ק...). שאני מעריך אותו בחיים בכלל, ולא מסכים איתו בכמה נקודות שקשורות לחסידות. הוויכוח היה על הצמצום כשיטת החסידות ואיך שהם תופסים את הנשמה והרבי והיחסים בין האלוהות לעולם כתוצאה מהנחת הצמצום כדעתם. ובסופו של דיון הגענו למסקנה שיש ביסוד הדיון הנחת יסוד שאי אפשר להוכיח. לא את ההנחה שלי ולא את שלו. זה משהו שההגיון הבריא (ע"ע), האינטואיציה או מיטב ההכרה - שלי אומרת א' ושלו אומרת ב'. ואפילו בדרך צחות אמרתי לו שכשתחזור ב"ה הנבואה - רק אז נוכל להשתכנע סופית מה האמת. והוא ענה לי בדרך צחות שגם אם הנבואה תחזור - ויהיה נביא - עדיין זה לא יהיה סגור עד שאנחנו נזכה לנבואה. הוא שאל אותי - נניח שנביא יאמר לך שהאמת כחב"ד ולא יסביר באופן שתבין, עדיין יהיה לך קשה, וכך גם לי.

ולכן יש דברים שזה הבעש"ט אפילו, ויש אני תולה בבעל התניא, ויש דברים שבאמת חידש הרבי. בכל אופן יש דברים שהם בגדר ויכוח או דיון ענייני בסודות התורה או פשטה או הלכה וכו'. ויש דברים שלתחושתי כבר הפכו לתופעה חברתית שיש בה סכנות. בכל אופן עיקר העניין - שנראה לי שמיציתי, הוא בלי להכנס לעצם הסוגיות - שהרבי היה חכם יהודי נכבד וחשוב בדורנו, כמו הרבה אחרים. וכמו הרבה אחרים היה גם שנוי במחלוקת.

ולסיום אחדד מה שקשה לי. לחב"דניקים יש נטיה להניח שכל אחד הוא חב"דניק סמוי. שבעצם כל אחד מקבל את מלכותו - הראיה שכשהוא היה בניו-יארק אז הוא קיבל דולר. וכל אחד בנשמתו מקושר לרבי ויונק ממנו, וכל גדולי ישראל ראו עצמם כפופים אליו, וכו'. וכמובן שלכל סברה זו יש הוכחות וראיות למכביר. ואני לא מוכן שינחיתו עלי את ההנחה הזו, וקשה לי כשהיא משוחררת לחלל האויר ללא הסתייגות. ומדבריו של המדפיס בהתחלה היה משמע כך.

ברגע שברור שהרבי הוא אדם גדול - והערתי הוערה, אין לילא עניין ולא כח להכנס לדיון ענייני בנושאים השנויים במחלוקת. מכיוון שיש כאן ערימה של נושאים כלליים שכל אחד מהם צריך אשכול נפרד ומושקע. והנושא כאן היה מורשתו של הרבי ככזו ולזה ניסיתץי להתייחס.

זהו.

נ.ב. לגבי למידת דברי הרבי כפשוטם - אין לי הרבה מה לומר במסגרת זו. אני למיטב הגיוני למדתי את הדברים, ואני אף מכיר קצת את משנת החסידות בכלל, ואיך שיצא לי זה שההסבר המשיחי יותר קולע. אני לא חושב שבאופן נאיבי פתחתי והאמנתי. אבל לדון בזה כפי שאמרתי מחייב מקום וזמן שאשכול זה אינו מאפשר (וגם הזמן כרגע עושק...)

לגבי הציונות:ברור שהרבי היה ציוני בכל מעמקי נפשו, הוא לא היה נלחם בעוצמה כזו למען שלמות הארץ וגם לא מפגין יחס חיובי למדינה ולראשיה בגלל סעיף בשו"ע שהרלוונטיות שלו מפוקפקת ביותר. הוא היה כבול על ידי הדוקטרינה של קודמו, שאכן היה אנטי ציוני נוקשה. כתוצאה התפתח דיסוננס קוגניטיבי שהוליד תורה מתפתלת בנושא. אפילו החב"דניקים עצמם, אלא אם דוחקים אותם לפינה, לא זהירים במיוחד בהדגשת מוטיב "פיקוח נפש" על פני מוטיבים לאומיים אחרים.