יומא דהילולא - ג' תמוז. אשכול מיוחד.

איזה נחלה קיימת בנחלת חב"ד בחברון ?

כמדומני שהישיבה נמצאת בבית רומנו, ונחלת חב"ד היא בבתי שניאורסון.

אתנחתא,
הרחיק אותה מחב"ד קודם כל המשיחיות של "הכונו לביאת המשיח". התחלתי אז להתעניין יותר ב"צד הזה" של חב"ד. ואז הגיע למקום מגורי ניידת של חב"ד ושם חלקו חומר תעמולה ו"עתונים" שמצאתי בהם כל מיני רעיונות שהיו מגוחכים בעיני על אחרית הימים הנמצאת כפסע מאיתנו וכיוצ"ב. למשל - שלכל אחד יהיה ענן פרטי שיגן עליו מפני החמה, ושכל בתי הכנסת יעופו באויר מכל ארצות פזוריהם ו770 בראשם, ויחתו סביב בית המקדש שירד באש מן השמים (והיתה אם אינני טועה גירסה שביהמ"ק יעשה סיבוב דרך ברוקלין כדי "לאסוף" את 770). הדבר משך אותי לבחון מחדש את מה שהרבי אומר בעצמו. והתחלתי לקרוא בעיון את כל השיחות על הגאולה - של תשנ"א והאזור. וראיתי דברים (ברמה יותר גבוהה) שהתמיהו אותי עוד ועוד. היחס למלכות החסד (ארה"ב) ולמלכות הרשע (ברה"מ) והקשר המהותי לתולדות הסטורית חב"ד. הבנת תהליך הגאולה. ומשם הגעתי לעניין עצומ"ה שבגוף. ואז התחלתי לקרוא את השיחות מתחילת נשיאותו, וכמה שיחות של הרבי הקודם - הריי"צ. נכנסתי לעניין של היחס בין הלכה לחסידות בהקשר של סעודה שלישית ושינה בסוכה, ויחס לקברי צדיקים (קבר הריי"צ שקדוש יותר מא-י בזמן הזה. שיחה מרתקת). ואז התחיל גם היחי אדוננו וכו' וההכרזה "הרשמית" עליו כמשיח, והמחלה והפטירה. ומתוך כל הנ"ל הלכה וגאתה בי תחושה שמדובר אכן בכת של עבודה זרה.
בערך באותה תקופה הכרתי את הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, שהרחיב אצלי את ההתנגדות גם לברסלב והחסידות בכלל.

מאז עלי לציין שהתמתנתי והתאזנתי אני מקווה.
והיום אני מבין שזה הרבה מאד עניין של אופי ותולדות חיים. ושיש אנשים שזו הדרך שלהם ליהדות. שזה הכי קרוב לאמת הקיומית שלהם. ואני אינני מתכוון לקחת להם את זה. אז לתופעות הקיצוניות אני מתנגד בתוקף ושוללן בתכלית. לזרם השפוי של חב"ד והחסידות אני מתייחס בכבוד. והרבי הוא אצלי דמות עלומה, בעייתית ושנויה במחלוקת. רבת פנים. ואינני מזדרז לחפש תשובה סופית כפי שהייתי בימי עלומי...

אור נערב

מאירקה
בית רומנו היא נחלת חב"ד, שקנה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשנת תרס"ח, ויסד בה את ישיבת תורת אמת בשנת תרע"א. ואף שלח לשם משפיע ותלמידים מליובאוויטש.
במלחמת העולם הראשונה גירשו את כל אזרחי רוסיה מהארץ, וכשנפתחה ישיבת תורת אמת מחדש, היה זה בירושלים.

אור נערב,

אמרת הרב זילברמן ואמרת את הכל. השאר הם קצף.

אור נערב.

טוב מאוחר מאף פעם.
כן, כאן בעצכ"ח, זה המקום לומר את מה שאתה חושב. ולא משנה אם העומד מולך הוא חבדניק ,ליטאי, רפורמי, או כל בן קבוצה אחרת. אל תרגיש לא בנוח.
ויש לציין שהחבדניקים דהכי, הם זן שונה מאד מהחבדניק, השטוף, שתמצא ברחוב. הם אנשים פתוחים ומסוגלים ,למרות הכאב, לשמוע בקורת, ואף לענות עליה.

אתנחתא. המשפט "אמרת הרב זילברמן אמרת הכל" אינו דרך להתמודד עם טיעוניו של אור נערב, שלא נראה כאיזה חסיד שוטה של רי"ש זילברמן.

שאלתי שאלה אחת במה התאכזב בחב"ד, והבנתי שהושפע משונא גדול כמו הרב זילברמן. (וכמובן שזכותו בכך) סברתי שהתאכזב בעצמו והי' לי מעניין למה ומדוע, אך כעת אני מבין הכל, איני תמה כבר. לגבי הטענות, מי אומר שאני יכול לענות ולשכנע ויש לי מה לענות. ואני רוצה בכלל לענות. אך שאלתי היתה אחת ויחידה ועל זה קבלתי מענה ברורה מאד.

כי כמובן שאיני שואל תלמיד פונוביז וליטאי מצוי למה שונא חב"ד, שאלתי מה שנראה לי מזרחיסט בהשקפתו ותמהתי.



בכלל נראה שעצם רצון אור נערב שנסכים שהרבי הוא שנוי במחלוקת והי' "בעייתי", ואם אתרץ ואתמודד, ואבאר שלא ככה, בזה עצמו אני כבר משמיט את הקרקע. ורצונו של אדם זה כבודו.

אתנחתא -
קצת התאכזבתי ממך. איך שפרשת ותפסת אותי - רדוד ושטחי מאד, ולא קראת בהקשבה מה שכתבתי, ואפילו הפשט לא. נראה לי שראית את השם הרב זילברמן ונהיה לך אדום בעינייים ומכאןואילך לא ראית כלום.

<שאלתי שאלה אחת במה התאכזב בחב"ד, והבנתי שהושפע משונא גדול כמו הרב זילברמן. (וכמובן שזכותו בכך) סברתי שהתאכזב בעצמו והי' לי מעניין למה ומדוע, אך כעת אני מבין הכל...אך שאלתי היתה אחת ויחידה ועל זה קבלתי מענה ברורה מאד>
קודם כל תארתי תהליך. לפני שהכרתי את הרב זילבמן. בתחילה אהדתי ואהבתי מאד את תנועת חב"ד ואת האידאולוגיה החב"דניקית עד כמה שהבנתי אותה. לימדתי סנגוריה נלהבת על חב"ד כנגד "ליטבקים" בויכוחים וכו'. למרות שלא הייתי חב"דניק.
כשהתחיל העסק המשיחי לצאת החוצה באופן גלוי ובוטה, שהפך להיות גלוי ובוטה יותר ויותר - "הכונו לביאת המשיח", "הנה הנה משיח בא", "יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", התחלתי לשאול את עצמי כל מיני שאלות. וכדי לא לפסוק בצורה פזיזה, החלטתי ללמוד שיחות של הרבי (עדיין - להזכיר - הרב זילברמן לא בתמונה). וראיתי שם עוד ועוד דברים שהתמיהו אותי.
(א) ההתרכזות בתנועת חב"ד וברבניה כמייצגים את מה שעובר על עם ישראל ותהליך הגאולה. למשל שיחה שמדברת על השלבים שהריי"צ עבר בנדודיו כשלבים בתהליך הגאולה. דידן נוצח (בסכסוך פנים חב"די) וכו'. ולעומת זאת התעלמות מוחלטת ממה שקרה לעם ישראל, השיבה לארץ, עצמאות, מלחמות וכו'.
(ב) הגישה ההלכתית לגבי מצוות מסויימות. הרבי לא נכנס לסוכה (והוא הדין לגבי סעודה שלישית) בגלל אור המקיף (או רעוא דרעוין), ולכן פטור ממצוה דאורייתא לכתחילה בגלל מצטער. זה ניחא. אבל כל חסידיו פטורים בגלל שהם מצטערים שהם לא מצטערים (?!). השיחה על קבר הריי"צ בחו"ל. וכו'
(ג) המשיחיות שהרבי נשיא דורנו, ומשיח שבדור. והנה הנה הגאולה באה - והדבר היחיד שחסר הוא הדפסת התניא בכתב ברייל. וכו'. והמתח המשיחי עלה ועלה. וכל כולו בספירה החסידית ללא שום קישור משמעותי למציאות הפוליטית הריאלית - היפך כל הבנתי עד אז ומאז. בשלב מסויים שהרבי חי למרות שהוא מת. שהוא בינינו וכו'.
(ד) הבנת מדרשים על הגאולה כפשוטם. כמו הענן המלווה. כמו עקירת בתי מדרשות ממקומם.
(ד) והעולה על כולנה - עצומ"ה שבגוף. וכאן בשלב זה נשברתי סופית, מכיוון שהדבר נראה בעיני כעבודה זרה גמורה.
וכאן יש לציין שאני מאד נמשכתי ומצאתי את עצמי ברמח"ל. ולכן סוגיות רוחניות וקבליות לא היו רחוקות ממני. והיתה לי תחוושה שאני מבין קצת עלמה מדובר, ולמרות זאת ואולי בגלל זאת הדברים נראו לי חמורים פי כמה וכמה.

בשלב זה נתקרבתי לרב זלברמן זצ"ל.
והוא בסך הכל הרחיב את הביקורת שהיתה לי על חב"ד והרבי לכלל החסידות מהבעש"ט, כדעת הגר"א.
והרב זילברמן עצמו העיד לי, שהוא התחיל ללמוד קבלה בגיל צעיר (18-19 לכל המאוחר). הוא למד קבלת הגר"א והרמח"ל. זוהר ואר"י. ואולי עוד. והוא גם היה פתוח לעולם הקבלה החסידית. והיה כואב לו מאד הקרע ביניהם, והיה תמוה בעיניו. והוא התפלל הרבה לדעת מה האמת שה' רוצה ממנו. והוא למד באופן אינטנסיבי חסידות במשך שבע שנים. ועבר מעולם לעולם. חב"ד, ברסלב, גור, קרלין סטולין. ולאחר לימוד מכלי ראשון של שני הצדדים, חקירה ומחשבה חופשית - הגיע למסקנה שהגר"א צדק לגמרי ןשהחסידות מהבעש"ט ואילך בטעות יסודה, ונזקה רב.
לומר הרב זילברמן - שונא לחסידות ובזה לסגור את הדיון זה מאד קל ופשוט. ומאד מאד לא נכון ולא רציני. הרב זילברמן היה אחד האנשים הבודדים שאני מכיר וששמעתי עליהם שלמד את שני הצדדים ברצינות. שהיה בעמדה של פתיחות. שהיה ברמה אינטלקטואלית של הגיון וסברא, של עיון מופשט עמוק - שבא לברר. בכלל. כמה אנשים בחב"ד מכירים את כתביו הקבליים של הרמח"ל ולמדום לעומקם? סימני הוא שספריו הם בספריות חב"ד בבל יראה. (והישיבות החסידיות דתיות ציוניות יוצאות מכלל זה, והרב גינצבורג על הגבול). כמה אנשים למדו את כתביו הקבליים של הגר"א? וכמה מהם בכלל יודעים שיש לו כתבים כאלה?

והיו לי הרבה דיונים וויכוחים עם הרב זילברמן, והאמת שהגעתי אליה היתה בגלל שכך כל כוחות השיפוט שלי הורוני.
והעובדה שהיום אני גם בעמדה יותר מרוככת.

אז אני מרגיש שהמשפט - שמעתי הרב זילברמן הבנתי הכל, עושה לי עוול, ועושה גם עוול לרב זילברמן.

<בכלל נראה שעצם רצון אור נערב שנסכים שהרבי הוא שנוי במחלוקת והי' "בעייתי">.
החב"דניקים רגילים לצייר את רבם כדמות שעומדת מעל לכל מחלוקת. שהיא בקונסנזוס המוחלט. דמות מוערצת ע"י כולם. משרת הוד והדר שמכל החוגים הודו בעליונותה ומלכותה. וזהו חוסר-אמת ועד הטעיה שאינני מסוגל לסבול. לא בגלל שנאה שלמדתי ממישהו ולא בגלל שנאה שפיתחתי בעצמי ח"ו, אלא מסיבות ענייניות מאד.
לומר כאילו היה "זקן" בבני ברק שמסיבות לא ענייניות פיתח אלרגיה לרבי, וכמה מחסדיו וחוץ מהם - יש קונסנזוס.
ובכן, בסופו של דבר הרב שך זצ"ל התנגד לחב"ד ולרבי מלובאביץ הנוכחי. הוא לא התנגד כהרב זלברמן לכל החסידויות. והוא גם לא התנגד לבעל התניא. ההתנגדות שלו לרבי הזה המסויים היתה מסיבות ענייניות לגמרי. לפחות לא פחות מכל מחלוקת אחרת בעולם התורה. וכשאני רואה את השיחה מערב פסח השי"ת - אני מבין זאת היטב. כל השיחות של אותם שנים, שיחות "באתי לגני", בכולן יש מה לעיין - וכולן מנבאות את המשיחיות החב"דית הקיצונית ביותר.

ואחר כל זה יש גם מקום לדון את הדברים בצורה יותר עדינה ולרכך את המסקנות. יש מקום - מכח קבלת החסידות בכללותה כחלק אינטגרלי מהיהדות (וזאת בניגוד לדעת הרב זילברמן) - גם להבין כמה אמירות קיצוניות שנשמעו בחב"ד וע"י הרבי, ולראות בהן גם כן חלק לגיטימי של היהדות (גם אם אני לא מסכים ונמצא בעמדה שונה לחלוטין).

אבל לתאר אותו כשיא הקונסנזוס זה לא שייך. רק מי שרואה בקבלת דולר ומילות שבח עובדות שמניעות עמים ומדינות וחזות הכל יכול לחשוב שהאהדה שזכה לה הרבי מבטאת "קבלת מלכות". הרבה אנשים הושפעו ממנו. חזרו בתשובה מכוחו. וכו'. גם מרבי נחמן (שנפטר לפני יותר זמן מהרבי). ולהרבה אנשים הוא דמות חיה יותר ממני וממך. גם הרב קוק זצ"ל - השפעתו היא בכל. גם הרמב"ם - שישנו עד ימינו קונסנזוס על גדלותו העצומה, ולמרות זאת הוא כדוגמה - חולרים עליו הרבה הרבה יהודים דתיים בהרבה תחומים. והעובדה שדמות מסויימת מושכת מבחינה כריזמתית דתית, והרבה מקווים שאולי היא המשיח - זה לא אומר שזה נכון. והיו הרבה דוגמאות מצערות. אני לא חושב שנכון להחליט על פי תחושת בטן מיהו המשיח ואז לקבל את דעתו אלא הפוך לחפש את האמת ומתוך זה למצוא את המשיח.

הרבי היתה דמות שחיממה את הלב היהודי, שחיזקה יהודים, שפעלה למען עם ישראל. זה הרבה מאד. זהו.

למה "שונא" כל מבקר הוא שונא? בקורתו היתה עדינה יותר משלי ואיני שונא לחב"ד כידוע.

לגבי הטיעונים המגובים בעובדות כבר נהרות של דיו נשפכו להראות שאין בדברים משום איסורים או זילות חלילה וחס והדברים מגובים בדברי גדולי ישראל בכל הדורות ומנהגיהם. אין לי מה לחדש מעבר למה שנאמר וצוטט (ועוד והוא העיקר שלא תמיד ראינו ששמטו הטוענים בכגון דא את טענותיהם גם כשהוכחו דבריהם כנטולי יסוד ואכמ"ל).

אך כואבת לי הבורות המובילה לבלבול ולסילופים חמורים עד כדי שכתוב עובדות.

כותב *אור נערב*: "הרבי נמנע מלהיכנס לסוכה".
- כמה מתוך הלועסים את השקר הזה יודעים שאפילו כוס מים לא היה שותה מחוצה לה?! (ואם יודעים הם ולמרות זאת מתנסחים כך, יש בכך יותר מאשר חוסר זהירות בניסוח וד"ל).

דוגמה נוספת: רבים (ביניהם מן הסתם *אור נערב*) רואים באמרות או בקמפיינים הבאים איזושהי תוכנית שלבים אחידה ומתוכננת מראש:

1. הנה הנה משיח בא
2. היכונו לביאת המשיח
3. ברוך הבא מלך המשיח
4. תמונות של הרבי עם הכיתוב משיח

- כמה מתוך החושבים כך לפי תומם מעלים על דעתם שארבעה גורמים שונים עומדים מאחורי הדברים ואין בין הראשונים לאחרונים אלא פער קוטבי של 180 מעלות בין חב"ד לבין אלו שכונו בידי רבנו זי"ע (בהקשר זה עצמו) לוחמים ברבי ובחב"ד:

1. הנה הנה משיח בא - אמרה של הרבי זי"ע שחזרה על עצמה בשיחות רבות כדי לעורר את נושא הציפיה למשיח ובלי לרמוז בכהוא זה על זהות המשיח.
2. היכונו לביאת המשיח -קמפיין של ארגון צא"ח לפי הוראת הרבי לפרסם ענייני את ענייו הציפיה למשיח בכל יום באופן המתקבל ובלי להיכנס לזהות המשיח.
3. ברוך הבא מלך המשיח- ארגון 'ניידות חב"ד' משיחי הזוי עד טירוף, שנטל לעצמו סמכויות שלא בדין ויצא בקמפיין משלו כנגד הקמפיין "היכונו לביאת המשיח" כדי לכלול את זהות המשיח בקמפיין.
4. תמונות של הרבי עם הכיתוב משיח - ארגון של הבריון והמין מאיר ברנס (הזכור בין היתר מדריסת הרב ביסטריצקי ע"ה ומפרסומי משיחיות ועבודה זרה חמורים בעיתונות)

הניסיון להציג את הדברים כתהליך אחד מתוכנן לפרטיו מבית מדרשה של חב"ד, הוא בהכרח תולדה של בורות חמורה או לחילופין של זדון לב.

עוד טופלים על רבנו זי"ע עצמו את הזיותיהם של אנשי החי וקיים והשליט"א, הם נתלים ב 2-3 אמירות משנת תש"י שהוצאו מהקשרם אך מתעלמים מהאזכורים הרבים לאין מספר של תארי הסתלקות שהצמיד רבנו זי"ע באדיקות כמעט לכל אזכור של חמיו באותה שנה "זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע הכ"מ" (ובשנים שלאחר מכן אותו צירוף רק ללא "הכ"מ" השייך רק לי"ב חודש),

על פניו עשויים להיראות כינויים אלו כמוגזמים בתדירותם עד שאמר לי חסיד חשוב בדרך הצחות (או שסבר כך באמת), שמן הסתם ניסה לנטוע רבנו מסר לדורנו שידעו לשים קו ברור בין ענינים של "צדיקא דאתפטר אשתכח בהאי עלמא יתיר מבחיוהי" ו"צדיקים במיתתם קרויין חיים" (השזורים הרבה בתורת חב"ד החל מהתניא קדישא וכלה בשיחות רבנו זי"ע) לבין ביטויים של הסתלקות צדיקים המתחייבים בעת אזכורם ולבטח שלילה על הסף של כינויים המתאימים לחיים.

בנוסף לכך, כמה מן האוחזים בטעות זו שמעו על השיחה הידועה מיום ב' אדר תשמ"ח בה הרבי דיבר מפורשות על הסתלקותו הצפויה והתווה דרך לימים שלאחריה ?!

לצערי הדיס-אינפורמציה של משחיתי חב"ד (המכונים "משיחיסטים") וסילופיהם הרבים מוצאים כר נח לפעולה במקומות מסוימים חרף היות הדברים מופרכים מיסודם וחבל מאוד.

אוסיף בקשר לפרט הראשון:
בשמע"צ תשל"ח באמצע ההקפות קיבל הרבי התקפת לב.
הרבי התעקש שיסיימו את ההקפות, ואחר נכנס לחדרו. לאורך כל הדרך טיפלו בו רופאים שהיו במקום, שקבעו שעבר התקפת לב, ומוכרחים לקחת אותו לבית רפואה.
הרבי התעקש ואמר שישאר בחדרו ויטפלו בו שם הרופאים. הביאו מיד מכשירים (כמו בית רפואה שלם) וטיפלו בו.

מה אני רוצה לספר בכל זאת?

הרופאים אמרו לו שהוא צריך לשתות משהו.
הרבי השיב: אני צריך לעשות קודם קידוש.
הרופאים: אז תעשה מיד קידוש.
הרבי: מחוץ לסוכה?
[הבהרה: בחב"ד נוהגים לאכול בסוכה בחו"ל גם בשמע"צ]
הרופאים: לסוכה? הרבי חולה כעת!
הרבי: אצא לסוכה ואקדש.

וכך עשה.

אח"כ עבר עוד התקפת לב קטנה. ובעזהי"ת הביאו רופאים גדולים, שטיפלו בו כל החודש, עד שחזר לבוריו.