יומא דהילולא - ג' תמוז. אשכול מיוחד.

הפסקתי את הויכוח באשכול סמוך, כדי לא להתגושש פה כבל עם ועדה עם חב"דניקים אחרים. אבל היוהרה הזאת שעולה מן הדברים, היומרה לקבוע מי חסיד ומי לא, ההתעלמות מנתונים ידועים, מפורסמים ואפילו מתועדים, בלי להכנס לפרטים, כי אני חייב לעוף, החל מתשובות ברורות לשלוחים, לא רק לשב"ו, ואפילו לא ד"נ, אלא לרבני חב"ד, לנשות חב"ד, תשובות שמוכיחות בעליל את שביעות רצון הרבי מהפעולות בדבר זיהוי המשיח, דברים די מפורסמים, כאשר במקרה הטוב ניתן לומר שהעניין שנוי במחלוקת. ובמצב הזה להתכחש, לתת ציונים, להתיימר לקבוע מה מותר, מה מקובל, ומה אסור, להגיד דברים נחרצים גם כאשר הצד השני נשען על פסקי דין של רבנים התומכים בדעותיהם, זה מגוחך ודי אבסורדי. ובעיקר מראה את מהות אותם אנשים.

ב"ה.

חבריא חברי,

אינני עוסק בהחתמות של פוליטיקאים / רבנים. כמוך, חושב אני שאין לעסוק בכך. אני מכיר אנשים שלצערי עוסקים בכך בלהט מתוך תחושה שזוהי "השליחות האחרונה שנותרה". את האנשים האלה שמעתי, ומהם שאבתי את הדוגמה.

את התגובה, כזכור, הגבתי לאור_נערב. בעיניו ההגדרה 'חב"דניקים' גורפת יותר מבעיניך, וכוללת גם את האנשים העוסקים ב'הכתרה', בדומה ובדומה לדומה.

כדי לספק מעט את סקרנותך, אבהיר:
מובנת לי לחלוטין הדבקות המוחלטת של חב"דניקים לדברי הרבי.
אני מבין גם את רצונם לשכנע את כולם בצדקת דבריו.
אני מודע בהחלט לכבוד החיצוני, הטקסי, המעשי שהם נוהגים בכולם, גם במי שדרכם שונה או הפוכה, כדבריך.
מה ש'מפריע' לי, ולדעתי גם מקשה עליהם את העבודה החשובה בה הם עוסקים, והדברים אמורים גם בחב"דניקים לפי ההגדרה שלך, הוא שיש להם ציפי'ה שכולם יסכימו עם דברי הרבי באופן אוטומטי, שתהי'ה להם, אלה שלא מאנ"ש-חב"ד, אותה התבטלות לדברי הרבי כפי שהם, החב"דניקים, דורשים מעצמם, וכגודל הציפי'ה כן גודל האכזבה מאלה שמעזים לומר דברים אחרים (ואינני מדבר על אותם שאמרו דברים אחרים רק משום שהרבי אמר את ההיפך).

דוגמה אחת להמחשה: אריק שרון!
איזה איש נכבד הוא הי'ה כשיישר קו עם חב"ד בענייני מדיניות וביטחון, ואילו בזיונות הוא סופג כיום, כולל דברים המתייחסים לתקופה בה הי'ה איש נכבד, שפתאום נזכרו בהם.
(אינני מנסה חלילה להגן על שרון ועל מעלליו, רק להראות איך היחס כלפיו משתנה בקורלצי'ה ישירה למידת החב"דיות שלו)
יש כמובן דוגמאות רבות גם מפוליטיקאים וגם מרבנים שאינני רוצה להעלותם כאן.
יתרה מזו, גם בחב"ד פנימה פועלת שיטה זו, ואכ"מ.

(אמרתי "אתה" כמובן כפרפראזה ל"אתה" שבדבריך הקודמים).

לא קיימת כל ציפיה שאחרים ינהגו כחבדיים.

האימוץ בחום של הנאמנים למאבקיו של הרבי אינו דורש הסבר, הוא טבעי ומובן, לא הופכים אדם כזה לחבדניק, בטח שלא למודל לחיקוי, אבל בהחלט מחזקים ומעודדים אותו על כך.

לעומת זאת לגבי אנשים הנוהגים הפוך מדרך חב"ד, אין כל מגמה של התנגדות, מאבק או איבה חלילה. ההפך הוא הנכון, יש גישה של ימין מקרבת גם כלפיהם.

יוצא מכלל זה לעניות דעתי מר שרון משום שבמעשיו מוביל לבעיות שעל פי דברי רבנו זי"ע מהוות פיקוח נפש למיליוני יהודים ובמקום פיקוח נפש כזה אין כל מקום לכבוד ולכן היה ראוי לענ"ד לצאת גם נגדו אישית ולא רק נגד מעשיו. ואף על פי כן גם לעת כזו לא נמנעו רבני חב"ד ועסקניה החשובים מלפגוש את מר שרון בלשכתו בשעה שהפך למוקצה מחמת מיאוס גם בקרב חוגים מתונים יותר בהתנגדותם להחזרת שטחים. שכן המאבקים החבדיים (המסתכמים בשלימות התורה, העם והארץ) מאז ומתמיד התאפיינו בהתמקדות מוחלטת במעשים עצמם. לא בעושים.

ושוב אל תנסה להוכיח מאלו שמחקו מהנהגתם ואורח חייהם את החכמה הבינה והדעת ויתר יסודות חב"ד ועקרונותיה אך מתעקשים משום מה לקרוא לעצמם חב"ד. חוששני שמהם ורק מהם שאבתם אתה וקודמך את ההשראה להנחה השגויה.



תוקן על ידי - ז_ד_חבריא - 27/07/2005 15:56:58

ב"ה.

חבריא,

האימוץ בחום של הנאמנים למאבקיו של הרבי הוא טבעי ומובן גם לדעתי, אותה הבעתי כבר בתגובתי הקודמת.
לגבי אנשים הנוהגים הפוך מדרך חב"ד יש גישה של ימין מקרבת בפומבי, בטִקסי, בחיצוני, ברשמי, אך במפורש לא בתוך המחנה, במסגרות לא פורמליות, באופן פנימי.

הבאתי את הדוגמה של שרון. קודם לכן חשבתי להביא דוגמה אחרת ומחקתי. הסתפקתי ברמז "יש כמובן דוגמאות רבות... וגם מרבנים, שאיני רוצה להעלותם כאן".

מכיוון שאתה מוציא מן הכלל את הדוגמה של שרון בנושא ארץ ישראל, אביא את הדוגמה עלי'ה חשבתי מלכתחילה, אבל, במחילה, בלי להיכנס לפרטים (אותם אתה יודע מן הסתם): הרב עובדי'ה יוסף ומבצע נש"ק.

אם זכרוני החלש אינו מטעני, התחושה הזו צפה ועולה מידי פעם גם בין התגובות בפורום זה, וכפי שאמרתי כדאי לשים לב לדברים, שכן הם מפריעים לעבודה החשובה שהם עושים.

נושא הרב עובדי' יוסף לא קשור לנש"ק, כי אם לעובדה שלדעת הרב אסור לפטר רב. וזאת היתה הפעם הראשונה שפיטרו את הרב נסים ומינו את הרב יוסף.

ב"ה.

הלבן,

ראשית, מז"ט!

שנית, ידיעותיך וזכרונך ללא ספק טובים משלי. אם אתה אומר - אתה יודע מה אתה אומר!
השאלה היא אם הנושא משנה את תמונת המצב בעניין המדובר?

שאלה נוספת: האם לא הי'ה שום דבר בעניין נש"ק? משהו בכל זאת מכה בזכרוני. כמדומני ששלל הדלקה בברכה (ע"י קטנות?), ואז ציטטו איזושהי אמירה כלפיו בנוסח "מה לך ... אצל הנשר הגדול"?

אודה לך מאוד אם תואיל לעשות קצת סדר בדברים!

דומני כמעט ברור שאתה מערב שני נושאים:
א) בשעה שהוא מונה לרב ראשי ראשל"צ, הרבי לא רצה להכיר בזה ולא קיבלו בתור שכזה, מטעם שלצורך מינויו פיטרו את הרב ניסים.
ב) בשעה שהרבי יצא עם מבצע נש"ק, והוא אמר נגד זה, השיב לו הרב אבוחצירא מה לזבוב קצוץ כנפים אצל הנשר בשמים.

ב"ה.

תודה להלבן!

א"כ לא ערבתי שני נושאים. כוונתי לכתחילה היתה לב'.

לאחר תגובתו על מבצע נש"ק, הפכו החסידים את האמירה החד-פעמית של הרב אבוחצירא לכמעט שם נרדף של הרב יוסף. פעמים רבות כשהוזכר שמו הוזכרה במקביל גם האמירה הנ"ל.

העניין המדובר הוא לא יחסו של הרבי למי שאומר אחרת ממנו
(ובנדו"ד שמעתי כי לא הניח להשמיט שמו או שם ספרו מהערה בלקו"ש), אלא הציפי'ה של החסידים שלא יאמר אחרת.

נגררתי למחוז שלא רציתי. אין לי כוונה לדבר סרה ובגנות החסידים, אלא לעורר תשומת לב לדבר שלדעתי קצת מפריע להם בעבודת הקודש, כפי שכבר הסברתי לעיל.

בס"ד
אני רואה כמה שהרבי מלובביץ זצ"ל ראה למרחוק לאן יגיעו
עד למצב שלא יודעים כאן בארץ ישראל מיהו יהודי?
וכמה צדק הרבי שמסר נפשו על עניין זה.

הלבן

<"נושא הרב עובדי' יוסף קשור לעובדה שאסור לפטר רב">.

כמכתב בענינו של הרב עובדיה יוסף, (אגרות קודש חלק כ מיום כ"ו מרחשוון תשכ"א), כותב האדמו"ר,שהחלפת רב אינה מנוגדת להלכה.

הבעיה היא שעורכי "שערי הלכה ומנהג", (בחלק ד, עמוד קסא)גרמו לרבים לחשוב שישנה הלכה כזו.

בתשכ"א עדיין לא דובר על הרב עובדיה יוסף.