|
|
| נשלח ב-16/11/2005 23:23 |
 |
| |
תודה על כל המסמכים!
האם בעקבות מכתב הקיצור שולחן ערוך נמנעו מללמוד בו בשוששלת רוזין?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 22:46 |
|
| |
עם כל הכבוד רמ"ז שאכן היה משכיל לא חיבר את ה"ילקוט הרועים" אלא הוציא אותו לאור,
מחבר הספר הוא אותו מחבר של כנסת הגדולה" ו"שבר פושעים" ר' נפתלי הירץ גאלדשטערן, ולא שמעתי שיגידו עליו שהיה משכיל .
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2005 16:53 |
|
| |
כדאי לציין מאמר המאלף של הרב יצחק שטראה שי' יחס הבעל קישו"ע לתורת החסידות ברבעון החסידי
"טוביה חטא וזיגוד-מנגיד"?!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2005 10:43 |
|
| |
באשר לקיצור שלחן ערוך - מובן שהמשיכו לעיין בו בכל המחנות, למרות שלא היה חסיד. צריך לומר שלמרות שבהתחלה תמך הרב גאנצפריד בר' חיים הלברשטאם ונזעק להגן עליו מפני מחרימיו, הרי מאוחר יותר ניסה לפשר בין מחנה צאנז לבין מחנה סדיגורה.
באלול תרכ"ט חתמו הרבנים שלמה גאנצפריד, מנחם א"ש ושמואל מושקוביץ מאונגוואר על פסק דין מיוחד שבו הגנו מחד גיסא על כבודו של הרבי מצאנז, ומאידך גיסא כתבו כי טעה במאבקו, "הנה אך אדם הוא, וילוד אשה עלול לטעות". הם הציעו פשרה, שעל פיה הסכסוך יבורר בפני בית דין שבו ישבו שלושה רבנים גדולים אובייקטיביים מגליציה (הרבנים שמעון סופר מקראקוב, הרב יוסף באב"ד מטרנופול והרב יוסף שאול נתנזון מלבוב). אבל שני הצדדים לא נענו להזמנה, וההמשך ידוע...
פסק הדין הזה פורסם ע"י אנ"צ רות, בכתב העת תלפיות, בשנת 1953
מעניין שכמה שנים אחר כך התנפלו חסידי צאנז על הרב שלמה גאנצפריד והאשימו אותו שזלזל בכבודו של ר' חיים הלברשטאם מצאנז בכך שלא הזכירו בכבוד הראוי בספרו "אהלי שם". בראש מבזיו של בעל הקיצור עמד רב הונגרי בשם אליעזר מרדכי וועבר, ועל הפרשה הזאת כתב נפתלי בן מנחם בספר היובל ליצחק קיוב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2005 19:10 |
|
| |
תודה פטיושקי על המקורות החשובים.
האם משהו יודע על מאמר כלשהו המתאר את מחלוקת צאנז סדיגורא באופן מקיף?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2005 21:14 |
|
| |
הסופר יצחק אבן, שהיה בנעוריו חסידי סדיגורא, פרסם ספר בנושא שנקרא "מחלוקת סנז וסדיגורא" (ניו-יורק תרע"ו). מהצד של צאנז יש ספר ביידיש שחיבר יהושע ראקער, דער סאנזער צדיק (וינה תרפ"ז).
הסקירה המקיפה ביותר נכתבה ביידיש על ידי ההיסטוריון רפאל מאהלר בספר סאנץ (תל-אביב תש"ל). אף על פי שהיה רחוק מהחסידות מאהלר נולד בעיירה צאנז והכיר היטב את האווירה שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2005 01:37 |
|
| |
ביתרי, הצחקת אותי! כולם מביאים מסמכים מקוריים, ואתה מעתיק מספר של איזה עיתונאי זול שהעתיק מספרו של משכיל, שמקורותיו לא ידועים.
תוקן על ידי - דוד12 - 27/11/2005 2:20:42
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2009 08:55 |
|
| |
צודק דוד 12 אסור להכליל מידע אמין שמקובל אצלינו, עם דברי משכילים שכידוע בחש
ו בכל מחלוקת שהיה אצל החרדים. ראה למשל עם תחילת המחלוקת בין חסידים למתנגדים,
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2009 09:11 |
|
| |
צודק דוד 12 אסור להכליל מידע אמין שמקובל אצלינו, עם דברי משכילים שכידוע בחש
ו בכל מחלוקת שהיה אצל החרדים. ראה למשל עם תחילת המחלוקת בין חסידים למתנגדים,
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2010 10:02 |
|
| |
מתוך עלון אור חדש, גליון אב-אלול תש"ע:
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2010 10:47 |
|
| |
מפליא כל פעם מחדש, לקרוא דברי הבאי והזאי, על נפשות מסובכות.
מלכות בית-דוד...
נפש עדינה וציורית...
לא כל מבולבל המרקד על כמה סעיפים. שמקצת כשרון באמתחתו, ראוי לשבח והלל מעבר לחמלה עליו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 14:23 |
|
| |
דוב בער מליווא מתוך Bukovina רבי דוב בער מליווא (או מליאובא) (נפטר י"ג בכסלו תרל"ו), הוא בנו השלישי של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. לא השאיר אחריו ילדים. פרשת חייו של רבי דוב בער הביאה להתעניינות רבה, שחרגה אל מחוץ לגבולות החסידות. מטבעו היה אדם משכיל, ואמרותיו שכונסו בספרי חסידות בית רוז'ין מסמנות נטייה לעסוק במחקר. אחרי פטירתו של אביו וישיבה קצרה עם אחיו באחוזת אביהם בפאטיק, נסע לרומניה לכהן כאדמו"ר בעיר ליאובה. יחד עמו נסע לרומניה אחיו, רבי מנחם נחום משטפנשט. עם מותו הפתאומי של אחיו זה, החלו להסתמן אצל רבי דוב בער סימני דיכאון קלים, שנוצלו על ידי פקיד הדואר המקומי, נוצרי, לשיחות אמונה עמוקות עם רבי דוב בער. רבי דוב בער נהנה משיחות אלו, בעיקר על רקע העובדה שהחסידים שהיו נוהרים אליו מכפרי הסביבה לא נתנו את דעתם כמעט לענינים שברוח. עם הזמן גונב חשש לליבה של אשתו על כי הולך בעלה להמיר את דתו, ומתוקף הזמנה דחופה ששיגרה לאחיה - אדמו"רי בית טשערנוביל, הזדרזו ובאו לליאובא, נטלוהו עמם בעגלה, ונסעו עמו למרות רצונו לסדיגורא, לביתו של אחיו רבי אברהם יעקב מסדיגורה. יצחק רפאל, בספרו "על חסידים וחסידות", המאריך בפרשה זו, מביא שמועות שהתהלכו בין הנוצרים לפיהן עומד ישו להתגלות שוב בשנה זו, והיו מהם שסברו שהתגלות זו תהיה בהמרת דתו של רבי דוב בער. משכילי צ'רנוביץ הסמוכה לסדיגורא ששמעו על הפרשה, נסעו לסדיגורא ונטלו עמם את רבי דוב בער, והושיבוהו בבית אחד מחשובי קהילת המשכילים בצ'רנוביץ. מבית זה יצא "קול קורא" השכלתי מפרי עטו של רבי דוב בער, בו הוא קורא לזנוח את מנהגי היהדות הנושנים שהעלו עמם היהודים מבבל. מכתב זה עורר הדים רבים. חסידי צאנז ובראשם רבי חיים מצאנז תקפו בחריפות, במכתבים ובספרים רבים, את חסידי רוז'ין כולם, בראותם במקרה זה פרט שבא ללמד על הכלל. אחיו של רבי דוב בער, רבי אברהם יעקב מסדיגורה, עמד והכריז בבית מדרשו שאל לראות במעשי אחיו דרך חדשה בעבודת ה', והוא גינה את המעשה. אחרי מאמצים רבים מצד משפחתו, הצליחו להפגיש עם רבי דוב בער את אחיינו רבי יצחק מבוהוש שחיבבו מאוד, ובהשפעתו החליט לחזור לסדיגורא. הוא התקבל בשמחה רבה על ידי החסידים, שגדוליהם נהרו לשולחן שערך בשבת הראשונה לשובו. עד יומו האחרון ישב בסדיגורא, והשתתף עם אחיו בהדרכת החסידים בדרכי עבודת ה'.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 14:58 |
|
| |
ברוזין אומרים בשמו דברי תורה,
הם לא רואים בזה בעיה ובצדק, יש לו ווארטים טובים כמובן על דרך החסידות,
והיות שהיו בזמנם הרבה מתנגדים לרוזין אז ניצלו אותו שני הצדדים, המשכילים מצד אחד, והקנאים לצד להצדיק את התקפתם את רוזין,
זה כל הסיפור המצער על רגל אחד,
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 15:31 |
|
| |
לזכותם של חכמי רוזין חייבים לציין את העובדה שהם טענו וחשבו שהגאולה העתידית תהיה בדרך הטבע,
ולכן יכול מאוד להיות שהם ניסו לפחות לעשות מה שחכמים רציונליים עושים,
מה שאין כן מתנגדיה של רוזין שהם הדוגלים בקהילות נפרדות והגאולה חייבת לבוא בניסים דמיוניים,
תוקן על ידי maxmen ב- 02/12/2010 15:34:29
|
|
|
|
|
