מהן הנסיבות המצדיקות ביטול/עיכוב שידוך?

מיימוני,
כל עוד אתה מניח את "החברה החרדית של היום" ואת קבלת הנורמות שלה כהנחת מוצא, יתכן שאין (אינני מצוי מספיק בחברה החרדית כדי להציע אלטרנטיבות). אבל מי אמר שיש להניח את ההנחה הזו?

צריך להגדיר מה באמת מפריע לאחדים מאיתנו כאן. אין ספק שההתאמה בין בני הזוג היא קרדינאלית, כל הגורמים שמיימוני מונה הם ברורים, אני סבורה, גם למי שאינו בא מתוך המערכת שהוא מתאר, וגם לגיטימיים.

וברור שאפשר לקבל שאהבה רומנטית אינה באמת שיקול כאשר מדובר בשידוך, זהו עניין תרבותי, ואין ראיות שיש בכך פגם, מקובל.

מה שמטריד הוא שבכל האשכול הזה אין התייחסות למידות. דווקא לאספקט זה לא ניתן המישקל הראוי. לעומת זאת – מומים פיזיים נחשבים גורם כמעט מכריע. זה מה שמפריע לי. זה מצביע על סולם ערכים שאינו ראוי. אין שום דבר רומנטי בהשקפה שמידותיו והליכותיו של אדם חשובות יותר מתכונותיו הפיזיות, בעיני זה דוקא מעשי להפליא. גם לגידול ילדים וניהול משפחה המידות חשובות יותר, לע"ד. זה באמת ובתמים מקומם, ואני מתפלאת על ההגנה שהשקפה זו מקבלת כאן, מצוות אנשים מלומדה.

גילוי נאות: במשפחתי היתה איזושהי בעייה רפואית שדור ההורים שלנו סבל ממנה. כתוצאה מכך, בני משפחתי המורחבת סבלו קשות בשוק השידוכים, וחרף מכובדותה של המשפחה, כאשר בני דודי הגיעו לגיל המתאים, זה לא היה קל (איני נכנסת לפרטים על מנת למנוע את זיהוי המשפחה). זה היה לפני שנים רבות, וב"ה אחייני, שהם עתה בגיל המתאים, אינם נתקלים, למיטב ידיעתי, בבעיות, מאחר שבדורנו הבעייה ניתנת לטיפול פשוט, ואף אין ראיות לכך שהיא תורשתית במיוחד. כל הסבל של הדור שלי היה מיותר, ושנים אני נושאת איתי את הכעס הזה, על ש"שמא" רפואי ערטילאי גבר אז על "ברי" של מידות, למדנות והליכות. זה פשוט לא ראוי.


תוקן על ידי - חבצל_ת - 24/06/2004 11:20:23

חבצלת

שתי הערות.

א. עם כל הכאב וההזדהות, אני יכול להבין את אלו שחששו ודחו על הסף. נתקלתי בתופעות כאלו בעצמי, אם לא בשידוכים (זה עדיין רחוק מהילדים...) אזי בקבלה למוסדות חינוך, ואם לא אצלי, אזי אצל אחרים.

וגם לנו יש זכרונות על אנשים שעליהם אפשר לומר: לא האמנו שהם ינהגו כך.

אני משער שזה כמעט אצל כל אחד. וזה קשה מאד ללמד זכות ולא להקפיד.

למרבה הצער, הכלל היעיל מאד של הנוהגים כך הוא: להתרחק מן הספק. וזה ודאי פוגע באלו שאפילו לא נותנים להם אפשרות להצדיק את עצמם.

מצד שני, זה מובן מבחינה סוציולוגית. וראי לקמן בתשובה לגם וגם.


ב. נכון, שכחתי לגמרי להזכיר בחינה של מידות, דרך ארץ, התמדה, מסירות לתורה, יראת שמים כפי שהיא יכולה להימדד במעשים שמוכרים לבריות, הנהגות הבית והחינוך, סבלנות וסובלנות.

אחד הסיפורים החביבים עלי, וכבר שכחתי אם שמעתי אותו מהמיימונית או שהוא היה מסופר ביתד נאמן, הוא על נערה שלקחו אותה לשידוך - כמובן, עם משפחה חשובה ועם בן למדן להפליא - בגלל שאם המשודך ראתה אותה בחנות עם אחיה הקטן, והתפעלה מהמידות שלה.

יש כאלו שמקפידים על זה. ויש כאלו שפחות. איש לפי מהללו. זה שוק. ובכל שוק יש מומחים ויש פחות.


גם וגם

אני תיארתי את הסוציולוגיה הקיימת, לטוב ולמוטב. אם אתה סבור שניתן לשנות, אדרבה, הראה איך.

לדעתי, זה מתחיל מלמעלה. מהרבנים, מדמויות הסמכות. ודמויות הסמכות שלנו, שוב לדעתי, אינן משפיעות ואינן אפילו משתדלות להשפיע מספיק בכיוונים הנכונים. ואולי זה נושא בפני עצמו (יש לי רעיון לאשכול, נראה, בל"נ).



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

.



ושוב, מעשה שהיה באותו השדכן, שגמר את ההלל אודות האי בתולתא כשירתא ושפירתא בעיני הבחור, את מראה הנאה ואת מידותיה הטובות, ואף לא שכח להזכיר את אביה שידו רב לו לתמוך בחתן...

והבחור, שמבין היה, שאל את השדכן:

"וכי הכל מושלם? וכי אין בה ולו פגם קטן?"

"שמעתי" אמר השדכן, "שפעמים שמקשה היא ללדת" .

(דרויאנוב. שם)

מיימוני,
ראשית, ההשתייכות לחברה החרדית כשלעצמה אינה ערך, אלא בחירה, והשבוע סער כאן אשכול בנושא.

שנית, החברה היא אוסף של יחידים, והנורמות שלה הן ממוצע (משוקלל באופן כזה או אחר) של הנורמות של היחידים; כלומר, אם אתה תפעל באופן אחר ביחס לשידוך של ילדיך - למשל: תבהיר לשדכנים שלא אכפת לך כלל מדברים מסויימים שהנורמה מחשיבה לפגמים, ולהיפך - אתה מחשיב מאד דברים שלא ניתן להם בד"כ משקל ראוי, ואם בעיני שכניך ומכריך אתה מוחזק ליהודי ירא שמיים ותלמיד חכם (ואני בטוח שכך הדבר), תהיה לכך השפעה מסויימת על הנורמות של החברה; אם מספיק אנשים יפעלו כמוך, הנורמה תשתנה. ודאי, אני נשמע נאיבי, וסביר להניח שאכן כזה אני; אבל נראה לי שהביקורת על הנורמות של היום (כמו גם על תחומים שלא הוזכרו כאן, כגון היחס לבעלי תשובה והאפליה העדתית בתחום השידוכים) היא רחבה יותר מכפי שנדמה, ויש כאן סיכוי לשינוי הדרגתי. אגב, לא מזמן היה אשכול באותו נושא בפורום שמותר-להזכיר-את-שמו, ושווה להציץ במה שנכתב שם. אם כבר הזכרנו פורומים, אני סבור שהכתיבה כאן היא כלי חינוכי שגם לו יש משמעות; הפורום הזה נמצא כמעט באופן קבוע ברשימת עשרת הפורומים הנצפים ביותר בהייד פארק (רשימה המובלת ללא עוררין על ידי הפורום השכן), ולהערכתי מספר הקוראים הוא לפחות פי חמישה ממספר הכותבים. והערה אחרונה: לא ההנהגה הרבנית תוביל תהליכי שינוי. ההנהגה רחוקה מלהיות מוטרדת מהמצב הקיים עד כדי כך שהיא תשאף לחולל בו שינויים - אולי להיפך. אם כבר, יתכן שהיא תפעל בעקבות לחץ מלמטה. בקיצור, לדעתי - רק גישה של grass roots יכולה, אולי, להועיל כאן.

מיימוני יקר

למעלה חילקת את המומים לשלושה סוגים ודנת בשאלה מה מקומם בשיקולי השתדכות . אבל היה סוג אחד של 'מומים' שהזכרת בהבלעה , אבל התעלמת מהם למעשה . וזה לשונך : "מעשה ידעתי במשפחה חשובה ומפורסמת שאחד מבניה היה לקוי בנפשו. הם לא הצליחו למצוא לו שידוך, ולכן פנו למשפחה מתחתית הסולם החברתי, והציעו להם את הבחור עם דירה וסידור מלא. לאשרם, בני המשפחה שאלו את עצמם מדוע מחזרים אחריהם אלו שנמצאים כה גבוה מעליהם(!?!), בדקו – וגילו את האמת. ההצעה נדחתה. אבל לא תמיד זה כך, ויש סיפורים עצובים מסוג זה"

מאי האי ? איך נכנסת כל העניין של 'משפחה חשובה' לעומת 'משפחה מתחתית הסולם החברתי' , כאשר השיקולים הם כביכול אך ורק טובתם ואשרם של בני הזוג ? איזה סוג מום זה להיות בן למשפחה מתחתית הסולם החברתי ?

בא נבדוק , מי הם אלה הנמצאים בתחתית הסולם החברתי ? מי שנתערב בדמו דם ספרדי . מי שיש לו רקע של בעל תשובה . מי שאחד ממשפחתו יצא לתרבות רעה . משפחה שבה אחד ההורים לא מתפקד כראוי . מי שאחד ממשפחתו סובל ממחלה נפשית , חס מלהזכיר .

אם להפסיק לרגע עם האפולוגטיקה , נושא המומים הוא משני בתחום השידוכים . אין הרבה מומים . מה שבודקים בפועל הוא את המשפחה . האם מתאים לי להשתדך עם המשפחה הזאת או לא ?

מה למעמדה של המשפחה ולאשרם של בני הזוג?

ומה שמכאיב בכל הנושא הזה , הוא המוחלטות שלו . מי שדבק בו פגם כמו אחד מהאמורים למעלה , יכול להיות למדן מפורסם ובעל מידות תרומיות , אבל שידוך טוב הוא לא ימצא . אין שום דבר שבכוחו לעשות בכדי לשנות את המצב הזה .

אני בהחלט יכול לקבל את הרעיון שבהתאם לתפיסות שונות של מוסד הנישואין יש תפיסות שונות על האופן שבו מזווגים זווגים . לדעתי , אין שום דבר שהוא רע באופן אינהרנטי במציאות שבו ההורים בוחרים עבור ילדיהם . אינני חושב שאנשים שנישאו בדרך זו , פחות מאושרים .

אבל העניין זה , של אלה שאינם מקבלים אפילו את ההזדמנות למצוא לעצמם זיווג כלבבם , שהם נידונים מלכתחילה להיות מסוג ב' , ללא קשר למה ומי הם יהיו , העניין הזה מכריע לדעתי את הכף באופן מוחלט כנגד השיטה הזאת .

דעות הכותבים מתחלקות לשנים בעיקרם.
כת אחת אומרת הדרך לנישואין הוא משא ומתן קר ונוקשה
תהליך מסחרי של קבל החלטות כמו שקונים מכונית דרך משל.
הכת השניה אומרת כדברי שלומה המלך:

משלי פרק ל

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי <וארבע> וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים:
דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה:

העובדה שהתורה מחיבת גט כריתות להתרת נישואין
ולא טענת מקח טעות או חוסר גמירת דעת
מלמדת שדברי שלמה המלך צודקים.

הארץ

העליון: גבר שהפר הבטחתו להינשא חייב בפיצויים

מאת יובל יועז

בפסק דין תקדימי הוחלט כי דיני חוזים תקפים גם במקרה של הבטחת נישואים של גבר לאשה עמה היה בקשר מחוץ לנישואים


גבר נשוי שהפר את הבטחתו לאשה אחרת כי יינשא לה, יחוייב בתשלום פיצוי על הפרת הבטחתו על פי דיני החוזים. כך קבע היום (רביעי) בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי, העוסק בשאלת תוקפם של דיני החוזים לנושא הבטחת נישואים. השופטים החליטו בדעת רוב של אהרון ברק ואילה פרוקצ'ה, כנגד דעת מיעוט של השופט אליעזר ריבלין, לקבל את ערעורה של האשה ולבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שם נקבע כי הפרת הבטחה כזו מצד הגבר הנשוי אינה גוררת תשלום פיצויים מאחר שמלכתחילה מדובר בהבטחה המנוגדת לתקנת הציבור.

האשה הכירה את הגבר במסגרת עבודתם המשותפת במפעל לייצור סיגריות בלוד. בתחילת היכרותם היתה רווקה והוא נשוי ואב לילדים. השניים ניהלו רומן במשך כמה שנים. לאחר מכן, נישאה האשה לגבר אחר ואף נולד לה בנה הבכור. הגבר ניסה לשכנעה להתגרש מבעלה והבטיח לה שלאחר שתתגרש, יתגרש גם הוא מאשתו והשניים יקימו קן משפחתי. אולם על אף שהתגרשה מבעלה, נותרה הבטחתו להתגרש מרעייתו בלתי ממומשת. לאחר גירושיה, הרתה האשה לגבר בפעם החמישית, אולם להבדיל מארבע הפעמים הקודמות בהן ביצעה הפלה, ביקשה הפעם האשה להמשיך בהריון ואף ילדה בת, כיום בת 16, שהגבר הוכר כאביה. לאחר שנולדה הבת נותק הקשר בין הגבר לאשה באופן סופי.

בית משפט השלום בתל אביב פסק כי האשה זכאית לפיצוי בעבור הפרת הבטחת הנישואים מצד הגבר וקבע כי הוא ישלם לה פיצוי חד פעמי על סך 35 אלף ש'. אולם בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי להבטחה אין תוקף מחייב.

השופט אהרן ברק קבע בפסק הדין כי "המשפט איננו יכול להיות אדיש להסכם נישואים ואינו צריך להשאיר הסכמה כזו במשבצת המעניקה חופש החלטה לכל אחד מהצדדים. הן מאחר שהפרת ההבטחה להינשא עשויה לגרור נזק לצד השני והן מאחר שדיני החוזים בישראל אינם נעצרים על סף הבית המשפחתי וכך למשל מכיר המשפט בחוזי יחסי ממון ובחוזי שיתוף נכסים בין בני זוג.

ברק קובע כי בהסכמה בין בני הזוג אין כל הפרה של תקנת הציבור מאחר ש"במהלך השנים השתנו התפיסות החברתיות ויש הכרה בכך שגירושים הפכו חלק ממציאות החיים. חסינות לאדם הנשוי היוצר קשרים מחוץ למסגרת הנישואים תוך פיזור הבטחות, קשה לראות במה היא תורמת לביצור ולעיצוב מוסד הניישאים".

בית המשפט קבע כי האשה "מילאה את כל חיוביה על פי ההסכם, התגרשה מבעלה וכאשה פנויה היתה נכונה בכל עת להינשא לגבר, תוך שהקריבה לשם כך את מיטב שנותיה. הצדק דורש - וקשה לתאר מקרה קיצוני יותר מהמקרה שלפנינו - כי האשה תפוצה על נזקיה".

השופט אליעזר ריבלין קבע בדעת מיעוט כי אין להחיל על הבטחת נישואים את דיני החוזים . "קל להדגים את הקושי הנעוץ בניתוח הבטחת הנישואים בכלים חוזיים: במקרה שבו המבטיחה מגלה כי אין היא חשה אהבה כלפי הנבטח, היש לומר כי היא טעתה טעות יסודית המאפשרת את ביטולו של חוזה? או שמא זוהי טעות בכדאיות העסקה אשר אינה מקנה זכות ביטול? האם ניתן לפרש את החוזה, הבטחת הנישואים כחוזה על תנאי - כשהתנאי הוא התקיימות רגשי אהבה? והשומע יצחק וירחיק עצמו מדיני החוזים", קבע השופט.