|
|
| נשלח ב-15/4/2007 23:20 |
|
| |
התבהרות
אביא בפניך תשובה ששמעתי בשם ר' חיים קנייבסקי כמדומה.
כאשר האדם נחשב לכזה שהחלים לגמרי, ואינו זקוק לתרופות, ומומחים מעידים על כך -
אזי אם מדובר בגבר, אין צורך לגלות כלל.
אולם אם מדובר באשה, אין צורך לגלות בפגישות הראשונות (מהסברה שאם ידעו לא ירצו להיפגש וידחו על הסף) אבל מגלים לפני החתונה.
הטעם להפליה הזו הוא שאשה מועדת ללקות בדכאון בעקבות לידה, ולכן המחלה עלולה יותר להתפרץ אצלה.
כך שמעתי. איני יודע מספיק כדי להעריך את האומדנא הרפואית, אבל זו ההוראה ששמעתי בשעתו. והדברים נראים מסתברים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2007 23:55 |
|
| |
ומה עם לחצי העבודה של הגבר, להביא פרנסה ולהתמודד עם הבוס ,עם לקוחות ,עם ספקים וכדומה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2007 00:42 |
|
| |
לכאורה יש שיקול הפוך: גבר תמיד יכול, במקרה הנורא מכל, לקבל היתר מאה רבנים. אשה עלולה להישאר עגונה.
בכל מקרה, אני חושב שאם אומרים מראש "בחורה נפלאה וערכית שהיתה חולה במחלת נפש" אף אחד לא יפגוש אותה כי ל"מחלת נפש" יש קצת יותר תוכן עובדתי מ"נפלאה וערכית". לכן הגיוני בעיני, לא הלכה למעשה כמובן, לדרוש ממנה ולסמוך עליה שתספר. ואם יש ספק אפשר לספר לחתן אחרי האירוסין, ואם לא סיפרה זה מקח טעות ואין לו בעיה לבטל, והבושה היא אשמתה שלא סיפרה.
תוקן על ידי nmzilber ב- 16/04/2007 1:22:00
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2007 07:33 |
|
| |
קליפע
שאלה מצויינת ומתבקשת.
נראה לי שההנחה היא שהדיכאון אחרי לידה הוא תופעה פיזיולוגית, ולכן פחות בת בחירה, ולכן פחות ניתנת למניעה על ידי אורח חיים נכון, עידוד וכיו"ב, הימנעות מעבודות מלחיצות ועוד.
כמובן, אם אדם לכתחילה עובד במקום עבודה מאומץ וכיו"ב, אז לכאורה קיים אותו המצב כמו באשה, וצריך להודיע לפני האירוסין אך לא לפני המפגשים הראשונים, כדי לאפשר היכרות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2007 22:51 |
|
| |
מימוני
אחבמכ"ת.
ידיד יקר ונעלה.
הפעם, בניגוד לזהירותי הרבה בדברייך, למען הסר מכשול!
אני מוחה באופן נמרץ על דברייך (ולוואי ואתבדה ולא אבוש מלומר טעיתי)!
כיצד בנושא הנוגע לחיי נפשות -
א. אתה שבד"כ כל כך רגיל לבחון כל דבר ולהטיל ספק.
ב. ועוד, לאחר שאתה מצהיר על חוסר יכולתך להעריך את האומדנא הרפואית, המונחת ביסוד הדברים.
ג. ואני מרשה לעצמי לשער (- תקן אותי אם אני טועה -) שגם אין לך ידע רפואי / פסכיאטרי מוסמך ובפרט בתחום זה.
ד. אתה גם מוסר דבר ששמעת כמדומה, מכלל הדברים אני למד שבאוזניך ממנו לא שמעת, ולא היתה לך אפשרות לברר דברים לאשורם.
ואחרי הכל למרות זאת אתה מתיימר לומר דעתך מסברא?!
וכי כלל ראוי לומר דבר זה רק מכח סברא?!
סברא זו על מה היא מונחת מלבד מלבד חוסר מיומנותך המקצועית, תוך נסיון לצרף השערות מהשערות שונות על גורם זה או אחר שהוא הדומיננטי בעיניך?!
ולא לחשוש להניח מכשול לפני רבים!
כל הרוצה להיזהר מוטב לו שימנע מלשמוע לעצה נבערה זו (כדרך שנאמר: אבדה חכמה וכו' עיי"ש)!!!!
לא תמיד סיוג של אמירת השערות פורחות באוויר מתירה חווי דעה!
זו דוגמה למקרה שבו החשיבה האוטונומית צריכה לשים גבול ליומרתה כאשר אינה מבינה במה שהיא עוסקת, ועל כך נאמר למד לשונך לומר איני יודע.
גם אי הידיעה מלמדת על כוחה של ידיעה, שהרי אם איננו יודעים מה גבולות כוחנו מתקיים בנו אכול דבש הרבה לא טוב.
סלח לי על החריפות בה נקטתי כנגד דברייך, אלא שהחשש מהנחת תקלה וחיי נפשות גרם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2007 23:45 |
|
| |
כמתעסק
אם טעיתי, טוב שאתה חולק ומתקן. ובוודאי שאיני מקפיד.
השמועה ששמעתי היתה ממקור מוסמך. כלומר מוסמך לומר בשמו.
שיערתי, ושיערתי שאני משער עם הצדקה, שהדברים נאמרו לאחר בדיקה. (שמא תאמר שהרח"ק הוא גם בעל המימרא שיוחסה לו על אודות הבדלים במספר השינים בין יהודי לגוי. ובכן, מסתבר שרוב הפסקים והסברות שלו הם מהסוג הלמדני המבוסס... ואף זו נראתה לי מסוג זה).
כשאתה יוצא נגד סברה זו, שיש לחשוש לדיכאון לאחר לידה - האם אתה כותב מפני שידוע לך שאין זה כך, או מפני שאתה סבור שגם אם נאמרו הדברים מפי הרח"ק, אין לסמוך עליהם? (יש גם אפשרות שאתה סבור שאני טועה ביחסי לו את השמועה הזו, וגם זאת מדוע?)
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2012 09:02 |
|
| |
ביטלו לי שידוך לאחר וורט. לפני אירוסין(טרי ממש לפני שלוש שבועות)(למי שמתעניין בעדה-אשכנזים)
ואני מאד מאד מאד פגועה. הוא, שהחליט בכל ליבו שכן(הוא היה מוכן להבטיח עולם ומלואו העיקר שאתארס איתו,והכרתי די הרבה זמן כדי להחליט) לאחר שבועיים החליט שלא (הוא בעצמו הודה שאין לו הסבר למה, אולי פחד נישואין). הוא פגע בי. סלחתי לו.לא בשבילו.בשבילי. שאהיה טובה יותר.
אף אחד לא יוכל להבין מהי הפגיעה הזו. אע"פ שסלחתי, נשאר בי עוד הרבה תרעומת והשלכות. איבדתי אמון בבנ"א שקיוויתי לסמוך בו שרציתי להאמין בו.שהייתי אמורה להיות חלק ממנו בשר מבשרו. ולפתע בעט בי. אבדתי גם אמון בעצמי.. היה פה משהו ששם אותי לצחוק וללעג- בעיקר בעיני עצמי. מישהו שהצליח לחדור לנימי הנפש ולחרוט בהם סימן,מישהו ששיחק ברגשותי.ויכול היה להם.... יקח לי עוד זמן לרפא את הפצע הזה בנשמתך. תחושת הבגידה והנטישה עוד צרובה בנשמתי. אבל אני לא אתן לתחושה הזו להרוס אותי. אני אמשיך ואשמע. אני אפגש ואראה אחרים , אמינים וישרי דרך...(+יש לי פגם שנקרא עזבה שידוך...) .. אני רק מתפללת שאותו אחד שאבחר. זה שאני אמורה להיות אשתו. כל כולי שלו ובשבילו, ש...לא יראה את הפחד וחוסר האמון שלי. שאהיה בשבילו אישה טובה ורעיה נהדרת....עם האמונה התמימה וההישענות ללא עוררין על בעלי. אותו אחד שאוהב אותו וארצה בשבילו את ההכי טוב בעולם.. אני...מרחמת עליו!!!למה מגיע לו חוסר האמון הזה????
לסיכום: אני חושבת שיש להסתכל על כל המכלול השלם בעת ביטול השידוך . כולל ההשלכות העתידיות בבחור/ה ובמשפחה. בעגמת הנפש ובחסימה הרגשית שתבוא. איני חושבת שיש לבטל שידוך בגלל פחד רגעי, בעיקר אצל הבחור, שהוא יותר שכלי מרגשי.... ויותר מזה, לפני הסגירה, לבדוק עם עצמך האם אתה באמת באמת רוצה את השידוך הזה לחשוב שלעולם לא תתחרט...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2012 23:11 |
|
| |
מסכימה עם התמיהה על המוסריות, הכרתי בחורה איכותית דתית לאומית שהכירה בחור נכה והתחתנה איתו- אין לה שום "מום" והיא מאושרת איתו. אין דברים כאלה אצלינו, וחבל. מצד שני- בדרך שבה אנו משדכים, הבן- בת ייפגעו מההורה שמסדר להם נכה או מגמגם. מנסיון עם הורים בעלי תשובה מוסריים מדי שלא פסלו את כל ההצעות זבל שהשדכניות ניסו עליהם... זה רק פוגע במשודך שחש שהוריו אינם רוצים בטובתו. האפשרות להתחתן עם נכה היא רק בהיכרות אקראית ולא בשידוך ע"י ההורים.
נקודה שכן צריך לשפר, היא הפסילה על עניינים טפלים- שזה אכן חינוך ראוי שזכיתי לו דווקא בגלל שהוריי בעלי תשובה: לא לפסול על עדות שונות, שמות משונים (מה הבחור אשם בשם משפחה מזעזע? או שם פרטי לא מקובל שבחרו לו הוריו?) או גובה. יש לי שתי אחיות שנשואות לבעל נמוך מהן, ואני מכירה מאות בנות שפוסלות מראש שידוך כזה. חינוך ראוי והתנהגות ראויה יותר בעניינים שעליהם פוסלים אכן נדרשים. אחותי הגדולה שדכנית, סיפרה לי את שאמר לה אבא ירושלמי: השם משפחה הזה לא מספיק מצלצל. הבנתם? שם משפחה מצלצל, ,בחור מספיק גבוה, עיסוק נחשב של ההורים וכולי, הדברים האלו הם הבעיה. אחר כך נדבר על נכים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2012 00:12 |
|
| |
ואגב הדיון על גברים ונשים מטריף אותי- למה בחורה לא אמורה לדעת (בשלב מתקדם של השידוך) שהבחור עבר משבר נפשי? בלי לידה זה לא חוזר? למה בחורה חייבת לספר ובחור לא? שניהם חייבים לספר כי זה נוגע לעתיד. ואם יש התאמה ואהבה השידוך יקום למרות הסיפור. דיכאון אחרי לידה קורה לאחוז גבוה מאוד של נשים בלי קשר לעברן. ובנשים חרדיות- זה יכול לקרות בלידה שמינית, אחרי שכל הלידות לא גרמו דיכאון. אין קשר בין זה ובין עניינים שצריך לספר עליהם בשידוך, כמו משבר נפשי בגיל ההתבגרות. גם כך הבחורים מסתירים יותר בעיות ובנות יותר מספרות, למה להחריף את הבעיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2012 14:12 |
|
| |
אריסה- בשביל למנוע מצבים כאלה, כמו שאת עוברת, (ע"פ הנתונים שהצגת , שהוא לא מסביר למה הוא ביטל) לכן קיים המנגנון הזה בחברה החרדית של איסור לבטל שידוך, ולא מבחינה הלכתית אלא כאקסיומה חברתית, עד כדי שהאדמו"ר מגור אומר שעדיף להתחתן ולהתגרש מאשר לבטל.
הסיבה לכך, לעניות דעתי, משום שההתלבטויות שצעירים וצעירות חרדים עוברים בזמן האירוסין הם קשות מאוד, וברובא דרובא של המקרים הם אינם אמתיות ואינם משקפות את המציאות של חיים כזוג נשוי, ולולי המסגרת המחייבת של איסור ביטול שידוך אזי לא שבקת חיים לכל חתונה.
המדד למוצלחות המערכת החברתית החרדית בתחום הזה הוא האושר של זוגות נשואים, וכמדומני שבזה אין לנו במה להתבייש.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2012 17:27 |
|
| |
פושטער- כמה אתה צודק! גם אני לאחר הוורט איתו. רעדתי! פניתי לגדולים ממני לשאול לפשר הסיבה. פחדתי שאולי אני לא מאושרת, למרות שאני בעננים. היה קשה לי לבטא את התחושה שעברתי. מין אושר לא נתפס שקבלתי ממש כל מה שרציתי וחלמתי אבל פחד לא נורמלי מעתיד לוטה ונעלם. הרב שאיתו התייעצתי אמר לי בזמנו שהפחד נובע מחוסר אמונה והתרגשות וקורה אצל הרבה צעירים שסוגרים. במיוחד צעירים- לא צעירים. כאלו שזה לא הראשון שלהם וגם לא ה20... ואסור לי בשום פנים ואופן לבטל. רק אם אני אצליח לבטא את התחושות במילים. והמילים יביעו- סיבה מוצדקת כמו מחלה. מידות רעות שא"א בשום אופן להסתדר. או מיקח טעות. וגם אז להוועץ בגדולים. מייד לאחר מכן נהייתי רגועה ושלווה. שלימה עם עצמי ועם ההחלטה. ממש ממש שלימה. ואז הוא קיבל פיק ברכיים ו- ברח. הי לי קל להבין את הפחד. אבל בשום פנים ואופן את הבריחה. כמה כיף שאנו חיים בחברה כ"כ שמורה עם מאורי אור שמכוונים לנו את הדרך ועוזרים לנו בעיצותיהם. כמה חבל שיש כאלה ששוברים את מוסכמותיהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2012 09:29 |
|
| |
| פושטער כתב: |  | אריסה-
בשביל למנוע מצבים כאלה, כמו שאת עוברת, (ע"פ הנתונים שהצגת , שהוא לא מסביר למה הוא ביטל) לכן קיים המנגנון הזה בחברה החרדית של איסור לבטל שידוך, ולא מבחינה הלכתית אלא כאקסיומה חברתית, עד כדי שהאדמו"ר מגור אומר שעדיף להתחתן ולהתגרש מאשר לבטל.
...
|
|
אף פעם לא הבנתי את מתן העדיפות לחתונה-גירושין, על פני ביטול שידוך.
ראשית, גם באופן פרקטי, הפכת את הבתולה לגרושה, ואסרת אותה על כהנים - ואולי הבאשערט שלה דוקא כהן?
ושנית, זכורני היטב את שאמרו גדולינו על מי שנושא אשה לע מנת לגרשה. אילולא דמסתפינא לפגוע במי, הייתי גם כותב זאת מפורשות.
ולך אריסה - דומני כי סופו של הבחור מעיד על תחילתו, וחסד גדול עשה עמך הקב"ה שלא התקשרת בקשרי נישואין לבחור כזה. וכי הוא היה אומר "כי היא חברתך ואשת בריתך"?
אברכך בזיווג ראוי במהרה, ובלי יותר מדי כאבי לב.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2012 10:21 |
|
| |
מיימוני <את ודאי צודקת, וזה מה שבאתי לומר בראשית דברי, למנוע בילבול בין שני השימושים השונים של המילה "אירוסין", איני יודע אם החומרה היתרה שנקשרה לשידוכים היא בגלל שטעו בדין וחשבו שהאירוסין של היום הם מעין אירוסי הגמרא. אמנם אין זה מסתבר לי. זו טעות שקשה לטעות בה>. מלקוטי שיחות ש"פ תצא תשל"ט: "יש כאלה שכאשר צאצאיהם באים בקשר שידוכין הם מפרסמים שהם התארסו, ענין זה נובע מעם הארצות, שכן באירוסין הם נעשים איש ואשה לכל הדברים, ובכללם לדיני נפשות, משא"כ כאן נקבע בין הצדדים הסכם ותנאים-כפי שמקובל לומר בישראל-שאמנם יש בו מחוייבות מסויימות כפי המפורט בהם, אבל לא מעבר לזה. השימוש במושג "אירוסין" אף עלול, במקרים מיוחדים, ליצור טעות אצל יהודים הרחוקים לעת עתה מענייני תומ"צ, כאילו מדובר בקשר של אירוסין ממש, לפי משמעותו האמיתית...".
ותמיהני, כיצד יהודים הרחוקים מענייני תומ"צ, ושאינם יודעים על המושג אירוסין בהלכה, וכל שהם יודעים הוא, שמשמעותה של "התארסו" היא שבני הזוג החליטו להנשא, יחשבו שבאירוסין הם נעשים איש ואשה לכל הדברים, ובכללם לדיני נפשות?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 23/04/2012 10:50:53
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2012 10:36 |
|
| |
"יש כאלה שכאשר צאצאיהם באים בקשר שידוכין הם מפרסמים שהם התארסו, ענין זה נובע מעם הארצות נכון מאד- אבל השפה נקבעת על ידי משתמשיה, ויש שיבושים רבים כיוב' בעיקר על די הת"ח שבהם, למשל האם זה לא שיבוש וע"ה- לקרא לחג המצות- חג הפסח, אלו שני חגים נפרדים, שמתחילים בתאריכים שונים, אבל לא שמענו נסיון לתיקון.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2012 13:08 |
|
| |
מואדיב- 1. אני מאמינה שהכל משמים וכנראה שזה פשוט לא הזיווג שלי וזה הכל. אבל, בכל זאת היתה כאן כפרת עוונות לא קטנה - ויחד עמו כאב לב.והרבה מוסר השכל . גם לאחרים. 2. בתקופת האירוסין יש בלבול כ"כ גדול. שלפעמים מוציאים דברים מפרפורציה. סיפרה לי על זה אפילו אחת שביום החתונה המילה האחרונה שאמרה לאמא שלה, ואני מצטטת: "אמא, רק תתפללי שאני אוהב אותו".-וזה היה כמה רגעים תחת החופה!! והיום הם נשואים ומ-א-ו-שר-י-ם. ממש חמוד לראות אותם ביחד.... אז בשביל עוד כאלו שמפחדים ורועדים ואין להם סיבה מוצדקת. אם ד' הוביל אתכם לגמר טוב.וסנוור לכם ממש את העינים כדי שתשברו צלחת. אז פשוט תגידו מזל-טוב.גם אם הפחד בלתי נשלט, ותתנו לו לבורא עולם לעשות את העבודה ולחבר בין הנשמות. 3. דבריך לא מובנים דיים, למה התכוונת במילים:וכי הוא היה אומר "כי היא חברתך ואשת בריתך"? תודה
|
|
|
|
|