מהן הנסיבות המצדיקות ביטול/עיכוב שידוך?

התבהרות

אביא בפניך תשובה ששמעתי בשם ר' חיים קנייבסקי כמדומה.

כאשר האדם נחשב לכזה שהחלים לגמרי, ואינו זקוק לתרופות, ומומחים מעידים על כך -

אזי אם מדובר בגבר, אין צורך לגלות כלל.

אולם אם מדובר באשה, אין צורך לגלות בפגישות הראשונות (מהסברה שאם ידעו לא ירצו להיפגש וידחו על הסף) אבל מגלים לפני החתונה.

הטעם להפליה הזו הוא שאשה מועדת ללקות בדכאון בעקבות לידה, ולכן המחלה עלולה יותר להתפרץ אצלה.

כך שמעתי. איני יודע מספיק כדי להעריך את האומדנא הרפואית, אבל זו ההוראה ששמעתי בשעתו. והדברים נראים מסתברים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

 ומה עם  לחצי העבודה של הגבר, להביא פרנסה ולהתמודד עם הבוס ,עם לקוחות ,עם ספקים וכדומה?

לכאורה יש שיקול הפוך: גבר תמיד יכול, במקרה הנורא מכל, לקבל היתר מאה רבנים. אשה עלולה להישאר עגונה.
בכל מקרה, אני חושב שאם אומרים מראש "בחורה נפלאה וערכית שהיתה חולה במחלת נפש" אף אחד לא יפגוש אותה כי ל"מחלת נפש" יש קצת יותר תוכן עובדתי מ"נפלאה וערכית". לכן הגיוני בעיני, לא הלכה למעשה כמובן, לדרוש ממנה ולסמוך עליה שתספר. ואם יש ספק אפשר לספר לחתן אחרי האירוסין, ואם לא סיפרה זה מקח טעות ואין לו בעיה לבטל, והבושה היא אשמתה שלא סיפרה.

תוקן על ידי nmzilber ב- 16/04/2007 1:22:00

קליפע

שאלה מצויינת ומתבקשת.

נראה לי שההנחה היא שהדיכאון אחרי לידה הוא תופעה פיזיולוגית, ולכן פחות בת בחירה, ולכן פחות ניתנת למניעה על ידי אורח חיים נכון, עידוד וכיו"ב, הימנעות מעבודות מלחיצות ועוד.

כמובן, אם אדם לכתחילה עובד במקום עבודה מאומץ וכיו"ב, אז לכאורה קיים אותו המצב כמו באשה, וצריך להודיע לפני  האירוסין אך לא לפני המפגשים הראשונים, כדי לאפשר היכרות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מימוני

אחבמכ"ת.

ידיד יקר ונעלה.

הפעם, בניגוד לזהירותי הרבה בדברייך, למען הסר מכשול!
אני מוחה באופן נמרץ על דברייך (ולוואי ואתבדה ולא אבוש מלומר טעיתי)!

כיצד בנושא הנוגע לחיי נפשות -

א. אתה שבד"כ כל כך רגיל לבחון כל דבר ולהטיל ספק.
ב. ועוד, לאחר שאתה מצהיר על חוסר יכולתך להעריך את האומדנא הרפואית, המונחת ביסוד הדברים.
ג. ואני מרשה לעצמי לשער (- תקן אותי אם אני טועה -) שגם אין לך ידע רפואי / פסכיאטרי מוסמך ובפרט בתחום זה.
ד. אתה גם מוסר דבר ששמעת כמדומה, מכלל הדברים אני למד שבאוזניך ממנו לא שמעת, ולא היתה לך אפשרות לברר דברים לאשורם.

ואחרי הכל למרות זאת אתה מתיימר לומר דעתך מסברא?!
וכי כלל ראוי לומר דבר זה רק מכח סברא?!
 
סברא זו על מה היא מונחת מלבד מלבד חוסר מיומנותך המקצועית, תוך נסיון לצרף השערות מהשערות שונות על גורם זה או אחר שהוא הדומיננטי בעיניך?!

ולא לחשוש להניח מכשול לפני רבים!

כל הרוצה להיזהר מוטב לו שימנע מלשמוע לעצה נבערה זו (כדרך שנאמר: אבדה חכמה וכו' עיי"ש)!!!!

לא תמיד סיוג של אמירת השערות פורחות באוויר מתירה חווי דעה!

זו דוגמה למקרה שבו החשיבה האוטונומית צריכה לשים גבול ליומרתה כאשר אינה מבינה במה שהיא עוסקת, ועל כך נאמר למד לשונך לומר איני יודע.

גם אי הידיעה מלמדת על כוחה של ידיעה, שהרי אם איננו יודעים מה גבולות כוחנו מתקיים בנו אכול דבש הרבה לא טוב.

סלח לי על החריפות בה נקטתי כנגד דברייך, אלא שהחשש מהנחת תקלה וחיי נפשות גרם.

כמתעסק

אם טעיתי, טוב שאתה חולק ומתקן. ובוודאי שאיני מקפיד.

השמועה ששמעתי היתה ממקור מוסמך. כלומר מוסמך לומר בשמו.

שיערתי, ושיערתי שאני משער עם הצדקה, שהדברים נאמרו לאחר בדיקה. (שמא תאמר שהרח"ק הוא גם בעל המימרא שיוחסה לו על אודות הבדלים במספר השינים בין יהודי לגוי. ובכן, מסתבר שרוב הפסקים והסברות שלו הם מהסוג הלמדני המבוסס... ואף זו נראתה לי מסוג זה).

כשאתה יוצא נגד סברה זו, שיש לחשוש לדיכאון לאחר לידה - האם אתה כותב מפני שידוע לך שאין זה כך, או מפני שאתה סבור שגם אם נאמרו הדברים מפי הרח"ק, אין לסמוך עליהם? (יש גם אפשרות שאתה סבור שאני טועה ביחסי לו את השמועה הזו, וגם זאת מדוע?)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

ביטלו לי שידוך לאחר וורט. לפני אירוסין(טרי ממש לפני שלוש שבועות)(למי שמתעניין בעדה-אשכנזים)

מסכימה עם התמיהה על המוסריות,
הכרתי בחורה איכותית דתית לאומית שהכירה בחור נכה והתחתנה איתו- אין לה שום "מום" והיא מאושרת איתו. אין דברים כאלה אצלינו, וחבל. מצד שני- בדרך שבה אנו משדכים, הבן- בת ייפגעו מההורה שמסדר להם נכה או מגמגם. מנסיון עם הורים בעלי תשובה מוסריים מדי שלא פסלו את כל ההצעות זבל שהשדכניות ניסו עליהם... זה רק פוגע במשודך שחש שהוריו אינם רוצים בטובתו. האפשרות להתחתן עם נכה היא רק בהיכרות אקראית ולא בשידוך ע"י ההורים.

נקודה שכן צריך לשפר, היא הפסילה על עניינים טפלים- שזה אכן חינוך ראוי שזכיתי לו דווקא בגלל שהוריי בעלי תשובה: לא לפסול על עדות שונות, שמות משונים (מה הבחור אשם בשם משפחה מזעזע? או שם פרטי לא מקובל שבחרו לו הוריו?) או גובה. יש לי שתי אחיות שנשואות לבעל נמוך מהן, ואני מכירה מאות בנות שפוסלות מראש שידוך כזה. חינוך ראוי והתנהגות ראויה יותר בעניינים שעליהם פוסלים אכן נדרשים.
אחותי הגדולה שדכנית, סיפרה לי את שאמר לה אבא ירושלמי: השם משפחה הזה לא מספיק מצלצל. הבנתם? שם משפחה מצלצל, ,בחור מספיק גבוה, עיסוק נחשב של ההורים וכולי, הדברים האלו הם הבעיה. אחר כך נדבר על נכים.