|
|
| נשלח ב-23/4/2012 13:41 |
 |
| |
ותתנו לו לבורא עולם לעשות את העבודה ולחבר בין הנשמות
אל תסמכו רק עליו- אתם צריכים לעזור לו הרבה, בלי העזרה שלכם הוא לא יצליח.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2012 22:21 |
|
| |
ירוחםשמ - הציניות אינה במקומה לטעמי, כל מי שעובר מערכת של שידוכים יודע עד כמה הדברים מכוונים משמים , עד כמה אין כללי התנהגות רציונלים, ולכן החיבור בין נשמות שעושה הקב"ה זה ההגדרה המדויקת גם לאנשי רציונליזם טהור.
מואדיב - כמדומה שלא הבנת את הנקודה, הענין הוא שההתלבטויות בין ארוסין לחתונה אינם משקפות מציאות אמיתית, הכרתי הרבה אנשים, ואני לא מגזים, שסבלו מאוד בתקופה הזאת ובתור זוגות נשואים הם מאושרים מאוד, בכיות שעה לפני החופה ולבטים קשים בין שני בני הזוג, גם בפגישה האחרונה ולאחריה, אינם סיפורים נדירים, הדיו יכלה והם לא יכלו.
על כן, כאשר קבעו את החתונה בכל מקרה גם כשהזוג לא רוצה, ממילא הסבל והלבטים יורדים באופן משמעותי, וממילא ניתן לזוג הזדמנות שניה, אמיתית ומציאותית יותר, לבנות את היחסים ביניהם באופן נכון ומאושר.
זה לא שהפכת בתולה לגרושה שאסורה לכהן, אלא הפכת מבוטלת שידוך עזובה ומושפלת לאישה נשואה ומאושרת. מנסיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2012 23:10 |
|
| |
כלל וכלל לא כתבתי בציניות- אני חושב וגם יודע-שמיסכנים הזוגות שחושבים שהכל מהשמיים בזיווג ובעיקר בחיי הנישואים.
לכל מידה רעה יש גם צדדים חיובים, קנאי- הוא יכול לקנא לה', קנאת סופרים תרבה חוכמה לבעל תאווה- הוא יכול להתאוות ללמוד תורה. וכו' קצת אפיקורסות יכולה להציל חיי הרבה אנשים ונשים.
אגב בשבת בברכת החודש בקשנו בתפילה על- חיים של עושר וכבוד-. מילא עושר- אבל לבקש על כבוד? כובעייד? היתוכן?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2012 09:09 |
|
| |
| אריסה כתב: |  | ...
3. דבריך לא מובנים דיים, למה התכוונת במילים:וכי הוא היה אומר "כי היא חברתך ואשת בריתך"?
תודה |
|
"על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה, והיא חברתך ואשת בריתך"
(מלאכי פרק ב')
כתב רבינו המאירי בפירושו על מסכת גיטין (בית הבחירה גיטין דף צ עמוד א): ובמסכת סנהדרין כ"ב א' אמרו: כמה קשים גירושין ,שהרי התירו ליחד ולא התירו לגרש, וכל שכן שהדבר מכוער באשה שנתגדלה עמו ונשקעה באהבתו, שכיוצא בזו בגידה והפרת ברית, ועליו אמרו: אפי' מזבח מוריד עליו דמעות; כלומר, שאף סניגוריו נעשין לו קטיגור ואין בה לשום אדם ללמד עליו זכות. והוא שאמר: "על כי העיד יי' בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה היא חברתך ואשת נעוריך" וכתוב "ובאשת נעוריך אל תבגוד". ובמסכת יבמות ס"ב ב' אמרו: האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר: "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא":
מוטב לב שבור בגין ביטול אירוסין, מאשר לב מרוסק בגין גירושין, ודאגה לפרנסה מאין תבוא כדי לכלכל את הצאצאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2012 09:11 |
|
| |
| פושטער כתב: | | ....
מואדיב - כמדומה שלא הבנת את הנקודה, הענין הוא שההתלבטויות בין ארוסין לחתונה אינם משקפות מציאות אמיתית, הכרתי הרבה אנשים, ואני לא מגזים, שסבלו מאוד בתקופה הזאת ובתור זוגות נשואים הם מאושרים מאוד, בכיות שעה לפני החופה ולבטים קשים בין שני בני הזוג, גם בפגישה האחרונה ולאחריה, אינם סיפורים נדירים, הדיו יכלה והם לא יכלו.
על כן, כאשר קבעו את החתונה בכל מקרה גם כשהזוג לא רוצה, ממילא הסבל והלבטים יורדים באופן משמעותי, וממילא ניתן לזוג הזדמנות שניה, אמיתית ומציאותית יותר, לבנות את היחסים ביניהם באופן נכון ומאושר.
זה לא שהפכת בתולה לגרושה שאסורה לכהן, אלא הפכת מבוטלת שידוך עזובה ומושפלת לאישה נשואה ומאושרת. מנסיון. |
|
אני לא יודע מה הנסיון שלך, אבל אגלה את אזנך - יש גם לא מעט דוגמאות הפוכות, ואכמ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2012 23:41 |
|
| |
נכון. יש דוגמאות הפוכות.
אבל התופעה הזאת, של התלבטויות קשות מאוד בתקופת האירוסין, אין בה כדי לשקף את מציאות החיים האמיתית של אחרי החתונה.
הוי אומר, יכול להיות שהאירוסין הוא זמן מאושר והנישואין יהיו סיוט, וכן להפך.
וזו בעצם הסיבה שאמרו להתחתן בכל מקרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2012 07:21 |
|
| |
הערת אגב - צריך להיות כלל פשוט: מי שנושא בסיכון הוא המחליט ולא כל מיני נשמות טובות ה"יועצות" ובעצם לוחצות
|
|
|
|
|
