|
|
| נשלח ב-2/10/2006 21:13 |
 |
| |
גו"ג,
אני מסכים. אגב, התחושה שלי היא שלאורתודוכסיה המודרנית בארה"ב יש נחיתות מובנית ביחס למקבילה הישראלית שלה - הציונות הדתית הישראלית, ולמנהיגות הרבנית שלה חלק בזה, כלומר היא בהחלט מנסה לצייר את עצמה כמשנית להנהגה הרבנית בא"י. חלק מזה הוא פרי העובדה שכיום כמעט כל רב בהווה או בעתיד בארה"ב עובר בדרך בישיבה ישראלית (משהו בסגנון השנה אצל הרבי, שנהוגה בחב"ד - רק בהיפוך ארצות).
מאחד מחברי הפורום החרדיים שמעתי שלדעתו גם בציבור הליטאי יש תופעה כזו, כאשר גם הרבנים הבכירים בארה"ב רואים עצמם כפופים ל'גדוילים' של א"י.
מיימוני,
אני חושב שהפער בהסתכלות שלי ושל גו"ג מחד ושלך מאידך על דמותו של הרב סולוביצ'יק היא פרי בתי הגידול השונים שלנו.
עבור מי שגדל בחינוך הדתי-לאומי, לרבות הישיבתי, הייחודיות שמבטאת את הרב סולוביצ'יק כפי שניסחת אותה: א. היחס החיובי לכל דבר שיכול ללמד אותנו משהו, ב. ההיתר לשאול ולהתחבט - אינם חידוש כה ייחודי, לפחות ברמת העיקרון.
כך, ביחס לא' אני חושב שהראי"ה קוק מרחיק לכת אף יותר מהרי"ד (הוא טען שבכל דבר ובכל אידאולוגיה טמון גרעין חיובי, למשל, וכבר תהה על כך פרופ' בן שלמה מה היה הרב אומר לו היה פוגש את האידאולוגיה הנאצית). ביחס לב' - בספרו של דב שוורץ 'אמונה על פרשת דרכים' שעוסק בשורה רחבה של הוגים ציונים-דתיים הוא מראה שתופעת השאלות, ההתחבטות וההתמודדות המודעת עם גישות מחשבה זרות משותפת כמעט לכולם.
נכון שבדור המאוחר יותר חלה נסיגה מסויימת בשני המאפינים הללו (בעיקר בחוגי הרב קוק וישיבתו), אבל הם עדיין בעלי נוכחות משמעותית.
עבורך מאידך גישה כמו של הרי"ד כשאתה משווה אותה למובילי החרדיות היא אכן ייחודית. השאלה היא אם אכן הקשיבו לרי"ד, לפחות בסתר, גם בעולם החרדי? ההתרשמות שלי היא שבעבר התעלמו ממנו וכיום לא יודעים מיהו (לרבות בחורי ישיבה בארה"ב), וחבל, כי יתכן שדוקא דמותו יכלה להוות סוג של גשר בגלל ההתעקשות שלו להמשיך ולדבר בשפה הלמדנית הליטאית.
תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות (=ברכת מוצאי חג הטהרה במקהלות הספרדים ועדות המזרח).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2006 22:55 |
|
| |
לא הכרתי את משנת הרב סולובייציק, אך לאחרונה התחלתי לקרוא בכתביו.
נדמה לי שנקודת המוצא שלו היא זו של הכוזרי לאחר החלום, כלומר התפיסה הברורה שיש מנהיג לבירה, שיש "מעשה רצוי" וכדומה אמורה להיות משותפת לכולם. הכפירה כשלעצמה היא שגעון.
ספר הכוזרי, אשר בא להגן על "הדת הבזויה", מציג שני קוי טיעון: הקו האחד הוא בשבח המסורת היהודית, כטובה יותר ומשכנעת יותר ממסורות אחרות, והקו השני הוא הדיבור בשבח המצוות הפרטיות ותיאור האישיות האידיאלית שהן תומכות בה (החסיד).
לעומתו, הרב סולובייציק הולך בדרך שלישית. הוא לא עוסק, במוצהר, בהוכחות ובויכוח אם עדות של ששים רבוא מנצחת שני לגיונרים רומאים וכדומה, וגם לא נכנס לפרטי מצוות (כלומר לנסיון להראות איך מצוה אחרי מצוה היא נפלאה מועילה ומסתברת לפי טעמים הגיוניים). הוא מנסה לשרטט את דמותו של האדם הדתי האידאלי ולהראות כי היהדות מתאימה יותר מכל לתמוך בדמות כזו.
אמנם הוא מתיחס לעניין הזה, אבל אני עדיין קצת תוהה לגבי היחס בין רמת התחכום של התיאוריה לרמת ההתאמה הפרקטית שלה. לדעתי, מעטים האנשים שיבינו את דבריו, ולא רק בגלל הסגנון ה"גבוה" אלא גם בגלל סוג הרגשות והמחשבות שהוא מנסה לצייר, כאלו שאינם ממש מוכרים לרובא דאינשי. האם על כרחנו להניח איזו חלוקה רמב"מית כזו של המון נבער שאינו אלא חברותא ליחידי הסגולה? ושמא זו בעיה בכל משנה דתית עמוקה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 00:52 |
|
| |
נדב
האם אתה מדבר על "איש האמונה"?
מזה זמן רב לא קראתי את הספר הזה, אך אני זוכר ממנו את התיאורים - הפנומנולוגיים - של נפש
צמאה לאלקים. שיערתי תמיד כי חויות כאלו עוברות על כל אדם צעיר בעידן המודרני, או שמא אני
טועה? (להשוואה, גם החזו"א בפתיחת "אמונה ובטחון" מתבסס על אותה הנחה, אם גם אצלו
הניסוח מקשה להבין זאת. השפה שלו קשה וכבדה בצורה נוראה).
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 12:27 |
|
| |
מימוני,
אם כבר הזכרת את "אמונה ובטחון" בנשימה אחת עם הרי"ד, נראה לי שדוקא "איש ההלכה" הוא התאום של אמונה ובטחון, ולא "איש האמונה". הדמיון בין שני הספרים הוא עצום. כמדומני שההוגה השלישי שהבין את היהדות בצורה הלכתית שכזו תוך התמודדות עם הבנות אחרות והדיפתן הוא ישעיהו ליבוביץ'. אך לא אוכל להצביע על ספר מסוים שהוא המקבילה הליבוביצ'יאנית לאמו"ב החזונאישניקי ולאיש ההלכה הסולוביצ'יקאי, מפני שהספר הליבוביצ'יאני היחיד שקראתי בשלמות הוא "שיחות עם מיכאל ששר". [אם מישהו יכול להפנות אותי לספר ספציפי אודה לו מאד.]
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2006 00:46 |
|
| |
ראיון עם הרב ליכטנשטיין שפורסם בעיתון 'בשבע'.
http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/6032
____________
גו"ג,
אני כן מוצא משהו ברי"ד ותלמידיו (אם כי כדבריך יתכן וזה היה קורה גם בלעדיו) - לענ"ד זה הציבור היחידי באורתודוכסיה כיום שההויה הדתית שלו לא מבוססת על הקצנה של רעיון מסויים שאינו חלק מההלכה שהופך ל(כמעט) חזות הכל (המשיחיות בחב"ד, הת"ת המוחלט וחברת הלומדים - אצל הליטאים וחלק מהחסידים, א"י השלימה - אצל הדתיות הלאומית הישראלית, ההתנגדות לציונות - אצל האנטי ציונים, ה'שלא שינו את לבושם/הברתם/ניגוניהם/שם עירם וכו' - של החסידיות, הקיפוח העדתי של החרדיות הספרדית - כולם דגלים מגוייסים ליצירת מוטיבציה לקיום פשוט של ההלכה. נטלת מהם את אותו רעיון מוקצן, נטלת מהם את ייחודם). באורתודוכסיה המודרנית האמריקאית אני לא מוצא את זה, וחלק מזה אני בהחלט מייחס להנהגה שלה.
(אגב, יש בהחלט נטייה 'ימנית' מובהקת אצל תלמידי הרי"ד ותלמידי תלמידיו, אבל זה יותר סוג של הזדהות עם אחינו שבא"י, מעין אחוות מיזרוחניקים, ולא ימניות תיאולוגית).
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2007 10:26 |
|
| |
הלינק שהביא כאן לינקזצר הוא להודעת מיימוני השייכת כאן ולא במקום הלינק וע"כ היא מועברת לכאן, ווטו
***************************************************************************************************************
לא מצאתי את האשכול על הגרי"ד סולוביצ'יק.
לכן אני מצרף כאן את מה שכתב מוטי2דוטס בח"ח.
שמואל,
התופעה ידועה! רעב מיכל שורקין ואחיינו של הגרי"ד הרב משה מייזלמן עדיין לא הפנימו את העובדה שהגרי"ד היה איש מזרחי! אני זוכר את ההספדים ששניהם נתנו בישיבת "תורת משה" - מי שלא הכיר יצא עם הרושם שהגרי"ד היה איש אגודה .... גם האדמו"ר מבוסטון שליט"א הספיד אז, ואני זוכר שביציאה מהישיבה שאלתי אותו האם אנחנו הכרנו את אותו בן אדם? והוא ענה לי במתינות האופינית לו מלווה בחיוך המקסים שלו, "הייתי צריך להגיד מה שהם רצו לשמוע!"....
ואל תבינו אותי לא נכון!
אני הייתי בבוסטון ארבע שנים ומקומי בבית מדרשו של הגרי"ד היה ממש לידו (למרות שהיה לא כסא מיוחד ב"מזרח" הוא העדיף לשבת בספסל הראשון עם הפנים לארון הקודש ומעולם לא זכור לי שהתישב במקום המיועד לו ב"מזרח" - מקומי היה גם בספסל הראשון). כל יום ראשון הייתי מביא לו את הניו יורק טיימס ברגע שהדוד שלי גמר לעיין בו. הייתי בשיעור שלו בבוסטון ובניו יורק כשבע שנים ואני נמנה עם התלמידים שלו. דודתי היתה חברת הנפש של הרבנית טניה והן שוחחו לפחות פעם ביום! אני ובן דודי היו עוזרים לגרי"ד לקשט את הסוכה שלו ואני אישית הייתי הולך בשבילו ל"איזריעל בוק סטור" בהרוורד סטריט לקחת עבורו ארבעת המינים מאלי דובק.
אבל! אני הכרתי את הגרי"ד ואף פעם לא ניסיתי לטייח אותו למה שהוא לא היה... אני יכול לספר הרבה על הגרי"ד! למשל, יחסו לרעב אהרון קוטלר היה מצד אחד יחס של כבוד ויראה לאיש תלמיד חכם מובהק, ומצד שני יחס של כעס על התיחסו ללימודי חול - ובפרט הוא מאוד כעס עליו שהוא שכנע תלמיד אחד - שלדעתו של הגרי"ד היה יכול להיות גדול ממש - אחרי שהגיע לליקווד ללמוד בקיץ - לעזוב את האוניברסיטה ולהשאר בליקווד. התלמיד הזה לא נהיה לגדול - אלא למשולח של ישיבת ליקווד!
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2161991
לינק לאשכול שפתח שמואללל בח"ח על סרט דוקומנטרי על הרב.
ביקשתי ממנו, ממוטי, שיכתוב מה שהוא יכול ומוכן לספר. בתקוה לעתיד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי עצכח ב- 08/03/2007 11:28:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2009 09:43 |
|
| |
לינקי, זה לא הגריד"ס אלא אחיו ר' אהרון. (ראיתי רק את ההתחלה)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2009 14:54 |
|
| |
הגישה המובאת בראשית האשכול יכולה אולי להתייחס כלפי פרשנות התורה, אך לא מעבר לכך.
אילו זו היתה הגישה הרצוייה לחיים, אברהם אבינו לא היה נוטש את מנהגי אבותיו.
זה נכון שעל מנת לפרש את התורה, יש עיניין להבין מה עומד מאחוריה.
מן הצד השני, כל מי שטוען שאי אפשר להבין מה עומד מאחוריה ולכן נגזר עלינו לעשות מבלי להבין
את הבסיס- מנסה להפוך בני אדם לחמורים.
ומאחר שה' ברא בכוונה בני אדם עם יכולת לזהות את המציאות, עם יכולת לנתח את אותם זיהויים,
ויכולת לבחור בהתאם לתמונת העולם, נובע שכנראה בני אדם גם אמורים להשתמש בכל אלה.
לסיכום- המציאות קודמת לתורה, ולכן האמת קודמת לתורה, ומכאן גם ההיררכיה.
מי שרוצה להוכיח משהו- שיוכיח לגופו של עיניין ולא על ידי ניסים.
זה בדיוק ההבדל בין תקופתו של משה (שם גם סקלו למוות מחלל שבת) ולבין תקופתנו שהחלה
במחלוקת הסיבולית סביב תנורו של עכנאי.
נ.ב. שמעתי היכן שהוא שלצאצאי קורח יהיה חלק בכהונה העתידית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 18:48 |
|
| |
חלמישצור: שיטת הרב סולביצ'יק בשיעורים
לצורך לימודי האם מישהו יכול להסביר שיטת הרב בנושא השיעורים באיש ההלכה וכן ההנגדה לשיטתו בין דת אוביקטיבית לדת סוביקטיבית.
תודה
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 21:28 |
|
| |
| רב_צעיר כתב: |  | | ברור שדברי הרב הם אפולוגטיקה (אם כי במיטבה), והם אינם משקפים כלל את המציאות ההיסטורית של עולם ההלכה. נקח לדוגמה את יחס ההלכה לנשים. הרב טוען שחזקות שמופיעות בתלמוד לגבי נשים, כגון 'טב למיטב טן דו מלמיטב ארמלו' [=עדיף (לאשה) להיות נשואה לכל אדם, מאשר להיות אלמנה] הן 'נצחיות', מעין חוק מטאפיזי שלא ניתן לעולם לשינוי.
אולם לאמיתו של דבר, יש הרבה מקרים בהם דינים שמופיעים בתלמוד, שהינם מבוססים על 'חזקות' - משתנים במהלך הדורות. כך למשל יש את החזקה ש'אשה לא מעזת פניה בפני בעלה', ולכן היא תמיד נאמנת להעיד לפניו. אולם כבר בראשונים אנו מוצאים את הדעה שבימינו אין הדבר כן, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך.
כמו כן הרבה הלכות אחרות שקשורות לנשים השתנו במהלך הדורות, די להזכיר את חרם רבינו גרשום שלא לישא יותר מאשה אחת, שלא לגרש אשה בעל כרחה, ההיתר של ימינו ללמד תורה שבעל פה לנשים ועוד ועוד.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 24/06/2004 9:33:30 |
|
מדין תורה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ואלו מדרבנן הוא חייב שבועת היסת?
האם רבנן שינו את המטאפיזיקה?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 12:22 |
|
| |
לגבי הדוגמא שהוא מזכיר מבת הבן שקודמת לבת,אני לא מבין למה צריך מכח זה להניח שיש כן משהו שלא מסתדר עם ההגיון,זה נכון שיש הגיון בטענת הצדוקים,אבל בהסתכלות מעמיקה יותר,אפשר להבין גם את הדעה השניה,והוא,שהנכדה לא יורשת את הסב,כי באמת ודאי שהבת קשורה יותר לאב מאשר הנכדה,אלא הנכדה יורשת את אביה,שהוא הבן של האב.
|
|
|
|
|
