|
|
| נשלח ב-27/6/2004 23:06 |
|
| |
שוב התפניתי לחזור לדיון, והנה, כצפוי, בוקה ומבוקה ומבולקה. כך יאה לו לפורום שלא השכיל למנות ועדת שמ"ו מבעוד מועד, ויפה שעה אחת קודם. במחילת הכותבים לפני, אתיחס רק לדבריו של מצו"נ בעמוד הקודם, שבכלל דבריו כל מה שאני חפץ להגיב לו.
גם אם נניח לצורך הדיון כי הן פרופ' רביצקי והן הרב ברלנד אינם חביבים עלי אישית, עם שניהם אוכל לריב על מפטיר או על צו"צ, נוכל להשתתף יחד בועדה לפיקוח על המקוה השכונתי, העירוב או כשרות האיטליז. כדרכם של יהודים מכל הדתות, דיוני הועדה יהיו מלאי ויכוחים סוערים, אך ביסודו של דבר חלק הארי של הנושאים יוכרע לפי מנגנון המוסכם על כולנו, לאמור בירור ההלכה מתוך הש"ס והפוסקים, תוך שימוש במניפולציות באופן מתון אך אפקטיבי.
אנשים רבים אחרים, בני דתות שונות ומגוונות, חביבים עלי יותר משני אלה הראשונים. עמם אוכל לשחק שחמט, לדון בעניני השעה תוך פיצוח גרעינים בצוותא, או לצפות במשחק קריקט. הם אינם שותפים לפונקציות הדתיות בחיי (גם אם חלקם יהודים על פי ההלכה שלמיטב הבנתי היה ראוי שישתתפו עמי בעשיית המצוות), משום שהם בהכרתם בני דת אחרת (או חסרי דת). יש ממכרי נוצרים פרוטסטנטים, נוצרים קתולים, יהודים רפורמים, יהודים אתיאיסטים ואף ברהמינים. עם כולם יש לי שיח משותף, רקע משותף, מרקם ומארג, צבעים וריחות, וכו' וכו', אך הם אינם שותפים לחיי הדתיים, כשם שאני איני שותף לחייהם הדתיים. רובם אפילו אינם מתעקשים לטעון כי הם ואני בני אותה דת.
כפי שאמר ידידי מצו"נ לפני, כל אחד יכול להגדיר הגדרות כרצונו, ואין כל טעם להתוכח על ההגדרה. ההגדרה שאני מוצא שימושית היא (נוסח לא סופי התשס"ד) כי בני דת זהה חולקים ביניהם אורח חיים דתי משותף (אף כי כל אספקט אחר של אורח חייהם עשוי, עלול וצפוי להיות שונה עד מאד) ומשתתפים יחד בקיום הפונקציות הדתיות בחייהם.
יחד עם זאת, ומבלי לפגוע בזכויות, כיוון שלפי רמת האמוציות לעיל נראה כי לחלק מן הכותבים חשוב מאד להיות בני אותה דת כמוני (למרות שלפי קוצר הבנתי אינני רואה מה ראו על ככה) אני מסמיך את כוחם להגדיר עבורנו דת חדשה, ולמנות אותי בין חבריה (ויאמר מראש כי אינני משלם דמי חבר במועד). למרות הנ"ל יודגש כי אינני חפץ להיות חבר אלא במועדון אקסקלוסיבי. לכן אני מבקש, אם זה לא קשה, שלא לקבוע הגדרות מעורפלות לחברי דת חדשה זו, כמו השאיפה לתיקון עולם או הכמיהה לשוקולד, שמא נמצא את עצמנו מוצפים במיליארדים של בני דתנו ואנה אנו באים. מכיוון שלמיטב ידיעתי לא רבים הם החפצים להסתופף בצל דת משותפת להם ולי, אני מציע את הקריטריון הבא: בן הדת ה--- (השם פתוח למשא ומתן, פניות בתיבה האישית בלבד) הוא יצחק_יונתן, או כל מי שחפץ להיות בן דתו של חבר אחר של הדת.
ובתקוה שהסגור הטרנזיטיבי של היחס הנ"ל אינו גדול מכדי שנפשי האנינה תוכל לשאת,
אחתום בברכה,
י"י
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 07:40 |
|
| |
.
מאחר ויצחק יונתן מכניסנו לתחום תורת הקבוצות החביב עלי, שמא אציע לדיון הגדרת קבוצה אחרת:
קבוצת היהודים:
קבוצה הכוללת בני אדם שלא אדרוש מהם גיור, ולו לחומרה, כדי לבוא בברית הנישואין עם ילדי.
יצחק יונתן ?!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 07:45 |
|
| |
אמממ..
דומני שאוותר על הברייה החדשה שמוליד פה יצחק יונתן על שיח המקוואות והאיטליזים שבה, ואדבק בדת אבותיי ואימותיי (יהדות שמה).
תוקן על ידי - שחרית - 28/06/2004 7:49:07
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 07:50 |
|
| |
שחרית
י"י
אם הענין חברתי ומגזרי.
כמה כאלה אני מכיר שלא היו אפילו נכנסים לאותו מקוה עם זולתם מקבוצה אחרת.
ואפילו לא אוכלים מאותו סיר צ'ולנט.
רוצה רשימה?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 07:54 |
|
| |
ושוב מואדיב, אתה עונה תשובה טובה לשאלה אחרת. שהרי לא להגדיר את קבוצת היהודים באנו, אלא את קבוצת המאמינים בדת היהדות.
מה נעשה, שקבוצת היהודים שהזכרת מחזיקה בדתות שונות ומשונות. מהן נאורות ומודרניות כדתה של שחרית ואבותיה, כפי שקבלה איש מפי איש עד גייגר עליו השלום. מהן דתות פרימיטיביות, הנכנסות לצלחתו של אדם, למטתו, ולכל אורחו ורבעו, כדתה של אבותי, שקבלנו אי מפי איש עד משה רבנו.
ומכיון ששחרית דחתה בבוז את הצעתי להקמת דת אינקלוסיבית אלטרנטיבית (שכידוע לך היא הפתרון המינימלי לדת שאינה מפלגת בין בני אדם החפצים להיות בני אותה דת), אין לי אלא לחזור לסורי ולקבוע כי היא ואני איננו בני אותה דת. זאת למרות שאנו יכולים להשיא זה לזה את ילדינו (מה שלא מאפין את כל בני דתה, אגב, ובודאי לא בדור הבא), להתכתש בויכוחים עקרים בחדרי חדרים, ולנהל יחד שלל פעילויות מגוונות ומענינות שאינן קשורות לדתנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 07:57 |
|
| |
.
(אייקון של מואדיב מיואש דופק את המצח בשולחן והולך הצידה)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 08:08 |
|
| |
גו"ג,
אני מצטרפת בחום לדבריך, ומודיעה שאין מי, בפורום הזה, שלא אשתה מיינו (לצערי, זה כולל גם כמה שלא ישתו מייני).
מה שנותר לי לומר לך, הוא האמרה הידועה המלווה אותי זה מכבר: "אתה לא דוגמא" לעתים, נדמה לי כי זו תהיה הכתובת על מצבתי אחרי 120: "פ.נ. אמשלום: לא דוגמא".
ובעצם, למה שנרגיש בודדים?!
כדרכו של י"י, אני מכריזה בזה על הקמת קבוצת ה"לא דוגמא", בה נשב שנינו (ומי שיהין להצטרף אלינו) ונשתה יין בצוותא!
מואדיב,
אל ייאוש. הנה, כבר הודיעתנו שחרית כי ימות המשיח קרבים (אני בטוחה שלזו היתה כוונתה, ולא למשיח "ממש" ). בינתיים, היקב שלי פתוח גם בפניך...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 08:14 |
|
| |
נדמה שיש כאן שכחה של דבר חשוב. דבר ראשון אנו בני אדם, ובתור שכאלו יש לנו המון מכנה משותף עם זולתנו. אם אנו מתעניינים בנושאים משותפים הרי שהשייכות גדולה עוד יותר. הדת הוא אמנם ציר חשוב בחיי האדם, אך לא הבלעדי. גם בדת עצמה יש חלקים כלליים ויש חלקים פרטיים, הכל לפי העניין. אין טעם לנסות ולהגדיר מראש עם מי יכול להיות לנו שייכות חברתית שתשמר את ערכנו, זה תלוי בכל קשר לגופו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 09:32 |
|
| |
יהוסף ומייציץ
יצחק, אלוהים יסתדר בלעדי שמירתך על האינטרסים הפלגניים שלו. גם תהיה יהודי יותר טוב אם תניח לו. מועט הוא החשש שעקב כך יחשדו בך שזה שהנך באקדמיה ושאינך נראה כמו דוס עם שטריימל (כנראה) זה בא מכך שיש לך הרהורי כפירע.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 12:12 |
|
| |
בשם המודרניות והנאורות שקישטת אותי בהן, אני מבקשת ממך שתניח לי ולאבותיי ואימותיי.
אמור כל העולה על רוחך על אלה שאתה והברייה החדשה שהולדת צאצאים שלהם, אבל הנח לי לקבוע את שושלת המסירה שלי!
אילו הקב"ה היה שולח את משה רבנו לא עשר שורות לאחוריו אלא כמה מאות שורות, והיה מגיע אבי הנביאים לשטיבל בבני ברק ולקהילת כל הנשמה של התנועה הרפורמית בירושלים, לא ברור לי כלל וכלל, את מי היה מחשיב כצאצאיו הלגיטימיים
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 12:19 |
|
| |
שחרית
ברור לחלוטין,
מדוע את בכלל מסתפקת?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 12:24 |
|
| |
לי ברור,
וזאת עוד הוכחה על כך שדתותינו נפרדו.
שוב ושוב את מתעקשת להגדיר את דתי כבריה חדשה. ניחא, כבר למדנו מצו"נ שכל אחד יגדיר כרצונו ואין טעם לדוש בכך. כבר העדת על עצמך כי דיני האיטליז והמקוה, הערוב והקרבנות, שהעסיקו את חכמי ישראל דורות על גבי דורות אינם מענינך, והדברים מדברים בעד עצמם.
לכשאפנה לעסוק בסוציו-תיאוסופיה אוכל לעיין בשאלה כיצד קרה שדווקא בקרב מאמיני הדת היהודית-רפורמית יש רגישות כזו להגדרתם העצמית: הם מתעקשים לשייך עצמם לקבוצה שאין הם חפצים לקיים את מנהגיה. אולי זה לא כיף להיות מרדן כאשר אין כבר במי למרוד? אשאיר זאת לפסיכולוגיסטים שבינינו (בוגי?).
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 12:27 |
|
| |
יצחק_יונתן
ועל זה נאמר:
שמור את החבית ושפןך את יינה.
|
|
|
|
|