פלגנות ומלחמת תרבות - מתכלת האחרון

.





תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים לא כיהושע בן פרחיא שדחפו ליש"ו הנוצרי בשתי ידים...


(סנהדרין קז.)



ואידך זיל גמור

מואדיב,
הקסם שמהלכות עלי רבות מהודעותיך הוא שהן קצת מוצפנות וקצת חידתיות וקריפטיות וניתן להבינן בדרכים שונות (ולרוב הפוכות)...
גם הודעה זו אפשר להבין ביותר מאשר דרך אחת.
הבעייתיות המובנית בכל אחת מהקריאות של דבריך דלעיל היא ההנחה שיש הגוף המחבק / דוחה ויש מי שמחובק / נדחה.
דהיינו, לדידך, יש בנים חוקיים יותר ובנים חוקיים פחות ורעיון זה אינו מקובל עלי, "ובלבד שיכווין לבו לשמים" וכו'.
נא תקנני אם יש עוד קריאות שפספסתי או שהחמצתי את כוונתך.




ובאשר לאשכול זה, נראה לי שהבהרנו את עיקרי הדברים, ועבודתי כבר סבלה מהזמן שלקחו לי צחצוחי החרבות הללו, אם כן, אפרוש בשמחה מהדיון הזה, ואתן ליצחק יונתן לומר את המילה האחרונה (אם יחפץ).

תוקן על ידי - שחרית - 28/06/2004 13:30:14

שחרית

אין צורך לתת לו את המילה האחרונה אלא את ההרגשה שהוא 'בפנים' ואת 'בחוץ'. שהוא יהודי אותנטי ושאני פסיכולוגיסט. ברטרנד ראסל איני יודע מה התכוין מואדיב במשלו אבל אם משוים לישו שאולי היתה בו פרוגרסיביות בזמנו, היום הוא כמו יצחק מסמל את הרגרסיביות. לכן לשחרית ייאמר שלא לדחות את יצחק בשני ידיים.

חשבתי לעצמי איך היתה איין רנד מכנה את התופעה של הקנאות המחפה על ניגודה: 'מייצגי האופל האנושי במעטה של צדקנות-עדינות'.



תוקן על ידי - בוגיעלון - 28/06/2004 14:30:08

שחרית

איני יודע מי המציא את "מעשה דקארט בכל יום" - המונח, כמובן, לא המעשה. (אולי אני? או ווטו?).

אבל את היא זו שהיית הראשונה להגדיר את המצוה שנתחדשה בבית מדרש עצור חושבים: מצוות עשה של דקארט!



אוי וי, מה יגידו .....



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

.


שחרית:


בחיאת זקנו של אלנבי כי דוקא הפעם לא התכוונתי לא להיות דו-משמעי ולא להחביא בקריפטה כלשהי את האינוונציה שלי.


היו שאמרו כי לולא נדחה ישו בשתי ידיו, לא היה יוצא ועושה את שעשה. חשבתי שמשל זה היה מספק, אך הואיל ושוב הטעתני הארורה, אבהיר כי למרות מחלוקות רבות שיש לי עם תפישת העולם המיוצגת על ידי החלטות ועידות הרפורמים בארה"ב, אינני מוצא תועלת רבה במלחמה, ובודאי שלא בדחיה בשתי ידיים.

ולגבי חשש הדורות הבאים, אין לי אלא להציע שיש להמיר לציונות רבים ככל הניתן מן הרפורמים. סטטיסטית, החיים בארץ מתבוללים פחות מהחיים בגולה הדוויה שעל נהר ההאדסן.

מואדיב

ואם יתבוללו? מקסימום תהיה לך מנה גדולה יותר בשור הבר ובלויתן!

מצו"נ,

אין ספק כי יש בין היהודים האורתודוקסיים והרפורמיים (או בלשונך, יהודי פינסק ויהודי מינסק) הרבה מן המשותף, כצפוי לשתי דתות שזה עתה התפצלו. גם עם הנצרות יש הרבה מן המשותף, למרות שדרכה נפרדה מן היהדות לפני כאלפיים שנה. הנחתך על מידת הכרותם של חברי התנועה הרפורמית מן השורה עם פרשת השבוע, מדרשים, משניות ופילוסופיה אינה ברורה מאליה בעיני, אבל אין צורך להזכיר שוב את המעשה באחד הגאונים שהלך לברר פירושו של פסוק אצל הקתוליק. ראה זה פלא, הקתוליק לא הפך ליהודי בעקבות בקיאותו בפרשת השבוע. מועדי חגי שתי הדתות עדיין משותפים (אם כי דומני שבטל אצלם יו"ט שני של גלויות, ובתקופות מסויימות השבת הועברה ליום ראשון), אך לא הלכותיהם. האמנם בעוד אלפיים שנה יהיה המרחק בין הפסח של שתי הדתות גדול מן המרחק שבין הפסח בביתי לפסחא אצל מכרי הנוצרים? מנהגים ומסורות משתנים במהירות, ועל אחת כמה וכמה כאשר אין מחויבות לשימורם.

על כן, אינני מתכחש לקיומה של זיקה בין שתי הדתות. אף אתה לא תתכחש לקיומה של זיקה כזו עם דתות אחרות. עדיין טענתי היא, ובכך אני מקבל (באופן נדיר יש לומר) את דבריו של ליבוביץ', כי מבחן ההשתייכות הסוציולוגית ליהדות היה ונשאר קבלת עול וקיום המצוות המעשיות. אין זו טענה על "מהותה" של היהדות, כידוע על כך נשתברו קולמוסים רבים. העובדה היא כי גם יהודים בעלי דעות קוטביות על מהותה של היהדות נשארו בני דת אחת כל עוד שמרו על המסגרת המכוננת של קיום המצוות המעשיות.

למרות התממותה של שחרית, ומבלי להתעלם מיחידים בין בני התנועה המקפידם בקלה כבחמורה, הרפורמה לא באה לעקור רק את חומרות החוו"ד בעונה בינונית או להלחם בתפילין דר"ת. כידוע וכמפורסם בשער בת רבים, הרפורמה שוללת או לפחות מגמדת את חשיבות קיום המצוות המעשיות. רק לפני כשבוע נתבשרנו מעל דפי "הארץ" כי נתכנסו מאות רבנים רפורמיים כדי להטיף מוסר למדינת ישראל ולתושביה מטורונטו הרחוקה אגב אכילת נבלות וטרפות. באופן דומה, לא זכורה לי התענינות ערה של נשות בית הכנסת הרפורמי בשכונת מגורי בארה"ב בעניני המקווה האזורי, או כי בעליהן קצרו את יום עבודתם בימי ששי של חורף. אינני מזכיר זאת כדי לגנותם. אדרבא, גם ידידי ההינדים נהגו בדיוק כמותם. לפי חוקי דתותיהם כשרות, שבת וטהרת המשפחה אינם חובה עליהם, ועל מי ועל מה יש להלין?

להבנתי, דווקא גישתי היא זו המיתרת את הצורך להתיחס לרפורמה כקריקטורה, וזה בדיוק מה שכתבתי בהודעתי הראשונה טרם פרוץ הסערה. אינני יודע היכן מצאת בדברי זלזול (שלא לדבר על שנאה שייחסו לי כאן אחרים). אינני שונא או מזלזל בבני דתות אחרות באשר הם כאלה. כמוך אינני מתענין במיוחד בהשקפת עולמן. אני אף סבור שיש מקום לניהול דיון בשאלה מי משתי הדתות היא ממשיכתה של היהדות ההיסטורית, כדרך שהתוכחו חכמי ישראל עם הנוצרים בימי הביניים. דא עקא, הנסיון מלמד כי העיסוק בנושאים מעין אלה בפורום רגוע-בדרך-כלל זה מדרדר את תרבות הדיון והכבוד ההדדי עוד למטה מאלו שבחצר המלך בברצלונה, ועל כן המעונינים בדיון כזה (ואני לא) יחפשו להם במה אחרת. אני מכיר ומכבד את גישתו של מואדיב, ואף מודה ביתרונותיה הטקטיים במצבים מסויימים כדי להגביר חיילים לתורה, אך סבור כי דווקא בה יש משום פטרונות והתנשאות (ואציין כי אין אלה שתי תכונות שאני שולל בכל מצב) כאשר היא מתיחסת לדרך ולא ליחידים, וכבר למדנו בדרך הקשה כי אכהמ"ל.

וכיוון שקבלתי את זכות המלה האחרונה, אנצל זאת לסיכום לא-מאד-קצר, ואשאיר את זכות המלה שאחרי האחרונה לאחרים:

כמו ישעיהו ליבוביץ' ז"ל, אף אני הקטן סבור כי היסטורית, המבחן לשייכות סוציולוגית ליהדות הוא קיום המצוות המעשיות כפי שביארום חז"ל. גם מי שהחזיקו בדעות אזוטריות שונות ומשונות, ואפילו לא קיימו מצוות דקרט בשיעור חזו"א, נשארו בתוך הקהל כל זמן שהשתתפו עמו בעשיית המצוות, ולהפך. אין זה אומר כי אין בדת זו רבדים נוספים, או כל דבר אחר על תוכנה ומהותה הפנימית של יהדות-פינסק זו. למען הסר ספק, אין עיקרי הדת של דת הזו מחייבים או מעודדים שנאה או זלזול בבני דתות אחרות באשר הם, אכילת צ'ולנט או חיטוט באף.

אין כאן רק הגדרה אלא אובזרווציה היסטורית, נכונה או לא. ניתן לטעון כי למרות שהאבחנה נכונה, הרי שמסיבות אחרות ראוי לבחור הגדרה סוציולוגית אחרת שתכיל בתוכה גם את אותם זרמים שסופם להפרד מן היהדות. גם ניתן ורצוי לחלוק על נכונותה של האבחנה, רצוי בליווי הסברים ודוגמאות.

בתגובה לטיעון זה נעניתי בניתוח פסיכולוגי של מניעי הנסתרים, ותגובה אחרת של בעלת אברסיה חריפה לצ'ולנט כי היא יהודיה כי היא יהודיה כי היא יהודיה. חברתה טענה כי היא איננה זקוקה לאישור ממני על יהדותה, כי את כרטיס החבר שלה היא קבלה במשרד, כבר תרמה בבית, ובכלל המזכירה אמרה שיהיה בסדר. מה חבל שטכניקות לוגיות מופלאות אלה נסתרו עד היום מעיני האנושות. הלא מעתה מה קל להוכיח את השערת גולדבך: היא נכונה כי היא נכונה כי היא נכונה, ובכלל מי את ומה אתה שתתנו אישורים לגולדבך. מי שמך לשלול ממנו את כרטיס החבר. דא עקא, ידוע לכל שהוריו של גולדבך רבו באמבטיה ערב ברית המילה שלו, ולכן חלום חייו היה להיות רקדנית בטן בחמאם טורקי. משנכזבה תוחלת זו, פנה לניסוח השערות סרק כדי לחפות על דכאונו הקליני. אין פלא, לכן, שהוא טוען שהוא מרובע כדי לחפות על היותו משושה, ולהפך.

וכך הפסדתי את מדלית פילדס.



תוקן על ידי - יצחק_יונתן - 28/06/2004 23:31:40

'המבחן לשייכות סוציולוגית ליהדות' מסתפק:

בנסיעה לבית הכנסת להזכרת נשמות

בתרומה הגונה למוסדות יהודיים לעילוי נשמת

בהנחת מזוזה על הפתח הראשי

בלימוד תורה בשבת עם סיגריה בין האצבעות

בהמשך השיח היהודי למרות גילויו שלא כל מה שהנחילו היא אמת קדושה

בהתכתשויות כאלה שחצי מזרוחניק רואה צורך להגן על היהדות ולזרות שנאה עדתית יותר מחזונישניק