פלגנות ומלחמת תרבות - מתכלת האחרון

.


רודףשלום

חוששני כי ניתן לצפות לדיון בדעתו של מישהו בלי לגלוש לקביעות אודותיו.

ציפיה יתרה לי מניק כשלך...

הדיון כאן עבר במהירות לפסים של ויכוח אמוציונלי, ונדמה לי שמן התוצאה אפשר ללמוד שיעור קטן בסוגיית "כיצד לא לנהל דיון בפורום". למרבה הצער, בסופו של דבר איש לא הציג את עמדת היסוד שלו בבהירות הראויה, ודומני שגם לא שקל את עמדת השני כאתגר אינטלקטואלי מעורר למחשבה. אולי אציע כאן בכל זאת כמה שאלות שיוליכו בחזרה לדיון. להבנתי, טענתו של יצחק יונתן היא, באופן בסיסי, כי אורח חיים דתי איננו רק ביטוי של השתייכות לדת מסויימת, אלא הוא מהות ההשתייכות הזו, וכי עבור הדת הקרויה "יהדות" אורח החיים היחיד שהוא מהותה הוא אורח החיים המוגדר על ידי ההלכה; ממילא נגזר מכאן כי כל מי שאינו מקיים אורח חיים המוגדר ע"י ההלכה אינו משתייך לדת הקרויה "יהדות" (אם הבנתי לא נכון, מוזמן יצחק יונתן להודיעני ואתקן). אם כן, הייתי רוצה לשאול את יצחק יונתן:
1. האמנם מהותה של דת מתמצה באורח חיים דתי בלבד? כידוע, דתות רבות אינן מכתיבות אורח חיים כלשהו. אחרות קושרות אורח חיים עם מערכות של אמונות ודעות, מנהגים וכו'. כל דת עומדת גם ביחסי גומלין מסויימים עם התרבות שבתוכה היא מתקיימת. אם כן, מהו הבסיס לקביעה שאורח החיים הוא המאפיין המגדיר של דת?
2. עבור הדת הקרויה "יהדות", דומני שמעטים יחלקו על הטענה שאורח החיים המוגדר ע"י ההלכה הוא אורח חיים דתי, במסגרתה (בוגי?); עם זאת, קיומו של פתרון למשוואה אינו מוכיח את יחידותו. מדוע לא יכולים, לדעתך, להתקיים מספר סוגים של אורחות חיים הנכללים במסגרתה של היהדות, אף שחלקם אינם מוגדרים על ידי ההלכה?

ואילו את מתנגדי/ות יצחק יונתן אשאל:
1. אם אינכם סוברים כמותו ביחס למהותה של דת, מהי ההגדרה שלכם?
2. במה מתבטאת "יהודיותם" של אורחות חיים שאינם מוגדרים על פי ההלכה?

יצחק יונתן

האם אכן יש בדבריך אובזרווציה היסטורית שהוא יותר מהגדרה ? אתה מדבר על 'מבחן לשייכות סוציולוגית לעם היהודי ' , 'בני דת אחת' ו'נשארו בתוך הקהל' . אבל מן הראוי לברר מהם בדיוק המציאויות הסוציולוגיות שמקבילות למונחים האלה .

האם כאשר אתה אומר 'מי שמשתתפים בקבלת עול מצוות הם בני דת אחת' , יש כאן תוספת של אינפורמציה אודות קבוצת המשתתפים וכו' ? מהי האינפורמציה הנוספת הזאת ?

צריך הגדרה של המושג הסוציולוגי 'קהלה' . האם מדובר בנכונות להשתדך זה עם זה? האם מדובר בנכונות לאכול זה משחיטתו של זה ? האם מדובר בבית כנסת משותפת ? האם מדובר בהרשאה לכניסה לביהכנ"ס ? ישנם הרבה עניינים הקשורים למושג קהלה אחת , אבל אני מאד מסופק אם אפשר למצוא אפילו אחת שתקיף את קבוצת כל שותו"מ ותבדיל אותם מכל היתר .

היו זמנים שבו היהודים היו מאורגנים בקהילות קטנות והומוגניות שבו כולם היו שומרי תו"מ במדה כזו או אחרת . מי שפרק מעל עצמו עול זה נודה והוחרם ובדר"כ הלך להיטמע בסביבה הנוכרית . גם כאשר אלו היו פני המציאות ניתן היה לשאול האם יש משמעות סוציולגית כלשהי לאמירה שיהודי וורמס שייכים לאותה קהילה כמו יהודי צנעא , כאשר זה מאות שנה כבר לא היה ביניהם שום מגע . (ואני רוצה משהו סוציולוגי השונה מנושא השיתוף בתו"מ) .

אבל גם בלי ההסתייגות האמורה , ברור שהמציאות הזאת השתנתה במאתים השנים האחרונות . התברר שאצל רבים מאד , הקשרים החברתיים , המשפחתיים ומאוחר יותר , הלאומיים , חזקים מהדת . אם אינני טועה , מציאות זאת השפיעה גם על ההלכה בנוגע למומרים . במלים אחרות , כל עוד לא קמו מתחרים על ההגמוניה הרבנית כקבוצות , היה מובן מאליו שהיחידים ייפלטו . כאשר קמו קבוצות כאלה שקראו תגר על ההגמוניה הרבנית , מבלי להתנכר לאחיהם היהודיים , לא היה זה מובן מאליו . עם שינוי העתים נשנתה הסוציולוגיה היהודית .

באיזה מובן ניתן היום לומר שמבחינה סוציולוגית , לכל יהודי אורתודכסי יש יותר זיקה קהילתית עם כל יהודי אורתודוכסי אחר יותר ממה שיש לו עם כל נון-אורתודכסי אחר ? האם מעבר מהחברה החרדית לחברה המודרנ-אורתודקסית יש לה כיום השלכות סוציולוגיות משמעותיות יותר מאשר מעבר מזו האחרונה אל החילונית ?

ובמחשבה נוספת , נראה שהעברת הדיון למישור הסוציולוגי/היסטורי אינה מסתדרת כל כך עם ההבחנה שערכת דלעיל בין jew לjewish . במדה וjewishness זה משהו שיש לו קשר עם מציאות סוציולוגית ו/או היסטורית , זה חייב להיות דינמי כמו אותה מציאות . אם jewishness זה אורח החיים שעל פיו יהודים נוהגים בפועל , לא מובן מה ראית להיתלות במה שיהודים נהגו לעשות לפני מאתים שנה .לכאורה , אם הjewishness נקבעת לפי מה שיהודים עושים אז היא גם משתנית כאשר היהודים משנים את מנהגם .

אתה יכול כמובן לבוא ולטעון שjewishness נקבעת אך ורק לפי מה שקבוצה מסויימת של jews בתקופה מסויימת בהיסטוריה עשו , אבל אז יש לך שוב הגדרה שרירותית .

בסופו של דבר , אדם נמצא בו זמנית בתוך מעגלים חותכים רבים . ההחלטה שאחד מהמעגלים הוא הכי משמעותי עבור קביעת זהותו , משקפת עמדה ערכית , אבל אין היא מעוגנת במציאות האובייקטיבית .

***********
ובחזרה לנושא אשכול זה , מואדיב הביא כאן מאמר מתכלת שמביע דאגה לנוכח מגמות הפלגנות בעולם היהודי . המתכון המוצע שם לפתרון הבעיה ,היא קיום דיאלוג תוך הדגשת המשותף יותר מאשר את המבדיל . אחרים כאן סבורים שהעיקר הוא כבוד הדדי והכרה בתרומתו של כל אחד ואחד מהפלגים .

עכשיו , יש אנשים שנושא עתידו ואחדותו של העם היהודי אינו טורד את מנוחתם (אני חייב להודות שגם אני משתייך לקבוצה הזאת , למרות שהדיאלוג אודות מהותה של היהדות מעניין אותי כשלעצמו) . מצד שני , יש אנשים שהנושא הזה מאוד חשוב להם והם רוצים לעודד את הדיאלוג .

מדבריך בראש האשכול השתמע כאילו יש בהם קביעה אובייקטיבית שהאורתודכסיה אינה *יכולה* לנהל דיאלוג כזה מתוך כבוד הדדי , כל עוד הרפורמים לא יכירו בכך שהם דת אחרת . כמו שאסד המנוח היה נוהג לומר: לא *נוכל* לנהל מו"מ כל עוד לא יבטיחו לנו מראש נסיגה מלאה מהגולן . אבל אין פה משא ומתן שבו צריך להצהיר הצהרות . מישהו מושיט לך את היד ואתה יכול או להושיט לו בחזרה או לדחות אותו . בשני המקרים יכול להיות שטעמך ונימוקך עמך . אבל בשני המקרים זו הכרעה סובייקטיבית בלבד שאינה מחייבת אף אחד אחר וגם אינה מחוייבת המציאות.



תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 29/06/2004 15:40:28

גו"ג, הדת היהודית עצמה אינה מגדירה כ"יהודי" רק מי שמקיים תו"מ, וזאת עוד לפני שנגענו בנקודה של איך וכמה. כל מה שצריך לעשות על מנת להיות יהודי הוא, באמת, להיוולד לאם יהודיה (ואם לא יצא – אז להתגייר, אפילו כהלכה).

אדם כזה, שנולד לאם יהודיה או התגייר כאמור, נחשב יהודי לכל דבר ועניין, אשה כזו – ילדיה יהיו יהודיים, הוא יכול להצטרף למנין, יינו אינו נסך, הוא זכאי לעלות לתורה, לבוא בקהל ה', הדברים ידועים. (וגם החריגים ידועים, איני רוצה לסטות.)

"יהודי כהלכה" אינו "יהודי המקיים את ההלכה", וזה בלי להכנס, אפילו, למהי ההלכה, התפתחותה, משמעותה בימינו וכו', הרי גם גישתה של האורתודוכסיה לשאלות אילו אינה מיקשה אחת.

וזה עוד לפני שציטטנו "ישראל אף על פי שחטא.." וגו'. מבחינה זו – החלטת בג"ץ בפסה"ד של רופאייזן, לפיה האח דניאל לא היה יהודי, אף היא היתה מנוגדת להלכה.

זה המצב, ומאחר שי"י שונא טפשות, גם הוא יודע זאת (סליחה, לא יכולתי להתאפק...).

הטענה לפיה רוב בני האדם הממלאים אחר התנאים לעיל אינם באמת יהודים היא עורבא פרח, אין לה כל אחיזה בהלכה. זוהי טענה פוליטית, וכבר נרמזו הדברים בהודעות שונות, מאחר שאורחות חיים מסויימים מהווים איום, יש להוציאם מחוץ למעגל הלגיטימיות. לכן גם כל הדיבור כאן הוא על רפורמים, הם אבי אבות הטומאה, פחות מזה קונסרבטיבים, והיהודים החילוניים פטורים לחלוטין. עדיף, כפי שנראה, שילדה בת 14 תלך ביום ששי בערב למסיבת ריקודים מאוחרת, לבושה באופן סמלי בלבד, תעשן, תשתה ותבלה, מאשר שתעלה לתורה בשבת בבוקר בבית הכנסת. מדוע? מאחר שאין בכך אלטרנטיבה רצינית, חושבת, רעיונית, מעמיקה ואמונית. זאת האמת. מדוע לא לקרוא לילד בשמו?

איני מתנגדת לזכותו של י"י לחשוב שמי שאינו מנהל אורח חיים כזה שלו הוא בן דת אחרת. זוהי השקפה לגיטימית. אני חולקת על זכותו לכנות את דתו "יהודית" באופן אקסקלוסיבי. גם הוא, הרי, יודע, שרוב היהודים אינם מנהלים אורח חיים זהה או דומה לשלו, אין לו זכות לשלול מהם את זהותם והגדרתם, שאינה רק עצמית אלא גם הלכתית. משל למה הדבר דומה? שמי שמנהל אורח חיים קתולי יטען שהמקיים אורח חיים פרוטסטנטי אינו נוצרי. האם גם י"י יטען שרק אחד משני אלה הוא נוצרי (אם, נניח, הנושא היה מטריד אותו)?

לסיום ההבהרות לעיל, אוסיף בקיצור שאני דווקא מסכימה עם י"י שהפילוג בעם היהודי יכול להביא לסחף גדול, שסופו מי ישורנו. לא ארחיב על כך, ואומר רק שאני חשה, באופן אולי לא רציונלי, שחובתנו היא לעשות כמיטב יכולתנו למנוע זאת, זה עלול להיות פשע דתי והיסטורי, ומניעת הקרע לא חייבת ללכת בד בבד עם פשרות אמוניות אישיות, על זה כבר הרחיבו רבים וטובים, אך מי שאינו רוצה לשמוע, אינו מקשיב. את הנעשה לא ניתן יהיה להשיב (אבל כמובן זה לא בהכרח אומר שאת הנעשה ירצו אנשים להשיב).

אם אנחנו כבר עוסקים בשאלת "מיהו יהודי ?", מן הראוי להזכיר את הבדיחה שאומרת ששורש המחלוקת בשאלה זו בין הדתיים ובין החילונים הוא שלפי הדתיים "יהודי" הוא כל מי שיש לו אם יהודיה, ואילו לפי החילונים "יהודי" הוא כל מי שיש לו אם שש עשרה...

ר"צ,
ואם כבר, אז נזכיר גם את זו האומרת, כי יהודי הוא זה שיבנה לעצמו על אי בודד שני בתי כנסת: אחד אליו ישתייך, ואחד בו לא תדרוך כף רגלו.

מואדיב, אני מתייחס לניק ברצינות רבה ובשל תוכנו בחרתיו לי. ואולם, עייפתי מלהיכנס שוב ושוב לוויכוחים שבבסיסם דה-לגיטימציה של העמדה הדתית הרפורמית (והקונסרבטיבית), של האחריות כלפי תלמוד התורה של רבני זרמים אלה ושל תלמידי הרבנות של בתי המדרש שלהם, של תודעת ההמשכיות היהודית המפעמת בקהילותיהם ובמנהיגיהם ושל שותפותם בגורל היהודי וביצירה הדתית והתרבותית היהודית. במאתיים השנה האחרונות תרמנו לכל אלה לפחות כמו אחינו האורתודוכסים וכמו אחינו החילוניים (בהקשר התרבותי, במשא ומתן עם תודעת הרצף, בהקשר של האחריות לקיומו של עם ישראל). אני מעוניין בדו שיח עם אלה המעוניינים בדו שיח. אין לי עניין בהתנצחות העקרה והיהירה שמציע יצחק יונתן. אם הוא רוצה להיות מוגדר כבעל דת אחרת, אני מציע - במלוא הרצינות - לכבד אותו, להצטער על דרכו ולקוות לשובו מדרך רעה זו.
לא תקפתי את יצחק יונתן על אישיותו, שעליה אינני יודע דבר. הגבתי על דבריו ועל נימת הזלזול הבולטת שבהם. האם הוא באמת סבור שבידו להגדיר מהי היהדות, לדבר בשמה ולשלול לגיטמציה מאחרים? האם העלה על דעתו שבעיני מאן דהוא עשוייה העמדה האורתודוכסית האכסלוסיבית שלו להיראות כפרובלמטית מבחינה דתית, מבחינה הומניסטית ומבחינה יהודית ושבכל זאת אנו עושים מאמץ רוחני ונפשי לכלול אותו בתוך חשבון עולמנו היהודי? האם לא הוציא עצמו מן הכלל?
אני מקבל בהחלט את ההצעה לפתח דיון על מהויות העמדה הדתית (אני מעדיף מהויות על "הגדרות") ועל היחס וההפרייה ההדדית בין תפיסות שונות. אנסה לתרום לכך בימים הקרובים משהו מסודר ומאורגן. אבל צריך לדעת מהי נקודת המוצא לדיון כזה ולהחליט מהם גבולותיו של הדיון. אינני בטוח שעמדתו של יצחק יונתן מסייעות בפיתוחו.

לא עליך המלאכה לגמור ולא את/ה בן/בת חורין להיבטל ממנה

תוקן על ידי - רודףשלום - 29/06/2004 23:14:21

חברים,

אילוצי קוצר הזמן מונעים בעדי מלהמשיך בדיון בימים הקרובים. התגובות העניניות מצד רודפי השלום למיניהם, ומכתבי השטנה ששלחו לי מאמיני דת החמלה והרחמים בתיבה האישית, אף שיככו את רצוני להקדיש לו את מעט הפנאי העומד לרשותי. על כן, עד שאתפכח משכרוני, אחזור לבוסס בקיאי, ועמכם הסליחה. בלנ"ד אנסח את תשובתי לשאלותיהם של מצו"נ, גו"ג ואיש"צ לכשאפנה.

ולפני סיום רק אבקש להזכיר לבני-שיחי המתלהמים בני הדת היהודית-רפורמית כי בכל הודעותי באשכול זה לא טענתי דבר בדבר השאלה איזו דת היא ממשיכתה של "היהדות", זו הרפורמית או זו האורתודוקסית. למען קשי ההבנה שבינינו אחזור על כך שנית: טענתי בדיון זה היא כי היהדות הרפורמית והיהדות האורתודוקסית נתרחקו זו מזו עד כי המשותף ביניהן אינו מצדיק, לדעתי, לכנותן דת אחת. לא טענתי דבר באשר לשאלה מי מהן, אם בכלל, היא ממשיכתה של היהדות ההיסטורית. מי שלא הבין עד כה מוזמן לקרוא פיסקה זו שנית. ושלישית. שתו כוס מים וחזרו על הפעולה עד להשגת תוצאה כמבוקש.

אודה לכם אם בדיונים עתידיים בינינו תמנעו מלטעון בלהט (גם אם לא תמיד בהגיון) כנגד מה שלא אמרתי, או להתנגד לזכותי לכנות את דתי בכינויים שלא כיניתיה. גם שאלות דמגוגיות מן הסוג "האם הוא באמת סבור שבידו להגדיר מהי היהדות" כאשר חזרתי ואמרתי כי אינני מנסה לעשות זאת, אינן מועילות לבירור הנידון, שלא לדבר על זיהום הדיון בשאר ירקות לא רלבנטיים. וכן, נא להמנע ממכתבי נאצה.

החותם ביראת כבוד כנדרש,

י"י

דת החמלה והרחמים