פלגנות ומלחמת תרבות - מתכלת האחרון

שחרית
יש ,היחס להלכה,
ויש,היחס של ההלכה.

ובזה י"י אינו איש ההלכה במובהק(לא לשלילה אלא להבחנה)
כי הוא נותן פירוש סוציולוגי להשתיכות ליהודיות.

אין מנוס יש שני סוגי יהודי,
1) גנטי.
2)מתאזרח,
למה הדבר דומה, למהגר שיש לו פספורט אמריקאי,הוא אינו אמריקאי בתרבותו וכו''
והדוגמה ההפוכה היא ,קלינטון נניח שיבטל את אזרחותו האם לא יהיה "אמריקאי"

ולשאלתך, היחס להלכה, כמייצג תרבות יהודית ,הוא בודאי חשוב, ואולי עיקרי, בקביעת זהות יהודית.
אבל האם היחס הזה חייב להיות קבלה מוחלטת של ההלכה, כדברי י"י ודומיו. נראה לי שההיסטוריה (הקרובה) מוכיחה
שלא.

במאמר המוסגר(מאד מוסגר)
ביום בו יהיה דיון בתוך היהדות המתקדמת האם לקבל את ההשתייכות האורטודוקסית ליהדות.
או אז השאלה תקרוס מאליה.

מהבנת הקו הרפורמי באשכול נכבד זה עולה:

1. רפורמי הוא יהודי, גם אם לא מקיים את הדת היהודית, קרי: שומר תורה ומצוות.

2. הרפורמים לא רוצים הגדרה עצמית ( = דת אחרת), כי הם חברי המועדון האקסלוסיבי משכבר הימים.

3. הרפורמים מאוד רוצים שהאורתודוכסים יכירו בהם.

4. כשהאורתודוכס שואל שאלות, הם נעלבים, וכבר לא רוצים להיות בהכרה שכזו.

ודוגמאות להעלבות:

כותבת "חבצלת":
"אם אורתודוכסים מסוג מסויים לא רואים עצמם רק כיהודים טובים, אלא גם כפוסקים בשם ה', מחלקי ציונים ופוסלי נפשות, מי רוצה להיות חלק מהם"

ובהמשך כותבת:
"לא רוצה להיות שייכת לאותה קבוצה יהודית שאתה הגדרת בשרירותך, זו של המיקווה, הצ'ולנט, והאטימות שכאילו ניתנו למשה מסיני"

ובהמשך שואלת:
"עדיף, כפי הנראה, שילדה בת 14 תלך ביום ששי בערב למסיבת ריקודים מאוחרת, לבושה באופן סמלי בלבד, תעשן, תשתה ותבלה, מאשר תעלה לתורה בשבת בבוקר בבית הכנסת?"

חבצלת נכבדה! (וגם שחרית אמשלום בוגי כו'):

יש מאות פרטי הלכה בצ'ולנט: בישול, גרופה וקטומה, מגיס, הטמנה, חזרה, כשרות המרכיבים, מעשר, בדיקת הקטניות מהתלעה, הכשרת הקדירה וטבילתה, בישול גוי, וכו' וכו' וכו'.

יש מאות פרטי הלכה במיקווה טהרה: זריעה, השקה, מי גשמים, 40 סאה, ואם בדיני טהרה הקודמים למקווה עסקינן, הרי בטוחני שכולכן למדתן אלפי פרטי הלכה ואכמ"ל.

בת ה – 14 החילונית הנ"ל,כשתגיע לעשרים פלוס, תחיה חיי אישות עם גבר ללא טהרה וללא חופה וקידושין כלל וכלל, ולעומתה הרפורמית לא תסתפק ברב/רבנית בלבד ….

לבת ה –14 הנ"ל יש "מקומות קדושים" משלה, פאבים ודיסקוטקים, ולעומתה הרפורמית מתעקשת לבוא בראש חודש למקום הקדוש הכותל המערבי, ועם מה? עם אותה תורה שנמסרה ממשה ליהושע, ודרכה אנו יודעים איך מכינים צ'ולנט כהלכתו, לאותה תורה היא רוצה לעלות בשבת ולא חלילה להיות כ – בת ה- 14 הנ"ל.

מדוע בפיטסבורג 1885, לא כתבו תורה, שבה לא יופיע "זכור את יום השבת לקדשו", "נבילה וטריפה לא יאכלו" "ימי נידת דוותה"?

שיתנהג הרפורמי כרצונו, יהיה מענטש, אינטלקטואל, אבל לשם מה לחבק את תורת משה

צוי דינים.

הרפורמים לא השמיטו את הדברים הנ"ל.

מאותה סיבה שבבל לא השמיטו את "עין תחת עין" אלא פרשנו אותה, והתאימו אותה למקובל בתקופתם.

ומאותה סיבה, שלא השמיטו את "עיר הנידחת" "בן סורר ומורה".אלא הרחיקו את ביצועם.

ומאותה סיבה ,שהחזו"א לא השמיט את דין מורידין ולא מעלין, אלא בהסבר פתלתל משהו יישב אותו.

והרשימה ארוכה, קיצורן של דברים ,היופי ברפורמה הוא שנקודת המוצא, היא תורת ישראל, ומשקלה הסגולי.
והחוכמה שברפורמה היא, שיש להם היכולת לממש את מה שחכמי
המשנה והתלמוד עשו בזמנם.


בקשר לשאר דבריך,אני באמת לא מבין אותם על חשקם לקבל הכרה מהאורטודוקסיה,כנראה שאין בני אדם מושלמים...

2דינים

לחבק את תורת משה כי תורת משה בלתי מהולה באמונות טפילות היא אבן דרך למטרה להיות מענטש, אינטלקטואל...

הבל דברים כמו שלך ראויים לניק תואם. אולי אתה חושש מעין הרע?

צווי דינים, אתה עושה עוול למשתתפים\ות נכבדים\ות בפורום, כאשר אתה שם אותם בחבילה אחת איתי, כי הנה, הפלא ופלא, אף בקרב הלא-אורתודוכסים שביננו, יכולה להיות רווחת יותר מגישה אחת. לעצם העניין, ומבלי להפחית מחוד עוקצך, אבהיר שחלקי לא רוצה להיות עם י"י, לא מגזרית, אלא בשל גישתו הכללית (אין בכך אמירה אישית, איני מכירה אותו כלל), אך אני מכירה רבים מהזרם האורתודוכסי שהם שונים ממנו בתכלית, לפחות במה שכרוך בעשיית מלאכתו של מקום בשבתו על כסאו כשופט כל אדם.

הבנתי שאתה מעדיף את בת ה-14 שלך על זו שלי, וזו זכותך כמובן. אעיר רק שזו שלי, הרפורמית, לצורך העניין, לא תלך לכותל המערבי, שכן למרות שהיא מבינה [ואפילו מקבלת] שהמקום נחשב לקדוש בעיני יהודים מסויימים, היא רואה בקידוש מקום ככזה צורה של עבודת אלילים, וכבר הרחיב על כך בעבר היהודי האורתודוכסי לייבוביץ ע"ה. ועוד אעיר, שאם כיוונו דבריך לאילו המכונות נשות הכותל, הרי שאלו ברובן הן אורתודוכסיות, רק אחת מהן, למיטב ידיעתי, מגדירה עצמה כלא כזאת, וממילא נשים רפורמיות אינן נזקקות למנייני נשים, אפשר ששמעת על כך, אצלם נהוגים טקסים שוויוניים, בהם משתתפים נשים וגברים יחדיו. נשים רפורמיות פשוט יכולות לשים פעמיהן לבית הכנסת הקרוב.

הבלהבלים, תודה על ההבנה, כנראה שלא הכל הבל!

ציווי דינים היקר,

ראשית לגבי ארבעת סעיפיך:

1 - או בניסוח אחר: יהודי הוא יהודי הוא יהודי הוא יהודי.

2 -

3 - יכול להיות נחמד אם נכיר זה בזה, אבל ממש לא הכרחי... ולמען האמת, יהיה בריא יותר לכולנו אם לא נחלק תעודות הכרה זל"ז.

4 - נו, בחייך


ציווי דינים היקר, לעתים אני חשה שבני שיחי החרדים הם יותר רפורמים ממני... לשם מה אתה מצטט את מצע פיטסבורג מלפני מאה וחמישים שנה, כשבאותה עיר ממש נכתב מצע אמריקאי-רפורמי חדש בשנת 1999, ההופך את הדברים שאמרת על פיהם? האם זה היה מחליש מעט את הטיעון? האם לא עדיף להקפיד על יושר אינטלקטואלי בשיחֵנו?

מעודי לא הלכתי לכותל לראש חודש מסיבות שאם אתבקש אפרטן (לאו דווקא סיבותיה של חבצלת). בר"ח אני מעדיפה לשבת עם חברותיי, ללמוד מעט לאכול מעט (או הרבה) וליהנות מהחברותא הנשית (להבדיל מדבריה של חבצלת הגורסת שאין אנו זקוקות למנייני נשים).

לסיום אבקש להדגים את דבריה של חבצלת הטוענת שאין בינינו תואם דעות. לעומתה, אני כן רואה את חלקי עם חלקו של יצחק יונתן. גם אח מעצבן הוא אח, ומשפחה לא בוחרים...

יש לי יסוד מסוים להניח שדווקא הקשר הקמאי בינינו והחברות באותו מועדון אקסקלוסיבי הם אלה שגורמים לנו להיות כל כך נסערים בשאלות הקשות הללו. קשה לי להניח שאתה או י"י הייתם כה נסערים בשיחה עם 'מנחה' הקראית או עם 'ערבית' השומרוני.



תוקן על ידי - שחרית - 01/07/2004 20:02:57

שחרית ,
למרות שאני דווקא מסכימה עם חבצלת ()...

אישציפור,

אני מניח כי כוונתך בשאלתך אלי היא בדבר עתיד היהדות האורתודוקסית. ראשית, יש לשים לב כי שאלה זו אינה תלויה בהגדרתה של היהדות האותודוקסית כדת נפרדת, זרם בדת קיימת או תנועת נוער, ועל כן אינה קשורה לעמדתי הנדונה כאן (אך כך גם מרבית שאר התגובות באשכול..). העובדה כי רבים היהודים ע"פ ההלכה שאינם מקיימים מצוות, בין אם משום שהם רפורמים, בין משום שהם אתיאיסטים, מומרים לאיסלם או מאמינים בתעופה יוגית, או כל נימוק אחר, מעמידה תנועה\דת\זרם זו\ה במבחן ללא כל קשר להגדרתו העצמית או להתיחסותו לדתות וזרמים אחרים.

באשר לשאלה עצמה, יש מן היהודים האורתודוקסים שכלל אינם מוטרדים ממספר היהודים בני דתם\זרמם (כמו מציץ ידידנו). לחיזוק עמדתם יש לזכור כי כבר היו לעולמים מצבים כאלה בהם קבוצות גדולות נתלשו מן העם היהודי, ודי להזכיר את עשרת השבטים שיש מן הכותבים בפורום זה המאמינים בקיומם (ויש בחז"ל דעות שונות אם עתידים לשוב), ואת יהודי א"י ש"נעלמו" בזמן הכיבוש המוסלמי, ורגליים לדבר שרבים מצאצאיהם היהודים ע"פ ההלכה מתפוצצים ברחובותינו (ויש בחברה הישראלית דעות שונות אם עתידים לשוב). אירוע כזה הוא טרגדיה לאומית, אך אינו סכנה לגורל ה"יהדות", ואפילו לא לגורל היהדות האורתודוקסית. במילים אחרות, אינני יודע מדוע אתה מניח כי קיום היהדות-האורתודוקסית תלוי במספר רב של חברים בה. בודאי זכור לך פסוק או שניים הרומזים להיפך.

זאת ועוד, אינני יודע אומדן למספר היהודים האורתודוקסים כיום, והגדרתם המדויקת של אלה מעורפלת בלאו הכי, אולם זו קבוצה נכבדה בממדיה ואיני יודע מדוע בחרת לכנותה קיקיונית. כמו כן, ממדיה של קבוצה זו בעליה, ואיני רואה סיבה לחשוש לעתידה בטווח הקרוב.

אמנם, רובם של היהודים האורתודוקסים מיחלים לגל המוני של שיבה אל יהדות ההלכה. באופן אישי קשה לי לראות כיצד זה יקרה בדרך הטבע, אך מאז פוטרתי מראשות אגף תכנון של רבש"ע הערכתי אינה מעלה ואינה מורידה. תנאי הכרחי לכך (בדרך הטבע כמובן) הוא כי היהודים שאינם אורתודוקסים יהיו מודעים לעצם זהותם היהודית (וכוונתי כאן לזהות הלאומית גרידא), ומבחינה זו יש למדינת ישראל, ובמידה פחותה ממנה לתנועה היהודית-רפורמית, תפקיד של ממש, במידה ששני גופים אלה שהזכרתי אכן מקטינים את ממדי ההתבוללות. לצערי, שיעור נישואי התערובת בכל המדינות מלבד ישראל אינו נותן תקווה אפילו לקיומו של תנאי הכרחי ולא מספיק זה בטווח הקצר, ככל שהדבר נוגע ליהודי חו"ל.

סוף דבר, כתוצאה מהתבוללות, חלקים ניכרים של העם היהודי מתנתקים ממנו, אפילו ברמת הזהות הלאומית והאתנית, מול עינינו (מספר היהודים בעולם יורד, גם לפי הגדרות ליברליות ביותר של מיהו יהודי). זה מצער מאד ברמה האישית והלאומית, אך לענ"ד, ולאור אירועים דומים בעבר, אין בכך איום על עתיד היהדות בכלל או עתיד היהדות האורתודוקסית בפרט.

צחק, כעת אני מבין למה עברת לאגף קטלוג, כי פוטרת מאגף תכנון!

סוג מסוים של יהדות דוקא טוב שיתבולל וסוג אחר לא משנה. אבל סוג היהדות הנושא את מסר ההתעסקות בקידום האדם לשלימותו, הוא כנראה נצחי כי הכיוון האל-חזור הוא למטרת ההתקדמות הזו. אם בסוף תקבל היהדות את הקרדיט לחלקה במפעל הזה? ימים יגידו אבל מסתבר שכן!

טוב,
מובן שהשאלה איננה בין העלמות היהדות להשארותה .
אני משוכנע ומאמין (ולולא דמסתפינא הייתי מעיז לומר אפילו "יודע") שהיהדות תמשיך להתקיים , אם כי באמת איני יודע האם זו ה"מכונה" אורתודוקסית היא זו שתמשיך אותה בעתיד . (להבנתי אט אט אובד הקלח על ההגדרה הזו , בעיקר מכיון שהסיבות החברתיות שיצרו אותה אינן קיימות עוד)
אמנם ברור שיהדות ללא קשר לתורה , אט אט תיטמע תרבותית וממילא גם אתנית , אבל גרעין בודאי ישאר .

מבחינתי השאלה , נמצאת יותר בתחומי ה"אפור" איך כדאי לאנשים יראי שמים לנהוג , ע"מ למזער את התרחקות והתנכרות היהודים לתרבות , מורשת ושאר מרכיביי הזהות התרבותית שלהם . (אני מתכוין לזו שמעבר ל57 שנות מדינה ו100+ שנות ציונות...)
לדידי השלב הראשון הוא דרך היכרות ופתיחת מאגרי החכמה היהודית בכלל וחכמת החיים בפרט .
כדי לעשות את זה צריך להיפטר ממעט מטענים עודפים של בדלנות .
בסופו של דבר האמירות של התורה וחז"ל על הערבות ההדדית שיש בתוך ישראל ברורות וחדות הן למאוד .
הניסיון להתעלם מאחוז גדול מהעם שמאבד (להבנתי ) את דרכו , תוך מחשבה ש"אני את נפשי היצלתי" היא רשלנות פושעת במקרה הטוב (שכבר הוכחה בעבר כלא מאוד יעילה ), ויותר חמור מכך כשמנסים להפוך את זה לאידאולוגיה דתית מלכתחילה .
מובן שצריך לשקול אל נכון איך ראוי לנהוג באופן פרטי לכל תופעה ותופעה , ואת חלקן לדחות באופן ברור , אבל הקו הבסיסי צריך להיות של אחוה , ורצון לשיתוף ולקירוב בכל מקום שאפשר . (ויש מקומות שבהחלט אפשר)
אשמח לשמוע תגובתך , (וגם של שאר הקוראים כמובן)
שבת שלום.

הבל הבלים שחרית וכו'

כשחכמים אמרו "עין תחת עין" = ממון, התכוונו לממון עבור העין.

חכמים לא הפכו, סרסו, והתפתלו באקרובטיקה לאמר שעין זה שן, ושן זה פצע, ופצע זה חבורה, וחבורה לא היתה אלא משל. אלא: ישלם ממון עבור העין.

לעומת זאת כשכתוב בתורה "נבילה וטריפה לא תאכלו" ומהפכים ומסרסים. הרי זה היפוכו של עניין לצורך הנוחיות של המועדון האקסלוסיבי.

וכך כותב המדפיס בפורום שמותר להזא"ש:

"אתמול פגשתי ידיד, יהודי רפורמי, ושאלתי אותו היכן מתקיימת הועידה. הוא נקב לי שם של מקום. במלון ההוא אין מטבח כשר ולאחר בדיקה קצרה שעשיתי, מתברר, שבועידה כולה, בהשתתפות 400 "רבנים", יוגש אוכל טרף!
הרבנים והרבניות הללו בועי-דתם, ביד אחת ילקקו ישבן של חזיר בר ובשניה יחתמו על תעודת עניות לעם-ישראל."
ע"כ.

בוודאי שלא כולם מיקשה אחת כשם שכתבו חבצלת ושחרית, ובוודאי שסביר להניח שבעלה של שחרית יהודי הגון חובש כיפה ואוכל מזון כשר, למרות הסבתא "יהודייה חילונייה מזרע משפחה בונדיסטית משובחה".

כשם שנסיעה בשבת, או עוגב בטמפל בשבת, הוא תיאטרלי, מעניין, נוח, אנושי וחברתי. (וגם מזכיר בית תיפלה) אפילו שכתוב בתורה "שמור את יום השבת לקדשו", ויושבים הנ"ל בוועידותיהם ומתפלפלים.

ובהמשך לשאלתי: " למה אתם מחבקים את התורה" להלן
ציטוט ממה שכותב חילוני למהדרין,

מתוך "האייל הקורא"
כתב עת לענייני תרבות ואקטואליה

השגות על התנועה הרפורמית
חברה וכלכלה / יוסי גורביץ 30/09/1999

התנועה היהודית הרפורמית הצליחה, בתקופה האחרונה, בדבר שלא הצליחה בו זמן רב: להכנס לתודעה הישראלית. הקמפיין המתוקשר-היטב שלהם לחגים (שזכה לתמיכה בלתי צפויה מצד אמנון נדב, המנהל הפוליטרוקי והראוי להדחה של ''קול ישראל'', שניסה לצנזר אותו), הוביל, כך הם אומרים, להכפלת מספר המתפללים בבתי הכנסת הרפורמיים.

יש מקום לחשד, שחלק גדול מהמשתתפים החדשים באו לבתי הכנסת של הרפורמים במיוחד כדי לעצבן את האורתודוקסים, ולא בגלל נוסח התפילה המעודכן, הישיבה לצד הנשים, או הדרשות המופלאות.

במשך זמן מה מנסים לקדם את הרפורמים כתשובה היעילה נגד האורתודוקסיה. לפני כשנתיים, אם זכרוני אינו מטעני, חתמו כמה סופרים מכובדים על עצומה הקוראת לתמיכה בתנועה הרפורמית, כמשקל נגד לאורתודוקסים. זה לא עזר. המתפללים בבתי הכנסת הללו נותרו מיעוט מבוטל.

ובצדק. התנועה הרפורמית נתפסת כזיוף: לאנשים יש תפיסה מסוימת של היהדות, ומה לעשות, היא כוללת כמה זוטות כגון קיום תרי''ג מצוות, נוסח מסורתי, השענות על טקסטים רבניים, ובתי כנסת בלי מגרשי חניה (וכמובן, מידה גדושה של קסנופוביה, אבל זה סיפור אחר). הרפורמים פשוט לא עומדים בקריטריונים.

היהדות האורתודוקסית היא מונוליתית, אבל יש לכך יתרון: קירות עבים אינם מתרגשים מכל רוח נושבת. נכון, היא לא משתנה, לא מתאימה את עצמה לזמנים, אבל דווקא בשל כך היא נתפסת כבעלת מסורת (וכך היה גם בזמן הרומאים: הם ראו ביהדות דבר מאוס, אך בשל עתיקותה, התירו לה את קיום ה-mos maiorum, ''דרכי האבות'', שלה).

אמרו לי שהרפורמים מתמקדים במצוות שבין אדם לחברו, ולא בין אדם למקום; עניתי שלא צריך דת, כדי לנהוג בהגינות האחד עם השני. דת, מעיקרה, אינה מיועדת ליצירת קהילה, אלא ליצירת מגע עם האל. עושה רושם שדווקא זה הצד החלש של הרפורמים. הם ויתרו על עיקרי האמונה של הרמב''ם, ונותרו עם צל קלוש בלבד של דת.

הרפורמים הם מעין גרסת ''ניו אייג''' של היהדות: יהדות אינסטנט, בלי דאגות מיותרות, בלי צורך בלימוד ארוך, בלי חובות מעיקות, ועם תחושה של השתייכות לקהילה. אין זה מקרה שהם מסתדרים די טוב עם כנסיות פרוטסטנטיות: גם עליהן עובר תהליך מדאיג של התנחמדות. הרעיון של ''אני יהודי מפני שאני חושב שאני יהודי, וזה מה שחשוב'' הוא נחמד, לא מציק, ויש לו יתרון אדיר אחד: הוא לא יהפוך לממסד אורתודוקסי בעתיד הנראה לעין.

יש רק חסרון אחד גדול בכל הסיפור הזה: חוסר האותנטיות.

בארה''ב התנועה הרפורמית מצליחה, מצליחה מאד: היא התנועה היהודית הגדולה ביותר: האורתודוקסים מהווים בקושי 8% מכלל יהודי ארה''ב. עם זאת, סביר שרוב יהודי ארה''ב בעוד שני דורות יהיו צאצאיהם של האחרונים. ההתבוללות אוכלת ביהדות הרפורמית בכל פה. ובאמת, אם יהדות היא רק כמה תפילות פעם בשבוע, ולא דרך חיים כשם שהאורתודוכסים טוענים, מדוע לדבוק בה?

אין לטעות בי: אינני רואה בהתבוללות דבר שלילי - להפך. אני חופשי, ואני קנאי לחופש שלי. באתי למחות על הנסיון ליצור מעין ''חילוניות לייט'' בדמות הרפורמים. התנועה החילונית אינה זקוקה להם. אנו איננו אנשים דתיים. החילוניות היא אותנטית; האורתודוקסיה היא אותנטית; הרפורמים הם זיוף. במאבקנו נגד האורתודוקסיה איננו צריכים לאחוז בכפירה הרפורמית ככלי נשק. איננו צריכים לומר, ''אני הולך לבית כנסת אחר ביום כיפור'', אלא לומר ''אינני הולך לבית כנסת כלל.'' אין החילונים צריכים להתנצל, או למצוא צידוק, או תירוץ: אי ההליכה לבית הכנסת ערכית יותר מהליכה אליו, וודאי מהליכה אל בניין המחופש לבית כנסת.





תוקן על ידי - צווי_דינים - 02/07/2004 15:37:09