|
|
| נשלח ב-15/12/2005 09:24 |
 |
| |
אשרינו שיש לנו בפורום קוראי הארץ שמעשירים אותנו מבלי שנצטרך לממן את עמוס שוקן.
לגופם של כתבות - נושא הבחירה בחינוך הוא קשה עד למאד, כבר לא פעם דנו בפורום שבעצם ההלכה היא אינה מהססת להשתמש בכפיה, הרמב"ם וודאי שלא סלד ממנה עד כדי כך שאפילו מלך המשיח מוגדר כמי שיכפה את ישראל לעסוק בתורה ובמצוות. מה שנאמר לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ נאמר על הספק האם ללמוד בבריסק של ר' דוד או של ר' אברהם יהושע.
הספרות החרדית - קראתי את חיים גרינבוים, הוא היה מאד מוצלח לקריאה בימי עייפות, רק המסר שם דביק לעייפה, בחור הישיבה שנמצא בשיא האקשן ומה שמטריד אותו זה הזמן שמתחיל ביום ג', לא נשמע אמין במיוחד (אני מכיר בחורי ישיבה). גם אמונת חכמים ברבנים הונגריים אחרי השואה צ"ע ואכמ"ל. אולם המענין מכל שאין התמודדות אידיולוגית על משברים כתוצאה מהשואה וכדו', איני זוכר אם זה בספרו של גרינבוים או בספר אחר, אבל מתואר שם אדם שנשבר מהשואה וחזר בעקבות ראייתו את החיים היפים של בני ברק. אין שום התמודדות עם הבעייתיות התיאולוגית של השואה.
ספרות הנשים - אולי שם מתחילה לחלחל טיפה ביקורת עצמית.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2005 21:39 |
|
| |
מאמר מעניין של רענן שקד נגד תופעת האי-התלבשות של האישה הישראלית.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3184782,00.html
אזהרה חמורה: בקישור יש גם תמונה לא-הכי-צנועה (העורכים עשו לו דווקא...), וגם טקסט לא-בלתי-בוטה. אבל למי שיתגבר על שני המכשולים הללו (אפשר לגלול מהר למטה, או לבטל לרגע את התמונות בדפדפן), זה די שווה. סתם כי חילוני למהדרין אומר את מה שאנחנו צועקים כל הזמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2005 15:58 |
|
| |
זה בהחלט בוטה וגם נכון. משו מה נראה שעם ישראל עושה את הכל בגדול.
אולם, מאידך המדינה בעלת שיעורי האונס הגבוה ביותר בעולם היא אפגניסטן המוסלמית.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2005 16:17 |
|
| |
בעל בעמיו,
ומה הסתירה כאן? אפשר לטעון כנגד לבוש מינימלי גם בלא להתבסס על ההנחה השגויה שזה מוביל לאונס, וחשוב לדון בסיבות החברתיות והחינוכיות שעלולות להוביל לקלות הבלתי נסבלת של אלימות כנגד נשים, גם בלי להתייחס לטעמן בבגדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2005 16:19 |
|
| |
אני לא חושב שאפשר להשליך מתרבות אחת לתרבות אחרת. זאת אומרת, התרבות האפגנית אין לה השלכות כל שהן לגבי נוהגי הלבוש של הישראלית הממוצעת ומה שאפשר להסיק ממנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2005 16:23 |
|
| |
צ'אוט,
אל תדאג, לא באתי ח"ו לטעון שיש לתת לעובדות להפריע לתיאוריה שלך, ובידוע שהפמיניזם הוא הגורם מספר אחת לאונס/אלימות כנגד נשים/הרעב באפריקה וכן הלאה... 
תוקן על ידי - אמשלום - 18/12/2005 16:21:59
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2005 17:13 |
|
| |
אמשלום,
מה פתאום פמיניזם? "הכיבוש" הוא הגורם לכל תחלואי העולם הללו.
בעלבעמיו,
כיון שעם ישראל בפועל אינו מבטא כיום את מה שבחוגים מסויימים מכנים 'סגוליותו', נוצר טיעון לפיו אם אנחנו לא המתוקן שבאומות אנו המקולקל שבהן כיאה לעם מיוחד וסגולי. לכן אנחנו כביכול הכי פרוצים.
ולא היא. ישראל היא מדינה מערבית משוחררת יחסית, אך היא אינה 'עולה' או 'נופלת' ברמות השחרור שלה ממדינות מערביות משוחררות יחסית אחרות.
חלק מהתרבות המערבית המשוחררת היא הדגשת האדם כאובייקט מיני. רענן שקד אולי לא שם לב, אבל זו כבר לא תופעה רק של נשים. המצב בניו יורק מהבחינה הזו יותר 'גרוע' או גרוע מאשר בת"א. כנ"ל גם ביחס לפריצויות או 'פריצויות' אחרות, כגון: לגיטימיציה למין הומוסקסואלי, אהבה חופשית וכו'.
ועוד הערונת -
קיימת תופעה של אנשים שבגיל צעיר נהנים מהשחרור, ולפתע בגיל מתבגר כשהם נשואים פלוס וסגורים בביתם, הם מגלים את האור והופכים לשמרנים מגלי אור השמרנות. אפשר למצוא את התופעה גם בתקשורת (אני קורא לזה 'תסמונת אראל סגל'). מה הצביעות הזו? איפה הם היו לפני חמש שנים?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2005 17:17 |
|
| |
ממללא,
א. איפה הם היו? ב"שוּק הרווקים/ות".
ב. הכיבוש, הפמיניזם, ההומוסכסואליות, ההשכלה, היהודים... אתה יכול לבחור.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2005 17:18 |
|
| |
ההודעה הפותחת של האשכול:
האשכול הבא מיועד לקישורים וכתבות בעלי ענין לחברי הפורום.
נא לא לנהל דיונים באשכול זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2005 17:50 |
|
| |
קעלעמר,
אתה צודק, ועמך הסליחה.
בכל מקרה, בהזכירי לעיל את אראל סגל לא התכוונתי חלילה לאראל סגל מחשובי הכותבים בפורום, אלא לעיתונאי ממעריב (שאישית אני מחבב את הכתיבה שלו, אבל יש לי בעיה עם הצדקנות הנוטפת ממנו לאחרונה). עם אראל 'שלנו' הסליחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2005 18:07 |
|
| |
זכור מעשיך הראשונים ?!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2005 16:04 |
|
| |
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=660696&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
אורחות חיים
ירושלים, בטירוף שלנו
מה זה בדיוק סינדרום ירושלים ולמה תיירים לא לוקים בו, למשל, בפתח תקוה ?
אומרים שהתיירים מתחילים לחזור לירושלים. במו עיני נתקלתי בכמה קבוצות תיירים בביקורי השבועיים בעיר. הם מסתובבים בעיר העתיקה שמייצרת עכשיו תחושה של מקום בטוח, בצדק או שלא בצדק, ובשוק מחנה יהודה ששינה פניו והפך ידידותי למשתמש: הוא עכשיו שוק מקורה, נקי מאוד ביחס למה שהיה פעם ויש בו גם כמה בתי קפה, מסעדות פועלים ואפילו חנויות מעצבים. השמועות על הפיכתו של רחוב שלומציון למעוז קולינרי הגיעו גם אל העיתונות הארצית ורק אוהדי בית"ר אינם ניתנים, למרבית הצער, לעיצוב מחדש, בלי או עם גיידמק.
אבל עדיין, כל אימת שאני מודיעה על כוונתי לנסוע לבקר בעיר, ממהרים מכרי התל אביבים (חלקם ירושלמים לשעבר) להביע תדהמה ולהשתתף בצערי הבלתי קיים ויש כאלה ששואלים אותי שוב ושוב מה בדיוק השארתי שם. פעם אחר פעם אני מזכירה להם שמדובר בסך הכל בשלושת האנשים הכי אהובים עלי בעולם ושלירושלים, דווקא כשמביטים עליה מתל אביב, יש גם יתרונות כגון סוג מסויים של גיוון אנושי שקצת חסר במרכז תל אביב. לפעמים קצת נעים לצאת מהבועה.
המדרחוב הירושלמי הוא אחד המקומות הגדושים ביותר באנשים שנוהגים לדבר אל עצמם
חלק מיופיה הידוע (למי שאוהב) חייבת ירושלים לסוג מסויים של תיירים שמעולם לא חדלו להגיע אליה. מדובר בעולים לרגל נוצרים ויהודים בני עדות שונות שבאו לכאן במסגרת מה שראו כציווי דתי ובנו להם בתים בסגנונות בנייה שונים. בשבוע שעבר נערך ב"משכנות שאננים" כנס בן יומיים שהוקדש לנושא של עלייה לרגל. השתתפו בכנס מומחים מכל העולם בארכיאולוגיה, תיאולוגיה ועלייה לרגל. דובר גם על עולי רגל יהודיים, על בתי קברות בירושלים ואפילו על כתובות קעקע נוצריות. היתה גם תערוכה נחמדה מאוד של ארכיטקטורה טמפלרית שאת העדויות בשטח לפריחתה בירושלים אפשר לראות בבתים המלבבים של המושבה הגרמנית. הבתים האלה, שנבנו על ידי עולי הרגל בני הכת הטמפלרית, סוג של נצרות אוונגליסטית, מבוקשים כיום עד מאוד ובמחירים שקשה ממש לדמיין, בעיקר על ידי קונים חובשי כיפות סרוגות ממוצא אנגלוסכסי או צרפתי. לקירות אבן, רצפות מצויירות, תקרות גבוהות וחלונות מקושתים אין, מתברר, דת.
מה שהניע את עולי הרגל מכל התקופות והעדות הדתיות, ובעיקר נוצרים ויהודים, היה הצורך לממש רעיונות דתיים על ידי הגעה אל המקום שבו התרחשו כל האירועים המסופרים בתנ"ך. עד היום ירושלים משמשת מוקד משיכה לקיצוניים ביותר שבכל הדתות והיו כאלה בין עולי הרגל שנראה היה כאילו נאחזו טירוף דתי. לדברי הפסיכיאטר המחוזי, פרופ' משה קליאן, חלק ניכר מהם גם היו מטורפים באמת. קליאן הגיע לכנס כדי לספר על המחקר שהוא עורך במשך כ-20 שנה, יחד עם עמיתו הפסיכיאטר פרופ' אלי ויצטום, בנושא של "תסמונת ירושלים" או מה שמכונה בפי העם "סינדרום ירושלים".
המדרחוב הירושלמי, קצת בדומה לאזורים מסויימים במנהטן, הוא אחד המקומות הגדושים ביותר באנשים שנוהגים לדבר אל עצמם. אף פעם כמעט אי אפשר לרדת במורד רחוב בן יהודה מבלי להיתקל במישהו שמשוחח עם עצמו בלהט ובקולי קולות, ובריבוי יחסי של אנשים בלבוש אקסצנטרי בעל צביון תנ"כי, הכולל סנדלים ושיער ארוך ובלתי חפוף בעליל. לא חסרים גם הטיפוסים הלבושים בלבן לקראת ביקור בבית המקדש השלישי, ויש אף כאלה שהצטיידו בכלי נגינה כגון גיתית. אם נוסיף לציבור הנכבד הזה את צעירי ברסלאב המקפצים כגדיים במדרחוב בכל שעה משעות היום נבין מדוע לעתים קרובות נדמה שירושלים מעניינת קצת יותר מדי.
בערים רגילות בעולם, כשרואים מישהו שר או מדבר לעצמו בצעקות אפשר להסיק שמדובר בהומלסים או בקלושרים שעל אף שיש מי שרואה בהם מפגע סביבתי, אינם מסוכנים לעצמם או לסביבה. אבל למטורפי-ירושלים המיובאים מחו"ל יש איכות אחרת. "במשך שנים חשבו שאנשים באים לירושלים וכאן הם משתגעים, שיש משהו שגורם לאנשים להיתקף בטירוף דווקא בירושלים", אומר קליאן. "אבל הטענה שלנו היא שהאנשים שמשתגעים פה באים לכאן מראש עם היסטוריה של בעיות נפשיות וירושלים היא הבמה שעליה הם מציגים את ההצגה הגדולה שלהם". כמו שנאמר ב"המלט" - משוגעים, אבל בטירוף שלהם יש שיטה. השיטה שמארגנת את "תסמונת ירושלים" היא מה שקליאן מכנה "תכנים תנ"כיים".
קליאן הגיע למחקר שלו בנושא התסמונת בעקבות בדיקת אישפוז התיירים בירושלים. "בפעם הראשונה שמתי לב לקיומה של התסמונת עוד כשהייתי מתמחה בבית החולים ?טלביה' לפני יותר מ-20 שנה. מדי פעם היו מגיעים לאישפוז אנשים עם תכנים תנ"כיים. אני זוכר שקיבלתי אז לאישפוז מתמחה שנכנס ללובי של מלון ?פלאזה' והוריד לכל האנשים את המשקפיים וכששאלתי אותו מדוע הוא הסביר לי שרצה שהאנשים יראו את האור האמיתי. אז התברר שהוא רואה עצמו כמשיח ולכן בא לירושלים, כדי לגרום לאנשים לראות את אור האמת. פעם אחרת הגיע לאישפוז מישהו שהשתולל בכנסיית הקבר ושבר שם כל מיני איקונות. הוא טען שהוא נלחם נגד כוחות האופל שהשתלטו על הכנסייה ושהמציא דת חדשה שמורכבת משלוש הדתות המונותיאיסטיות. אלו המקרים הדרמטיים והם בודדים. בכל שנה יש כמה כאלה בלבד. אבל הדרמה כל כך מרתקת שהיא מושכת המון תשומת לב".
זה יכול לקרות גם לישראלים ממקומות מחוץ לירושלים שמגיעים לירושלים כדי להצטרף לתנועת נאמני הר הבית למשל או כדי להתכונן לבניית בית המקדש השלישי?
"לא. כפי שאנו רואים את התסמונת היא ייחודית לצליינים ותיירים שבאים מחו"ל ושהיו כבר בעלי מחלה קודם לכן ותוך כדי המסע התחילה להתפתח אצלם מערכת מחשבות-שווא עם תכנים משיחיים, שהיתה המניע שהביא אותם לירושלים. התסמונת פירושה צורך להשתמש בירושלים כבמה להצגת החיזיון
--------------
עוד לא אותר מוסלמי שלקה בסינדרום ירושלים אבל יש שמועות על התנהגות מוזרה במכה
המחקר של ויצטום וקליאן כולל עדויות היסטוריות על נוכחותם של אנשים שבדיעבד אפשר להבין את התנהגותם כביטוי לתסמונת. למשל, סיפורו של מלח סקוטי שהגיע לכאן במאה ה-19 והחל להסתובב כשהוא נושא צלב ולהטיף את עקרונות הנצרות לערבים, עד שחלה במלריה ומת. "יש לנו גם תיאור של גברת בשם קטרינה מיינור שהיתה אדוונטיסטית מפילדלפיה. היא באה לכאן באמצע המאה ה-19, עלתה לירושלים והחליטה שתלמד את יהודי ירושלים העניים חקלאות וכך תגאל אותם מעוניים וכתוצאה מכך יבואו עוד יהודים לארץ הקודש ותהיה גאולה. זו בעצם השאיפה של כל הנוצרים הקיצוניים.
"אותה גברת היתה חסידה של נביא שקר בפילדלפיה שטען שחייבים לעזוב את העיר במהירות כדי להתכונן לסוף העולם בתאריך מסוים. הוא נקב פעמיים בתאריכים שונים של סוף העולם וסוף העולם לא הגיע. מיינור נכנסה לדיכאון. במשך שנתיים לא יצאה ממיטתה ומביתה. בעלה ובנה, שהיו אמידים מאוד, גוננו עליה. לאחר שנתיים היא הגיעה למסקנה שהיא בעצם אסתר המלכה ושהיא חייבת לבוא לכאן ולהושיע את עם ישראל. כך הסתבכה ביחד עם עוד אדם בפרויקט החקלאי. הם הקימו חווה בדרך להר גילה ושכחו לבדוק אם יש להם כסף להחזיק אותה והסתבכו בחובות כבדים. והאנשים שהלכו אחריהם כמעט מתו ברעב ועברו ליפו. שם הציל אותם מרעב משה מונטיפיורי".
למי שגר מספיק שנים בירושלים יצא בוודאי מדי פעם להיתקל במאמינים של כתות נוצריות שונות ומשונות. פעם, לפני 25 שנים, הזדמן לי להשתתף במסיבת חתונה שניצחה עליה אשה שמנה בגיל העמידה בחליפת סריג, תסרוקת רוויית ספריי לשיער וגרבי ניילון שהיו בהן רכבות. די מדהים היה לגלות שהמטרוניתה שהגיעה ארצה הישר מניו ג'רזי והחליטה על הקמת תנועה דתית חדשה, הצליחה גם לרכז סביבה כמה עשרות תיירים שגרו בכמה בתים באבו טור ושימשו פחות או יותר כמשרתיה. ההרפתקה הזאת נגמרה כשהתברר שמס ההכנסה בארה"ב רודף אחריה. כמה ממאמיניה נזקקו אחר כך לעזרה נפשית.
קליאן אומר שלא כל מי שמקים כת דתית או מצטרף אליה לוקה בתסמונת ירושלים. "השאלה שמטרידה אותנו היא האם כתוצאה מהאמונה הדתית הבן אדם מהווה סכנה לעצמו או לסביבה. אנשים כמו דניס ווהן, למשל, שרצה לצית את אל אקצה".
מחלת הנפש שעמה מגיעים לירושלים מי שעתידים ללקות בתסמונת יכולה להיות "מחלה דו-קוטבית, כלומר מאני-דפרסיווית, או סכיזופרניה, או מצבים פסיכוטיים אחרים. ובירושלים ישנה התלקחות של המחלה עם מרכיבים נוספים, המרכיבים הדתיים".
בהערכה זהירה מאוד, בכל שנה מטפלים בבתי החולים בירושלים בעשרה אנשים שלוקים בתסמונת ירושלים. אפשר היה לחשוב שהטיפול בתסמונת, מעצם טיבה, ידרוש סממנים מיוחדים כגון ייעוץ דתי והבנה רבה בתיאולוגיה, או למצער גירוש שדים. אבל למרבית האכזבה מדובר בדרך כלל בסתם טיפול תרופתי מלווה בפסיכותראפיה. קליאן אומר ש"טירוף הוא טירוף ובטירוף דתי מטפלים כמו בכל טירוף, אם כי מכיוון שמדובר בתיירים אנחנו מודעים לעובדה שיש צורך להגיש להם עזרה נוספת מתוקף היותם מרוחקים מבני משפחתם".
את התיאור הרפואי הראשון של התסמונת סיפק כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת הפסיכיאטר ד"ר חיים הרמן שהיה מנהל בית החולים "עזרת נשים". הוא דיבר על האנשים שנתקפים בטירוף דתי בירושלים אבל עדיין לא כינה את התופעה בשם. במשך השנים נוספו מחקרים רבים בנושא ואילו השם "סינדרום ירושלים" הומצא לדברי קליאן על ידי עיתונאי לצורך אחת הכתבות.
למרות שירושלים מקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, קליאן לא נתקל עדיין במוסלמי שהגיע לירושלים במיוחד כדי לערוך בה את השואו הדתי הגדול שלו. "הסינדרום מיוחד לנוצרים וליהודים אם כי יש שמועות שמדברות על כך שגם בסביבות מכה ישנן תופעות דומות של טירוף עם תכנים דתיים אבל אני כמובן לא יודע על כך מספיק. כאן בירושלים לא פגשתי מוסלמי שסבל מתסמונת ירושלים. אולי משום שלא מגיעים כל כך הרבה תיירים מוסלמים לירושלים".
האמת היא שלירושלים בכלל לא אכפת לאיזו דת משתייכים משוגעיה. העיקר שיהיו מספיק משוגעים כדי להסיח את הדעת מהלכלוך וההזנחה של מרכז העיר.*
 |
|
|
|
|
|
