|
|
| נשלח ב-8/9/2004 10:21 |
 |
| |
כבוד הרב,
המבלי אין עתונים עם וועדות רוחניות, שאתה מפנה אותנו להצופה, או שמא הוא באמת יותר מעניין?
ואולי הסבה היא יותר פרוזאית, אין אתר של יתד נאמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2004 16:53 |
|
| |
http://news.walla.co.il/?w=//622902
גם בני שנה מושפעים מצפייה בטלוויזיה
יום שני, 8 בנובמבר 2004, 15:35 מאת: צפי סער, הארץ
ילד צופה בטלוויזיה. הפן החוויתי-רגשי מועצם אצל הפעוטות (צילום: הארץ)מחקר חדש מראה, כי תינוקות בני שנה מזהים רגשות ומגיבים אליהם גם בטלוויזיה. הפסיכולוגים טוענים, כי המכשיר המרצד לוקח חלק בעיצוב התנהגות הפעוטות כבר מגיל 10 חודשים
התינוק לא נרדם. הוא גם לא מפסיק לבכות אם לא מחזיקים אותו על הידיים. הוריו בדיוק שאלו בספריית הדי.וי.די את "הנוסע", עם טום קרוז בתפקיד הרוצח, והבטיחו לעצמם לצפות סוף סוף ביחד בסרט, בסלון. הם מנסים לשכנע את עצמם שלא יקרה כלום אם הזאטוט יהיה שם גם הוא. הוא יהיה מבסוט, הם יהיו מבסוטים. האומנם?
תינוקות מבלים את רוב זמן הערות שלהם בצפייה במעשיהם ותגובותיהם של אנשים אחרים ומעצבים את התנהגותם על פי מראה עיניהם. אבל כיום תינוקות חשופים הן להתנהגות של בני אדם במציאות והן לכזאת הנצפית בטלוויזיה. איך זה משפיע עליהם?
מחקר מלפני כשנה בדק אם תינוקות קולטים הבעת רגשות מעל מסך הטלוויזיה. בחלקו האחד השתתפו 32 זאטוטים בני עשרה חודשים, בחלקו השני - 32 בני שנה. הם צפו בקלטת של 20 דקות שחולקה לקטעים. בכל אחד מהקטעים נראתה שחקנית שהביטה בצעצוע ודיברה עליו - פעם בהתלהבות, פעם בפחד ופעם בנימה נייטרלית. שלושת הצעצועים השונים היו גלויים לעיני התינוקות בקלטת, ועם סיומה הונחו לידם. התברר, שהתינוקות בני השנה חששו לשחק עם הצעצוע שהשחקנית דיברה עליו בפחד ונטו יותר לשחק בזה שהיא התלהבה ממנו. אצל בני עשרה חודשים לא ניכרה הבחנה כזאת.
המחקר, שפורסם בכתב העת "צ'יילד דוולופמנט", הראה שבני שנה יכולים לזהות מתי רגש מופנה לחפץ מסוים ולא לאחר, אמרה דונה מאם, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טאפטס שבמסצ'וסטס, שעמדה בראשו. כן התברר, כי הם מסוגלים לעשות זאת גם כשהרגשות מובעים מעל מסך הטלוויזיה. פרופ' אן פרנלד, שותפתה למחקר של פרופ' מאם, ציינה, עם זאת, שההקלטות היו אטיות ומכוונות לתפישת התינוקות. השתיים מתכוונות לחזור על המחקר - הפעם במשחק חי במקום הופעה טלוויזיונית, לשם השוואה. כמו כן מתוכנן מחקר שבו ייאלצו התינוקות לחכות זמן רב יותר כדי לשחק בצעצועים אחרי הצפייה בווידיאו.
מאם מדגישה, כי "בגיל שנה ילדים ערים מאוד לרגשות שליליים סביבם, והם לא חייבים להיות מעורבים בהתרחשות כדי לקלוט את המידע ולעבדו". הטלוויזיה, על פי מחקר זה, עשויה בהחלט לקחת חלק בעיצוב התנהגותם של פעוטות.
ההבדל בין תגובתם של בני שנה לזו של תינוקות צעירים מהם בחודשיים, אינו אומר שהורים לבני עשרה חודשים יכולים להעיף צלחות זה על זה ליד התינוק בלי חשש: פרופ' ג'וזף קאמפוס מאוניברסיטת קליפורניה הסביר, בעקבות מחקרים אלה, כי "לפני גיל שנה התינוק לא יודע אם אמו צועקת עליו או על הכלב או על הדוור. בגיל שנה הוא כבר מבין מה יעד הכעס".
פרסומתד"ר ריבה בכרך, פסיכולוגית קלינית ומרצה במכללת בית ברל, אומרת כי תינוקות קולטים מידע בצורה רב-ממדית עוד יותר מאשר מבוגרים; הם קולטים הכל בבת אחת - מראות, צלילים, ריחות - ולפני שרכשו את השפה, הפן החווייתי-הרגשי מועצם אצלם. הדברים משפיעים עליהם יותר מכפי שאנו משערים, היא מדגישה. מידת ההשפעה תלויה בתיווך שבינם לבין הדברים וכן בקשר עם הוריהם. מכל מקום, תינוק המתרפק על הוריו בזמן שהם צופים בחדשות שבהן מדווח על פיגוע, למשל, מושפע הן מסימני החרדה המתעוררים בהורים, כגון דפיקות לב מואצות, והן מהמראות ומהקולות הבוקעים מן המסך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2004 06:19 |
|
| |
לא נראה לי שהגוף מכיל מספיק כמויות מים לדמעות על סיפור מרתיח וטראגי זה.
האם סירבה לתרום מח-עצם, הבת נפטרה
זהו סיפורה העצוב של אור לפלר, שכל-כך רצתה לחיות, שהאמינה שתנצח את מחלתה • גם סירובה של אמה הביולוגית לתרום לה מוח-עצם לא ריפה את ידיה • סיכמנו שניפגש אחרי ההשתלה ונכתוב ביחד את סיפור חייה והיא תחשוף את עצמה לראשונה כדי להפיח תקווה בחולים אחרים • אבל לאלוהים היו תוכניות אחרות
דוד רגב
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3002844,00.html
רק שבוע אחד, אלוהים, רק שבוע, הפריד בין "דנה" (31) לבין התקווה לחיים חדשים. שבוע אחד בלבד לפני שמוח-העצם שהושתל בגופה החולה היה אמור להיקלט ולהעניק לה אולי חיים טובים יותר, נדם אתמול בבוקר ליבה, כשלצד מיטתה בבית החולים הוריה המאמצים וחבריה הטובים, מסרבים להאמין שדווקא עכשיו, כמעט לפני הסוף, אלוהים החליט לקחת אותה.
הסיפור הזה, סיפורה של מי שכינינו בשם דנה, היה אמור להסתיים אחרת. כך היא לפחות חשבה. כך קיוותה. כך האמינה. הוא היה אמור להסתיים בהפי-אנד שבו היא תחשוף את עצמה, כפי שהבטיחה לי באחת משיחותינו הרבות, לאחר שתבריא, ותודה לכל מי שעזר לה במאבקה נגד המחלה וכל מי שעזר לה לנצח.
אבל אלוהים רצה אחרת, והסיפור הזה מסתיים בכאב גדול. עכשיו, כשהכל נגמר, אני ממלא בעצב גדול את בקשתה הקטנה לחשוף את שמה המלא ואת תמונתה, כדי לתת כוח לחולים אחרים. קראו לה אור, אור לפלר, והיא רצתה להיות בריאה ולחיות ולהתחתן וללדת ילדים, אבל שטף הדם במוח הפתאומי בו לקתה הביא אתמול בבוקר למותה, שבוע בלבד לאחר שתרומת מוח-העצם שהושגה להצלת חייה הוחדרה לגופה, שבוע בלבד לפני שהיתה אמורה להיקלט.
סיפורה של אור נחשף לראשונה ב"ידיעות אחרונות" בחודש מאי האחרון (ראה צילום הכתבה מימין) וריגש את אזרחי המדינה. אז ביקשה אור שאומצה בילדותה מאמה הביולוגית לתרום מוח-עצם להצלת חייה, אך האם סירבה. עכשיו אפשר לספר את הסיפור במלואו.
אהבה שנולדה בבית הילדים
היא נולדה בפברואר 1973 בשם ריקי לצעירה שהרתה וילדה אותה מחוץ לנישואין. לאחר הלידה החליטה האם הביולוגית להסתיר את סודה ומסרה את ריקי לאימוץ. כשהיתה בת חודשיים הוזמנו אשר ושולה לפלר, זוג חשוך ילדים מחיפה, לראות אותה בבית הילדים.
"ביקשנו לאמץ ילד והזמינו אותנו לראות אותה. ברגע שראינו אותה התאהבנו בה, והחלטנו שאנחנו רוצים שהיא תהיה הילדה שלנו", אמר אתמול בכאב גדול אשר, האב המאמץ. שולה, האם, סיפרה כי תחילה נרתעה מהתינוקת השחומה שהראו לה אנשי הצוות, אך ברגע שאחזה בה נקשרה אליה בעבותות של אהבה. זמן קצר לאחר מכן קיבלו בני הזוג את התינוקת.
ריקי גדלה ולמדה בחיפה ושירתה בצה"ל בנח"ל. "תוך כדי שירותה הוצע לה לעבוד בגן ילדים. היא מאוד אהבה ילדים – והסכימה להצעה", סיפרו אתמול קרוביה בכאב. "היא עבדה בגן ילדים באריאל, והעבודה עם הילדים גרמה לה להחליט אחרי הצבא שזה מה שהיא רוצה לעשות בחיים. לאחר שהשתחררה היא למדה חינוך ב'בית ברל' ואחר כך עבדה כמדריכה ואם-בית בפנימייה".
לפני חמש וחצי שנים, בעודה רוקמת חלומות על עתידה, פגעה בריקי המחלה הנוראית. מחלת דם נדירה ששמה "אנמיה פלסטית", הפוגעת בלשד העצם המפסיק לייצר כדוריות דם. רופאיה אמרו לה שאת המחלה הזו ניתן לרפא רק באמצעות השתלת מוח-עצם, שיתרום מי שיש לו קרבת דם אליה.
ריקי, טעונה באופטימיות בכמויות בלתי נדלות, החליטה להיאבק במחלה. היא שינתה את שמה לאור והחליטה להפוך את העולם כדי למצוא את אמה הביולוגית, כדי שתתרום לה מוח-עצם להצלת חייה. כל שידעה הוא שאמה היא ממוצא תימני.
למרות הכעס על האישה שנטשה אותה לאחר לידתה, החליטה ריקי-אור לפנות אליה ולבקש את עזרתה. היא פנתה לרשויות האימוץ במשרד הרווחה וביקש לפתוח את תיק האימוץ במטרה למצוא את האם. האחראית על שירותי האימוץ, אלה בלאס, שמעה את סיפורה של אור והחליטה להתגייס למענה ולסייע לה. היא פתחה את תיק האימוץ ואיתרה את האם הביולוגית.
בשקט בשקט, בלי שאיש מקרוביה של האישה יידע, היא סיפרה לה על בתה הביולוגית שחלתה ועל הצורך הדחוף במוח-עצם להצלת חייה. תחילה סירבה האם לשמוע על כך, אך אחרי כמה ימים התרצתה והסכימה לבצע בדיקת-דם כדי לבדוק אם היא מתאימה לתרומת מוח-עצם. הבדיקה העלתה שהיא מתאימה.
כולם התגייסו, חוץ מהאם
אור האמינה שהנה נולדה תקווה להצלת חייה, אך כעבור שבועיים באה המכה. האם הביולוגית החליטה שהיא לא מעוניינת לתרום מוח-עצם לבתה: "אני פוחדת מהבדיקה
ופוחדת שהמשפחה שלי תדע שילדתי בצעירותי מחוץ לנישואין", אמרה לאנשי הרווחה.
אור קיבלה קשה את החלטתה של האם, אבל החליטה להמשיך במאבק. המאבק שלה לחיים. היא החליטה לפנות ישירות לאמה הביולוגית מעל דפי העיתון ולבקש ממנה לתרום מוח-עצם להצלת חייה. "לאישה שילדה אותי, הרשי לוותר על המונח המקובל 'אם ביולוגית'. קשה לי לפנות אלייך בשם משמעותי כל-כך. מבחינתי את זו שהביאה אותי לעולם ולא יותר מזה. אבל אני זקוקה לעזרתך", כתבה אור.
"איזה אבסורד. את האישה שלא רצתה בי ורק את יכולה להציל את חיי. אל תמנעי ממני חמלה אנושית. זכרי את התינוקת שנשאת ברחמך תשעה חודשים. העניקי לי חיים חדשים. אני לא רוצה יותר מכך. אני רוצה לחיות".
אך פנייתה הנרגשת של אור לא פתחה את לבה של האם. לאחר שסיפורה פורסם ב"ידיעות אחרונות" פנו רבים וביקשו לסייע לה. ועדי העובדים של בנק דיסקונט ועובדי צה"ל גייסו למענה תרומות. עו"ד בני כהן, שאיבד לפני שנתיים את בתו באותן נסיבות,
בדיוק כשנדמה היה שהסיכויים למצוא תורם לאור הולכים ואוזלים, הגיעה לפני חודש, כמו באגדות, הבשורה: דגימת הדם של אחת הנבדקות הצעירות נמצאה מתאימה הקים עמותה לסייע לה. ראש עיריית קריית-ים, שמואל סיסו, התגייס למענה ביחד עם עמותת "ילדים מחייכים". אנשי עסקים הציעו לתת לאם הביולוגית 200 אלף שקל בתנאי שתסכים לתרום מוח-עצם להצלת חייה של בתה. אך האם עמדה בסירובה.
אור לא נשברה. בשיחות הארוכות שלנו היא אמרה שהיא תנצח את המחלה. "תראה שבסוף הכל יהיה בסדר", היא חזרה ואמרה לי. "יש לי הרבה מאוד תוכניות לחיים ואני לא מתכוונת לוותר עליהן. חיכיתי וציפיתי שאמי הביולוגית תעניק לי חיים חדשים, אבל היא פשוט לא רוצה להציל את חיי. האישה הזו זרקה אותי כשהייתי תינוקת ועכשיו היא זורקת אותי שוב. אבל אני לא מתייאשת, אני חזקה ואופטימית ומאמינה שבסופו של דבר אנצח. אני קוראת לכל מי שיכול לעבור את בדיקת הדם שתאפשר למצוא לי תורם מתאים".
והבקשה עשתה את שלה. אלפים מיוצאי העדה התימנית בישראל הגיעו לסניפי עמותת "עזר מציון" ועמדו בתור לבדיקת דם בחיפוש אחר תורם מתאים, אך מרבית הדגימות לא נמצאו מתאימות. ככל שחלף הזמן גברה הסכנה לחייה של אור, ולמרות זאת היא ניסתה לשמור על שגרת חיים. היא סיפרה לי על לימודיה ועל הטיפולים התכופים בבית-החולים שגזלו ממנה זמן יקר והרבה כוחות.
בדיוק כשנדמה היה שהסיכויים למצוא תורם הולכים ואוזלים, הגיעה לפני חודש, כמו באגדות, הבשורה: דגימת הדם של אחת הנבדקות הצעירות נמצאה מתאימה. לא היה גבול לשמחתה ולאושרה של אור, שמצבה החמיר בינתיים.
"היא היתה האור של חיינו"
לפני שבועיים הועברה התרומה למרכז ההשתלות של בית-החולים "שיבא", וההכנות להשתלת מוח-העצם החלו. לאור ניתן טיפול כימותרפי שנועד להרוס את מוח-העצם הקיים, וביום רביעי שעבר הושתל בה מוח-העצם שנתרם. "אנחנו נכנסים לשבועיים קריטיים, שבמהלכם נדע אם התרומה נקלטה", אמר אז ד"ר אביחי שמעוני, הרופא שטיפל בה. "עשוי להיו ת מצב שבו הגוף ידחה את מוח-העצם שהושתל".
אור המתינה בדריכות להשתלה, ובעיקר לחיים החדשים שאחרי. איש לא צפה את שאירע. לפני שלושה ימים לקתה לפתע אור בשטף-דם במוחה. למרבה האירוניה, לשטף-הדם הקטלני לא היה קשר להשתלה אלא למחלתה. שלושה ימים היא פירפרה בין חיים למוות, כשלצידה הוריה, חברתה הטובה אורית ועו"ד בני כהן שליווה אותה בחודשים האחרונים.
שלשום כשאפסו הסיכויים, התבקש עו"ד כהן להכין בקשה לנתק אותה ממכשירי ההחייאה. עו"ד כהן, שבתו גל נפטרה לפני שנתיים לאחר שלקתה בזיהום בעקבות השתלת מוח-עצם, לא היה צריך להגיש את הבקשה לבית-המשפט. אתמול בשבע בבוקר נדמו חייה. כבה האור.
"היא היתה האור של חיינו. היא נתנה לנו את שמחת החיים. אהבנו אותה אהבה עזה והיא החזירה לנו הרבה אהבה. אני לא יודע איך ייראו החיים שלנו בלעדיה", אמר אתמול אביה.
עו"ד כהן, שנשבה כמו כולם בקסמיה של אור, היה בטוח שהכל ייגמר אחרת. "חשבתי שאוכל לשמוח איתה אחרי שהיא תתגבר על המחלה, אבל זה לא קרה. כל מי שפגש אותה התאהב בה מיד. היו בה קסם ואופטימיות. היא רצתה לרצות את כולם ולא לפגוע באיש".
זהו סיפורה העצוב של צעירה שכל-כך רצתה לחיות. ששטפה את כולם בים של אופטימיות, שהאמינה שתנצח את מחלתה. סיכמנו שניפגש אחרי שתבריא ונכתוב ביחד את סיפור חייה, והיא תחשוף את עצמה לראשונה כדי להפיח תקווה בחולים אחרים. אבל לאלוהים היו תוכניות אחרות. ואני כאן כותב את סיפורה. בלעדיה.
אתמול אחר הצהריים נטמנה אור בבית-העלמין בחדרה. בדרכה האחרונה ליוו אותה הוריה המאמצים, חבריה הקרובים ומכריה הרבים. אמה הביולוגית לא נכחה בהלוויה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3002844,00.html
תוקן על ידי - nunu1234 - 12/11/2004 6:24:39
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2004 07:59 |
|
| |
קל מאד להתרשם מסיפורים ולהגיע למסקנות. אבל לסיפור על אור היה המשך לפי העיתון. כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לא לשמוע צד אחד בלבד.
(מי אומר שהסיפור השני יותר נכון ויותר מלא מהראשון? איני יודע. על כל פנים, ראו כיצד שמיעת חלק אחד וצד אחד יכולה להרעיל בשנאה כלפי הבלתי ידוע).
***
פרשת אור לפלר: עכשיו מתברר - האמא כן תרמה
סיפורה של אור לפלר, שנזקקה נואשות לתרומת מח עצם מאמה הביולוגית, ממשיך לעורר סערה. אתמול התברר כי האם נעתרה לבסוף, אך בתנאי שהדבר לא יפורסם. בסופו של דבר תרומתה של האם לא התאימה לאור, שנפטרה לפני כשבוע
דוד רגב
"אני את שלי עשיתי. אני מבקשת שיניחו לי לנפשי. אני לא רוצה לדבר על כך. ביקשתי שלא יפרסמו שתרמתי מח עצם". כך אמרה אתמול אמה הביולוגית של אור לפלר ז"ל ל"ידיעות אחרונות".
אתמול התגלו פרטים חדשים על פרשת תרומת מוח העצם של האם הביולוגית לבתה אור. כזכור, במאי השנה חשף "ידיעות אחרונות" את סיפורה הטראגי של "דנה", היא אור לפלר, שנמסרה בילדותה לאימוץ. לפני חמש שנים לקתה
הידיעה הראשונית שהסעירה
האם סירבה לתרום מח-עצם, הבת נפטרה / דוד רגב
זהו סיפורה העצוב של אור לפלר, שכל-כך רצתה לחיות, שהאמינה שתנצח את מחלתה • גם סירובה של אמה הביולוגית לתרום לה מוח-עצם לא ריפה את ידיה • סיכמנו שניפגש אחרי ההשתלה ונכתוב ביחד את סיפור חייה והיא תחשוף את עצמה לראשונה כדי להפיח תקווה בחולים אחרים • אבל לאלוהים היו תוכניות אחרות
לכתבה המלאה
אור במחלת דם נדירה ונזקקה לתרומת מח עצם. היא פנתה לשירותי הרווחה שאיתרו את אמה הביולוגית, אך זו סירבה לתרום מח עצם להצלת חייה של בתה.
בעקבות פרסום הפרשה והלחץ הציבורי שנוצר בעקבותיה "נשברה" האם והחליטה, בחודש יולי, לתרום מח עצם. האם הציבה שני תנאים: האחד, שזהותה והעובדה שהיא כן תרמה מח עצם לא יפורסמו בכל מחיר. השני, היא ביקשה שגם אור עצמה לא תתייחס לפרשה באמצעי התקשורת. "האם אמרה שהיא מוכנה לתרום בתנאי שהדבר לא יתפרסם. היא הייתה מוכנה לכך שימשיכו לכתוב נגדה", אמר אתמול דובר משרד הרווחה, נחום עידו. "הוחלט להיענות לבקשותיה כי תרומתה הייתה עשויה להציל את חייה של אור".
"ביצענו כל מיני פעולות כדי למנוע את הזיהוי שלה", סיפרה אתמול מתאמת ההשתלות של בית החולים, טל פייביש, ליעל דן בתוכניתה "עושים צהרים" בגלי צה"ל: "לבית החולים היא הגיעה בזהות בדויה ובמספר תעודת זהות אחר. במהלך תהליך ההתרמה ההיא חזרה וביקשה שלא לפרסם בשום פנים ואופן שהיא תרמה מח עצם. היא אמרה שזה יסכן את חייה".
לאחר מספר שבועות התברר כי התרומה אינה מספיקה ושוב פנו אנשי בית החולים באמצעות גורמי הרווחה לאם הביולוגית. רק לאחר שהובטח לה – גם באמצעות מסר שהועבר מבתה הביולוגית – כי הדבר לא יתפרסם, התרצתה האם והסכימה לבצע את התרומה השנייה. באותו מעמד שוחחו איתה אנשי הצוות הרפואי, ושאלו אותה אם הייתה רוצה לראות את בתה. "זה מסקרן אותי, אני מקווה שאני אוכל לראות אותה ולפגוש אותה אחרי שהיא תבריא בעתיד הקרוב", ענתה להם.
"אור כעסה מאוד על כל ההתנהלות של האמא הביולוגית בפרשה, אבל הבטיחה לעמוד בהתחייבות שלה ולא לספר על כך לאף אחד. אני אפילו הכנתי בשמה של אור מכתב תודה, שהועבר לאם הביולוגית", סיפרה אתמול אורית, חברתה הקרובה של אור.
בסופו של דבר התרומה של האם הביולוגית לא התאימה לאור. בעקבות הפרסום ב"ידיעות אחרונות" נמצאה תורמת מתאימה. מח העצם הושתל בגופה של אור, אך מצבה המשיך להידרדר ולפני שבוע היא נפטרה משטף דם
במוח, בגיל 31.
אתמול, במלאת שבעה למותה, חשף עו"ד בני כהן, שליווה את אור, פרט מדהים שהוסתר עד כה. בעיצומם של החיפושים אחר תורם מח עצם מתאים הוחלט לפתוח במבצע סודי ביותר לאיתור האם הביולוגית. לטובת הנושא גויס חוקר פרטי, אשר הצליח לעלות על עקבות האם ואף לצלם אותה בסתר.
כעבר זמן קצר נמסר הסרט לאור. "היא קיבלה את הסרט וביקשה לראות אותו לבדה. היא צפתה בסרט שוב ושוב. אחר כך היא אמרה לנו 'הרבה שנים רציתי לראות את האמא הביולוגית שלי. עכשיו ראיתי אותה. זה לא עושה לי כלום.
מודעה
היא בשבילי אישה זרה'", סיפר עו"ד כהן, שמאוחר יותר השמיד את הסרט.
בימים אלה מוקמת עמותה בשם "קרן אור", אשר תאסוף כספים למען מלגות לילדים נזקקים ומאומצים, ולטובת בעלי חיים – כפי שביקשה אור לפני מותה. תרומות ניתן להעביר לטלפון 050-7357515
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3006253,00.html
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2004 00:31 |
|
| |
התפקיד החיסוני של אבא
מאת צפי סער
האב הוא שמכשיר את הילד להסתדר עם זרים, לפחות בחברות מסורתיות
אב ובנו בלוד. עם האב קשה יותר מאשר עם האם הרכה, המחבקת
תצלום: דודו בכר
ילד שמיטיב להסתדר בחברה הוא משאת נפש של הורים רבים. כן, חשוב שהוא יהיה חכם - אבל הכישורים החברתיים חיוניים לא פחות. שהרי ההורה רוצה שילדו יסבול פחות ככל האפשר בג'ונגל האכזרי המכונה החברה האנושית.
מה עשוי לנבא כישורים חברתיים משובחים? מחקר שעשתה לאחרונה ד"ר שרי גולדשטיין-פרבר, מרצה בחוג לסיעוד בפקולטה לרווחה ובריאות באוניברסיטת חיפה, העלה ממצאים מעניינים.
במחקר נבדקו 40 פעוטות כבני שנה בכפרים ערביים בצפון הארץ. כל אחד מהם עמד בהתנסות לא קלה: משחק עם אמא, משחק עם אבא (בסדר זה או הפוך) - ואחריהם משחק עם אדם זר. כל אחת מהאינטראקציות האלה ארכה 10 דקות. כלומר, אל המשחק עם הזר הגיע התינוק עייף מעט, מה שהיתוסף למתח שבעצם הפגישה עם אדם לא מוכר. בדרך זו נבדקה, בין השאר, יכולתו לעמוד בלחץ באינטראקציה חברתית.
ד"ר פרבר מציינת כי המחקר נעשה בחברה מסורתית, שבה במיוחד הילד קשור לאמו יותר מאשר לאביו. ואף על פי כן, התברר כי הקשר עם האב הוא שמשפיע על יכולתו החברתית של הילד. ככל שהפעוט היה מעורב יותר באינטראקציה עם אביו, הראה מה הוא רוצה ויזם - כך יחסיו עם הזר היו טובים יותר. ממצא זה התקבל הן בקרב בנים והן בקרב בנות.
האופן שבו האב מתקשר מציב אתגרים לילד, מסבירה ד"ר פרבר. לילד קשה אתו יותר מאשר עם האם הרכה, המחבקת. מאחר שהילד צריך להתאמץ, הוא כמו "מתחסן" מבחינה חברתית, מה שמסייע לו אחר כך בקשר עם האדם הזר. ואמנם, פרבר מגדירה את הממצא המרכזי של מחקרה "התפקיד החיסוני של האב בחברה מסורתית".
ועל פי השערתה, תפקיד כזה קיים לא רק בחברה כזו, אלא מדובר בתופעה חוצת תרבויות. כדי להוכיח זאת היא מתכוונת לחזור על המחקר בקרב מדגם מייצג של החברה הישראלית בכללותה וכן בקרב אוכלוסייה של עולים מרוסיה.
לדבריה, "בספרות המקצועית ידוע שהאב מפעיל יותר את הילד, לעומת האם ה'קוראת' ו'מכילה' אותו. זה רק חלק מהתמונה. אם האתגרים הכרוכים במשחק עם האב מוצבים לילד בד בבד עם יכולת אמפתית, קשר עין וכדומה - הוא זוכה ביכולת חברתית טובה יותר ומתפתח לשלב בשל יותר".
כמובן, יש משפחות שבהן לא האב הוא שממלא את התפקיד הזה. בעצם מדובר במה שכל הורה יודע שילדו צריך לפעמים - שלא ייזמו בשבילו הכל, שייתנו לו להתאמץ מעט כדי להשיג את מבוקשו. פרבר מדגישה, עם זאת, שיש להציב לילד אתגרים כאלה רק כשהוא בערנות מלאה, לא רעב ולא עייף. גם אז יש לעשות זאת לזמן קצוב, לא יותר מעשר דקות. נדמה שתובנה זו נוגעת בקו הדק שהורים לא מעטים מתקשים לאתר: זה שבין אהבה וקבלה של הפעוט ללא תנאי, שבצדן הרצון לגונן ולהקל עליו - לבין הצורך החיוני לאפשר לו לעמוד על רגליו שלו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2004 11:26 |
|
| |
השכינה אצלו זה עסק
הרב אמנון יצחק משווק מצוות כמו דילים בסופר, מוכר את הדת למהירי החלטה ויכול ללמד את נתניהו פרק ברטוריקה. יש אלוהים, ובאמצעות ארגון שופר אפשר לקנות אותו במחיר זול מתמיד, עם אפשרות לתשלומים. גלית גרינפלד העבירה ערב בהרצאה בלתי נשכחת
~ * ~
באמצע שלב השאלות, התרומם בחור אחד ממקום מושבו ושאל את הרב אמנון יצחק איך אפשר להאמין בניסים, כשאין אפשרות לראות אותם בעיניים. על פניו של הרב התפשט חיוך שכולו "אני מאוד שמח ששאלת את השאלה הזו", ואמר: "לא רואים ניסים? הנה, קבלו נס מצולם!"
האורות באולם כבו, ועל מסכי הענק הוקרן הנס-סרט המספר על ילד חולה סרטן שנרפא מהמחלה בזכות שורה של מעשים: המלצת הרב לאביו ללמוד שעתיים תורה כל יום, "חזרתם בתשובה" של אנשים מהקהל על פי בקשת הרב בהרצאת הרב בברוקלין, תרומת ספר תורה וכו'. הסרט גדוש בסצנות קורעות לב שקצרה היריעה מלהכילם. נשים ניגבו דמעות, גברים שלפו ממחטות. הסחטנות הרגשית והדמגוגיה היו בשיאם.
לאחר שהסרט הסתיים, פנה הרב לבחור הסקפטי, ושאל אותו אם לאחר הצפייה יש לו עדיין ספק. הרי רק עכשיו ראינו כולנו נס! הילד הבריא! לאחר מכן שאל הרב יצחק את הבחור מה הוא עושה כדי לקדם את אמונתו. הבחור השיב במבוכה: "שכבודו לא ילחץ עליי, כל דבר בעיתו". "עיתו הגיע בגיל 13"אמר הרב, ו"הזמין" אותו להתחיל במצווה. בשנייה, שוליותיו הנאמנות של הרב הסתערו על הבחור והלבישו ציצית לגופו.
הבחור נראה מובך מאוד, אך לא ממש ניתנה לו זכות בחירה. כאשר הציצית התקרבה לגופו, השתולל הקהל ברקע ומחא כפיים בנוסח "ריקי לייק". בנוסף, בגלל שהבחור "קיבל" על עצמו את מצוות ציצית הוא גם קיבל בונוס מיוחד: ערכה של 50 דיסקים עם סרטי הרב במתנה.
"ניסים" רבים קרו וסופרו בהרצאה של הרב אמנון יצחק. ה"נס" הכי גדול הוא הכישרון של יצחק וההשפעה המשתקת שלו על הקהל . מעוררת הערצה, היכולת שלו לצוד נפשות רבות כל כך בערב אחד, ולהפכן לשלו, כחומר ביד היוצר. ייחודו של אמנון יצחק הוא לא רק בכריזמטיות ויכולת הרטוריקה שלו, אלא בתמהיל השיווק ממנו בנויים בדקדקנות רבה כנסיו ההמוניים.
~ * ~
סופרסטאר
בכניסה לאולם נפרדים מ-20 שקל דמי כניסה. תשלום על ערב כזה לא ממש מסתדר, אך כשרואים גם את דוכן מכירת השתייה, כבר אפשר להרגיש בכניסה לאיזה אירוע בידור/תרבות, ולא למשהו שקשור איכשהו לאלוהים. תמורת 20 השקלים מקבלים גם עלון עם ברכות לפרנסה, בריאות ,וזיווג הולם. כל כך הרבה ברכות ב-20 שקל. עסקה טובה.
עוד בטרם כניסה לאולם עצמו, אי אפשר שלא להבחין בשורת דוכני הממכר והאנשים המצטופפים. שאלה של זמן עד שחברה מסחרית תפרוש את חסותה על האירועים האלו, ותארגן למשל את "כפר החזרה בתשובה" או תחרות "חרד"ל נולד".
האולם חולק לשניים, עם הפרדה בין גברים לנשים במקומות הישיבה. בחזית עמד דוכן עם פרוכת ממותגת הנושאת את כתובת אתר האינטרנט של הרב, ולצדו מסכי ענק ומצלמות וידאו. בחורים ובחורות חילקו דפים עם ברכות לכל מטרה, את העיתון מבית המו"ל של הרב, דיסקים, קלטות, עלונים ומה לא.
אפילו קיבלתי הזמנה להרצאה מרתקת בנושא "פיתוח האישיות כהכנה לחיי נישואין", מה שהעציב אותי נורא, כי למצוא חתן זה מספיק קשה גם מבלי שאגלה שאני צריכה לפתח גם אישיות.
בינתיים האולם כבר התמלא באנשים, והמרצ'נדייז שקיבלתי עזר להעביר את שעת ההמתנה לבוא הרב. עוד לא הספקתי לעיין בכל החומר, ולפתע כבו האורות,ומסכי הענק נדלקו. כותרת ענק בישרה על תחילת הסרט: "הרסת לי את החיים".
הסרט נפתח במכתב ששלחה גילה, המתוארת כתל-אביבית גאה ומצביעת מר"צ, אל אמנון יצחק. במכתב היא מאשימה אותו שהוא הרס לה את החיים לאחר שצפתה בסרטו "הרצל והציונות". גילה מספרת בסרט איך גילתה שהרצל הוא בעצם אויב היהדות, וכל המיתוסים עליהם גדלה התנפצו לרסיסים. הקהל ישב פעור פה ובהלם, הרי גילה היא לא מסעודה משדרות או מזל מאופקים. היא אשכנזייה, כמו שטורחים להדגיש, בלונדינית יפה ומשכילה שלמדה באוניברסיטת תל-אביב!
הסרט עוקב אחרי הבלונדינית מתל אביב במשך תקופה, ומציג בהדרגתיות את השינויים שהיא עוברת מחילונית לדוסית. תשכחו ממה שראיתם ב"ברבור" או ב"המהפך". פה משנים לא רק חיצוניות אלא גם אישיות. הקהל מקבל את מנת האושר שלו, ומחיאות כפיים מהדהדות באולם, מבשרות על נחת מהחזרה בתשובה של השמאלנית האשכנזיה.
במקביל לסיפורה של גילה, מוצגים גם סיפוריהם של אנשים אחרים בפורמט זהה - מונולוגים אישיים השזורים בפסיפס של עבר והווה, צילומים של "לפני" ו"אחרי", ווידויים מרגשים על איך השתנו חייהם לטובה של החוזרים בתשובה.
לאחר מופע החימום, כשהקהל היה כבר "עשוי" ומוכן, נכנס הרב בכניסה סלבריטאית של סופרסטאר. כולם עמדו, שרו, ומחאו לו כפיים לצלילי מוזיקה רמה אשר ליוותה אותו עת עלה לבמה.
~ * ~
סוף שבוע עם רבנים
הרב התיישב, והחל לדבר על פרשת השבוע. מהפרשה הוא יצא לפירושים אקטואליים לחיי היומיום ולשמירת המצוות. בין השאר, הוא הסביר לקהל למה חבורת ביל"ו לא שווה תיעוד, ולמה הרצל בעצם היה אויב הציונות. הוא גם הסביר כמה חשוב ללמוד תורה, ובישר כי מי שלא לומד תורה לא יקום בתחיית המתים. כאשר הנשים נעו באי נוחות על מושבן, הסביר הרב כי אם יתרמו כסף ללומדי תורה, הן בכל זאת יקומו לתחייה. הסבר זה היה סיבה מצוינת לקהל להוציא את ארנקו בסוף הערב , ולתרום לארגון.
מיד לאחר מכן החל החלק העיקרי והמעניין של הערב. בשלב הזה, ניתנת הזדמנות לציבור לשאול את הרב שאלות ולקבל עליהן תשובות כאשר המיקרופון עובר בקהל.
בחורה צעירה שאלה את הרב איך הוא קוטל כל כך את הרצל שהקים את המדינה. הרב ענה בתשובתו שלחזות מדינה זה לא ממש "גרויסע מציאה".
אישה אחרת נעמדה, ובקול חנוק מבכי ביקשה שהרב יברך אותה כי היא ובתה חולות. הרב הציע לה אוטומטית תרופה של כיסוי ראש, ועוד בטרם האישה הספיקה לעכל את מה שקורה, כבר מצאה את עצמה מול אישה חרדית עם מטפחת לבנה (ומיושנת) ביד. האישה הלבישה לה במהירות את המטפחת, והרב הזמין אותה לברך איתו יחד "שהחיינו", כשהקהל מצטרף לברכה. האישה הייתה נראית די בהלם מהמטפחת שהונחתה על ראשה הצבוע, אך מה זה לעומת עוד רגע של רייטינג מוצלח, המחזיר עוד אישה בתשובה ובצורה כל כך פשוטה וקלה.
לאחר עוד כמה שאלות על "גוג ומגוג", "טלית קטן" "ולמה גרושה לא יכולה ללכת עם שיער גלוי כשכל כך יפה לה בלונד", הגענו לחלק השלישי באותו ערב והוא חלק ההתרמות.
בחלק זה של הערב (לאחר כשלוש שעות), הפסיק הרב עם השאלות וסיפר על תוכנית שנקראת "חי כפליים". מדובר בתרומה על בסיס חודשי של 18$, שמבטיחה שכר לעולם הבא בשל זיכוי החוזרים בתשובה. אבל עזבו אתכם מהשכר בעולם הבא כשבעולם הזה הרב מבטיח שנקבל סוף שבוע חינם במלון עם רבנים ורבניות, מסע עולמי, או יותר נכון ארצי, בין קברי צדיקים, קלטות וידאו, 50 CD למחשב, ומנוי לעיתון שמופיע כל שבוע. נשמע שווה, לא?
הרב עוד לא סיים למכור את החבילה המשתלמת, וכבר עטו עלינו כל סוכני המכירות שלו עם טפסים להחתמה על הוראת הקבע. האולם הפך לזירת תגרנות שמזכירה יותר את ערוץ הקניות. אנשי הרב צעקו לנו תוך כדי נפנוף בטפסים: "גברת, את מקבלת גם שבת בבית מלון, גם דיסקים, גם עיתון, את שומעת?". מי לא יתפתה לדיל כל כך משתלם? כמעט כולם מילאו טפסים במהירות גבוהה יותר מה"חזרה בתשובה" של שניים מהנוכחים בהרצאה.
~ * ~
מצווה במבצע
אין ספק כי מדובר בכוכב תקשורת מוביל, שיכול ללמד את כל הברנז'אים למיניהם וצמודי "גלובס", פרקים נבחרים בשיווק ומיתוג. רק כשרואים את ההשפעה של האיש הזה על ההמונים בשידור חי, שומעים את ההבטחות שלו לריפוי חולים וסמיכת נופלים כמו דילים בסופר, מבינים שאמנון יצחק הוא איש שיווק משופשף. הוא מוכר את הדת ב"פנסיון מלא" של גימיקים, סמינרים, קלטות ומצוות, בדקה ה-90 ולמהירי החלטה בלבד.
אין לי מושג כמה דתיים יצאו מהערב, אבל אני יצאתי בתחושה שהייתי במופע קאלט-ביזאר לא מכובד, וזה באנדרסטייטמנט. מה שעצוב ומדאיג הוא שרוב האנשים שהיו באולם חושבים עכשיו שזוהי הדת - ממוסחרת וקטנונית, מתגמלת או מענישה פר מצווה כמו בשעשועון זול בטלוויזיה נטול עומק. דת כזו, עתידה להתמוסס ולהמאיס את עצמה על הציבור, כי למרות שהיא עתירת רייטינג, היא נטולת בסיס.
יש שיאמרו ש"מתוך שלא לשמה בא לשמה", והעיקר שאנשים מאמינים באלוהים. אבל מה בערב הזה היה קשור בכלל לאלוהים? הוא לא הוזכר. בטח יהיה עליו משהו בערכה של 50 הדיסקים שיצאו. זה עולה רק 100 שקל, שווה כל מצווה.
~ * ~
|
|
|
|
|
|
