האם חזר בעל "ארי נוהם" להאמין בגלגול ?

רבי יהודה אריה ממודינא שהיה רב בונציה היה מפורסם בהתנגדותו לקבלה וחיבר את הספר "ארי נוהם" כנגד הקבלה.

החיד"א בשה"ג מספר שראה אוטוביוגרפיה בכתב ידו של רבי יהודה אריה ממודינא בשם " חיי יהודה" שבו הוא כותב שבתחילה לא האמין בגלגול אך חזר להאמין בגלגולים בעקבות מקרה שקרה לשכנתו שילדה בן ולאחר חודש ללידתו חלה במחלות שונות עד שהיה בן חצי שנה הגיע קצו והיה גוסס , ושכנתו קראה לרב הנז' שיאמר פסוקים וד"ת כמנהג המורים באיטליה והוא הלך וראה את הילד מצטמק ורע לו והוא גוסס וקרא כמה מזמורי תהילים והילד פתח עיניו ואמר שמע ישראל ה"א ה' אחד ויצאה נשמתו באחד -ומהיום ההוא האמין הרב הנ"ל בגלגול כי עין בעין ראה ילד בן 6 חדשים חולה תמיד והוא אומר כגדול בביטוי שפתים פ' שמע כולו בקול רם .

לכאורה יש לנו עדות אישית של החיד"א שראה את כתב היד וחלילה לנו לפקפק בכך.

אך מאחר וראינו כ"כ הרבה זיופים של אגרות שבכוחן רוצים להוכיח שאישים מפורסמים חזרו בהם בסוף ימיהם מכל מה שהטיפו לו, הדבר גורם לי הדבר לחשדנות יתירה בכל מקרה שכזה ולכן אף כאן יש לי חשש שכתב היד מזוייף.

ומעניין שהרב הנ"ל בהתייחסו לאיגרת הידועה כביכול של הרמב"ם בה הוא כותב שחזר להאמין בקבלה ומתחרט על כל מה שכתב והאמין בעבר בפילוסופיה, כותב ע"ז ר' אריה ממודינא שזה כאלו שאמרו על הרמב"ם שלסוף ימיו יצא מדעתו והשתגע...

ברצוני לשאול האם יש לכם תשובות לשאלות הבאות:

1. האם כתב היד המוזכר קיים כיום באיזו ספריה ?

2. האם כתב היד הוא אכן אותנטי ?

3. האם מתקבל על הדעת שהסיפור אמיתי ?
וא"כ, מה עשה הדבר לרב הנ"ל לאמונה בתורת הקבלה באופן כללי ?

תוקן על ידי - בר_בי_רב - 27/06/2004 11:41:11

יצחק שמואל ריגייו (יש"ר)
(תקמ"ד - תרט"ו)

נולד בעיר גוריציא שבאיטליה לאביו ר' אברהם שהיה רבה של העיר. השתלם במדעים כלליים והצטיין בכשרון מתימטי. שימש כמרצה להיסטוריה בביה"ס בעירו אך בעיקר התעסק בחקר התנ"ך והקבלה ובפילוסופיה דתית. הקים ביהמ"ד לרבנים בפדובה, נטה לתיקונים בדת ובחקירות התנ"ך נטה מן המסורת ואעפ"כ נתמנה לרב גוריציא על מקום אביו.
מספריו: "התורה והפלוסופיה", "מאמר היתר תגלחת בחוה"מ", "מפתח למגלת אסתר", "בחינת הקבלה", "ילקוט יש"ר", "אגרות יש"ר" ועוד. כן כתב מאמרים רבים בכתבי עת שונים.

ספר "בחינת הקבלה" טענות נגד התורה שבעל"פ וקבלת חז"ל המסורה מאמתי בן ידעיה. ועליו תשובות "קול סכל" מר' אריה די מודינה (ריא"ם). ועליו ספר "שאגת אריה" תשובות וסתירות לטענותיו מר' יהודה אריה די מודינא (ריא"ם). ועל דברי שניהם מאה טענות מר' יצחק שמואל ריגייו (יש"ר). [לטענת יש"ר במבוא מחבר "קול סכל" הוא ריא"ם בעצמו והתשובות שבספר "שאגת אריה" מחזקים יותר את הטענות. חוקרי ימינו סבורים שאוריאל אקוסטה שלח את "קול סכל" לרבני ויניציאה וריא"ם השיגו.

לטענת ר' יהודה אריה די מודינא (בעמ"ח "שאגת אריה") אמתי בן ידעיה חיבר את ספר "קול סכל" (הנדפס בספר "בחינת הקבלה") בעיר אלקלעה בשנת ר"ס. אולם יש"ר טוען שחיברו ריא"ם בעצמו ויחסו לאמיתי בן ידעיה כדי לחפות על טענותיו הכפרניות. חוקרים שלאחריו טוענים שכתבו אוריאל אקוסטה (ש"נ - ת"ז) ששמו לפנים היה גבריאל דה-קוסטה גדל במשפחה נוצרית מצאצאי אנוסים נתחנך במנזר ברח לאמ"ד, נתגייר ופתח במלחמה נגד תושבעל"פ הוציא ספר "בחינת המסורת של הפרושים" מסרהו למלכות וישב בכלא ובנדוי ואח"כ חזר בתשובה ושוב חזר לסורו ובסוף שם קץ לנפשו. היה נושא לכמה יצירות ספרותיות בעיקר הטרגדיה של גוצ'קוב, "אוריאל".

עכשיו תבין מדוע יש"ר נחשב "מיבין" לעניני הריא"ם. (דרך אגב הספר "בחינת הקבלה מיועד רק למי שיש לו לב חזק).

בקשר לרח"ם כתבי אודותיו והנה הלינק.

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=45&topic_id=455781

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=46&topic_id=455781

ר' חיים ב"ר יוסף מיכל ז"ל.

בעל מחבר ספר "אור החיים" תולדות גדולי ישראל(מוסד הרב קוק, תשכ"ה).
נולד בהמבורג ביום ב' בניסן תקנ"ב נלב"ע שם ביום ט"ז בסיון שנת תר"ו.10/06/1846.
לר' חיים היה את אחת הספריות החשובות ביותר בזמנו והיא הכילה 862 כתב"י ו5471 ספרים בדפוס. בין כתבי היד היו כשישים אטוגראפים ומאה ועשרה כתב"י על קלף שנכתבו בשנים 1450-1240.
הספריה זכתה לקטלוג הנקרא "אוצרות חיים". ספריתו נרכשה ע"י המוזיאום הבריטי בלונדון (ספרי הדפוס) והבודליאנה באוכספורד (כתבי היד).

נ"ב מה שהרח"ם כתב שאחד מתלמידי הרא"ם שהיה מחוגי הקבלה הכניס זאת, י"ל שהתכון לרמוז על תלמידו רבי יוסף חמיץ המכונה גם יוסף הרומי. שהיה תלמיד ר' יהודה אריה די מודינה (בעמ"ח "ארי נוהם").
קבלה למד מפי ר' אהרן ברכיה די מודינה. כשהוכתר ר' יוסף לרופא בשנת שפ"ד (1624) הוציא רבו ריא"ל לכבודו את הספר "בליל חמיץ".
כן שלח לו את ספרו "ארי נוהם" המערער על קדמות הזהר ואת ספרו "בן דוד" נגד אמונת הגלגול. למרות כל זאת ר' יוסף החזיק בתורת הקבלה ואחרי מות רבו הדפיס הרופא המקובל את הספר "אור נגה" המכיל את הספרים "דרך אמת", "יודעי בינה", "ראש" יוסף", "אור עולם", "תבואות שמש" על ספר הזהר.

אני מבין שה"ישר" הזה הוא טיפוס די מפוקפק - ודאי מבחינה תורנית- ותמהני אם ניתן לסמוך על דבריו.

יש"ר היה כופר בתורה שבע"פ כידוע. היה לו עניין אישי להוציא ספר בחינת הקבלה, בכדי לעגן ולהגן על דעותיו.

הרב אריה די מודינה.נודע כאיש תהפוכות מבחינת תפיסתו את הקבלה.נמצאים בתוך כלל כתביו והסכמותיו.עניינים הופכיים מן הקצה אל הקצה.פעם יכתוב נגד אמונת הקבלה.ופעם ייתן הסכמה על פירוש האילן הקדוש.(ספר קבלה) וכיו"ב.

לגבי הישר מקנדיא.גם הוא חכם איטלקי(לא נולד באיטליה אבל שם גידולו) פעם ירמוז בערמה כי אין בקבלה ממש.ופעם ישלח מכתב לחברו כי הוא מצפה בכליון עינים מתי יגיעו לידיו דברי מהר"ש ויטאל נר"ו כדי שיוכל לזנוח כל ה"חכמות"(הוא היה אלגבריסט מעולה ואסטרונום גדול-חברו של גלילאו)ולעסוק כל ימיו אך ורק בכתבי האר"י.

בספרו מביא היש"ר מקנדיא את סוד רל"א צירופים.ורבי נפתלי מחבר ספר עמק המלך,צווח ככרוכיא,שגנבו לו את חידושו והוא זה שגילה את סוד הצירופים,ואילו תלמידו(הוא היש"ר) קראם על שמו.שלא כדין.

הרמ"ז(רבי משה זכותו-חכם איטלקי בן אותו הדור) באגרותיו.רומז כי היש"ר מקנדיא עסק רק בחיצוניות,ואינו מבין את סתרי התורה.ומנע הלימוד והעיון בכתביו.(זה נמצא מפורש באגרות הרמ"ז וכידוע נמשך אחריו החיד"א)

עומק
שמך "עומק" אבל אתה קורא בשטחיות עצומה לא דיברנו כאן על יש"ר יוסף שלמה רופא דילמיגו המכונה "יש"ר מקנדיאה" (בירתה של האי כריתים) שהיה רב דק"ק האמבורג ואמשטרדם, וכתב את ספרו "מצרף לחכמה" להוכיח אמיתות הקבלה, וכל קורא נכוחה רואה שלמעשה נתכוון להוכיח ההפך ואכמ"ל.
(ומה לך נמהר להוציא את כל הלשה"ר שיש לך עליו).

דיברנו על יש"ר אחר והוא "יצחק שמואל ריגייו" (יש"ר) ועי' שם למעלה שכתבתי מתולדותיו.

כיניתי את עצמי עומק לא מתוך הגדרת עצמי אלא מתוך תקווה.
אכן נתחלף לי.עקב עייפות.ואחר שכתבתי זאת לא ראיתי לתקן כי אם לא יועיל לא יזיק.

אין כאן כוונה ללשון הרע חלילה .אלא יש כאן ידיעה שלדעתי היא חשובה.

עומק

כולנו טועים מפעם לפעם ואין בכך כלום כ"ז שמוכנים להודות בטעות.

מכיון שחשתי בנימת זלזול בדברך אודות היש"ר מקנדיא. אמרתי להכניס מעט ממה שסיפרו בשבחו כותבי הדורות למען יראה הקהל וידע.

רבי יוסף שלמה ב"ר אליהו רופא דילמדיגו המכונה היש"ר מקנדיה. (יש"ר ר"ת יוסף שלמה רופא),
נולד בקנדיא (בירת כרתים) בכ"ה בסיון שנת שנ"א.
תורה למד מאביו הרב. כבן חמש עשרה נסע לפאדוובה והשתלם בחכמות חצוניות פלוסופיה, רפואה ומתמטיקה. בחכמת התכונה קיבל מהתוכן גליליאוס.
בשובו לקנדיא התעסק החכמת הרפואה, ואח"ז יצא למסעות בדרכו עבר במצרים שם התידד עם החכם הקראי יעקב אלכסנדרי שהיה בקי בחכמת השיעורים. משם נסע לקושטא ושהה בבית אביו זקנו ר' מרדכי כומיאנטו שהיה לו בית אוצר ספרים גדול. (שם כתב את מכתבו אודות "כוכב דשביט" שנראה בשנת ש"פ, ראה ב"הכרמל" שנה שישית גליון 43). במסעיו נפגש עם המקובל ר' יעקב נחמיאש ועם המקובל הרופא ר' שלמה בן ארואי ומהם למד חכמת הקבלה. אח"ז העתיק מושבו למדינת פולין וליטא כשלמחיתו עסק ברפואה ואף היה רופאו של הדוכס ראדזיוויל בטירתו ליד ווילנא.
בשנת שפ"ד הגיע להמבורג, בשנת שפ"ח לאמשטרדם בק"ק אלו שימש כרב ודרשן. בשנת ש"צ ביקר בפראנקפורט. לסוף ימיו נתישב בפראג ושם נתבש"ם בחג הסוכות שנת תט"ז.
מספריו נדפס ספר "אילם" תשובות על שאלות הקראי זרח בן נתן (אמ"ד, שפ"ח).

תלמידו ר' שמואל ב"ר יהודה ליב ש"ץ הוציא שלושה מספרי רבו "תעלומות חכמה", "מצרף לחכמה" ו"נובלות חכמה" (באסיליה, שע"א), ובראש ספר "מצרף לחכמה" כתב מאמר "מדבר קדמות" בתולדות רבו וז"ל,

אמר הצעיר המתאבק בעפר רגלי חכמים שמואל בכהר"ר יהודה ליב ש"ץ.
זה ספר תולדות אדם גדול ורם כענקים, ענקים בגרגרותיו, זכר עשה לנפלאותיו, מי ימלל גבורתיו, הוא הנודע בשערים הרב רבי יוסף מקנדיאה נר"ו, אשר הונף ואשר הורם על גפי מרומי החכמות, ויגד אלומות תעלומות, ובחיבוריו מגלה עמוקות מפענח נעלמות לא נראו כמותם בתוך אומות.
אנכי בדרך הנחני ה' ביתה יוסף הוא המשביר בר לספרדים שבק"ק אמשטרדם והמבורגו החרדים אל דבר ה'.
ויהי כבואי אל הרב נשאתי חן וחסד בעיניו הביאני המלך חדריו, שם רמ"ז ואין מספר מחיבוריו שכתב בתלמוד בפוסקים, ובחכמת הקבלה דברים עמוקים, כי בחצוניות אין לי עסק אבל בתורה שבכתב ושבע"פ את זה חזיתי ואספרה, שיש לו יד ושם כאחד הגדולים תהיתי בקנקנו חדש מלא ישן ותיק מותק בפלפולו כר' מאיר בחבריא, ופלפלתי עם כבוד תפארתו בכמה גופי הלכות ולא היתה שאלה אשר שגבה ממנו, ולא האמנתי לדברים שספרו עליו בארצו בהיותו עדיין נער בשנים, כי אמרתי כל האדם כוזב ומפליג, עד אשר באתי ותראינה עיני והנה לא הוגד לי החצי, כי הוסיף חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי ממעלת כבוד תפארתו, ויראני את כל בית נכותו וסגולתו, ובכלל חבוריו ראיתי מה שכתב בחכמת הקבלה, ובהן דברים גדולים שלא שמעתן אזן מעולם בספר אחד הנקרא "תחלת חכמה", כלל כל קבלת מהרר"י אשכנזי ז"ל אצילות בי"ע כפי מה שקבל בע"פ, ומצא בכמה ספרים שבאו לידו מארץ ישראל.
ובספר "בטוחות חכמה" קבץ וקצר כל חכמת קורדווירו ז"ל והקדמונים וסודות כל הגימטריאות ור"ת וכל דרכי המקובלים, כל יקר ראתה עינו בו.
ובספר "לב חכמה" נתן טעם לרפואות שבש"ס תלמוד, ושם דיבר על הסגולות וההשבעות והדמיון והכישוף, ממש חכמת שלמה ראיתי בו.
גם הרב נתפאר בחבור זה שבכל חכמי הגוים לא נמצא דוגמתו, ועוד שם כמה קונטרסים אגודה גדולה קראם בשם "תעלומות חכמה", ונפשי יצאה בקראי בם דרך העברה, ובקשתי ממ"כ שיניחנו להעתיקם ואני אדפיסם מכיסי, כי היו מונחים בקרן זוית ומלאים אבק ועפר, ולא רצה, כי אמר שיש בדעתו לחזור לראותם ולתקנם, שהוא יוציאם לאורה בזמן קרוב עם שאר תשובות חשובות שהשיב לאחד הגדולים. ואני ידעתי שעסקי הרב רבים בישיבה ובדרשות, שכמעט צריך לדרוש בכל שבת, לא יתנוהו השב רוחו לסדרם כעת.
ע"כ חזרתי והתנפלתי לפניו והעתרתי והפצרתי כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו, ובקשתי שלא ישיב פני ריקם כי למען ראות פני הדרתו באתי ועזבתי את מעט הצאן במדבר. ונתרצה לי במקצת, ר"ל מה שלא היה בדעתו להדפיסם נתן לי, כי בהרבה ענינים נתעסק הרב בזמנים שונים, וכמה מהם שרף באש אחר שיגע בהם עדן ועידנין, ושום אדם לא יכול לירד לסוף דעתו של רוממות מחשבתו, כל דבר גדול הוא קטן בעיניו.

וכן שאלתיו על סיבת קריאת ספר "נובלות חכמה" בשם זה, והשיב לי לג' סיבות,
א' ע"ד שאז"ל נובלות חכמה של מעלה, תורה, כן הכלול בחבור זה חלק קטן ושפל בערך חכמת קבלת האר"י זצ"ל, כי לא כתב הרב רבי יצחק אשכנזי ז"ל שום חבור בחכמת הזוהר, ותלמידו זקן ביתו ה"ר חיים קלבר"ס ז"ל המושל בכל אשר לו, קבץ כללות למודי רבו בספר הנקרא "עץ חיים", ולא שזפתו עין רואי בחוץ לארץ, כי הוא ביד בנו בצפת תוב"ב, ומה שבא לחוץ לארץ הן נובלות חכמתו ממה שנשרו מחיק הרב קונטרסים בלתי מספיקים.
ב' שכל עיקר הספר הוא על עולם התוהו קודם המתקלא, ומדבר על המנין תבירין שמתו ונתבטלו כאלו נבלו ונפלו כל אותן הבריאות כי לא היתה להם תקומה, אבל כללות התיקון כתב הרב בספר "תחלת חכמה" הנ"ל.
ג' שהנובלות הן פירות שנשרו מן האילן קודם גמר בישולם, כן למודים אלו לא נתבשלו במוח מהר"ר יש"ר, כי לא נשא ונתן בהם למצוא להם טעמים ערבים לשכל המעיין, כי הרוח הפילם והשליכם קודם זמנם עכ"ל. ואעפ"י שאמז"ל עלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה, עכ"ז כל רואי אותו חיבור שלמים וכן רבים, המה ראו כן תמהו כי הפליא לדבר בו על הא"ס ועולם התוהו וענין אדם קדמון ועקודים נקודים וברודים ושבירת הספירות הרמוזה במיתת מלכי אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל, וענין מלבוש הכבוד וסוד האותיות ואלפא ביתא דאלב"ם, דברים נפלאים שאין שכל פלוסופי אפילו עיקש ופתלתול שלא יהיה נהנה מאותם למודי ה' הנשגבים על כל הגיון ורעיון, והסכמתי להדפיסו להועיל למשכילים, ויראו הפלוסופים הנימולים מבטן מי יצאה הקריאה הזאת וכו"פר שמים ישוב אל ה' וירפא לו.

והמחבר בעצמו הודה שבימי הנעורים בהיותו כבן י"ח שנה בפאדובה, היה נתון בחכמה יונית כזב"י בת צ"ר ארסטוטליס שחושבים ראש א"מת כי בית אב במד"ין הוא, ולא יסבול דבר חוץ מההקש השכלי, וגם הוא קלק"ל בחצים והטיח דברים כלפי חכמת הקבלה ורדף אותם עד חרמה והשברים, ולא נתן לו ה' לב לדעת עד שהגיע לכ"ז שנים שאז זכה לשמן זית זך כתית למאור, להעלות נר ה' נשמת אדם מבטן שאול ומדיוטא התחתונה ש"ג שהורידה היוני בנכליו. ומאשפות הרים שכלו להביט אל אלקים חיים ומלך עולם, שבהיותו בקוסטנטינא נקרא מהשר המעולה הפלוסוף הגדול הזקן ונשוא פנים כה"ר יעקב בן נחמיאש שהיה בכפר קרוב לעיר בורח מהמגפה, ושם ישב עמו ימים אחדים, ובדברו יחד על על כמה דברי חכמה ובבואם על חכמת הקבלה - והגביר הנ"ל פתח תיבה אחת שבה הכסף והזהב והפנינים, והוציא קצת קונטרסים מקבלת האר"י והיה מפליא בערכם ושבאו לידו בממון רב, והיה מתפאר להראות שחכמת הקבלה קרובה לפלוסופיאה של אפלטון שדעותיו ישרים, ורצה שהרב יש"ר יעתיק לו מפרשי אפלטון מלשון יוני, כי היה מחבר ספר בכוון ב' הדעות, ואלמלי היה מאריך שם היה מפיק רצונו, אלא שגזר ה' הפרידה ביניהם, ונסע הרב משם לפולין, ובהיותו בעיר ייאש"י שבוואלכיאה, פגע באיש אלקים קדוש הרופא כה"ר שלמה בן ארואי, שהוא היה עסוק בחכמת הקבלה יותר ממ' שנה וחבר ספרים בה. ובהיותו זקן כבן פ' שנה נסע ללכת לירושלים תוב"ב ופגע בו ודבר עמו, וכשראה ששלא הניח דבר גדול וקטן שלא חקר בו, ושעם היותו פלוסוף גדול ובקי בספרי בן ראשד, עכ"ז היה משבח ומפאר חכמת הקבלה, התחילה לעשות חכמה זו רושם בשכל מוהר"ר יש"ר, ורוח אחרת היתה אתו שראה שני התיירים הגדולים הנ"ל רועים בשושני החכמה הזאת בזקנותם, ולא יבושו כי ידברו עם הפלוסופים בשער, ועדותיהם נאמנו מאד שכל חפצי הפלוסופיאה הטבעית והאלהית לא ישוו בה, אמר הלא דבר הוא ויש דברים בגו, אז החל לקרוא בשם ה' ורוח נכון נתחדש בקרבו ונתן לב לדרוש ולתור בה.
כל זה סיפר לי הרב ביחוד, וברוך שהבדילו מן התועים ומן המנים וזכה וזיכה את הרבים, וכן המדפיס במנטוב"ה ספר "המערכת והתיקונים", הזכיר כמה רנונים נגד חכמת הקבלה שהיו מקטרגים מאד בזמנו ע"ש. ועל כן רציתי להקדים לו ספר "מצרף לחכמה" שבו הגין הרב בעד המקובלים, וכהתוך כסף בתוך כור כן נתכו בתוכו המתפלספים המוטעים, ועמהם קצת קצורים מחכמת הקבלה שחבר הרב לבקשת תלמידיו ואהוביו וכתבים השייכים לאלו, וכל אשר אתה רואה בכרך זה לו הוא ומחנותו יצאו, ועוד יש אצלי קצור ל"פרדס" עם תקון כל הטעיות של "פרדס הגדול" שעשה הרב, וספר מיוחד לערכי הכנויים לפי דרך האר"י ופי' על ציוני ושאר חפצים אוציאם לאורה אחד לאחד בעה"י. גם במהרה יתפרסמו יתר ספרי המחבר, והמתאוים לאור ה' ישישו כעל הון ומלאה הארץ דעה, וה' יראנו נפלאות מתורתו ונזכה לבוא לארץ הצבי ששם נמתיק סוד עם בן החכם קלברס יצ"ו כי שם ביתו אכי"ר. עכ"ל.

וע"ע בהגהות המדפיס ר' דובערוש בן אלכסנדר טורק מווארשא על הקדמה זו מה שהאריך לספר בשבח היש"ר ומנה במספר כל ספריו אחד לאחד ועלו לשישים ואחד.

בשה"ג (מער"ס ערך אילים) כתב "אלים" להרב הכולל הפילוסוף מהר"ר יש"ר מקאנדיא והרב הנזכר היה חכם בכל החכמות ומופלג בכל חכמה מספר, תשבורת, פילוסופיא, תכונה הגיון, רפואה וחכם בתורה בפלפול הש"ס ופוסקים ודרשן מופלא ודעתו רחבה וחיבר ספרים הרבה בכל חכמות, ולא נדפסו רק ספר "אילים" וספר "מצרף לחכמה", "נובלות חכמה", "שבר יוסף", "כח ה'". וכל אלו חוץ מספר "אלים" הכל בקובץ אחד.
ושם "במצרף לחכמה" וכו' ובספר "אלים" תלמידיו מזכירים שבחיו.
והרב לא היה מחשיב שום אחד מחיבוריו והיו מושלכים בקצה אוצרותיו, זולת שני חיבורים נשא את שמותם על שפתיו ספר גדול הערך נצרך כחיבור הרמב"ם ושם השני אשר ישא את שמו "בשמת בת שלמה" ונאבד הכל.
ואולם במה שדיבר בענין הקבלה במ"ש ב"נובלות חכמה" ו"שבר יוסף" הגרון החסיד הרמ"ז דחה דבריו וסילק ההשגחה מספריו כאשר תראה באגרות הרמ"ז בסופן דף מ"ב ע"א ובין תבין הרומז ודי בזה. עכ"ל.
ושם (בערך שמע שלמה) כתב "שמע שלמה" ילקוט גדול משמועות טובות ובשם אומרם נזכרים ויהיו נקראים. חיברו הרב יש"ר מקנאדיא כמ"ש בסוף הקדמתו ל"נובלות חכמה" ושם תראה שחיבר כמה וכמה חיבורים רבים אגודות אגודות עשר ידות מדובר בם נכבדות בחכמות מספר שיעור אלגיבר"ה וכמה שו"ת בחכמות אלו ובחכמת התכונה באור לאלמגיסט"י וכמה קצורים וכן בטבעיות מדיניות אלהיות ובהגיון ורפואה וספר כולל לבאר כל דבר הקשה הנמצא בספרים. וספר כולל פרחי לה"ק נקרא "תורי זהב", וספר "רוח שמואל" ובו חכמת מר שמואל, וספר "תור המעלה".
וכתב שם להוציא לאור ספר גדול הערך שיועיל לרבים יותר מספר היד החזקה להרמב"ם ובספר זה ובספר "בשמת" כל מעיניו. ועי"ש באורך ועי' בסה"ד שם מזכיר כמה וכמה ס"א שחיבר כנראה שהוזכרו בספר "אילים", עכ"ל.
וע"ע בשה"ג (מער"ס ערך ספרי) מש"כ שהרב "קרבן אהרן" נשקו ליש"ר על ראשו.