יגרל איז היינט נישט געווען אין ארבעט

ווי ליה להני שקרניא

קם רבי בענעדיקט על רגלוהי ואמר וי ליה לבר נש דאשתמודעין ליה הני רזי דכסו להו חכם-עתיק ולית ליה רשו לגלאה, כמה צערא סביל ועל דא ודאי קא בכי, עד דאתין הני תרין ריעין דלא מתפרשין ומטכסין עיטין טבין ביניהון כי היכי דתחיון בצוותא חדא לטב ולחיין ולשלם לעלם ולעלמין.

פירוש מתוק מדבש:
הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא

... פתחא להאי קרא מציץ מן החרכים. כד חזי ההוא בר שתיא מעלמא דקשוט כמא דיתבי הנהי חבורתא קדישתא בבי כנישתא דמזיגא ועסקי בשטותא דעלמא, ההוא שעתא עייל ביה געגיעון לעייל וליתיב ביניהון, ביש ולא ביש, עד דשתא ליינא דשריפא דהוי בכדיה, ועל לגבייהו, ואמר להון חזו חזו... הדא דכתיב בי' נכנס יין יצא סוד, מיד פרחא נשמתי' דההוא בר מינן לעלם. ומסיימי' בי' חבל על דאבדין ולא משתכחין...

ואען גם אני הק' ואומר מהני מליא דחשקתא ששמעתי בי הקרעטשמע בימים האחרונים מאת בני חבורתא הכותבים ומדברים בביטויים ארמים מימי כורש ופרשנדתא ללא ביאור כלל. ולא כתמול שלשום התחלתם להראות כח הנוער האיך לעשות פורים קידוש בנוי ומיוסד בלשון ארמית.

כלפי מה הדברים אמורים, יש לנו קוראים נכבדות, בנות עמינו היקרות הם אבל מעיסה אחרת באו אל קירבנה. כמה מהם כל בקיאתם הוא באנגלית מטושטש עם לשון אונגארי' או ליטאי הנמשכת לנו מדור דור. ואין להם מושג ממה שאתם כותבים, אינם בקיאות באותן מילים מתהימים ומחרידים, אינם יודעים את התלמיד והלשון מדברת גדולות ששנו כאן לאחרונה, לא מרגלא בפיהם פרסי וערבית ומעולם לא שנו את התרגום יונתן בן עוזיאל. הברטנורה ואותיות רש"י הוא להם כקינוח והדחה לנו הגברים -להבדיל.
בודאי המה מצלצלים את בעליהם באמצע עבודה, בשאלת חכמת, ובזעקה מרה נא לתרגם לנו מה שכמה אנשים כותבים על הייד פארק. האם מדברים שמה עלינו ועל בתינו דברים של מה בכך?
אחת שאלתי אותה אבקש את כל ידידיי וחבירי הפורם, נא לדבר במילה הרגיל הנקרא מאמע לשון ועל ידי כך יוכלו גם המה לראות ולשבוע מטובה.


חבי כמעט רגע,  אחת שאלתי אותה אבקש. אל תפנו לדוש בשדות אחרות כי כתבתי את כל אלה אך ורק לשם כתיבה ולא לשם טענה או מענה ואדרבה עלינו להמשיך בקסת הסופר לכתוב ממה שהלב חפץ מי בעברית ומי בשפאניא, מי בארמית ומי בפלעמיש ועי"ז יסתופפו ספסלי הקרעטשמע להגדיל ולהאדירה.

אדרבה ניתן מקום להאריך ולהעריך, כל אחד ממה שבטנו ולבו חפץ ועי"ז יתגדל הידיעות, יתרחב וימשיך המאמרים לאין גבול ואין קיץ, בטעם וריח, מצפנת פענח, ועלינו לשבח, שיש לנו ממה להתוכח, נשכוח מאותן קטני המוחין, שאינן יודעם לתרגמונן.

ויעזור רבון עלם ועלמיא, להני חברבריא, הבאים בציל קורינו, מעבודתינו ומבתינו, להרבות במילא דבדיחתא, נקי מכל עסקין בישין וריחתא, אלו את אלו מהנים, בדיבור ממללים, באופן הראוי ויאות, מבלי שום תשלום מעות. עדי נזכה לאותו האור, בבשורות הנה הוא בא רוכב על החמור.

ביה בשעתא איתער האי פריצתא דשמיה גראפתא משינתיה ובקלא רמא צעק בחדוא דלעילא בריך רחמנא דיהב לן יינא שריפתא ולא יהביה לעפרא ולעמא דארעא, תיתי לן מהני יינא שריפתא ונבריך עליה לחיים לחיים!

ואילין מיליא יהון לנאטורליכיא דתמן מן שריא בהני נשיא דעסקין בחדוותא דקרטשמיא, דא הוא סימניתא דאיהו בגויה דביתהו יתבו על מסכא דמחשביתא, ובגין כך עונשיה דההוא בר נש דספריא-דיומא דיליה באשכולא דנאטורליךס טאגבוכיא.... בגין דמצלצלין דביתהו דגרוזמיא לגו אופיס דיליה, קם על רגליה, וימשיך ביומא תנינא. אוקיא?

לחיים גראף לחיים ! כל הקהל לעומתך יאמרו, בידים פושטות משוטט ומפזז, מטפח לכל הצדדים זה מעל השלחן וזה מה'פרענטשין, כד איצטרך לברוכי ברכה אחרונה על היין ונאמר כל העם אמן בפנים שוחקות. מבלי לשאול מאי טעמה ומאין באת לשכור ביום רביעי, האם שבת או חודש היום?

תא שמע רבי גרויזאמער היקר, חביבין דבריך כפטפוטי צאן ובקר. עוד מעט ופנה יוממיא, ואתא חשכיא, ולא אוכל להמשכיא, כדבעי למהויא, לכן תתקבל אלה אמרתי, כי לזה בראתי, להמשיך בהדבקים, לעשות נחת רוח לאלקים. כי זה כל האדם אמר הבעל שם טוב, בכל דרכיך דעהו ראשית וסוף. בכל פינה שאתה מפנה, הגשמי מרוחני תהנה. ודי בזה למבין

קם חד מן חבריא הדין, וסליק לעילא לגו קרטשמיא וחדי בחדותא דלא יתפרש.
בגין דמצא על תורכניא יינא דשריפנא עתיק יומין דטבא לצואריא, על לחדרא אחרינא
ומצא מילין גישמאקיא סלקין מפום הני גבריא דאיתקריא גרויזמריא, ואי תימא אמאי 
אינון מילין גישמאקיא, אלא ודאי בעי למחדי בההוא סיפור כיון דאינון דיבורין משמחא
לבא דבני ישראל.

פתח משנה למלכיא ואמר טובים השנים מן האחד, ההוא גראפיא וגראפתא דהוו יתבי 
אהדדי, חד מינהו אמר תובי במיטתייכי וחדא אמרא סליק מלגביה מסכא דמחשביא, 
לא בעא לסליקא, אתית לקמיה עם מקליא וריבו ריביא עד דשטנא נצחא, הה"ד למה אשכל
את שניכם יום אחד. בעי רחמי עלייהו ואיתפרקו מן עקא הדין לעלם.


 

תא חזי, יומא חד חזי האי בר מינן מעלמא דקשוט, דתאין ומתכנשין הנהו חבוריא, דיירי ארעא דבי מזיגא, וקא משתעי בהני לשן לחישותא דמתקריא לישנא ארמאית, בגין דלא הוי ידע מה חזי הנהו גובריא למשתעי בלשן דרזא, אזיל לי' ולא אשגחי בהון. ביומא דמחרתא כד אתי למחזי חדתא דבי מזיגא, פגע בהאי איגרתא דנטרוליכא, אזיל ועייני ביה, ומיניה סביר למימר טעמא דהנהי גוברייא, בגין דהוי יתבי בהאי פחדא דנשיהון, ועל דא בעי למתשעי בלישנא הדין. קם על רגלי' וקרא עליהון, ווי לי להנהו גובריי דצריכין לטמורי נפשייהו מנשיהון.

כד סיימא ההוא בר מינן להאי איגרתא, על לגיביהון תניינא, ואוף דפרחתא נשמתא לעלם תוב ואותיב ביניהון, ושייל לבי נשא דבי מזיגא - בלשן לחישותא בגין דלא ידעי נשייא דמסתכלין בהאי אשכלותא מאי דקאמר - וכי הוי ידעי דמסתכלין בהאי בי מזיגא דכר ונוקבא בהדיהון?, וכי ידעי דבאתרא הדין נשייא משתתפין עמכון בכתיבתא?

אם לי תשמעיתא, שלומא בביתא לא יצא מהאי אשכליתא, עצתא היחידתא בהאי בעיתא, לעמוד בבמטבחתא עם בגדתא שחיקתא ולגררא על כל פינתא.

ובכללא, אתון גברין רצין לדברא אדם לחבריא בלשון ארימתא, מה טובא ומה נעימא, ברם מה שייכיתא היא ליגרא סהדותא דלא אתא יומא חד לעבודתא?

ביה בשעתא איתער קרעמער משינתיה ואמר לא עידן חשותא צריכנא לכחישותא דהנהו רומירתא דמתקריין גאסיפ בלישנא דעמא נוכראה, "לית נשין בגברא הדין בעידנא הדין, לא מינייהו ולא מקצתייהו".

כדין אשתמודעא ליה להנהו חבורתא קדישתא , כד חזי נאטורלכיא דלא ידע ליקריא
בלישנא דארמיתא, גער בהון זילו זילו תיבו תיבו, נפל על כרעיה וסליק ידו לעילא לעלמא
דאיתקרייא ייאוש, עד דפרח ליה מקמיה דאנפין דלהון ולית מאן דחזי ליה.

האי מאן דמצא את הגראפא יגריפא ליה בהדי כותלי דקרטשמיא, כמא דאת אמר גרופי וקטומא,
או גרופא או קטומא. בעידן דגראפא עמנא גרופא ובעידן דליתא עמנא קטומא.

רבי גזוזאמרא פתח כתיב אזמר בשבחין למיעל גו פתחין וכו', וכתיב י-ה רבון עלם ועלמיא וכו', כיון דאמרינא להו בכל מעלי שבתא בעידן דשימשא פנו ליה,  אז אמאי לא נאמרינהו גם בקרטשמריא דידן. התחיל לצווח בקלא דלא פסיק כמה מילין מעליותא דכתיבא בהדי פסקי דזמירתא דזמרינהו בני ישראל ביומא דשבתא, כגון דא 'ואילין מיליא יהון לרקיעיא', דאשתמש בהון בתגובתא אחרנותא דיליה באשכולא הדין, גם במילין כגון 'אתקינו סעודתא.. קרתא דשופריא... על דא בעי בר נש לאתענגא... ולמיכל סעודתא ... ' וכמא כן באשכולא אחרא דיליה אשתמש בהנהו זמירתא ותשבחתא . ברם דא עקא דגם אנן ידעין לכולא זמירתא . ותו אין ביה קונציא לאעלא גרתא כמא בהמתא.  פארשטנדיא ?

משניא למלכא בחדוותא אקרא לקדמך, הצחקתניא! אוקיתא?

במטו מינך ר' משנה למלך היקר, האמת עד לעצמו וניתן להאמר. ניכרין דבריך אשר עלה ביגיעה רבתא להעריך השורות דלעיל לשפר את הלשון ולשבר האוזן. כמעט שלא פרחו את שיניו לכל צידי הקרעטשמע מקושי השיעבוד לקרות מאמרינו הקודמים.

ניתן לראות שהרבה טרח ועמל למצוא כדי מידתא ואחרי ככלות בחיפשתא להמציא איזה לשון בלחישתא מרוב עיון בכל ספרי קדמתא. בודאי זמין איהו על גבי הסולם בבי מדרשא העומד לפני ארגז הספרים המליאה לשרת הכלי קודש, שם בקומה העליון עמד בנשימה ארוכה וקצרה זה אחר זה, לבדוק בגנזי האוצר מדפוסים הראשונים של רבותינו מגזע התימנים המפורסמים שכתבו וערכו הקדמות לקוראים ולומדים הנכבדים ברב חינא גם ליקט וטיבל עיניו בכל ספרי ספרדתא לדעת האיך לענות את חביריו בפורם דנן להראות את גדלתא אשר העלה מצידתו בליקט המליצת בצירוף ידיעתו מתוך גנזי הסליחות והיוצרות לפרשת פרה בלול עם זמירות אזמר בשבחין מלילי שבתא.

נא ונא להמשיך בהחרוזים להחיות בהם נפש כל הקוראים, כה לחי!