דת ומדינה או דת ופוליטיקה?
דת ומדינה או דת ופוליטיקה?
החיבור בין דת לפוליטיקה, לא היה הדוק יותר מאשר בימים אלה.
הותרת ש"ס ואגודת ישראל מחוץ לקואליציה, מוצגת בימים אלה, בכל אמצעי התקשורת החרדיים, כהרס עולם התורה.
אולם, בעידן שבו חוק טל נפסל על ידי בג"צ, ולא על ידי הקואליציה, ישיבה באופוזיציה עדיין אינה הרס עולם התורה.
שאלת מי יהיה שר השיכון, מי יהיה שר הדתות ואף מי יהיה יו"ר ועדת הכספים, היא שאלה חשובה, ואף משפיעה על החברה ... החרדית, כמו גם על כל תושבי המדינה, אולם עדיין אינה בגדר "הרס עולם התורה והרס הישיבות".
משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, ואחריהם התנאים, האמוראים, הסבוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים.
ובכל הדורות, בכל המקומות, היו זמנים שהקהילה היהודית היתה בקואליציה והיו זמנים ומקומות שהיו באופוזיציה, והיו אף זמנים ומקומות שאפילו לא היו באופוזיציה. איש לא טען שהתורה לא המשיכה לְפָעֵם וּלְפַכּוֹת בעם.
אפשר שהדתיים לאומיים יעמדו בדיבורים, וישמרו על הישיבות. אכן, זה יגרום בעיה פוליטית, אבל זה עדיין לא הרס הישיבות.
אז לאט לכם ידידיי. העם היהודי ותולדותיו, גדולים ורחבים מהפוליטיקה של כנסת ישראל. הפסד פוליטי עדיין אינו בהכרח הפסד דתי ורוחני.
אכן, ההפסד הפוליטי מצריך את שינוס המתניים על מנת לשמור על הקיים. אבל לשם כך, יש קדנציה שלמה.
ועוד משהו:
חרם על מוצרי ההתנחלויות, הוא סוג של יריה ברגל של עצמנו. לעת הזו, אנחנו זקוקים דוקא לחיבוק חזק יותר, חם יותר ואמיתי יותר של הציבור הדתי לאומי, דבר שהוזנח שנות דור.
את הקשר שהחל כעת, הרבה מעט מדי ומאוחר מדי, עם רבני הציונות הדתית, צריך לטפח ולחזק, במשך כל הקדנציה. או אז, כשנגיע לגשר הבא, והרי ברור שנגיע, לא נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה, אלא הברית בינינו תהיה באמת טבעית ומתבקשת.
עלינו לראות נכוחה, שאנחנו חלק מהעם הזה, והעם הזה חלק מאיתנו. זו שליחות וזו אחריות רחבה.
הקב"ה שולח לנו סימנים ברורים.
ראו את דף הפייסבוק שלי!
 |
|
|
