| נשלח ב-21/8/2005 17:33 |
 |
| |
מוות קליני כהוכחה להשארות הנפש.
האם יש כזה דבר? ומה זה אומר? אנשים שראו דברים שאי אפשר לראות אותם מהמיטה ששכבו בה. האם זה לא פורך לגמרי את חוסר האמונה?
http://www.ayalla.net/media/gg.html#
בריא עדיף!
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 15:21 |
|
| |
מקס
הסיבה היחידה לחיפוש חיים נצחיים אישית היא כי אנו עצלנים להתמודד ולנצח את המוות,
כמו שאנו הצלניים לנצח את המחלות וזורקים את התפקיד לאלוקים,
יכולנו כבר מזמן לנצח את כל המחלות וגם את המוות לו רק היינו קצת יותר פעילים וחכמים,
למה לעבוד ולהתאמץ- כשמאמינים שמישהו אחר עושה את העבודה, ולמה להתאמץ כשיודעים שלא נוכל לשנות ולפעול, כי הרי הכל מהשמיים.
האמן כי זה הרבה יותר נח.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 15:13 |
|
| |
| dgiladd כתב: |  | לגבי תיאורית "הלידה" התייחסתי לכך בפרק העשירי בסדרה:
שיחזור חווית הלידה – היו שקישרו בין חווית המנהרה ליציאת התינוק מרחם אימו. ההסבר קלוש (שכן בפועל התינוק נדחף בחוזקה בחשיכה מוחלטת, כשעיניו עצומות ואינן מופנות לעבר הפתח), ואינו נתמך ע"י הממצאים: חוויות המנהרה נפוצות באותה מידה גם אצל תינוקות שנולדו בניתוח קיסרי ( Blackmore 1983). |
|
כל מעבר מן החושך לאור מדמיינת מהרה\מעבר, במילא לא כל כך משנה אם ניתוח קיסרי או שעצם דחפת התינוק לחוץ היא לא בכיוון הראיה שלו,
בכל אופן ממתי דימיוני אנשים במיוחד הזיות מוות צריך לשגע את תבונת האדם ? ועוד יותר מיזה להוכיח לנו שקיומינו האישית נצחית ? הרי כל המושג של שלילת הכישוף בתורה היא כי היא מתנגדת לשכל הישר ושוללת את הצדק האמיתי,
כך בדיוק נצחיות אישי כביכול פוטרת את העצלן מלדרוש צדק חברתי ואישי הרי במילא מחר ימות ויקבל שכר,
הסיבה היחידה לחיפוש חיים נצחיים אישית היא כי אנו עצלנים להתמודד ולנצח את המוות,
כמו שאנו עצלניים לנצח את המחלות וזורקים את התפקיד לאלוקים,
יכולנו כבר מזמן לנצח את כל המחלות וגם את המוות לו רק היינו קצת יותר פעילים וחכמים,
במקום זה בחרנו בעצלות ותירוצים לעצלות עד אין סוף.
תוקן על ידי maxmen ב- 31/05/2012 15:24:37
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 08:14 |
|
| |
לגבי תיאורית "הלידה" התייחסתי לכך בפרק העשירי בסדרה:
שיחזור חווית הלידה – היו שקישרו בין חווית המנהרה ליציאת התינוק מרחם אימו. ההסבר קלוש (שכן בפועל התינוק נדחף בחוזקה בחשיכה מוחלטת, כשעיניו עצומות ואינן מופנות לעבר הפתח), ואינו נתמך ע"י הממצאים: חוויות המנהרה נפוצות באותה מידה גם אצל תינוקות שנולדו בניתוח קיסרי ( Blackmore 1983).
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 23:10 |
|
| |
זיכרון ראשוני של האדם היא מנהרה ובסוף אור = לידת התינוק,
אז לא פלא שאם באמת הם משחזרים את החיים אחורה אז מגיעים לסוף הזיכרון שהראשון היא חושך ואור בקצה המנהרה,
לעצם העניין "אין חיים אחרי המות" כי פשוט אין נשמה,
ישעיהו פרק ב (כב) חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא:
רש"י: אשר נשמה באפו - אשר כל חייתו וכחו תלויה בנשמת אפו שהוא רוח פורח שהיום ישנה בו ומחר תצא ממנו ראה גם אשכול זה יש בנו נשמה ?! (חקירה מחשבתית)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 18:37 |
|
| |
הנה תחקיר שערכתי בנושא. כל מה שאני מביא כאן זה מידע מחקרי שניתן לקרוא ולבדוק באופן בלתי תלוי לדברי.
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 30/05/2012 19:22:22
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2012 21:21 |
|
| |
כל כך אמריקה: יכול להיות שאין שם כלום, אבל זה שווה הרבה כסף...אמריקה השמרנית, השוקעת, נאחזת במושיע חדש: קולטון ברפו הוא אולי לא הילד הראשון שהתעורר בגיל ארבע מניתוח וסיפר שביקר בגן עדן - אבל הוא הראשון שעשה מזה ספר שנמכר ב־6.6 מיליון עותקים, מוביל כבר 64 שבועות את טבלת רבי המכר של "הניו יורק טיימס" ומעובד לסרט של סונימתוך אתר "כלכליסט":
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2009 10:01 |
|
| |
אם הנשמה עולה למעלה בשביל מה צריך תחיית המתים? הרי הנשמה ממשיכה להיות, מי צריך את הגוף לעתיד לבא.? הרי האדיאל הוא התפשטות הגשמי.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 23:54 |
|
| |
הסברתי את התופעה ע"פ הדת היהודית, מתוך אמונה שהיא האמת. בנוגע לשאלה, איך יכול להיות שגם אינם יהודים רואים את אותו הדבר. ייתכן וגם להם יש משימה בעולם. וכידוע עניין חסדי אומות העולם. להדגיש, שכל מה שכתבתי אין זה כי אם השערה.
כעת, עברתי על ההודעות בנושא. מכיוון שהפרעתוני העלה בעיה (שנידונה בהמשך ע"י מיימוני ויבוסי) בנוגע לזיכרון של מה שראו.
בכל אופן, תמיהתי עדיין עומדת: הייתכן שהנפש הרוחנית תראה צבעים או כל מילי דגשמיות? [דרך אגב, לכאורה, הטעם על כך שכל זיכרון נרשם במוח, הוא כי כל חשיבה גשמית היא רק לאחר התלבשות במוח הגשמי. ההשכלות של הנפש מצ"ע הם רק רוחניות. ראה ג"כ בהמשך תער"ב שם].
מה שהביא מיימוני (וכן הביאו בריבוי מקומות), שתיאורם זהה למתואר בגמ' וכיו"ב, כגון: אור ואהבה וכו'. יש להפריד בין קרני אור שאנו רואים, לבין מושג האור הרוחני.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 22:27 |
|
| |
קראתי על המחקר הזה, וקראתי את דברי המסבירים את התופעה,
אבל מבחינה דתית? יהודית? הרי המחקר נעשה גם עח נוצריים, הודים, סינים וכ' שתארו את אותה תופעה,
איך אפשר להסביר את זה לפי האמונה היהודית בעיקר האורטודוקסית, שלא לדבר על החרדית?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 22:01 |
|
| |
פארמייקא: החיים שלאחר המוות
ב"ה
שלום עליכם לפורום עצכ"ח!
מכיון שבראשי מנקרת מחשבה בנושא זה, החלטתי לשתף את משכילי הפורום בנידון, אולי יעזור לי מעט. ובכן:
כשרוצים להוכיח את השארות הנפש לאחר המוות, הקל ביותר הוא להצביע על התופעה של שיבה לחיים לאחר המוות. בנוסף, טוענים, אשר כל המתים מתארים - פחות או יותר - מחזה דומה.
ובעיקר: א) ראיית הגוף כאובייקט חיצוני, ב) אור ומנהרה וכיו"ב, ג) ראיית קרובי משפחה. בד"כ ישנם ב' צדדים בדיון כזה: הדתי מאידך, אשר טוען שכן היא האמת, ומביא אסמכתאות מהגמ' והזוהר. והרציונאל לאידך, שיטען בלהט שאין זה כי אם תוצאה פסיכולוגית וכיו"ב מהמצב של החולה.
ברצוני לדון דווקא בהיבט דתי, על אמיתות התופעה. ראשית אדגיש, שאמונתי היא שגם לאחר המיתה הנפש נשארת וקיימת. וק"ו, אם חומר אף פעם לא יכול להאבד ולהעלם כליל (עד"מ, עץ יכול להיפך לשולחן מועיל, או אם נשרוף אותו הוא יהיה אפר, אף אף פעם חומר העץ לא יעלם), כ"ש המציאות הרוחנית-הנפש, אינה נאבדת אף פעם.
אבל על התיאורים הנפלאים של השבים לחיים. בלבי כמה תמיהות:
ראשית, על-פי תורה המיתה היא יציאת הנשמה. כלומר, אפילו אם מהיבט רפואי, האדם נחשב למת. אין זה קובע כלל לגבי התורה. זה אולי יכול להגיד לנו, שנשמתו יצאה מגופו, וא"כ הוא מת ע"פ ההגדה התורנית. האם ע"פ הגדרת התורה אותם השבים לחיים מתים אכן? האם מצאנו לכך תקדים בתורה שהקב"ה יחזיר מתים לחיים כי עדיין אינם צריכים למות?
ועיקר, כל הנ"ל מתארים שרואים מחזות וכו', ובהם צבעים, פרצופים וכיו"ב. ואיני מבין, הרי כל תיאורים אלו אינם אלא של דברים גשמיים הנראים לעינים בשריות. ואני שואל: הייתכן? איני יודע איך רואים רוחניות. בוודאי, יש "ציור" רוחני כל שהוא, אבל אין ספק שזה לא נראה כמו מה שאנו רואים כאן בעולם. האפשרות לראות גשמיות היא אך ורק ע"י התגשמות כח הראי' ע"י התלבשותה בכלי העין (המשך תער"ב עמ' ד')?
השערתי היא, שהאפשרות לחזות בכאלה דברים כמו שאנו רואים כן בעולם, מוכיחה אשר אין זה כי אם פרי דמיונה של המחשבה. ואין זה כי אם חלום. וכמו שבחלום אפשר לראות רק דברים שאדם ראה בחייו כך גם שם.
לחילופין, אולי אפשרות לתת לזה צביון דתי וקדוש יותר, אבל גם אז אל נאמר שמדובר בעלייה לעולמות עליונים. אולי אפשר לומר: לא חקרתי את עניין החלומות, אבל בספרים שונים מובא, שהקב"ה לפעמים מראה לאדם דברים מסויימים בחלום. אולי ג"כ מראה הקב"ה - באמצעות החלום - את השיקול בעולמות העליונים להישארותו בחיים. אולי אפשר ג"כ להוכיח את זה מהגמרא (ר"ה, יז, א) שמתואר שהונא בריה דרב יהושע אשר חלה (לא כתוב שהוא מת!!), רב פפא שאל אותו מה ראה? והשיב שהקב"ה החליט להחזירו וכו' (איני זוכר במדויק). בביאור שוטנשטיין כתוב שראה כשנשמתו עלתה, אבל שם ייתכן: א) שזכה לעלות, וראיה במובן של הבין או ראיה רוחנית, ב) שראה בחלום את כוונת ה' וכיו"ב, כמו שפי' לעיל את תופעת המוות קליני.
עד כאן הנראה לענ"ד, אולי משכילי הפורום יוכלו להביא את דעתם?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2005 11:14 |
|
| |
.
הפרק הראשון של "מעבר", בתרגום לעברית, התפרסם כאן:
http://www.sf-f.org.il/story?id=415
ביקורת נוספת על הספר:
http://www.jandysbooks.com/sfbooks/passage.html
כאמור לעיל, לספר אג'נדה ברורה, ולמי שלא הבין, היא לא ממש קשורה להשארות הנפש.
בספר גם מובאות כל התאוריות המוכרות כיום לגבי משמעות ה NDE , כולל ביקורת צינית ומושחזת על השרלטנים ועל אלו ה"שותלים" זכרונות אצל מי שחוו מוות קליני.
חוששני כי את התשובה המדעית המוחלטת לגבי המשמעות, יקבל כל אחד מאתנו לא מקריאה אלא רק לאחר מאה ועשרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2005 11:04 |
|
| |
דו"ד,
ההיגיון הבריא מחייב גם היכרות עם החומר. כשם שלא ייתכן ששחקן כדורגל, עם הגיונו הבריא, יתחיל לפרוך את קושיותיו של מר בר רב אשי, או לחלק 'צווי דינים' ברמב"ם.
יבוסי,
לא טוב להתרגז. זה מזיק לבריאות. והתלהמות לא תמיד מוציאה אדם יותר צודק.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2005 11:01 |
|
| |
יבוסי
מחילה על שהרגזתיך.
האמת, שחששתי שתתרגז...
הרי הכל חוזר לדיון הישן על ההגיון הבריא.
רק שכאן אני משתמש בזה גם בפיזיקה ולא רק במטאפיזיקה.
כבר קרל פופר הוכיח שהמדע איננו מתקדם מכח נסיונות אמפיריים, אלא מחוש מסויים שמבין מה נכון. (אני מקווה שזה תמצות ראוי של טענתו.)
- דו"ד
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2005 10:24 |
|
| |
דין ודיין, אין שעתי בידי להשיב עכשיו באריכות, וטוב שכך, אבל הרגזת אותי מספיק כדי לסחוט כמה מלים.
כתבת:
הרי מסתבר שרוה האנשים שמתים מאבדים לפני כן את הכרתם. לא מסתבר שהגוף יודע להבדיל בשלב זה בין איבוד הכרה זמני, לאיבוד הכרה שיוביל בסופו של דבר למוות
מה שבאמת עלי לעשות כאן, כדי להמחיש לך את השטחיות הזועקת מדבריך, הוא לקחת דף מאיזו מסכת ולהתחיל לספר לך מה מסתבר או לא מסתבר שבן בג בג היה יכול לומר.
אתה יוצא מאיזה מודל אינטואיטיבי חסר כל בסיס של הכרה, מפריח השערות על מידת הדמיון בין מצבים שונים של נתק תודעתי ומתעלם מבערך אינסוף ורבע הבדלים פיזיולוגיים בין אבדני הכרה שונים, כנראה בגלל שמדובר בענין "רוחני". מה זה משנה אם יש קצת יותר אדרנלין או קצת פחות חמצן, העיקר שהרוח יצאה לטיול.
|
|
|
|
|
