עולם קדמון עולם מחודש

כפי שקראתי(אשמח עם מישהו יביא את דברי המקור),הרמב"ם סבר שלא ניתן להוכיח בשכל האנושי שהעולם מחודש ויש לקבל את זה רק כמסורת מדתנו שהעולם מחודש ונברא.


מדוע אמר הרמב"ם שלא ניתן בשכל האנושי ,להוכיח שהעולם מחודש?

אתה לא מחליט קודם שיש צרוף סופי לאברים
שחברת במקרה?
מה רלונטי פה?

מואדיב

הנח ל- "נמנו וגמרו" כי לא מפיהם אנו חיים.

מדוע בכלל היהדות סוברת שאלהים קדמון, אולי אלהים נברא לפני 6001 שנה?
וכי אלהים ברא לעצמו כפיל מוגבל (העולם)?
אם אלהים ברא לעצמו כפיל מוגבל, למה לא נאמר שיש 2 אלהים (ושניהם כל יכול)?

כל השאלות מכוונות לבאר מהו קדמון, מה משמעותו, ומדוע לא שייך לייחס זאת מלבד אלהים.   

_________________

.



דרום חוקר:

אני חושש כי אין "נמנו וגמרו" בנושא המפץ הגדול, או יצירה. למיטב זכרוני, לא כל המדענים מסכימים כי לעולם היתה נקודת התחלה, למרות התפשטות היקום (ע"ע קבוע האבל לעיל) וכו'.

הנושא, ככל מה שאי אפשר למששו ביד, שנוי במחלוקת. אבל אולי עד שאני מכביר מלים, יבואו גדולים וטובים ממני ויאריכו בכך (מצו"נ? ר' מיכי? ) .

מואדיב

דבריך נכוחים ומועילים
הדיון כאן הוא לא על זמן שהיה קודם בריאת הזמן
הדיון כאן הוא על חומר שלא ניתן להגדירו בזמן, אלא הוא היה מאז ומעולם, ויהיה קיים לנצח נצחים.
האם אפשר לסבור כך, כן או לא.

בתקופת הרמב"ם היתה דעה נפוצה בין הפילוסופים אולי העולם קדמון.
אבל בימינו, נראה שהתיאולוגים של המדע נמנו וגמרו שהעולם מחודש, וכעת יש ויכוח אימתי.
מדוע? כי מושכל ראשון, לא ניתן להתייחס לחומר כנצחי, הגדרה ראשונית של החומר שהוא איננו נצחי.

.


דרום חוקר:

חוששני שאם הבנתי את דבריך נכונה, עלי לחלוק על בסיסם.

"קדמון" - פירושו הפשוט הוא קדום מבחינת הזמן. משהו שהיה לפני הדברים האחרים.

אי אפשר לדבר על חומר שהוא קודם לבריאת העולם, כי הזמן, הוא מהנבראים.

אני חוזר על דברי שוב כדי להבהירם:

כשם שבבריאת העולם נבראו שלושת המימדים הראשונים שלו, כך גם נברא אז הזמן. אם "טרם" בריאת העולם לא היה זמן, לא ניתן לדבר אודות "טרם בריאת העולם" - מדובר במושג חסר משמעות.

מואדיב

אין רבותא בקביעה שאתה טועה, אבל יש רבותא בכך שהקביעה הנ"ל תגרום לך להבין שגם בקביעתך אין כל כך רבותא. ולענייננו - משמעות המושג מחלוקת, למיטב הבנתי אינה שאחד צודק ואחד טועה ולא שכ"א טוען שהשני טועה (בעבר הבנתי אחרת, אבל כנראה טעיתי) אלא שכל אחד מציג את נקודת הראייה שלו כדי שהאמת האמיתית תתברר מבין שניהם. וכאשר לא מצליחים ליצור את האמת שכוללת את דברי שני החולקים - אזי שונים דבריהם ודברי חבריהם, וכל אחד יעשה כהבנתו. אא"כ מדובר למשל בב"ד המורה לציבור, שאז הזקן ממרה אינו חוטא לעצמו אלא לציבור - שהרי אם כל אחד עושה כהבנתו אזי הציבור צריך לעשות כהבנת רוב החכמים שלו. אבל אין הכוונה שהחולק עליך טועה.
 
לכן אני סברתי שאם אתה אומר שצריך להוכיח את הטעות ברמב"ם, ואני אמרתי שמספיק להציג טענה פשוטה שבפשוטות אפילו כביעתא בכותחא שמסתמא גם הרמב"ם לקח אותה בחשבון. ולא זו בלבד, אלא אפילו אני אחליט שלא נראה לי מה שהרמב"ם אומר, מבחינתי זה מספיק. הרי גם אני נבראתי בצלם ובשבילי נברא העולם.

מי שמך לאיש שר ושופט עלי להמליך עלי את הרמב"ם? הא? וכ"ש להמליך עלי את דעתו! עצור, כאן חושבים, לא כאן מאמינים (אבל באף אחד, באף אחד לא מאמינים).  אגלה לך סוד: איפה שחושבים לא מאמינים ואיפה שמאמינים לא חושבים. כל בן אדם הוא קצת מאמין וקצת חושב, אבל בית מדרש שייחדו אותה ללימוד מחשבתי ולא אמונתי - למה לשנות  מקדושה לקדושה???
 

מנהגים מעניינים יש לך, לא נראה לי שהייתי רוצה לאמץ אותם. ובמחשבה שנייה דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור - אי אתה רשאי להתירם בפניהם. אבל אתה עצמך שמת גבול למנהג, אז נסלח לך הפעם.

תכוון יותר באתה חונן, ואני אכוון ב"מאריך הזמן", ואולי יהיה לי זמן להמשיך.

דר"ח

קשה לך למדוד זמן עד אין סוף, ולדעתך זמן הוא דבר מוגבל. זו בעיה שלך! לא של העולם. וחוסר היכולת לתפוס במוחך זמן ללא גבול בטח שלא מהווה הוכחה למוגבלותו של הזמן.

דר"ח,
מה הבעיה לסבור שכל חומר בעולם קיים לזמן מוגבל אבל העולם עצמו אינו שייך למגבלות האלה?  באותה מידה אריסטו סבר שהפרטים מתכלים אבל המינים עומדים לעולם מבלי להפוך בכך את המינים למשהו רוחני (אא"כ תרצה לראות בהם מין אידאות אפלטוניות). 
אתה נראה כמצייר את העיגול סביב החץ: קובע מה המגבלות המוטלות על העולם ומתוך זה מסיק שהוא מוגבל.  בכלל, אני תמה עליך.  הרי הרמב"ם קבע שלא ניתן להכריע נגד קדמוניות העולם בנימוקים שכליים גרידא, אז כיצד אתה מנסה להסתמך עליו כדי לבסס את אי-הקדמוניות?