נסיון לתארך את המקרא לפי לשונו: מביקורת המקרא ועד ה"אקדמיה ליהדות"

הפרק מבוסס על נסיון להוכיח את סדר הזמנים הכרונולוגי של חיבור ספרי המקרא על פי מושגים ביטויים וכתיב המיוחדים לתקופות השונות.

ההנחה לפיה ניתן לשייך ספר לתקופה מסויימת על פי הנתונים האמורים, הינה מופרכת לגמרי, וזאת מכמה סיבות:

א.    לכל היותר ניתן להוכיח באלו ספרים שוקעו חומרים ישנים יותר, אולם לא ניתן להסיק מכך על זמן חיבורו הכולל של הספר.

ב.     הבדלים במושגים ביטויים וכתיב אינם משקפים דוקא תקופות, יתכן שהם משקפים מעמדות שונים, חברה שונה, או איזור גיאוגרפי אחר ועוד ועוד [ננסה לדמיין למשל חוקר שיחקור בעתיד גליונות של עיתון המודיע מול גליונות של עיתון הארץ. על פי ההגיון העומד בבסיס המאמר יבדוק החוקר הנכבד את המושגים הרווחים בעיתון המודיע מול אלו הרווחים בעיתון הארץ, את הביטויים, ואת השפה, ועד מהרה יסיק מסקנה נחרצת לפיה עיתון המודיע יצא לאור בתקופה אחרת לגמרי מהעיתון הארץ. וזאת למרות ששני העיתונים הם בעלי מטרה מוצהרת משותפת, לעומת ספרי המקרא הנבדלים אלו מאלו במטרותיהם].

ג.       הבדלים בכתיב אינם משקפים דוקא את זמן חיבור הספר, אלא את זמן כתיבת העותק שנתקדש כנוסח המסורה. כלומר יתכן ששני ספרים התחברו באותה תקופה, אלא שהנוסח שנתקדש לאחד מהם היה מהעתקה קדומה יותר, ואילו הנוסח שנתקדש לחבירו הינו מהעתקה מאוחרת יותר. לא מדובר בזיוף או בהונאה מתוחכמת, אלא בעובדה פשוטה שאדם מעתיק חיבורים לפי סגנון תקופתו [דוגמא רחוקה לדבר יכולה לשמש מהדורת הרמב"ם 'פרנקל'. במהדורה זו - למרות הדיוק הרב אליו כיוונה - שונה הכתיב ברמב"ם בשם ה' משלשה יודי"ן לשני יודי"ן. כמו כן שונה הכתיב המחבר את המילה 'של' לתיבה שלאחריה, לכתיבה נפרדת של ..., וכך במקרים נוספים].

יתירה מזו יתכן שמדובר בהעתקות בנות אותו הדור, אלא שספרים מסויימים נתקדשו לגמרי כולל הנוסח המדוקדק, והמעתיקים לא ההינו לשנות בהם מאומה, לעומת ספרים אחרים שלא נתקדשו כלל או לפחות הנוסח המדוקדק שלהם עדיין לא נתקדש.

ד.     לעומת הרשימות שבמאמר ניתן בקלות לערוך רשימות אחרות של מושגים, ביטויים, וכתיב ש'יוכיחו' שספרי התורה לא נתחברו כולם באותה תקופה, או שספרים מסויימים מן הנביאים או מן הכתובים קודמים לספרים מסויימים מן התורה.

למרות זאת הייתי סבור שהמאמר הנזכר מהווה אוסף מכובד ומרשים של נתונים בדוקים, מרתקים כשלעצמם.

בבדיקה מסודרת שערכתי, גליתי לתדהמתי את האמת המבישה: מדובר בגיבוב מאחז עינים של נתונים שקריים, נתונים שאינם רלוונטים לנידון, התעלמות שיטתית מנתונים שאינם עולים בקנה אחד עם הנטען או הסתרה אלגנטית שלהם, ועל כולנה 'תפירת' הנתונים בדרך מתוחכמת שקשה שלא לראות בה הונאה מכוונת [מובן מאליו שלא עלה על קצה דל דעתי להאשים את המחבר בהונאה מכוונת, חלילה לי ממחשבת פיגול זרה ומוזרה שכזאת. ככל הנראה המחבר הנכבד נכשל באנשים שאינם מהוגנים, כשהתהלך כסומא בארובה והעתיק מתוך ספרים משובשים מבלי דרישה וחקירה. או אולי הלחץ זה הדחק היה בעוכריו, בהיותו נאלץ לעבוד בצורה שטחית ומרושלת, מה שהביא לתוצאות המביכות].

לאורך היריעה במאמר ולקוצר היריעה כאן אעלה קטעים לדוגמא מתוך המאמר, כשלאחריהם אביא את תוצאות הבדיקות האמיתיות, בדיקות שבדורנו דאכשר יכול כל בר בי רב דחד יומא לעורכן בקלות [מספרי העמודים מתייחסים למהדורת המאמר שבידי, יתכן שבמהדורות אחרות, המספור שונה].

עמוד 132

"ומהם שיש להם עמידה מתוך ההבדל בין תורה לנביאים גם לולי הארכיאולוגיה, כך למשל כינויו של פרעה: בתורה מוזכר תמיד ללא שמו, ובנביאים בצירוף שמו ("פרעה נכה" "שישק" "חפרע"), מה שתואם את הסגנון המצרי בשתי התקופות כידוע מן הארכיאלוגיה"

במלכים נזכר פרעה 20 פעמים ב-17 מתוכן לא נוסף כינוי לשמו. בישעיה נזכר פרעה 5 פעמים באף אחת מתוכן לא נוסף כינוי לשמו. בירמיה נזכר פרעה 11 פעמים ב-9 מתוכן לא נוסף כינוי לשמו. ביחזקאל נזכר פרעה 13 פעמים באף אחת מתוכן לא נוסף כינוי לשמו.

ביתר ספרי הנביאים והכתובים - למעט תהלים שיר השירים עזרא ודברי הימים - לא נזכר פרעה, כמו גם בספרים ויקרא ובמדבר מן התורה.

עמוד 132

"גם שפת הדבור בתורה כפולה פעמים רבות מאד אף בתיאורים ריאליים ובחוקים: "נתונים נתונים" "הסתר אסתיר" "רפא ירפא" "הסך נסך" "הרבה ארבה", "פתוח תפתח", "מות יומת" "סקול יסקל" "ירה יירה" "לנדור נדר" "נזיר להזיר" "איש איש" "הכה תכה" "העניק תעניק" "גנוב ייגנב" "העבט תעביטנו" "היכרת תכרת" "אמור יאמר" "המול ימול" "ראה תראה" "הקרב הקרב" "יצא יצא" "שקץ תשקצנו" "תעב תתעבנו" "עלה נעלה" "בבקר בבקר". בנביאים אנו מוצאים לשונות כאלו בעיקר בשירים (שבהם נשתמרה הלשון העתיקה). ובתורה בולט ביותר במספרים: חמשים בחמשים (שמות כז יח) עשרה עשרה (במדבר ז פו)."

א. בשפטים (ח כה) "נתון נתן". בירמיה (לב ד) "הנתן ינתן". עוד בירמיה (לח ג) "הנתון תנתן".

ב. בירמיה 2 פעמים (ז ח ויט יג) "והסך נסכים". עוד בירמיה (לב כט) "והסכו נסכים".

ג. בשפטים (יג כב) "מות נמות". עוד בשפטים (כא ה) "מות יומת". בשמואל 2 פעמים (א יד לט וב יב יד) "מות ימות". עוד בשמואל 2 פעמים (א יד מד וא כב טז) "מות תמות". עוד בשמואל (ב יד יד) "מות נמות". במלכים 5 פעמים (א ב לז וא ב מב וב א ד וב א ו וב א טז) "מות תמות". עוד במלכים (ב ח י) "מות ימות". בירמיה (כו כ) "מות תמות". עוד בירמיה (כו יט) "ההמת המתהו". עוד בירמיה (לח טו) "המת תמיתני". ביחזקאל 3 פעמים (ג יח ולג ח ולג יד) "מות תמות". עוד ביחזקאל (יח יג) "מות יומת".

ד. בשמואל (ב טו ח) "נדר נדר". בישעיה (יט כא) "ונדרו נדר".

ה. ביחזקאל 2 פעמים (יד ד ויד ז) "איש איש".

ו. במלכים (ב ו כא) "האכה אכה"

ז. בשפטים (טו ב) "אמר אמרתי" בשמואל (א ב ל) "אמור אמרתי". עוד בשמואל (א כ כא) "אמר אמר". עוד בשמואל (ב ה א) "ויאמרו לאמר". עוד בשמואל (ב כ יח) "ותאמר לאמר". ביחזקאל (כח ט) "האמר תאמר". עוד ביחזקאל (לג י) "אמרתם לאמר" עוד ביחזקאל (לג כד) "אמרים לאמר". בזכריה (ב ד) "ויאמר לאמר".

ח. הכפילות "ראה תראה" לא מופיעה בתורה, אלא בשמואל (א א יא). [כפילות זו בהטיות אחרות מופיעה פעם 1 בבראשית (כו ח), פעם 1 בשמות (ג ז), ופעם 1 בישעיה (ו ט)].

ט. בשמואל (ב יח ב) "יצא אצא". בירמיה (לח יז) "יצא תצא".

י. בשמואל (ב יג ד) "בבקר בבקר". בישעיה 2 פעמים (כח יט ונ ד) "בבקר בבקר". ביחזקאל 3 פעמים (מו יג ומו יד ומו טו) "בבקר בבקר". בצפניה (ג ה) "בבקר בבקר". בדברי הימים (א ט כז) "לבקר לבקר". עוד בדברי הימים 2 פעמים (א כג ל וב יג יא) "בבקר בבקר".

יא. בישעיה (כז יב) "לאחד אחד". ביחזקאל (י כא) "ארבעה ארבעה". בזכריה (ד ב) "שבעה ושבעה". בדברי הימים (א כו יז) "שנים שנים".

מצד שני ניתן להצביע על כפלויות שאינן בתורה, ולדוגמא בשמואל (א א י) "ובכה תבכה". ובדומה לכך באיכה (בכו תבכה). או במלכים (ב ג כג) "החרב נחרבו" ובדומה לכך ישעיה (ס יב) "חרב יחרבו". ועוד רבות רבות.

עמוד 133

"המילה "ימים" כציון עצמי למדת זמן (כנראה שנה) שייך לתקופות התורה: ויהי מקץ ימים (בראשית ד ד) תשב הנערה עמנו ימים (בראשית כד) ויהיו ימים במשמר (בראשית מ ד) ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה כט) יומיים או חדש או ימים (במדבר ט כב)"

ובהערה "אפשר למצוא מקור או שנים כאלו גם בנביאים ראשונים..."

בשפטים 2 פעמים (יא ד וטו א) "ויהי מימים". עוד בשפטים (יד ח) "וישב מימים". בשמואל (א כט ג) "זה ימים או שנים". במלכים (א יז ז) "ויהי מקץ ימים". עוד במלכים (א יז טו) "ותאכל היא והוא וביתה ימים". בדניאל (ח כז) "נהייתי ונחליתי ימים". בעזרא (נחמיה א ד) "ואתאבלה ימים".

עמוד 134

"שמו של הסממן "לבונה" מופיע בתורה 5 פעמים רק בכתיב חסר, ובנביאים 10 פעמים לבונה בכתיב מלא. ללא יוצאי דופן. בנותיכם, בנביאים רק מלא (8) ובתורה רק חסר (6). ללא יוצאי דופן."

א. בישעיה (סו ג) "לבנה" בכתיב חסר.

ב. בעזרא 2 פעמים (נחמיה ד ח ונחמיה יג כה) "בנתיכם" בכתיב חסר.

אלא שיש כאן הרבה מעבר לטעות. במקרא ישנן כמה וכמה הטיות למילה בנות כמו: בנותיך, בנותי, בנותינו, בנותיו/ה, ובנותיהם. המחבר מתעלם בצורה חלקה מכל ההטיות האחרות שמפריכות את התיאוריה מכל וכל, ובוחר להביא את ההטיה הבודדת שכביכול מוכיחה את התיאוריה!

ההטיה בנותיך מופיעה בכתיב חסר 3 פעמים בבראשית, פעם 1 בויקרא, 2 פעמים בבמדבר, 2 פעמים בדברים, פעם 1 בשמואל, 2 פעמים בישעיה, פעם 1 בירמיה, ופעם 1 בתרי עשר [עמוס]. ובכתיב מלא פעם 1 בבראשית, פעם 1 בירמיה, 6 פעמים ביחזקאל, ופעם 1 באיוב.

ההטיה בנותי מופיעה בכתיב חסר 6 פעמים בבראשית, ו-3 פעמים ברות. ובכתיב מלא פעם 1 בישעיה.

ההטיה בנותינו מופיעה בכתיב חסר 3 פעמים בבראשית, פעם 1 בירמיה, ו-4 פעמים בעזרא. ובכתיב מלא פעם 1 בשמות, 2 פעמים בשפטים, פעם 1 בתהלים, ופעם 1 בדברי הימים.

ההטיה בנותיו/ה מופיעה בכתיב חסר 7 פעמים בבראשית, 3 פעמים בשמות, 6 פעמים בבמדבר, פעם 1 בדברים, 4 פעמים ביהושע, 2 פעמים בשפטים, 2 פעמים בשמואל, פעם 1 בירמיה, פעם 1 באיוב, 6 פעמים בעזרא, ו-11 פעמים בדברי הימים. ובכתיב מלא 2 פעמים בבראשית, 7 פעמים ביהושע, 5 פעמים בשפטים, פעם 1 בשמואל, 11 פעמים ביחזקאל, פעם 1 בעזרא, ו-6 פעמים בדברי הימים.

ההטיה בנותיהם מופיעה בכתיב חסר פעם 1 בדברים, פעם 1 בשמואל, 3 פעמים בירמיה, ו-5 פעמים בעזרא. ובכתיב מלא 2 פעמים בשפטים, פעם 1 במלכים, 3 פעמים בירמיה, 2 פעמים ביחזקאל, 2 פעמים בתהלים, ופעם 1 בדברי הימים.

עמוד 135

"הגרה של התורה, נקראת "אגורה בנביא". ה"מזלגה" שבתורה, בנביא: מזלג. בתורה "אכזר", בנביאים "אכזרי" (9). בתורה: זעוה, בנביאים: זועה (6). בתורה: תאו, בנביא: תוא. בתורה: סוהר, בנביא: מטרה."

א. מחד גרה לא נזכרה בבראשית ובדברים, ומאידך אגורה נזכרה בנביאים וכתובים פעם 1 בלבד בשמואל (א ב לו). אפילו נניח שאכן מדובר באותה מטבע לא ניתן להסיק מכך מאומה.

ב. בתורה לא נזכרה מזלגה.

ג. הכינוי אכזר מופיע פעם 1 בתורה, 2 פעמים באיוב ופעם 1 באיכה. הכינוי אכזרי מופיע בישעיה ירמיה ומשלי.

ד. הכתיב זעוה מופיע פעם 1 בתורה ופעם 1 ביחזקאל. הכתיב זועה מופיע פעם 1 בישעיה. בנוסף ישנם 5 מופעים בהם הכתיב זועה והקרי זעוה - 4 פעמים בירמיה ופעם 1 בדברי הימים.

ו. תאו נזכר פעם 1 בלבד בדברים (יד ה) ותוא נזכר פעם 1 בלבד בישעיה (נא כ). אפילו נניח שמדובר באותו יצור, ואפילו נניח שלא מדובר בטעות כתיב בעלמא לא ניתן להסיק מכך מאומה.

עמוד 136

"השחל נמצא 18 פעמים בספרות הנבואה כנרדף לאריה, ובתורה אין לו זכר. כן דינם של הנמר והפתן המריא והכפיר הנזכרים בספרות הנבואה פעמים רבות."

א. שחל נזכר 7 פעמים במקרא ורק בתרי עשר ובכתובים.

ב. בדברים (לב לג) "פתנים".

עמוד 137

"בתורה אנו מוצאים 24 פעמים זהב טהור, בפרט במלאכת המשכן, במלכים אין אנו מוצאים אלא "זהב סגור (5) ובכלל אין בנביאים בשום מקום "זהב טהור" או בתורה בשום מקום "זהב סגור" (אנצ"מ ח"ה 17). (בנביאים יש גם כנוי לזהב "חרוץ" (6) וכן "כתם" (9) ישנו גם "זהב שחוט"."

זהב טהור נזכר בתורה רק בשמות. בדברי הימים מופיע הביטוי 3 פעמים (א כח יז וב ג ד וב ט יז).

עמוד 137

"וישא עיניו וירא", 10 פעמים בתורה, 3 ביהושע שופטים ושמואל."

 ביטוי זה כצורתו מופיע 8 פעמים בבראשית ופעם 1 בבמדבר. אלא שבדיקה יסודית יותר מגלה את התרמית המתוחכמת:

כדי להשיג את מטרתו בחר המחבר בהטיה זו דוקא ובלשון יחיד. כשאנחנו בודקים את הצירוף נשיאת עין וראיה בהטיות השונות, אנחנו מגלים תמונה אחרת לגמרי: הצירוף מופיע 13 פעמים בבראשית, פעם 1 בשמות, בויקרא הצירוף אינו מופיע, פעם 1 בבמדבר ופעם 1 בדברים.

כמו כן מופיע הצירוף פעם 1 ביהושע, פעם 1 בשפטים, 2 פעמים בשמואל, 3 פעמים בישעיה, 2 פעמים בירמיה, 6 פעמים בתרי עשר [זכריה], 2 פעמים בדניאל ופעם 1 בדברי הימים.

עמוד 138

הכנוי אדני ידוד בשמוש בתורה רך ע"י בני בני אדם: אברהם בברית בין הבתרים, ובספר דברים בתפלת משה, ואינו נמצא עוד בתורה, וכן אינו נמצא בשופטים ושמואל. במשלי ואיוב אין כנוי זה למרות שהיינו מצפים למצאו בספרו התחכמה. הראשון שהחל להשתמש בו באופן מסודר הוא דוד: בתפלת דוד ש"ב פ"ז 6 פעמים. בדבריו מ"א ב כו. בתהלים 4 פעמים. בתפלת שלמה מ"א ח. ומכאן ואילך בנביאים כנה כנוי זה שביתה באופן בלוט: בעמוס 21 פעמים. בישעיהו נמצא הבטוי 25 פעמים. בירמיה 14 פעמים. ביחזקאל 217 פעמים! הבטוי נמצא גם בעובדיה, מיכה, זכריה, וצפניה."

הבה ננתח את הקטע ואת 'מלאכת המחשבת' שמאחוריו.

קודם כל "רק על ידי שני בני אדם" "ואינו נמצא עוד בתורה". הרי במלכים המתאר את התקופה שאחרי דוד "שהחל להשתמש בו באופן מסודר", והמקבילה בחלקה לתקופת ישעיה וירמיה, נמסר ביטוי זה רק מפי אדם אחד - שלמה.

"וכן אינו נמצא בשופטים ושמואל". ראשית יש כאן התעלמות אלגנטית מספר יהושע בו ביטוי זה כן נמצא (ז ז). כמו כן בספר שפטים ביטוי זה נמסר פעמיים! מפי גדעון (ו כב) ומפי שמשון (טז כז).

"במשלי ואיוב אין כנוי זה למרות שהיינו מצפים למצאו בספרות החכמה". מעשה לסתור? הרי ספר משלי מיוחס לשלמה שמפיו נמסר הביטוי במלכים.

מעבר לכך מה אומרת לנו העובדה שבמגילות בדניאל עזרא ודברי הימים לא נזכר ביטוי זה? [בעזרא (נחמיה י ל) "ידוד אדנינו"].

עמוד 139

"השם אל אינו שכיח במקרא והיה רווח בעיקר בתקופת התורה, כמו שמאריך קאסוטו באנצ"מ ח"א עמ' 303-4 לפרט, הוא מראה שם צירופים רבים לשם זה (האל הנראה אליך, האל העונה אותי, אל קנא, אל רחום וחנון, אל אחר, אל רחום, האל הנאמן, אל גדול ונורא, האל הגדול הגבור והנורא, אל נכר, אל מחוללך, אל אמונה, אל אביך, ורבים כיוצא בהם, כולם רק בתורה)."

א. הכינוי אל [לא כולל שם המקום בית אל] מופיע בבראשית 13 פעמים, בשמות 5 פעמים, בויקרא אינו מופיע כלל, בבמדבר 10 פעמים, בדברים 13 פעמים.

ביהושע מופיע הכינוי [לא כולל שם המקום בית אל] 4 פעמים, בשפטים אינו מופיע כלל, בשמואל 6 פעמים, במלכים אינו מופיע כלל, בישעיה 20 פעמים, בירמיה 3 פעמים, ביחזקאל 4 פעמים, בתרי עשר 9 פעמים, בתהלים 65 פעמים, במשלי אינו מופיע כלל, באיוב 55 פעמים, במגילות פעם 1 [איכה], בדניאל 2 פעמים, בעזרא 3 פעמים, בדברי הימים אינו מופיע כלל.

ב. חלק מהכינויים המופיעים בנביאים ובכתובים מופיעים בצירופים הנזכרים: ביהושע (יד כט) ובתרי עשר (נחום א ב) "אל קנוא". בתרי עשר (יונה ד ב) ובעזרא (נחמיה ט לא) "אל חנון ורחום". בתהלים (פו טו) "אל רחום וחנון". בישעיה (י כא) "אל גבור". בתהלים ב-2 מקומות (עז יד וצה ג) "אל גדול". בירמיה (לב יח) "האל הגדול הגבור". בדניאל (ט ד) "האל הגדול והנורא". בעזרא (נחמיה א ה) "האל הגדול והנורא". עוד בעזרא (נחמיה ט לב) "האל הגדול הגבור והנורא". במלאכי (ב יא) ובתהלים (פא י) "אל נכר".

ג. חלק מהכינויים המופיעים בנביאים ובכתובים מופיעים בצירופים אחרים שאינם מופיעים בתורה: ביהושע (ג י) ובהושע (ב א) ובתהלים ב-2 מקומות (מב ג ופד ג) "אל חי". בשמואל (א ב ג) "אל דעות". בישעיה (ה טז) "והאל הקדוש". עוד בישעיה (מה כא) "אל צדיק ומושיע". בתהלים (לא ו) "אל אמת". בתהלים ב-2 מקומות (מד כא ופא י) "אל זר".

עמוד 139

"בתורה מוזכרת חברון (בראשית כג ב)" בכנוי "ממרא היא חברון", או "קרית ארבע היא חברון", ביהושע טו "לכלב בן יפנה נתן חלק בתוך בני יהודה אל פי ה' ליהושע את קרית ארבע אבי הענק היא חברון", עדיין נקרא בשני שמותיה. ואלו בשופטים א י (תיאור אותו המקרה) "וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון ושם חברון לפנים קרית ארבע". גם בני הענק כבר נשכחו. מכאן ואילך אין מוצאים אלא "חברון"."

בבמדבר (יח כב) נזכרה חברון 2 פעמים ללא תוספת.

בעזרא (נחמיה יא כה) נזכרה "קרית הארבע" לבד, ללא התוספת 'חברון', על פי ההגיון שבמאמר יש להוכיח שספר עזרא מוקדם לכל ספרי המקרא, ונתחבר בתקופה בה עדיין לא כונתה העיר חברון.

עמוד 140

"הכנוי "ערבי" לישמעאלים הרווח בנביאים אינו בתורה."

הכינוי 'ישמעאלי' מופיע בתורה 4 פעמים בבראשית בלבד [באותו ענין]. כמו כן מופיע הכינוי בשפטים (ח ד) בתהלים (פג ז) ובדברי הימים (א ב יז).

הכינוי 'ערבי' מופיע בישעיה (יג כ), בירמיה (ג ב) 3 פעמים בעזרא ו-5 פעמים בדברי הימים.

בספרים הנותרים שני הכינויים אינם מופיעים.

שוב אנחנו רואים כיצד פועלת ה'שיטה'. הכינוי 'ערבי' בישעיה ירמיה עזרא ודברי הימים הופך להיות הכנוי 'הרווח בנביאים' לעומת הכינוי 'ישמעאלי', כשבעצם הכינוי ישמעאלי מופיע 4 פעמים בתורה בבראשית ו-3 פעמים בנביאים וכתובים.

עמוד 140

""מן הכתובים שנזכר בהם מדיין אנו למדים שתקופת הפריחה של המדיינים היתה בזמן נדודי השבטים ובימי השופטים. ארץ מדיין נזכרת עוד במל"א יא יח בסיפור בריחתו של הדד האדומי למצרים, בעת שנכבשה אדום ע"י מואב. לאחר מכן אין מדיין נזכרת במקרא"."

מדין נזכרת 3 פעמים בישעיה (ט ג וי כו וס ו), ופעם 1 בתרי עשר (חבקוק ג ז).

עמוד 144

"דוגמאות לביטויים השייכים רק לתקופת נביאים ראשונים:

וייזעקו (להיאסף, 9) רק ביהושע שופטים ושמואל. (וכן ויצעקו במובן של להיאסף (רק בשופטים י יז, ש"א יג ד, מ"ב ג כא). וכן הזעק, ויזעק רק בשופטים ושמואל כמה פעמים).

השימוש "יעף" במלה עיף, נמצאת רק בשופטים פעמיים ובשמואל חמשה.

הבטוי "מה זאת עשית" בתורה תשע פעמים ואחת בשופטים (ב'). מלבד זאת פעם אחת ביונה.

הבטוי "צלחה עליו רוח ה'" נמצא רק 5 בשמואל, 3 בשופטים. הבטוי "כאיש אחד" כמסמל את אחדות העם נמצא רק בשופטים 3 ובשמואל 2.

המילה גשו בניקוד של חולם רק בש"א יד לח יהושע ג ט ורות ב יד.

"כזה וכזה" רק בשופטים ושמואל וראש מלכים (3). "כזאת וכזאת" גם ביהושע (ס"ה 5).

"צמד חמורים חבושים" רק בשמואל ושופטים.

הבטוי "בי אדוני" הנמצא בתורה 5 פעמים, 1 ביהושע, 3 בשופטים, 2 במלכים א'. איננו בשאר ספרי התנ"ך.

הכנוי "אבי" לנביא נמצא רק בתקופת ראשית המלוכה (מ"ב ב יב אבי אבי, מ"ב ו כא, מ"ב ח ט, מ"ב יג ד. וכזה שופטים יז י, יח יט).

הכינוי "בן ימיני" לשבט בנימין נמצא רק בתקופת השופטים עד מלכות דוד (11 פעמים. ובשמואל א ט הכתיב "בן ימין").

בש"א ד ט נזכרות כמה ארצות: ארץ שלישה, ארץ שעלים, ארץ ימינו וארץ צוף. נראים הדברים ששמות ארצות אלו כולם עתיקים ומורים הם על חטיבות משפחתיות מצומצמות (אנצ"מ ערך ימיני)."

ראשית הריכוז של ביטויים המופיעים רק בנביאים ראשונים מוכיח את ההיפך מהטענה המרכזית שבמאמר, שהרי בנביאים אחרונים ובכתובים ישנם כמה וכמה חיבורים המיוחסים לתקופות החופפות לתקופות המיוחסות לספרים שמואל ומלכים.

ולנתונים עצמם:

א. בתרי עשר (יונה ג ז) "ויזעק ויאמר בנינוה". עוד בתרי עשר (זכריה ו ח) "ויזעק אתי".

ב. בישעיה (מ כח) "לא ייעף". עוד בישעיה (מ כט) "נתן ליעף כח". עוד בישעיה (מ ל) "ויעפו נערים". עוד בישעיה (מ לא) "ולא ייעפו". עוד בישעיה (מד יב) "לא שתה מים וייעף". עוד בישעיה (נ ד) "לעות את יעף". בירמיה (ב כד) "לא ייעפו". עוד בירמיה (נא נח) "ויגעו עמים... ולאמים... ויעפו" [פסוק דומה בתרי עשר (חבקוק ב יג)].

ג. הביטוי "מה זאת עשית" בהטיה זו ובצורת יחיד מופיע 4 פעמים בבראשית, פעם 1 בשמות, פעם 1 בשפטים, ופעם 1 ביונה. בהטיה שונה ובצורה שונה הוא מופיע פעם נוספת בבראשית פעם נוספת בשמות ופעם נוספת בשפטים.

ד. בדברי הימים (ב כט לא) "גשו" בניקוד חולם.

ה. הביטוי "כאיש אחד" מופיע פעם 1 בבמדבר (יד טו) ו-2 פעמים בעזרא (ג א ונחמיה ח א).

ו. בתהלים (ז א) "בן ימיני", באסתר (ב ה) "איש ימיני", בדברי הימים (א כז כב) הכתיב "לבנימיני" והקרי "לבן ימיני".

בשולי הדברים: התגובה ה'אקדמית' המתבקשת אמורה להיות משהו בנוסח "יש אולי כמה טעויות, אבל תסתכל על המכלול". אז בדיוק זאת הנקודה: לא מדובר במכלול אמין שנפלו בו כמה טעויות, אלא בערימת הבלים, שבתוכה נפלו כמה נתונים אמיתיים, וכאמור כל אחד יכול להווכח בכך בקלות.

מעשה בלמדן פלוני שהיה נוהג להטעים את דבריו בתנועות ידיים נמרצות. ענה אחד ממכריו ואמר "אילו דיבר בחושך לא אמר כלום".

דומה שישנם כאלה שאפשר לומר עליהם: אילו דיבר באור לא אמר כלום...

 **** שונתה הכותרת לפי בקשה ובהתאם לחוקת הפורום ***

 סנהדרין דף כב.

והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו, אמרה: נינסבן! אמר לה: אסירת לי. - אמרה ליה: חסריה לגנבא, נפשיה לשלמא נקיט. - אמר להו: קראו לי לבת שבע. וכתיב +מלכים א' א'+ ותבא בת שבע אל המלך החדרה. אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה קינחה בת שבע בשלש עשרה מפות