על נשמות ואלוקים

במה שונה התגלות של בודהיסטים (זרם מסוים) שטוען למעשה שהנשמה של כל אדם ואדם היא התגלות של האל הגדול (ברהמן), ועל ידי יוגה למשל הנ"ל חווה התגלות של נשמתו (ואז למעשה מדובר בהתגלות אלוהים כביכול..).

לבין התגלות קולקטיבית כמעמד הר סיני?

איתי

הקשית לשאול.

כל הדיון שפתחת מסתמך על כך שאתה מציע להשתמש במילה שנראית לכולנו מוכרת, ושאין מי שיכחיש שיש לה משהו חשוב מאד שהיא מצביעה עליו - הנשמה, שיש לכל אחד מאיתנו.

אבל מהי אותה נשמה?

אתה מציע שאולי היא א-לוהים או אלוהית.

ושוב אפשר לשאול: ומה אותו א-לוהים שלך שעליו אתה מדבר?

שוב, אנו מכירים את המונח "א-לוקים" מתוך התנ"ך, מתוך המסורת שלנו, מתוך חיינו. אנו חווים קשר עם אלוקים כשאנו מתפללים ועומדים איתו בדיאלוג, אנו מכירים את ההיסטוריה כיצד הוא מנהיג את העולם מאז ברא אותו.

אז אנו יודעים עליו הרבה מאד, אבל בעצם לא כלום. כי אנו יודעים רק מה שהרמב"ם קורא "תארי פעולה".

עכשו אתה מציע לומר שהנשמה היא חלק מאלוקים, או כולה אלוהים.

הבעיה היא לא רק שקשה להעלות על הדעת מקור שממנו ניתן למצוא תשובה, אלא שלא ברור שהשאלה היא משמעותית.

מה זה "נשמה שהיא אלוהים"?

והאם כוונתך שהנשמה היא אלוהים או חלק מאלוהים, או שהנשמה היא כמו אלוקים, נצחית?

הצד הראשון מצוי, זה נכון, בחלק מן ההגות היהודית. כמדומני בחסידות חב"ד.

(וגם בבודהיזם...).

הצד השני מצוי במדרשי חז"ל. אבל חז"ל מעולם לא אמרו שהנשמה היא אלוהית בעצמה. היא נבראת.

כמדומה שצריך להסביר יותר מה השאלה ואז אפשר לחפש לה תשובות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אני אנסה לענות.

השם "אלוקים" הוא התגלות הבורא בצורה מסוימת בעולם.
גם השם "בורא" הוא התגלות שלו בעולם.
בעצם כל שם שנייחס לו הוא רק התגלות שלו בעולם, אבל דבר מכל זה הוא לא עצמותו.
עצמותו היא בלתי מושגת, וגם בלתי ניתנת להשגה ולכן אין לה ביטוי בעולם.

הנשמה של כל אדם גם היא התגלות של הבורא בעולם, אבל גם היא לא עצמותו.
אי אפשר לדבר על עצמות האלוקים.

מה שאתה אולי שואל זאת שאלת האחדות?
אם כן, אתה מוזמן לעיין בספרי הראשונים שמתייחסים לנושא (הרמב"ם, חובת הלבבות, אמונות ודעות...).