"בתקופה שלנו, בגלל הספקנות, יש סיפורים שלא כדאי לספר" – (פרפרזה על דברי ג'ינג'ית).
דיבוק?
דיבוק.
"בפולקלור היהודי, רוח ללא גוף, שבשל חטאיה הקודמים, נודדת ללא מנוחה עד שהיא מוצאת מקלט בגוף של אדם חי. אמונה ברוחות כאלו רווחה במיוחד במאה ה–16 וה–17 במזרח אירופה" (אנציקלופדיה בריטניקה).
כאילו שלא ידעתם מקודם.
תולדות הרעיון של הדיבוק מחייבות מחקר מקיף. מתי החלה התופעה? באילו עמים היא מוכרת? מה התיאוריות שנקשרו בה?
עד כמה שזה מפתיע, התופעה קיימת עוד לפני שיש עליה דיווחים ראשונים בכתבים יהודיים. בעוד הדיבוק כדיבוק מופיע בטקסטים יהודיים מן המאה ה-16, יש סיפורים על תופעות דמויות דיבוק במסורות אחרות, זרות. יוסטינוס, מאבות הכנסיה, מזכיר "אנשים שמשתלטות עליהם נשמות נפטרים, ונזרקים לארץ, וכולם אומרים שהרוחות נכנסו בהם". (מקור זה, כמו רוב דברי כאן, לקוחים מן המחקר היסודי של גדליה נגאל, שהתפרסם בספרו "סיפורי דיבוק בספרות ישראל", הוצאת ראובן מס תשנד).
לצד הדיווחים על דיבוקים, כלומר נשמות הנכנסות באדם חי, וגורמות לתופעות שונות, יש גם תיאוריות שמסבירות את הנושא. ההסבר המקובל, על פי כתבי האר"י, כנראה, הוא כזה: אדם חוטא נשלח לגיהנום. אך לפעמים חטאיו כבדים מכדי למצוא תרופה בעונש זה. אז נשמתו נידונה לשוטט, נרדפת בידי מזיקים. המחסה הזמני היחיד שיש לה הוא למצוא מקלט באדם חי. לחילופין, הכניסה למצב של דיבוק נחשבת עבורה לעונש, חלק מתהליך הכפרה שלה.
ניתן לדון בנושא הדיבוק מהבטים שונים:
א. ניתוח של הטקסטים המדווחים על דיבוק כדי לזהות את המרכיבים הקלאסיים של הופעת הדיבוק, השלכותיה וההתמודדות עימו, עד לגירושו – עבודה כזו נעשתה בידי נגאל במבוא לספרו, וכמדומה לי על ידי יורם בילו במאמר שאינו זכור לי כרגע.
ב. ניתוח התיאוריה של הדיבוק ומקומה בתולדות הקבלה והמחשבה בכלל. כיצד משתלבת האמונה בדיבוק במסגרת תפיסת השכר והעונש.
ג. דיון באמינותם של הדיווחים על מעשי דיבוק. כאן כוונתי לשאלה הבאה: האם הסיפורים ניתנים להסבר שאינו חורג מתחום המדע המוכר לנו? כלומר, האם ניתן לראות בתופעת הדיבוק תופעה מתחום הפסיכולוגיה?
כצפוי, אני מבקש להתחיל בשלישי.
אני מבקש ליישם כאן שיטה שמקובלת על חוקרים המשתייכים לארגון THE SECPTICAL ENQUIRER. גישתם אינה לשלול בהכרח את העובדות המתוארות, אלא לנסות לחפש הסבר שעולה בקנה אחד עם התיאור, אך תואם גם את תפיסת העולם המדעית המוכרת לנו, שאינה מכירה בדיבוקים.
אולי עלי להעיר, כדי לסלק חשד, שיותר מנאמנות לתפיסת העולם המדעית, אני מחפש תאימות עם תפיסת העולם היהודית הקלאסית, שאינה מכירה בדיבוקים עד כמה שידוע לי עד המאה ה-16...
ירוחם אם לא קראת את דברי למה אתה מגיב. נא קרא מה שכתבתי למיימוני ואז תראה אם אתה סותר אותי.
_________________
נשלח ב-5/6/2011 13:33
נו אז מה? איפה נאמר שהרוח נכנסה לתוך אחאב כמו דיבוק? הרוח אמרה שהיא תפתה אותו.- מה לזה ולדיבוק? הרי כך כתבתי גם אני. להזכירך דיבוק כשמו נדבק לאדם בתוכו, מדבר מגרונו בקולו הוא- בשפות משונות ודברים שזה שהדיבוק נכנס בו לא מודע אליהם. כך בכל אופן מאמינים האנשים, אבל זה יכול גם להתישב בגילגול נשמות, בזמנו התענינתי קצת בנושא- קראתי עדויות ושמעתי סיפורים, הדבר נפוץ בעדה הדרזית- שגילגול הנשמות היא אחת מיסודות האמונה שלהם.
נשלח ב-5/6/2011 13:15
ירוחם עיין שוב בפסוקים וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה אֵלָיו בַּמָּה:וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן: *--$!*וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן ה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה לגבי שאול. לכאורה ההגדרה היותר נכונה שם הוא דיכאון. ואיני יודע רמז שהיתה כאן רוח של אדם .
_________________
נשלח ב-5/6/2011 10:34
יהיאור מתוך זכרון- הרוח של נבות לא נכנסה לתוך אחאב- היא רק הסיתה אותו לצאת למלחמה.
במי שבאמת אפשר להגיד - אם כבר-שנכנס בו דיבוק היה שאול
"דיבוק" הוא סוג של הגדרה לתופעה, שיש לה הגדרות שונות. לענ"ד, המחלוקת אינה צריכה להיות על התופעה (כי ברור שהיא קיימת במציאות) אלא על ההגדרה הנכונה/מתאימה לה. חשוב למשל על אדם המדבר במשלים, בקול אחר משלו (אולי) ומעביר מסרים "מוזרים" הכוללים את סיפור בחירתו לשליח בידי כוח עליון. לפי חז"ל, לו חיית לפני חורבן הבית, היה ברור לך שזהו נביא (שקר או אמת? תלוי באיזה צד פוליטי/דתי אתה), אולם לאחר החורבן אתה תצטרך להאמין שמדובר בקטן או שוטה (כלומר - פגוע נפש באופן כלשהו). אתה יכול כמובן להאמין שגם לפי חז"ל, התופעה הנפשית-דתית הקרויה "נבואה" נעלמה מן העולם לאחר החורבן, אבל כיוון שאני מאמינה שנפש האדם וכישוריו הרגשיים והרוחניים לא השתנו הרבה בחמשת אלפים שנה, סביר לי יותר שהתופעה עצמה קיימת היום כאז, אלא שנקודת המבט עליה השתנתה (אולי אפילו באופן מכוון ומתוך שיקולים דתיים-פוליטיים ואכמ"ל) ולכן גם ההגדרה והפירוש שלה. כך גם לגבי התופעה המכונה במגזרים מסויימים "דיבוק" ובאחרים אולי "משבר פסיכו-פיזי" (כלומר שיש לו השפעה על הגוף והנפש גם יחד) או "הפרעה פסיכיאטרית" וכו'.]
נשלח ב-5/6/2011 00:36
ירוחם השאלה על חז'ל בפירשם לסיפור רוחו של נבות, לא עלי אולי למיימוני יש הסבר אחר לכל זה [בערך שכיוונו לומר שהנבואה השקרית היה עונש על הריגת נבות ולא שרוחו הוא שנכנסה בפי הנביאים] שיתרץ את הקושי שלך
אני לא יודע מי המציא מושג הדיבוק, אלי תגיד לי
_________________
נשלח ב-5/6/2011 00:00
יהיאור שנשמות בני אדם קיימים כרוחות אחרי מיתתם ויכולים להישלח בשליחות מסויימים לעולם. וליכנס לתוך נפש האדם ולגרום לו משהו
אולי תאיר את עיני האם אין לקב"ה מספיק מלאכים טובים ורעים מאומנים המחכים לעשות את כל השליחויות- בשביל מה צריך הרבש"ע, את עזרתם של כמה רוחות לא מנוסות.
אולי אתה יודע מי המציא את הדיבוק? מתי? ולמה? בעצם אולי לפרנסה של המפיקים ושחקני הקולנוע והתאטרון. הבאבות ומגרשי השדים?
נשלח ב-4/6/2011 23:14
מיימוני נכון שסיפור נבות הוא לא ראיה לתאוריה הזאת שהדיבוק מגיע להניצל מעונשים. [שאגב, קשה מאד להבין, אם ה' נותן עונש לאדם, הוא יכול לברוח מזה? ומה אשם האדם שהדיבוק נכנס אליו על כך שמענישים לרוח? וכפי זכרוני, התאוריה הזאת גם לא מופיעה בכתבי האר'י] אלא לנושא הכללי שנשמות בני אדם קיימים כרוחות אחרי מיתתם ויכולים להישלח בשליחות מסויימים לעולם. וליכנס לתוך נפש האדם ולגרום לו משהו. לגבי לפתוח אשכול נפרד על סיפור נבות, צריך ללמוד את הסיפור הזה, וזו לא עסקי כרגע. אולי אפתח בקרוב על הבנת הקבלה בכלל וממילא גם לנושא הזה.
מיימוני כמובן סיפור נבות אינו סיפור דיבוק במובנו הרגיל. הכוונה הייתה שישי למצוא דמיון ביסודי המנגנון של שני הדברים. רוחו של מת נכנס לאדם חי וגורם לו לעשות או לחוות משהו. בסיור הזה זה גורם לו להינבא דבר שקרי גם אם נפרש את הפסוקים כדבריך כמשל או כחזיון נבואי, עדיין הפסוק משתמש במילים ומנגנון הזה להסביר דברים, וכמו כן אנחנו יכולים להשתמש במילים האלו, וכן המקובלים. [בקיצור כמו שתפרש את פסוקים שמשתמשים במילים הללו כן תפרש את אלו שמשתמשים במילים האלו] הסיפור של ארשב'י עם בן תמליון במס' מעילה דף י'ז ע'ב
_________________
נשלח ב-3/6/2011 07:55
יהי אור
העלית נקודה שראוי לבדוק. האם מעשה נבות, גם לפי פירוש חז"ל או לפי הפשט, הוא סיפור של דיבוק.
עד כמה שאני זוכר, לא.
לפי הפסוקים, ה' שולח רוח שתיכנס אצל הנביאים ותטעה אותם. לפי המדרש, היה זה נבות. בין כך ובין כך, הרוח הזו היא רוח נבואה, יהיה טיבה מה שיהיה, ולא דיבוק.
הדבר הקרוב ביותר לדיבוק הוא מעשה ברשב"י, נדמה לי, שיצא לרומא עם חכמים אחדים, ובדרך פגשו יצור בעל שם משונה, שהציע להם שייכנס בבת הקיסר וישגע אותה עד שיזדקקו לרשב"י שיגרשנו, והוא ישמע בקולו ויעזוב, ואז הקיסר יקשיב לרשב"י. אולי מישהו ישלים את המקור החסר או לפחות שם של שד כך שניתן לחפש אחרי המקור. כמדומה שבנסיונות להצדקת אמונת הדיבוקים מציינים זאת כמקור, אך לא את מעשה נבות.
הפרשנות לראות במעשה רוח השקר דיבוק היא מעניינת. האם זה אמור להיות מנגנון דומה? יש כאן הרבה לברר. אולי שותף סוד ואיש ציפור בקיאים במנגנון שאמור להתרחש בשעת הדיבוק. יש לשער שהיה ברובד כלשהו הסבר "כמו מדעי" למאמיני הדיבוקים בצפת ובכל מקום. מעניין לנסות לשחזרו.
יש להעיר על המדרש שהבאת. חז"ל הציגו זאת כאמת היסטורית אבל צריך לזכור שכל הסיפור הוא סיפור שמספר נביא. יתכן שזו היתה חויה דמיונית שהנביא ראה, שהציג את ההסבר שנביאים אומרים דברים מוטעים וייחס זאת לאלקים בצורה כזו. זו כמובן לא הפרשנות הרגילה והטבעית, אבל אולי היא הנכונה?
