בס"ד
כמה קטעים "מחסדי דוד הנאמנים" חלק י"א - צמצום לא כפשוטו - הרב יצחק גינזבורג שליט"א:
ראש של פשט
ראש של פשט - התורה היא "תורת הוי'" ואפילו בהבנתה יש צמצום במלכות –*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
כך הוי' ברא את העולם. כאשר מתבוננים בתורה ישנה נטיה ורצון להבין את הפשט. כמו למשל בחור ישיבה שרוצה מאוד מאוד להתעצם עם הפשט. וככל שהאדם נכנס ל"ראש של פשט" - הוא אינו רוצה לשמוע דרשות ורמזים ולא רוצה סודות - אלא רק פשט - רוצה להבין מה בעצם כתוב כאן.
וככל שיש לו "ראש של פשט", כך בלא יודעין, האדם מכניס את עצמו לתוך צמצום, לתוך חלל ריקן. הוא נכנס לתוך מציאות שסופו לתפוס שאינה תואמת כלל וכלל את רצונו העמוק - המקושר לרצון הוי'.
נחזור - ישנן שתי מערכות בסיסיות ביותר בקבלה כנגד שם הוי' בנוגע לתורה - טנת"א ופרד"ס:
י - טעמים - סוד
ה - נקודות - דרוש
ו - תגים - רמז
ה - אותיות - פשט
מה ההבדל בין שתי המערכות ? טנת"א - מלמעלה למטה.
פרד"ס - מלמטה למעלה.
מתקשר לאותיות - כל אחת משתי המערכות מכוונות כנגד אותיות שם הוי'.
המלכות במערכת הטנת"א הן האותיות ובמערכת הפרד"ס הוא הפשט. כלומר, שהאותיות הן הכוחות האלוקיים של התורה להעביר את תודעת הפשט. מי שרוצה ללמוד להבין את הפשט מתבונן ומתקשר לאותיות - אותיות מחכימות. הוא אינו חושב על הדרגות היותר גבוהות ורוצה רק את הפשט. ושם בתודעה, בראש של הפשט , שהוא האותיות, מתחיל הצמצום בלא יודעין.
בכך האדם מתחיל לשים את עצמו בתוך מצרים, בתוך מציאות מוגבלת מאוד. בעצם, בלא יודעין, הוא רוצה להתאים את מה שכתוב בתורה למציאות כמו שהוא מכיר אותה.
מה זה פשט ? - הכונה לזה שהאדם רוצה שהכתוב בתורה יהיה אקטואלי -
ולכאורה זהו רצון טוב - התורה צריכה להיות אקטואלית. הוא רוצה להבין מהו פשט הכתוב - מה הדבר הכי פשוט שכתוב כאן שבודאי גם שייך לתופעה פשוטה ומעשית בעולם, כמו שהוא מכיר אותו. וכך, בלא יודעין, הוא כבר מקשר בעבותות את האין סוף של התורה למציאות המצוצמת כמו שהוא מכיר אותה. וממילא גם שם את התורה בתוך בית סוהר של צמצום.
כאילו הוא מכריח את התורה "לשכוח" מכל אותם רבדים עליונים, אין סופיים, שמקיפים אותה ומאשרים אותה - ורק רוצה להסתפק במועט של הפשט.
צמצום – כאמור, הצמצום לפי שיטת הבעש"ט זי"ע הוא רק בבחינת האותיות,
בפשט, במלכות. מה שאין כן, בשאר שלוש המדרגות אין צמצום - לא ברמז ולא בדרוש ולא בסוד, אלא אם אני אפגום באותן מדרגות ואצור שם צמצום. אבל אם אני בסדר - לא צריך להיות צמצום כלל בשלוש המדרגות העליונות.
אבן עזרא הפשטן - בהקדמתו לפירושו על התורה דן האבן עזרא באריכות
מדוע חז"ל, שכל דבריהם דברי אלוקים חיים, השאירו תחום זה של פשט כמעט ללא ציון וללא למוד - הפשט, כמו שהאבן עזרא מבין אותו. הוא כותב הקדמה שלמה להסביר שכל דברי חז"ל הם רמז דרוש וסוד, וכאילו שאת תחום הפשט השאירו לי - לאבן עזרא.
רש"י - שגם הוא בא לפרש ע"פ פשוטו של מקרא, אינו אומר שאין פשט בחז"ל,
אלא רק אומר שבתוך דבריהם צריך לחפש את הפשט. צריך לחפש אצל חז"ל אותן דרשות שמתאימות גם לפשוטו של מקרא. ומכאן עולה שגם רש"י אומר שלפניו אף אחד לא עשה את זה.
ואם כן, ישנו כאן איזה "מת מצוה" , מצוה יתומה, שאף אחד לא טיפל בה - תחום חתום ששמו – פשט.
משדרים על גל אחר - לפי רש"י, הפשט בלול בתוך דברי חז"ל וצריך רק לחפש
אותו, להוציא אותו, לגאול אותו. לפי האבן עזרא בכלל לא נמצא פשט בדברי חז"ל – כלומר, חז"ל דברו, שדרו על גל אחר.
חז"ל - כל דבריהם דברי אלוקים חיים וכל אור התורה שהם מגלים הוא אור אלוקי בלא צמצום כלל.וכך גם זכו חז"ל ליישם את ההלכה, כמו שההלכה קיימת באור אין סוף, ולהחדיר את זה לתוך המציאות - לתקן את המציאות.
לא להכנע למציאות - ראש של פשט - הוא קודם כל להכנע למציאות - להכניס
את עצמנו לתוך מסגרת של צמצום ואחר כך מי יודע אם אפשר להשתחרר מזה. כמו עבד שנכנס למצרים - עד שללא נס גלוי של יציאת מצרים אינו יכול לצאת משם. ברגע שנכנסים לתוך מסגרת, מנטליות של צמצום - קשה להשתחרר ולצאת מזה. ולכן מאוד מובן לנו שבאמת כל הרבדים בדברי חז"ל תופסים באותן דרגות ששם האור אין סוף הוא בהדיא, בגלוי.
*מושגים - צמצום בהבנת התורה - פשט - אם ראשונים כבני אדם
אם ראשונים - יחסית אלינו, הראשונים שבאו אחרי חז"ל, הם עצומים ובעלי
רוח הקודש, אבל ביחס לחז"ל זה כבר לא זה. אחרי חתימת הש"ס זה באמת קרה - חל צמצום ביחס להבנת התורה אצל התולדות בעם ישראל. חתימת הש"ס מהווה צמצום גמור.
מה קורה ? קמים גדולים בישראל, אמיתיים, יראים, שנכנסו לתוך השטח החדש, שגם אותו צריך לכבוש - לתוך הפשט. וכאמור, הפשט הזה הוא כבר חלל ביחס לכל אותו אור שהאיר עד לחתימת הש"ס ועד בכלל.
אנחנו כחמורים - מה זאת אומרת - ליחס צמצום לשלוש המדרגות היותר
גבוהות ? זה כמו שיבוא מי ויאמר שגם הראש של חז"ל עובד כמו הראש שלי. ידוע מאמר חז"ל "אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים".
חכמים בפשט - ברגע שאומרים שהצמצום תופס בדרגות העליונות, אומרים
בלא יודעין, שגם בדברי חז"ל ישנו צמצום - ויש אולי מקום לחלוק , אולי הוא קצת טעה בשיקול הדעת, אולי הוא כמוני, אולי גם הוא בן אדם.
גם חז"ל הם בני אדם אבל כל יהודי מאמין בריחוק הערך עד אין סוף בינינו, עם כל החכמה שלנו, לבין חז"ל. לא שאנחנו טפשים, להיפך - אנחנו כל כך חכמים בפשט שזה גופא מרחיק אותנו ומפריד אותנו מן המנטליות של חז"ל. אנחנו מאוד חכמים בפשט והם לא היו שם, בתוך הצמצום הזה, הם היו במקום אחר באמת ושם הם מלאכים ואנחנו בני אדם.
ואם עושים מהם בני אדם - אזי אנחנו הופכים להיות חמורים - שכל של חמור, שכל של חומריות, שכל של פשט.
כל מי שיאמין יותר בקדושת הבנת חז"ל והראשונים בכלל בתורה גופא, כך הוא אינו מיחס את הצמצום לדרגות שמעל למלכות. הוא יודע שבאמת יש צמצום - אבל הצמצום רק בנוגע לפשט - לאותיות הנראות לעיני.
