| נשלח ב-15/2/2007 16:54 |
 |
| |
בעל ,
לא ממש הבנתי את דבריך בהקשר לדבריי.
נדב,
אם, כחלק מהמערכת ההלכתית שאליה אני מחוייב, הרמב"ם מהווה שחקן, אפילו שחקן מרכזי, ואם אני משוכנע שהוא לא טעה בסתירה פלונית שבין א' לב' - אז הגשר שאני בונה, ויהי גשר זה מאבני בניין של ר' חיים, הוא רצון ה'. כך אני מגלה את כוונתו האמיתית של הרמב"ם (להבדיל ממקרים שבהם אני משוכנע שיש סתירה ואין אפשרות ליישבה ואז אני לא מנסה לבנות גשר שאני לא מאמין בו) - זה לא משנה, לפי מה שכתבתי לעיל, אם זו כוונתו האמיתית בעשר הדקות שהיו לו בלילה לכתוב את ההלכות, אבל זו כוונתו האמיתית של הרמב"ם מבחינת מה שהרמב"ם אומר כמכלול, ואני רואה בזה את רצון ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2007 17:05 |
|
| |
MCAHN
אני התכוונתי למה שכתבת לנדב. מנין לי הבטחון שקיים כזה רצון פנימי שהרמב"ם משמש לו רק כקלפיה?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2007 22:39 |
|
| |
מיכי,
השאלה שלך טומנת בתוכה סתירה, ר' חיים זה אחד מאבני היסוד של מושג ה"למדנות" דהשתא, אפשר לומר שה"למדנות" הזו לא מייצגת נכון את התורה חז"ל וכו' אבל לומר שזו לא למדנות "נכונה" זו סתירה מיניה וביה.
או לחילופין התייחסות להגדרת מושג ה"למדנות" באופן שונה מהותית מהגדרתו המקובלת בימינו אנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2007 23:24 |
|
| |
אישציפ,
ר' חיים בעיניי הוא חשוב, אבל הוא כלי עזר ולא סוף הדרך. הוא עצמו מייסד מערכת מושגית חשובה מאד, אבל התמונה שהוא מציג היא חלקית ולא הולמת את המקורות. לדעתי יש להשתמש בכלים שלו ותוספות כדי להגיע לתמונות טובות יותר. מה שקרוי היום 'למדנות' הוא דבר חשוב, אבל היתה למדנות לפני ר' חיים, ובעז"ה תהיה גם אחריו. הוא, כמו קודמיו, מהווה אמצעי חשוב ליצירת תמונה טובה יותר.
נדב,
הרקונסטרוקציה היא פשט אמיתי בדברי הרמב"ם, אף שזה לא מה שהוא עצמו חשב עליו. הוא לא השתמש במערכת מושגית כזו, ולא היה מודע להנחות היסוד שמונחות בבסיס האנטואיציות שלו. אבל במובן מסויים זה נמצא שם. וזה כמו"ש לעיל קאהן, וראה מאמרי באקדמות ט (שכיום אני רואה אותו כקיצוני מדיי).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2007 00:01 |
|
| |
גו"ג,
אדרבה, הכיוון שהאשכול פנה אליו רק מציג את הבעיה שהוצגה בראשו באור יקרות...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2008 03:11 |
|
| |
ציטוט שמצאתי אגב רפרוף בבלוג, לא אני כתבתי
האמנם המין החלש?
הפנו אותי לדיון הזה בפורום "עצור כאן חושבים".
ואני רוצה להוסיף שהמצב הרבה יותר גרוע ממה שאפשר לקרוא שם בשרשור.
אפילו אם נניח שעולם התוכן של שני המינים צריך להיות שונה זה מזה. כמו
שעולם התוכן של רופאים שונה מזה של מוזיקאים, ובעוד שמצפים מהראשון שיהיה
בקי בהשפעתן של תרופות שונות והבנה עמוקה של גורמים אפשריים לתחושות טובות
או רעות. מצפים מהמוזיקאי, שידע לזהות משקלים ומקצבים, לאפיין סגנונות
ולזהות משפטים מוזיקליים, ולהבין מראש את השפעתם של מאפייני מנגינה זו או
אחרת על מצב הרוח של המאזין.
הרי שלמרות השוני, אפשר להשוות אותם זה לזה ולהעריך את מקצועיותם
ומומחיותם של אנשי מקצוע בתחומים שונים, בהיבט של הרצינות וההעמקה,
הבקיאות וההבנה שמגלה כל אחד במקצועו.
והנה, בחורי הישיבה, לא נדרשים לעמוד בשום סטנדרט מינימלי, מלבד החובה לשמור על "שקט תעשיתי", לא לעורר מהומות, לא לבלוט לרעה.
יש מבחנים? יש! אבל מה דורשים מהנכשלים? כלום! גם הם, גם המצליחים, נשארים לעוד שנה ועוד שנה עד בוא הכלה המהוללה.
צריך להיות נוכח בשיעורים? צריך! ומה עושים למי שלא? מעיפים? שולחים
לישיבה אחרת? לא ולא! גם השאיפה למצוינות אינטלקטואלית, שהיא האידיאל
בישיבה, ואליה מחנכים ושואפים, היא מצוינות חיצונית בלבד, ולא עושה שום
שינוי אמיתי בתלמיד הישיבה. מצוין הוא לא מי שלמד והבין את הנושא לעומקו,
אלא מי ששאל בזמן השיעור את השאלה המבריקה ביותר.
ההיפך הוא אצל תלמידות הסמינרים, שם מנגנוני הבקרה, חובת הנוכחות, מבחני
הידע והבקיאות, קיימים בסטנדרט חילוני למהדרין. לא תדעי, לא תהיי נוכחת
בכל השיעורים, תמצאי את עצמך מיד בבית ובלי תעודה.
התיאור הזה, נכון לרוב הקהילה החרדית השחורה, ליטאים וגם חסידים. החריגים,
לשני הכיוונים הם החרד"לים, חרדים לאומיים מצד אחד, והמתבדלים, קיצוני מאה
שערים מהצד השני. ובמה זכו אלו העומדים בשתי קצות הקשת של הקהילה הדתית?
אכן שתי קצוות יש לנו כאן.
בציבור החרדים והדתיים הלאומיים (כיפות סרוגות בלשון העם), רמת הלימודים
בישיבות התיכוניות ובישיבות ההסדר, גבוהה בהחלט, ובעיקר, הסטנדרט ושיטות
הלימוד שלהם, הן מודרניות ומחייבות, מחייבות עמידה ביעדים ולכן כמובן
קביעת יעדים, תוכניות, מטרות ושיטות להשגתן.
בקהילת החרדים של מאה שערים, המצב הפוך לגמרי! בבתי הספר של הבנות, לא
מלמדים כלום! אסור לתלמידות ללמוד מתוך חומש, שמא הן תדפדפנה ועיניהן
הזכות תחזינה בפסוקים שאין להסבירם.
שלא לדבר על רש"י או כל פרשן אחר.
השכלתן הרשמית, או יותר נכון, התוכן העיוני שמועבר להן בבית הספר מסתכם
בזה שהמורה מספרת להן את סיפורי הגבורה התנכיים, סיפורי חסידים ומצוות
השייכות לחיי היום יום המעשיים שלהן.
שאר הזמן מוקדש לתפילה ואמירת פרקי תהילים מצד אחר, ושיעורים מעשיים בניהול הבית, בישול, תפירה, נקיון ועוד.
תוקן על ידי לומדמכלאדם ב- 04/03/2008 3:51:37
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2008 03:25 |
|
| |
לומדמכלאדם
א. האם תוכל להוכיח שהרמה של ישיבות ההסדר וכדומה גבוהה דיה ואולי אף משתווה לרמה הישיבתית?
ב. מה אתה רוצה ממאה שערים? אסור להם 'לפתח' את התרבות שלהם כפי הבנתם?
ג. מנגנון הבקרה בישיבות אמנם אינו מסודר וכו' אבל בשטח הוא עובד יפה מאוד עם הדינמיקה שלו, מי ששווה באמת הולך לישיבה יותר טובה ומוערך שם כראוי ומי שלא לא וכו'.
|
|
|
|
|
