מיימוני
השיקולים של הראשונים בפסיקת הלכה משוללים מראיה צרה של תחום כזה או אחר.
אם נבחין בהבדל בין הירושלמי אל הבבלי נראה הבדל מהותי בצורת הלימוד , עד שר" זירא היה חייב להתענות כדי לשכוח את הבבלי.
וההבדל בשיטת הלימוד הוא , האם בכל הלכה לפלפל או מיד לומר את ההלכה , האם נראה לך שמהות ההבדל נובע מתוך אהבת הפלפול או שנאת הפלפול , ברור שהדברים עמוקים יותר.
לפי תפיסת עולמי (פנימיות הענינים) הפלפול נובע לא מחסרון החכמה אלא מחסרון אחר (ולאו דווקא החכמה) כי הרי רואים שהבבלי מביא תמיד את המסקנא לאחר שהביא את כל הראיות שנידחו , לעומת הירושלמי שמביא מיד את המסקנא ,
וכדי להבין את הענין יש להבין מה הוא סוד גלות השכינה , ומה תפקידינו כדלי להוציא את השכינה מהגלות.
ולכן הראשונים שהאיר להם השכל האלוקי באור גדול לא היו צריכים את הפלפול ,וכמו כן הירושלמי שהיה בארץ ישרא לא היה צריך להביא את הפלפול שגרם למסקנא , אבל הבבלי ראה כן צורך להביא את המשא ומתן , ואני לא רוצה לרדת לעומק הענין.
מה שחשוב לי לומר שהראשונים ברוחב שכלם לא היו צריכים להאריך בדברים , די היה במשפט קצר כדי שהזולת יבין את כל המשתמע מכך , לעומת האחרונים , צריך להוריד להם זה בכלים יותר ברורים.
ולכן רוחב ההסבר וקוצר המשיג באים ביחד.
מה שהמשיג יותר רחב דרוש לו פחות מילים , ומה שהמשיג יותר מצומצם דרוש לו הסבר רחב יותר.
ועל כן תבין למה אני רואה להיפך את הדברים.
אני רוצה לתמצת במשפט אחד
עומק הפלפול מראה על קוצר המשיג.
זילבר
אין מספיק מילים להעריך את מה שאתה מצליח להסביר את עמדותי.
תיקון שגיאת כתיב
תוקן על ידי - דורש_אמת - 09/05/2007 9:05:44
 |
|
|
