תפילה כחינוך צורך חברתי. או תפילת הלב ?

מקס,
הענין הוא שכדי שתפילה לא תהיה ביטוי עקר של רצון שרירותי של האדם (אני רוצה להיות עשיר, אני רוצה בית/אוטו כזה וכזה וכד') שספק אם יש קשר אמיתי בינו לבין מציאות הא-להים, חכמים עגנו את התפילה במסגרת שכלית וחברתית, כדי שיהיה עמוד שדרה שסביבו יבנה הקשר בין האדם (כפרט וכחברה !) לבין הקב"ה , ולא רק או בעיקר סביב רצונות ותחושות בטן לא מעובדות של האדם שלא מבין או מכיר כ"כ את תכלית התפילה.

לדעתי,
תכלית התפילה היא לקרב את רצון/מציאות השם לעולם.
הכלי שזה נעשה הוא דרך הלב, כלומר לגרום ללב שלי (ושלך ושל עוד כמה כפרטים וככלל) לרצות בזה.
        לכן זו עבודה שבלב, אבל עצם רצון/מציאות השם הם מציאויות שניתן לאפיין ולהגיע אליהם אך ורק בכלים שכליים וקיומיים , לכן התפילה חייבת את ההגדרה השכלית-קיומית אחרת זו סתם הפעלה של הלב על ריק...

לא, לדעתי המובן של תפילה זה מה שאני אומר.
לאיזה מובן של תפילה אתה מתכווין ?
         

אבל למה אתה מרגיש ורוצה ?
תמיד יש סיבה לכך , גם אם לא תמיד אתה מודע לה.

הענין הוא שהצרכים והרצונות הפרטיים שלך , לא יובילו לתיקון אמיתי של החסרון בעולם, בדיוק בשביל זה נוצר עם ישראל, כציבור/חברה שאמורה לפעול ביחד צורך המטרה הזו.
                      ולשם כך הוגדרה תפילה שמגדירה את האופן שבו תיקון כזה יכול להתבצע בפועל, מתוך מטרה שבסופו של יום, תוכל לרתום ולצרף את הרצון והצרכים שלך כאדם פרטי לעגלה הזו, באופן שממנו יוכל להיות לזה ערך משמעותי ובר קיימא מעבר לרצון הנקודתי שלך, כחלק מתוך פסיפס רחב ומשמעותי יותר.
                          ובינתיים  ליל מנוחה ושבוע טוב. (מתעתד לפרוש מהדיון בעוד כמה דקות עד מחר בע"ה)