|
|
| נשלח ב-12/8/2012 14:05 |
 |
| |
בעניין הגדרת מושג הקיום. לפי גישה מוכרת בפילוסופיה של השפה, כל מה שאפשר לדבר עליו, קיים. לדבר עליו, משמע להביע משפט חיווי פשוט. למשל: ״והארץ היתה תהו ובהו״ מלמד שהארץ (היתה) קיימת. ״ובני ישראל ירדו מצרימה" מלמד שבני ישראל (היו) קיימים, וכן שמצרים (היתה) קיימת.
יש אמנם מגוון של מקרים שבהם נראה שאנחנו מסוגלים לדבר גם על דברים שלא קיימים. הפילוסופים שאוחזים בתיאוריה המדוברת ינסו להראות לנו שבמקרים כאלו איננו באמת מדברים על אודות מה שנדמה לנו שאנחנו מדברים עליו. לפחות לא ״מדברים עליו״ במובן של הבעת משפטי חיווי פשוטים. להלן שתי דוגמאות:
1. תורת התיאורים
במשפט ״המלך הנוכחי של צרפת אינו קיים״ האם אנחנו מדברים על המלך הנוכחי של צרפת, שהוא דבר שאינו קיים (ואומרים ״עליו״ שאינו קיים)? לפי ניתוח אלטרנטיבי, מה שבעצם נאמר כאן הוא ״שום דבר (שקיים) איננו מלך נוכחי של צרפת״ בנוסח האלטרנטיבי כבר אין תדמית של הורייה על דבר שאינו קיים.
2. דיבור פיקטיבי
במקרים של דיבור על טינקרבל וכדומה, אנחנו נכנסים, לפי אחת התיאוריות, למשחק של העמדת פנים. במסגרת המשחק אנחנו יכולים לדבר, כאילו, על טינקרבל או על פיטר פן. העוקץ הוא שזה לא דיבור רגיל. זה דיבור מיוחד, עם לוגיקה מיוחדת, לוגיקה של העמדת פנים. אמצעי פשוט אחד לציין דיבור פיקטיבי היא על ידי תוספת סימן, נניח כוכבית, למונחים שמורים על עצמים רק במסגרת הפיקטיבית. לדוגמא: ״טינקרבל* היא פיה״
״בתחילה גברת דרלינג לא הכירה אותו, אבל אחרי שהרהרה בילדותה הצליחה להיזכר בפיטר פן כזה שאמרו עליו שהוא חי עם הפיות. סיפרו עליו כל מיני סיפורים משונים, כגון שכשילדים מתים הוא מלווה אותם קצת בדרכם שלא יפחדו. באותה עת היא האמינה בו, אבל כעת, כשכבר הייתה נשואה ומלאת חוכמה, היא הטילה ספק בדבר קיומו״
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 13:35 |
|
| |
"אלוהים הוא היש היחיד שאין שלטונו
מחייב אותו אפילו להיות בנמצא"(שארל בודלייר)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2012 14:21 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | 1. קיום חומרי.
2. קיום לא חומרי.
...
כך גם בעלי או חסרי מסה הן תכונות שלא קשורות לעצם הקיום. הפיסיקה מדברת על לא מעט יישים חסרי מסה, ואף אחד לא מעלה בדעתו לשאול האם בכלל הם קיימים.
|
|
מעניין כאן להתעמק.
פוטון חסר מסת מנוחה, אבל הוא גשמי, כלומר נקלט בחושים (ובעל אנרגיה).אודה על דוגמאותיך לקיום לא חומרי, בלתי גשמי.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2012 14:25 |
|
| |
ינוח, בדיוק על הפוטון דיברתי בקטע שציטטת.
יישים לא חומריים הם יישים כמו נשמה, אלוקים, מלאכים, שדים, ואולי גם טוב לב, שכל (להבדיל ממוח), רצון (לא רצון למשהו ספציפי אלא הרצון כפונקציה נפשית), קמצנות ואהבה (על כל אחד מאלה יש לדון האם הוא יש או תכונה של יש, או משהו אחר).
אם כי עדיין יש מקום להתפלפל, שמא רצון או שכל הם יישים פיסיקליים לפי ההגדרה שלמעלה, שכן יש להם השפעה על הפיסיקה (לדואליסט אינטראקציוניסטי כמוני). עדיין הם לא ניתנים לכימות (בינתיים), ולהכנסה למשוואות הפיסיקה, להבדיל מאנרגיה, תנע, או פוטון.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2012 14:58 |
|
| |
תודה.
הייתי רוצה לבחון דוגמאות מדעיות (שדים קצת מרתיעים אותי מבחינה מדעית).
היש לך הוכחה מדעית לקיום אלוקים בלתי גשמי על פי השקפתך?
סליחה אם השאלה כבדה מדי.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2012 15:54 |
|
| |
ינוח,
הרי בהגדרה לא יכולות להיות דוגמאות מדעיות. אם זה מדעי (ניתן לכימות, להכנסה למשוואות) אז מדובר ביש פיסיקלי.
אין לי הוכחה, מדעית או לא מדעית, לכך שאלוקים הוא לא גשמי. ובכלל אלוקים אינו עניין לשיקול או מחקר מדעי.
לעומת זאת, יש לי אינטואיציה (תחושה) חזקה שאני (=הנפש, הנשמה) הוא יש לא גשמי. זה הרבה יותר ברור לי מאשר רוחניותו של אלוקים.
את הספר שכתבתי כעת על חופש הרצון (בעז"ה יצא בידיעות ספרים) פתחתי באספקט מהקוגיטו של דקרט, שרבים מתעלמים ממנו. מטיעון הקוגיטו עולה שמבחינת הוודאות בקיום, הרוחני קודם לפיסי. הרי כיצד אני יודע על קיומו של משהו? מכוח התחושה וההחלטה על קיומו שמתבצעות בנפשי (שכלי). וכן טיעון הקוגיטו (=אני חושב משמע אני קיים) מוכיח את קיומה של הנפש ולא של הגוף. קיומו של הגוף אצל דקרט הוא משפט נגזר (ולדעתי שם הוא נכשל לוגית. זה לא באמת נגזר).
והנה, משום מה כיום מקובל שהחומרי ודאי קיים, אבל ברוחני מטילים ספק. זה ממש אבסורדי בעיניי.
על כך אומר, כמו שחותם ידידנו נישטאיך את הודעותיו: עולם הפוך ראיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2012 22:35 |
|
| |
מיכי, אני לא יודע מי מתעלם מהטיעון של דקרט בדבר הקיום הרוחני. בקרב הפילוסופים, לפחות, דעותיו של דקרט מוכרות ונידונות כבר מאות שנים. לא במקרה נהוג לכנות את דקרט אבי הפילוסופיה החדשה. רבים שותפים גם היום (גם בלי קשר לדת) לאותה אינטואיציה שחייב להיות ״משהו״ לצד החומר, גם אם זה לא בהכרח המשהו שדקרט חשב עליו.
כמובן, לא להתעלם מדקרט זה לא אומר שחייבים להסכים איתו. אולי השיקול הבא יעזור להבין את אחד הכוחות שמושכים לצד השני: אותה הודאות שדקרט הצביע עליה, ביחס לקיום הרוחני, קיימת רק בגוף ראשון, לגבי אני עצמי. אין לאף אחד גישה חווייתית לרוחו של אדם אחר. מזה נובעת בין השאר המסקנה הבאה: אם הודאות הזאת היא קנה המידה שלי, אני צריך להטיל ספק לא רק בקיום הגוף והחומר, אלא גם בקיומם הרוחני (ובעצם, בקיומם בכלל) של אנשים אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2012 23:12 |
|
| |
הטעות של דקרט היא בהפרדה בין החומר לרוחני,
אם אנו לא מכירים את החומר אז למה לנו לנסות להפריד ? ההפרדה הזאת רק מבלבלת,
האנושות פשוט לא מכיר טוב את החומר וחוקיה, ואין ולא צריך להיות הפרדה,
אין אני עצמי מעבר לחומר,
אף אחד לא חושב שוהיות שיש לכל אחד טביעות אצבע אישית אז יש לטביעות אצבע איזה אני עצמאי,
כמו שהחומר נותן אפשרות לטביעות אצבע אישים, כך היא נותנת את האני האישי,
האני\התודעה נבנת אחרי הלידה, והטבע (הלא דטרמיניסטי מוחלט) נותנת לו לבנות את האישיות שלו שזה האני האישי\הפרטי,
ראו אשכול זה יש בנו נשמה ?! (חקירה מחשבתית)
היום בחקר המוח משוכנעים שאין רוחניות, לא רק זה, לו הייתה רוחניות והיא קובעת על הפיזי ?! היינו אומרים שיש חוקי שליטה לא מוכרים או חדשים (הרי כל קביעה רוחנית חייב לחדש חוק חדש בכדי לשלוט בפיזי) ואז הלך כל המדע, כלומר או שאין מדע (כלומר כל חוקי המדע הם לא חוקים כי הרוחני יכול לחדש ולשלוט עליו,) או אין רוחני,
זה פשוט סתירה,
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 01:21 |
|
| |
מקסי, אלו דברי הבל. אין בין זה לבין מחקר במדעי המוח מאומה. ומה ש'מאמינים' במדעי המוח אינו תוצאה מדעית.
רם,
אני לא דיברתי על פילוסופים אלא על אלו שעוסקים בזה באופן פופולרי.
לעצם דבריך, אני לא מסכים. לא טענתי שהטיעון של דקרט הוא המדד לוודאות, כלומר שרק מה שמוכח מהטיעון שלו באמת קיים. הרי אני לא כופר בקיומו של חומר, וגם לא בקיומן של רוחות אחרות. מה שטענתי הוא שמהטיעון שלו יוצא שהרוחני קודם לחומרי. אתה צודק שבה במידה הרוחני שלי קודם גם לרוחניות של אחרים. אז מה? כמו שאיני מטיל ספק בקיום החומר כך גם איני מטיל ספק בקיומן של רוחות אחרות. השאלה שהעליתי היא ביחס למי שכן מטיל ספק באחד מהם (ברוחני), האם לא יותר סביר להטיל ספק בקיומו של חומר מאשר בקיומה של רוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 07:26 |
|
| |
מיכי, אם אתה לא מסכים עם דקרט שהטיעון שלו הוא המדד לוודאות, כלומר שרק מה שמוכח מהטיעון שלו באמת קיים, אז למה אתה מסכים עם דקרט שהטיעון שלו מצביע בכלל על קיומה של רוח? טיעון הקוגיטו (אני חושב, אני קיים) מצביע על חוסר היכולת להטיל ספק בקיומה של מחשבה, ובקיומו של חושב. ואכן אף אחד, גם הוא מטריאליסט צרוף, איננו מטיל ספק בקיומן של מחשבות, או של חושבים. הטענה הנוספת של דקרט, שהחושב של המחשבה בקוגיטו הנו "רוח", מבוססת בדיוק על כך שהטיעון שלו הוא המדד לוודאות, כלומר שרק מה שמוכח מהטיעון שלו באמת קיים. שאם לא כן, מניין לי שהחושב של המחשבה בקוגיטו איננו גוף?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 09:49 |
|
| |
רם, אני שוב לא מסכים.
הטיעון שלו שיש רוח אינו מבוסס על ראיית הקוגיטו כמדד לוודאות. ממש לא. הרי אם מסקנת הקוגיטו יכולה גם להיות שהחושב היא חומרי, אז גם אם תקבל את זה כמדד לוודאות עדיין לא תקבל את קיומה של הרוח. לכן הויכוח שלך איתו הוא במישור הפרשנות למסקנה (לשון אחר: האם אכן החושב יכול להיות חומרי). השאלה האם המסקנה וודאית, והאם רק הקוגיטו הוא המדד לכך, אינה קשורה לויכוח הזה.
דקרט מניח אפריורי שקטגוריאלית מחשבה לא נעשית בחומר (אולי באמצעות חומר, המוח, אבל היא עצמה לא תכונה של חומר). לכן הוא מסיק מהקוגיטו שהרוח שלנו קיימת.
אבל כמובן שכל הדיון הזה הוא בעייתי, שהרי אנחנו מניחים שההבחנה בין רוח לחומר קודמת לקוגיטו, כלומר שהוא לא היסוד הראשוני. לדעתי זה לא כשל, כי ההבחנות הקטגוריאליות הן תנאי לשפה ולחשיבה, ולכן הן אכן קודמות לכל טיעון. ולכן אני גם מסכים עם דקרט בזה. אין צורך להוסיף, שאני עדיין בשלי שאיני רואה בקוגיטו תנאי לוודאות. כפי שכתבתי, ההמשך שלו (שעובר מהחושב למציאות החומרית ולאלוקים וכו') אינו מוסכם עליי, ובכל זאת אני כן מקבל את קיומם של חומר ושל אלוקים. אם כך, ברור שאיני רואה במהלך הטיעון שלו תנאי לידיעה. נכון שהידיעות הללו אינן וודאיות בעיניי, כמו ששום ידיעה אחרת אינה וודאית. אבל עדיין מדובר בידיעות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 10:12 |
|
| |
לא נכנסתי לכל הדיון,רק לנוגע לקוגניטו
ליבוביץ אמר אם זכרוני אינו מטעני,כשם שהכליות מפרישות שתן,כך המוח מייצר מחשבות.(מה שנקרא עלה לו השתן לראש)
היום אם תהא לך אוטוסטרדה של מחשבות(עצור כאן חושבים),תמיד תוכל ללכת לפסיכיאטר,לקחת כדור הרדמה,וללכת לישון,כך נעלמים כל המחשבות בהבזק מידי.
אך עם זאת,הבעיה עודנה בלתי פתירה,אם החומר דהינו המחשבה,אך כיצד זה האדם יכול להתנבא,ולראות מעבר לשכלו?
האם המתנבא מתנבא כתוצאה ממחשבותיו? או שמא לא מליבו המה,והיינו וזה הוא שפע השופע מלמעלה,היורד למטה? ולא להפך...(עד אשר ישתלב עם החומר הנרצה).
וכיצד זה משתלב החושים,כל חושי המחשבה,,אם נרדד אם המילה מחשבה,הרי היא מביע את עצם המושג חשיה,כלומר לחשות,לחשוב חש וכולי.חושב.
אך מה בנוגע לחשיה,כיצד תהא זאת קבילה לדרך נאותה,מהי המחשבה הנאותה?!
היום אנו יודעים שזה מצב בלתי הפיך,לשלב בין פסיכיאטריה למחשבה.
אך מדוע השפע השופע מריע לאדם,פעם לחשיה נאותה,ופעם לתבוסה צורבת?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 11:03 |
|
| |
הוא אה,
אתה שואל המון שאלות, אבל אתה צריך להבהיר מה בינן לקוגיטו, וגם להפריד ביניהן. קשה להתייחס לכל דבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 11:21 |
|
| |
| mdabraham כתב: | | מקסי, אלו דברי הבל. אין בין זה לבין מחקר במדעי המוח מאומה. ומה ש'מאמינים' במדעי המוח אינו תוצאה מדעית. |
|
בלי שהרב יסביר לא נבין מהמילים האלה כלום,
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 12:44 |
|
| |
אני התכוונתי למילה מחשבה.(שורש המילה,והקונוטציה הנבואית,מלשון חישה).
היום כשמדברים לא נכנסים לעובי הקורה,מה תפקידה של המילה.
העברית היא שפה נבואית,ברובה,על כן אני חושב.(זו אמירה נכונה יותר)
באנגלית או צרפתית המילה חושב אין לא אסוטציאציה של המילה בעברית,האדם אמור לחשוב לתוכן המילה.(לשפה הנבואית),
הרי זו היא העברית,הלא כן?
אפילו שמעון פרס אמר לנשיא ארה"ב שבישראל מדברים את שפת הנביאים,אבל הוא אמר את זה באנגלית,כדיי שהוא יבין?(האמנם?)
אני חושב משמע אני קיים?
מישהו מבין דיקדוק צרפתי כאן?
|
|
|
|
|
