האדמו"ר משומרי אמונים משתחרר מהכלא לאחר 12 שנים

בכל מקום שינסו לטהר את השרץ של הפושע הזה מצווה לחזור ולפרסם מקצת משהו על מעלליו.

בין היתר כך קבע בית המשפט:

התמונה שנפרשה בפסק דינו של בית המשפט קמא במקרה שלפנינו היא תמונה קשה ומזעזעת. המתלוננת עברה מסכת של התעללות גופנית ונפשית קשה ביותר מידיו של המערער. בגזר דינו התייחס בית המשפט למספר גורמים המחייבים התיחסות מחמירה למעשיו הנלוזים של המערער. בית המשפט התחשב בכך שהתקופה בה נאלצה המתלוננת לספוג את התנהגותו של המערער היתה ארוכה מנשוא. כמו כן, נתן בית המשפט משקל לגילה הרך בשנים של המתלוננת בעת תחילת הפרשה. בית המשפט הביא במסגרת שיקוליו את העובדה כי המערער ניצל באופן ציני ואכזרי את מצבה הפגיע במיוחד של המתלוננת. המתלוננת היא בת למשפחה חרדית מרובת ילדים. עקב בעיות קשות במשפחתה הגרעינית, פוזרו ילדי המשפחה בין משפחות אומנה, שכולן מקרב המשפחה. בדרך זו, הגיעה המתלוננת אל בית סבה האדמו"ר, שהינו אביו של המערער. מעשיו של המערער החלו עוד טרם מעברה לבית סבה, והתגברו ביתר שאת מאז מעברה לבית זה, המצוי באותו בניין בו התגורר גם המערער. במקום למצוא מפלט מהבית הבעייתי וההרוס אותו יצאה, היא מצאה עצמה בנסיבות קשות אף יותר מאלה שהיו מנת חלקה בעבר. במקום לשמש לה תחליף לדמות אב, הפך המערער את חייה לסיוט מתמשך. נסיונותיה להסתייע בסביבתה הקרובה, על מנת להחלץ ממצבה, נפלו על אזנים ערלות. בין הגורמים לחומרת המעשה מנה בית המשפט את התוצאות הקשות שהמעשים גרמו למתלוננת. עבירות מין במשפחה המבוצעות בקטינים חסרי מגן, לעולם מעוררות יחס של מיאוס וסלידה בקרב כל חברה מתוקנת. אולם, בית המשפט קמא עמד על כך שלמעשיו של המערער מתלווה נופך של חומרה נוספת עקב השתייכותה של המתלוננת לחברה החרדית והיותה נתונה במצוקה נפשית, בבידוד חברתי ובאובדן דרך  ואמון

ובעניין המסוכנות שלו לעתיד קבעה חוות הדעת הפסיכולוגית לאחרונה:

שקלול הפקטורים הסטטיים והדינמיים, מצביע על קיומה של רמת מסוכנות מינית בינונית לטווח הארוך. מסוכנותו המינית גוברת לנוכח גילאים שונים של הקורבן, ועצם היות בני משפחתו סביבה שאינה מפחיתה רמת מסוכנות, ואולי אף מגבירה (פקטורים סטטיים), וכן לנוכח השילוב בין חשד לסטייה מינית ומאפייני אישיות נרציסטיים, אשר על פי הספרות הקלינית מגבירים מסוכנות מינית. עוד יצויין כי עמדתו של הנבדק, על פיה הוא מתכחש לקיומה של מסוכנות מינית מצדו בעתיד, מגבירה מסוכנות מינית לטווח הארוך שכן הוא אינו יודע לזהות מצבי סיכון ואינו יודע כיצד להימנע מהם (פקטורים דינמיים). 

הייתי שואל את כל המגינים עליו או ח"ו אלה שיתנו לו קוויטל בעתיד האם אחרי כל התירוצים והשקרים היו מוכנים לשלוח את הבת שלהם הקטנה לישון אצלו בבית לאיזה שבועיים בלי השגחה..

לא זכור לי מקרה אחד לרפואה, שהתקשורת או עסקנים חרדים אמרו על מישהו מאנ"ש שסרח: מגיע למנובל עונש, שישב בכלא עוד שישלם את חובו, יחפש דרכיו ושוב לטובה. תמיד, אבל תמיד, אומרים שזו רדיפה בזויה, או שזו בגלל מלשין, או אנטישמיות של הרשויות, וכדומה. וברמן, רובשקין, ולס, לא משנה מי ולא משנה על איזו עבירה מורשע. אז התמונה המתבקשת שפשוט תמיד מגינים על אנ"ש, לא משנה אם הוא עשה דברים חמורים ואיומים או לא עשה. זה כמו בסיפור על ילד שתמיד צעק "הצילו זאב". בגלל זה קשה לי להאמין לסיפור צדקתו של הנ"ל ואני מעדיף להאמין לבתי משפט שקבעו מפורשות שהוא אנס, סוטה, ומתעלל מהמדרגה הנמוחה ביותר, שצריך להודות שנותנים לו להמשיך לחיות ולנשום אוויר, שהוא לא זכאי לזה כלל. 

הפטנט הזה עובד אצל כולם?
היינו כל מי שנכנס לכלא אדם רגיל יוצא משם אדמו"ר?

הוא מתכון אם היית מוכן שהוא יעביר אותה כביש

רגע רגע, אם מישהו ניסה להעליל עליו עלילות, כנראה שאותו מישהו חשב שהצדיק הוא איום עליו.

סטוק, האם אתה רומז שמי שהעליל על הצדיק את עלילת אונס ממושך של אחייניתו, מי שגרם לילדה קטנה לעמוד בחקירת שתי וערב של המשטרה הוא אחד מאחיו?  אדמו"ר גם הוא?

הרי אם ידוע לך שמדובר בעלילה שפלה חייבים לברר ולפרסם מי המנוול שעומד מאחורי העלילה הנוראה, לבער את הרע מקרבנו.

========
אגב, אם המתלוננת חזרה בה, מדוע לא הגישו ערעור?