"רק שנים לאחר מכן התברר הסיפור במלואו: להתוועדות ו' תשרי קדמה פניה אל הרבי, בבקשה שיוציא דיבוק מיהודי שבו נכנס דיבוק וסירב לעזוב את גופו. תשובת הרבי היתה כי יש להביאו להתוועדות הקרובה, שתתקיים בו' תשרי. אז הבינו החסידים, כי לא לחינם לימד הרבי זכות על מרים בת בילגה, והיה זה בתור לימוד זכות על הנשמה שנכנסה כ"דיבוק" באותה עת, ומעת לימוד הזכות, עזבה את הגוף בו שכנה".
הדיינים פסקו: "תרגמו את הכלב באבנים. זה גלגול של העו"ד"• בלעדי
01/06/2011 23:51:00
משה ויסברג ויוסי כץ, בחדרי חרדים
בשעות אחר הצהריים 'התנחל' כלב גדול בבית דינו של הגרא"ד לוין בשכונת מאה שערים בירושלים • הנוכחים רצו להכריז: 'מחול לך', אך הדיינים נזכרו בסיפור שהתרחש לפני 20 שנה, במהלכו גזרו על עו"ד ידוע שיחזור לעולם בגלגול של כלב • בפנים: הסיפור המלא
מי כאן ההזויים, הקוראים או הדיינים?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 02/06/2011 07:16:13
נשלח ב-2/6/2011 14:46
מיימוני, יש סיפור דיבוק בתנ'ך, רוחו של נבות היזרעאלי, אומר משהו? אם לתנ'ך וחז'ל מותר להשתמש בנוסח הזה, גם לנו מותר, איך שלא פרש את זה.
_________________
נשלח ב-2/6/2011 17:05
יהיאור
אין סיפור כזה בתנ"ך, יש סיפור כזה במדרשי חז"ל אבל לא בתנך- לאיפה תגיע אם תפרש בכל מקום שכתוב -רוח= דיבוק?
נשלח ב-2/6/2011 19:30
ירוחם נכון, בתנ'ך עם פירוש חז'ל זה מופיע מה קשר לפרש בכל מקום רוח דיבוק, הרי הסיפור שם הוא סיפור הדיבוקים ממש, שרוחו של מת נכנס לאדם [באיזה דרך?] וגורם לו לעשות משהו
העלית נקודה שראוי לבדוק. האם מעשה נבות, גם לפי פירוש חז"ל או לפי הפשט, הוא סיפור של דיבוק.
עד כמה שאני זוכר, לא.
לפי הפסוקים, ה' שולח רוח שתיכנס אצל הנביאים ותטעה אותם. לפי המדרש, היה זה נבות. בין כך ובין כך, הרוח הזו היא רוח נבואה, יהיה טיבה מה שיהיה, ולא דיבוק.
הדבר הקרוב ביותר לדיבוק הוא מעשה ברשב"י, נדמה לי, שיצא לרומא עם חכמים אחדים, ובדרך פגשו יצור בעל שם משונה, שהציע להם שייכנס בבת הקיסר וישגע אותה עד שיזדקקו לרשב"י שיגרשנו, והוא ישמע בקולו ויעזוב, ואז הקיסר יקשיב לרשב"י. אולי מישהו ישלים את המקור החסר או לפחות שם של שד כך שניתן לחפש אחרי המקור. כמדומה שבנסיונות להצדקת אמונת הדיבוקים מציינים זאת כמקור, אך לא את מעשה נבות.
הפרשנות לראות במעשה רוח השקר דיבוק היא מעניינת. האם זה אמור להיות מנגנון דומה? יש כאן הרבה לברר. אולי שותף סוד ואיש ציפור בקיאים במנגנון שאמור להתרחש בשעת הדיבוק. יש לשער שהיה ברובד כלשהו הסבר "כמו מדעי" למאמיני הדיבוקים בצפת ובכל מקום. מעניין לנסות לשחזרו.
יש להעיר על המדרש שהבאת. חז"ל הציגו זאת כאמת היסטורית אבל צריך לזכור שכל הסיפור הוא סיפור שמספר נביא. יתכן שזו היתה חויה דמיונית שהנביא ראה, שהציג את ההסבר שנביאים אומרים דברים מוטעים וייחס זאת לאלקים בצורה כזו. זו כמובן לא הפרשנות הרגילה והטבעית, אבל אולי היא הנכונה?
מיימוני כמובן סיפור נבות אינו סיפור דיבוק במובנו הרגיל. הכוונה הייתה שישי למצוא דמיון ביסודי המנגנון של שני הדברים. רוחו של מת נכנס לאדם חי וגורם לו לעשות או לחוות משהו. בסיור הזה זה גורם לו להינבא דבר שקרי גם אם נפרש את הפסוקים כדבריך כמשל או כחזיון נבואי, עדיין הפסוק משתמש במילים ומנגנון הזה להסביר דברים, וכמו כן אנחנו יכולים להשתמש במילים האלו, וכן המקובלים. [בקיצור כמו שתפרש את פסוקים שמשתמשים במילים הללו כן תפרש את אלו שמשתמשים במילים האלו] הסיפור של ארשב'י עם בן תמליון במס' מעילה דף י'ז ע'ב
_________________
נשלח ב-3/6/2011 18:32
יהי אור
כמדומה שדיבוק לא מגיע כדי להשפיע על האדם אלא כדי למצוא מקלט מפני עונשים. זו התיאוריה הרגילה.
אני קורא אחרת ממך את הסיפור וכמדומה שכדאי להקדיש לכך עיון בפני עצמו. כיון שהאשכול הזה גדל, כדאי לפתוח אשכול נפרד.
לגבי המקור במעילה, תודה, שכחתי את המקום ואת שם השד.
מיימוני נכון שסיפור נבות הוא לא ראיה לתאוריה הזאת שהדיבוק מגיע להניצל מעונשים. [שאגב, קשה מאד להבין, אם ה' נותן עונש לאדם, הוא יכול לברוח מזה? ומה אשם האדם שהדיבוק נכנס אליו על כך שמענישים לרוח? וכפי זכרוני, התאוריה הזאת גם לא מופיעה בכתבי האר'י] אלא לנושא הכללי שנשמות בני אדם קיימים כרוחות אחרי מיתתם ויכולים להישלח בשליחות מסויימים לעולם. וליכנס לתוך נפש האדם ולגרום לו משהו. לגבי לפתוח אשכול נפרד על סיפור נבות, צריך ללמוד את הסיפור הזה, וזו לא עסקי כרגע. אולי אפתח בקרוב על הבנת הקבלה בכלל וממילא גם לנושא הזה.
_________________
נשלח ב-5/6/2011 00:00
יהיאור שנשמות בני אדם קיימים כרוחות אחרי מיתתם ויכולים להישלח בשליחות מסויימים לעולם. וליכנס לתוך נפש האדם ולגרום לו משהו
אולי תאיר את עיני האם אין לקב"ה מספיק מלאכים טובים ורעים מאומנים המחכים לעשות את כל השליחויות- בשביל מה צריך הרבש"ע, את עזרתם של כמה רוחות לא מנוסות.
אולי אתה יודע מי המציא את הדיבוק? מתי? ולמה? בעצם אולי לפרנסה של המפיקים ושחקני הקולנוע והתאטרון. הבאבות ומגרשי השדים?
נשלח ב-5/6/2011 00:36
ירוחם השאלה על חז'ל בפירשם לסיפור רוחו של נבות, לא עלי אולי למיימוני יש הסבר אחר לכל זה [בערך שכיוונו לומר שהנבואה השקרית היה עונש על הריגת נבות ולא שרוחו הוא שנכנסה בפי הנביאים] שיתרץ את הקושי שלך
אני לא יודע מי המציא מושג הדיבוק, אלי תגיד לי
_________________
נשלח ב-5/6/2011 07:19
[מיימוני,
"דיבוק" הוא סוג של הגדרה לתופעה, שיש לה הגדרות שונות. לענ"ד, המחלוקת אינה צריכה להיות על התופעה (כי ברור שהיא קיימת במציאות) אלא על ההגדרה הנכונה/מתאימה לה. חשוב למשל על אדם המדבר במשלים, בקול אחר משלו (אולי) ומעביר מסרים "מוזרים" הכוללים את סיפור בחירתו לשליח בידי כוח עליון. לפי חז"ל, לו חיית לפני חורבן הבית, היה ברור לך שזהו נביא (שקר או אמת? תלוי באיזה צד פוליטי/דתי אתה), אולם לאחר החורבן אתה תצטרך להאמין שמדובר בקטן או שוטה (כלומר - פגוע נפש באופן כלשהו). אתה יכול כמובן להאמין שגם לפי חז"ל, התופעה הנפשית-דתית הקרויה "נבואה" נעלמה מן העולם לאחר החורבן, אבל כיוון שאני מאמינה שנפש האדם וכישוריו הרגשיים והרוחניים לא השתנו הרבה בחמשת אלפים שנה, סביר לי יותר שהתופעה עצמה קיימת היום כאז, אלא שנקודת המבט עליה השתנתה (אולי אפילו באופן מכוון ומתוך שיקולים דתיים-פוליטיים ואכמ"ל) ולכן גם ההגדרה והפירוש שלה. כך גם לגבי התופעה המכונה במגזרים מסויימים "דיבוק" ובאחרים אולי "משבר פסיכו-פיזי" (כלומר שיש לו השפעה על הגוף והנפש גם יחד) או "הפרעה פסיכיאטרית" וכו'.]
נשלח ב-5/6/2011 10:34
יהיאור מתוך זכרון- הרוח של נבות לא נכנסה לתוך אחאב- היא רק הסיתה אותו לצאת למלחמה.
במי שבאמת אפשר להגיד - אם כבר-שנכנס בו דיבוק היה שאול
